חוזה מיוחד בשירות המדינה - חוזה בכירים

1. כל התובעים, למעט התובעת מס' 4, הועסקו בשירות המדינה כפקידי שומה, עד שפרשו לגמלאות, רובם בשנת 1993. התובעת מס' 4 הינה אלמנתו של המנוח אשר מזרחי, שגם הוא כיהן כפקיד שומה עד שפרש לגמלאות ב 1.8.93 (להלן, ולצורך הנוחות בלבד, אתייחס בפסק הדין גם אל המנוח מר מזרחי ז"ל וכאילו הוא אחד מן התובעים). מבין כל התובעים, התובע מס' 5 פרש לגמלאות בשנת 94 (בסוף חודש ינואר). מאז פרישתם משולמת לתובעים גמלתם בהתחשב "במשכורתם הקובעת" כפי שהיתה ערב פרישתם. התובעים, שהגישו תביעתם מושא פסק דין זה כ - 6 שנים לאחר שפרשו, מבקשים מבית הדין לקבוע כי הם זכאים לגמלה כפי שמשולם לפקידי שומה אחרים, שהועסקו על פי "חוזה בכירים", כל זאת אף שהם עצמם לא הועסקו לפי "חוזה בכירים". לטענת התובעים, נמנעה המדינה מלהתקשר איתם "בחוזי בכירים", שלא כדין, ועל כן יש לראותם כאילו התקשרו בחוזים אלו, ולשלם גמלתם בהתאם. עוד הם טוענים כי ההעסקה ב"חוזה בכירים" יצרה סולם חדש של שכר במובן ס' 9(2) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל - 1970 (להלן - חוק הגמלאות), כך שקמה להם זכאות לגמלה לפי "חוזה הבכירים" מכוח התאמות, אותן יש לבצע על פי הוראת סעיף זה. 2. הנתבעת (להלן גם - המדינה) מבקשת מבית הדין לדחות את תביעת התובעים. לטענתה, גמלת התובעים משולמת להם כדין, לפי "משכורתם הקובעת" כפי שהיתה ערב פרישתם משירות המדינה. בשעתו, לא נקשרו עימם "חוזי בכירים" מאחר שלא נתקיים בהם אחד הקריטריונים להתקשרות, הוא הקריטריון בדבר יתרת שרות. עוד נטען כי הוראות ס' 9 (2) לחוק הגמלאות איננה חלה ואיננה יכולה לחול על מסלול העסקה לפי "חוזה בכירים". על פירוט הטענות וגדר המחלוקת שבין הצדדים, עוד אעמוד בהרחבה בהמשך הדברים. 3. העובדות הרלבנטיות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן אלו: א. כל התובעים הועסקו כפקידי שומה ונתוניהם האישיים הינם כמפורט ברשימת המוסכמות שהגישו הצדדים לתיק (ראה הודעה מיום 5.1.00). התובעים (למעט אריה סיני), ילידי שנת 1928, פרשו במהלך שנת 1993. סיני אריה, יליד 1929, פרש ב- 31.1.94. ב. בין תנאי הזכאות להעסקה לפי ""חוזה בכירים"" נקבע בשעתו התנאי בדבר קיום יתרת שרות בת 4 שנים. ג. לתובעים לא נותרה יתרת שרות בת 4 שנים, במועד בו ביקשו לחתום על "חוזה בכירים" (ראה רשימת המוסכמות שהוגשו לתיק על ידי ב"כ הצדדים). ד. כעולה מן התיק, בין התובעים ובין נציבות שירות המדינה נוהלו מגעים ובירורים שונים בענין ההתקשרות עימם בחוזי בכירים. ככל העולה מן התיק החלו הבירורים במהלך שנת 91. ביום 6.12.92 במהלך ישיבה שקוימה עם נציב שירות המדינה, ובנוכחות התובעים, ולאחר דיונים קודמים שקויימו בנושא, הודע לתובעים כי לא ניתן להחיל עליהם את הסדר החוזה האישי, מאחר שאינם עומדים בקריטריון בדבר קיומה של יתרת שירות בת 4 שנים (ראה נספח ו' לתצהיר זיסקינד). ה. את תביעתם מושא פסק דין זה הגישו התובעים שש שנים לאחר שפרשו. 4. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הן בחלקן שאלות שבעובדה, וברובן הגדול הן שאלות משפטיות. כל השאלות שבמחלוקת קשורות מחד, לנפקות העובדה שלא נקשר בין הצדדים הסכם עבודה במתכונת "חוזה בכירים", עוד טרם פרישתם, ומאידך, לפרשנות ס' 9(2) לחוק הגמלאות, ויישומו, בנסיבות הענין, על תשלומי שכר לפי "חוזה בכירים". 5. בדיון שקוים להוכחות העיד לתובעים אך התובע מר דורנשטיין. הוסכם בין הצדדים כי אם תתקבל טענת התובעים במישור העקרוני, כי אז תערוך הנתבעת את החישובים הנדרשים לצורך קביעת שיעורי התשלומים שהתובעים יהיו זכאים להם. את עמדת המדינה הביאו בפנינו במסגרת הדיון להוכחות (תצהירי עדות ראשית וחקירה נגדית) מר שמואל זיסקינד, שהוא סגן נציב שירות המדינה, ומתוקף תפקידו עסק בחוזי בכירים, ומר ראובן בוימל, המשמש בתפקיד הממונה על הפרישה, הגמלאות והרווחה בנציבות שירות המדינה . להלן נביא את עיקרי טענות הצדדים, טענות עובדתיות ומשפטיות, כל צד לתמיכה בעמדתו. 6. עיקרי טענות התובעים א. הנתבעת מחויבת היתה לתקן גמלתם של התובעים לפי ס' 9 (2) לחוק הגמלאות בין בזיקה לתפקיד אותו מילא כל אחד מהתובעים ולסולם השכר בו היה כל אחד מהם בעת פרישתו, ובין בזיקה לתפקיד של פקיד שומה. כך, לדעת התובעים, מתחייב מחוו"ד היועץ המשפטי לממשלה דאז אהרון ברק, במכתבו מיום 12.6.77 אל נציב שירות המדינה שזו לשונו: "הנדון: תיאומים על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) נוסח משולב תש"ל - 1970 תמים דעים אני עם המנכ"לים שפרשו לקיצבה במכתבם אליך מיום 29.4.77 שהקבלת שכרם ותנאי שירותם על פי החלטת ועדת השרים לעניני שכר מיום 24.12.76, יצרה לגביהם סולם שכר שונה במשמעות ס' 9 (2) של חוק הגמלאות. אשר לשאלתך במכתבך בדבר תוספת דרגה בסולם קיים, הדבר מצריך עיון נוסף,ועוד אשוב לכתוב אליך בנדון..." בעקבות חוו"ד היועץ המשפטי לממשלה החליטה ועדת השירות ליישמה, בכך שהיא מכירה, שאם וכאשר הופעלו החוזים המיוחדים על המנכל"ים הפעילים, נוצר סולם שכר חדש, שמן הראוי להפעיל את אותו הסולם על המנכל"ים הגמלאים, ולהשתית את הגמלה על בסיס השכר שיקבל המנכ"ל הפעיל המכהן על פי "חוזה בכירים". ב. המסקנות שמבקשים התובעים להסיק מן האמור הן אלו: משהוצמדה דרגה חדשה מסולם אחר לשכר מנכ"לים נוצר סולם חדש.נ משנוצר סולם חדש, מחייב סולם זה שינויים לגבי גמלאים שפרשו בזיקה לסעיף 9(2) בחוק הגמלאות. מחוות דעת היועץ המשפטי עולה המסקנה, שכאשר נוצר סולם חדש יקבל הגמלאי גמלתו לפי הסולם החדש, על בסיס הדרגה הקובעת והשכר שצמוד לה, מבלי שהיה משובץ באותה דרגת שכר, וגמלתו תושתת על הדרגה הצמודה לתפקיד שממלא העובד הפעיל. גורם התפקיד הופך להיות הגורם הדומיננטי.הגמלאי מקבל גמלה הנגזרת מן השכר המשתלם לעובד הפעיל בתפקיד, המועסק על פי "חוזה בכירים". לא רק הדרגה היא הבסיס לקביעת הגמלה אלא סעיף 9(2) יפורש כך שהגמלה צמודה לתפקיד ולדרגתו של עובד פעיל.ב ג. על פי העדויות, ניתן להחיל את חוזה הבכירים על התובעים בהיותם עונים לתנאי של דרגה צמודה בתקן למשרה של פקיד שומה. ד. מן העדויות עולה כי 4 פקידי שומה שלא עמדו בתנאי הסף של יתרת שרות בת 4 שנים, קיבלו "חוזה בכירים". כך עולה מחקירתו הנגדית של מר זיסקינד. עוד עולה מעדותו כי אם היה מר זיסקינד פועל כראוי היו זוכים התובעים ל"חוזה בכירים". ה. הדרישה לתקופת אכשרה בת 4 שנים הינה למעשה "אות מתה", ואין זו הלכה שמורין על פיה. כך למשל, כעולה מהחלטת ממשלה (ת (25)), לא נדרשה תקופת אכשרה בת 4 שנים ליועצים משפטיים. לעניין זה טוען ב"כ התובעים כי אין ליתן אמון בתשובותיו של מר זיסקינד כאילו אינו יודע על בכירים אחרים שאיתם חתמו על ""חוזה בכירים"" בלא שהיתה להם יתרת שירות (ע' 7 לסיכומים). ו. לעומת הציפיות והעקרונות שניסו לקבוע, לפיהם אפשרית הפסקת העסקתו של מי שמועסק ב"חוזה בכירים" בתוך 3 חודשים, המציאות הכתיבה אחרת. כך קרה כאשר הסוגיה בעניין רינה זמיר הובאה בפני ועדת השירות שדחתה את הודעת משרד השיכון כי לא יחדש עם זמיר את חוזה הבכירים שלה, וקבעה כי גם באי חידוש החוזה לתקופה נוספת, יחולו אותם המבחנים החלים על עובד קבוע. מתברר כי חוזה מיוחד לבכירים לא נולד אלא לתגמל את השכבה הבכירה בשירות הממשלתי. ההוראה לפיה ניתן לסיים שירותו של עובד בהודעה מוקדמת של שלושה חודשים היא בבחינת "אות מתה". הדיבור כאילו עובד המועסק על פי חוזה מיוחד ויתר על כתב מינוי אין בו ממש. אין בסיס עוד לטענת המדינה כי אין להיטיב עם מי שלא נטל סיכון, שכן לא קיים סיכון לעובד שמתקשר ב"חוזה בכירים". ז. המדינה משלמת גמלה לפי "חוזה בכירים" גם למנהל המכס וגם למנהל לשכת ראש הממשלה, אף שלא הועסקו לפי "חוזה בכירים" בכך יישם הנתבע את השיטה כעולה מחוות דעת היועץ המשפטי לממשלה דאז, כי כאשר שכבה של משרות היא בתחום שלוש הרמות העליונות, כי אז גמלתו של הפורש נגזרת מגמלת העובד הפעיל, ואין כל צורך לעניין זה בהחלטה ספציפית של ועדת השירות שאימצה את חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה. היישום הנאות של לוח תאומים ככל שנוגע למשרות בסולם השכר החדש שהן שכבת המנכ"לים, שכבת המשנים ושכבת הסמנכ"לים והאחרים כלולים בשכבה זו, קיימת קורלציה בין דרגה ותפקיד כאשר הגורם הדומיננטי הוא התפקיד. ח. גלוי לעין כי נתהווה סולם שכר חדש או שלושה רבדים. סולם זה נגזר ביסודו מהמלצת ועדת קוברסקי שהמליצה ליחד את הסגל הבכיר מיתר העובדים, וליחד לסגל זה את שלושת הדרגות העליונות, ולהעניק להם תנאי שכר מיוחדים ויחודיים. שלושת הרמות שאכן יצרו סולם חדש יהיו שונים מכל יתר עובדי המדינה. לא רק שנוצר סולם חדש אלא גם נוצר מנגנון עדכון אוטומטי המבטיח את היישום הקבוע והמתמיד של סעיף 9(2) לחוק הגמלאות. ט. בסיס שכרם של פקידי השומה שהיו בגמלאות לפני 1990 או שפרשו שלא לפי "חוזה בכירים" הולך ונשחק באופן מחפיר ודרסטי לעומת הגמלאי באותו תפקיד, לרבות פקיד שומה שפרש לגמלה החל מ- 1994 לאחר שהיה בחוזה מיוחד, כשהכל נובע מביצוע שלא בתום לב של עקרונות ההסכם הקיבוצי. זאת ועוד, החל מאוקטובר 96 הועלה שכר המנכ"לים הפעילים ובעקבותיהם השכר של כל העובדים המועסקים ב"חוזה בכירים" לרבות פקידי שומה פעילים ב- 33% ולא נעשה דבר לגבי הגמלאים הוותיקים. עד כאן עיקרי טענות התובעים. 7. עיקרי טענות הנתבעת: א. יש לדחות על הסף טענות שהעלו התובעים לראשונה בסיכומיהם. לנתבעת לא היתה אפשרות להתיחס לטענות אלה במהלך שלב ההוכחות והיא מתנגדת לכל הרחבת חזית. ואלו הן הטענות: טענות בקשר לפיטורי הגב' רינה זמיר.נ הטענות בעניין מתכונת גמלתם של מנהל המכס ומנהל לשכת ראש הממשלה.ב טענות בקשר לדוח ועדת קוברסקי שלא הוגש בשלב הראיות.ו הנתונים המספריים המובאים לצורך השוואה בין גמלת התובעים לבין גמלתם של פקידי שומה שהועסקו ב"חוזה בכירים" לפני פרישתם. יתכן שניתן לקרוא בסיכומים גם טענה כאילו היה מקום לקדם את התובעים בשלוש דרגות (שתים בנוסף לדרגה שהתווספה להם על ידי ועדת השירות), אלא שהפלוגתאות כפי שהגדירו הצדדים, מתמקדות בטענת התובעים לגמלה כאילו הועסקו ב"חוזה בכירים", ואף ב"כ התובעים הבהיר בדיון כי טענותיו מתמקדות בהשוואה למי שקיבל גמלתו לפי "חוזה בכירים". ב. טענת התובעים כאילו ההעסקה ב"חוזה בכירים" יצרה סולם שכר חדש במובן סעיף 9 (2) לחוק הגמלאות ראויה להידחות משורת טעמים המצטרפים יחדיו לתמונה כוללת, כדלקמן: 1. התיאום לפי סעיף 9(2) הינו תיאום טכני, תרגום והקבלה בין דרגות, מקום ששינוי הסולם יצר חלל ואי בהירות בזיהוי דרגת הגמלאי לצורך תשלום. הוספת אפשרות העסקה לפי חוזה עבודה אישי לא יצרה סולם שכר ולא שינתה סולם שכר. סולמות השכר השונים בשירות המדינה עודם קיימים ומשמשים לתשלום שכרם של עובדים פעילים וגמלאים רבים. לפיכך, אין מדובר אלא בהוספת מסלול העסקה חלופי ונפרד, ואין כל אי בהירות המצריכה תיאום. 2. תכליתו הברורה של חוק הגמלאות הינה שמירת רמת השכר ערב הפרישה ולא העלאה בדרגה והגדלת הגמלה. 3. לפי לשונו הברורה של חוק הגמלאות, הגמלה משולמת לפי דרגת הגמלאי ערב פרישה. על כן, יש לדחות את הטענה כאילו יש זיקה בין התפקיד ערב הפרישה לבין הגמלה. 4. בצד ההטבה בשכר שטומן בחובו החוזה המיוחד עבור חלק מן העובדים, הרי יש בו גם שינוי מהותי בתנאי העבודה ובמתכונת ההעסקה לפי חוק הגמלאות. לפיכך, לא ניתן לקבל שהתובעים ודומיהם אשר לא חלו עליהם השינויים הכרוכים בחוזה המיוחד, ולא עמדו בסיכון ובויתור הכרוך בהם, יקבלו גמלה לפי חוזה זה. אין התובעים יכולים ללמוד מעניינה של רינה זמיר ולבסס טענותיהם על החלטת ועדת השירות באותו עניין, שכן לנתבעת לא ניתנה הזדמנות להגיב למסמך ההחלטה ולכל הנטען על בסיסו, עוד במסגרת עדויותיה. לחילופין, ולמען הזהירות נטען כי בהחלטת הועדה נקבע מפורשות, כי כאשר ההפסקה בחוזה או אי חידושו מושתתים על מניעים עניניים כגון תפקוד לקוי, ניתן יהיה להפסיק את עבודתו של העובד על פי "חוזה בכירים", וללא צורך בהליכים כמקובל לגבי עובד קבוע. אין על כן בסיס משפטי לטענת התובעים כי בלתי אפשרי סיום ההעסקה על-פי החוזה האישי והויתור על הקביעות הפכו "אות מתה". ג. בפועל חל חוק הגמלאות על תנאי פרישתם של התובעים. על חוזי הבכירים לא חל חוק הגמלאות. לאור הוראת סעיף 107(א)(2) לחוק הגמלאות, אין הוא חל על עובד מדינה המועסק על פי חוזה אישי אם כך נקבע בחוזה. כיצד זה טוענים התובעים אשר חוק הגמלאות חל על תנאי פרישתם, לזיקה והצמדה לחוזה שהחוק אינו חל עליו? ד. אין לקבל את טענת התובעים כי יש להחיל עליהם את ההסדר שהוחל לגבי מנהלים כללים בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה דאז, פרופ' אהרון ברק, מיום 17/6/77. מכתבו של היועץ המשפטי לממשלה דאז התייחס לקבוצה מקצועית יחודית, היא קבוצת המנהלים הכלליים, ורק לגביה. אין הוא מתיימר להוות חוות דעת כוללת שתחול גם על המקרה דנן. עמדת המדינה וועדת השירות כיום, למעלה מ- 20שנה לאחר מתן חוות הדעת בשאלת פרשנות סעיף 9(2), היא העמדה שהציג מר בוימל. זו העמדה על-פיה פועלת ועדת השירות מזה שנים. ה. יש לדחות מכל וכל את טענת התובעים לפיה זכאים הם לגמלה לפי "חוזה בכירים", כאילו חתמו על חוזה כזה. אין מחלוקת כי הם לא חתמו בפועל על "חוזה בכירים" ולא ברור כיצד זה הם מבקשים יצירת פיקציה כאילו חתמו ושירתו פי חוזה כזה. התובעים לא הצליחו להסביר מדוע לא עמדו על טענתם בדבר זכאותם ל"חוזה בכירים", עוד בהיותם עובדים פעילים. עדותם לעניין זה רפה ובלתי משכנעת. התובעים לא הבהירו מדוע אין לראות בהתנהגות זו משום ויתור והשלמה עם העסקתם לפי כתב מינוי. את תביעתם לבית הדין הגישו 10 שנים מן המועד שבו לטענתם היו זכאים לחתום על "חוזה בכירים". יש חשיבות לאי פעולת התובעים למיצוי טענתם בדבר זכאותם להתקשר ב"חוזה בכירים" טרם פרישתם. התובעים אף לא הגישו ערעור על ההחלטה בעניין גמלתם, בתוך המועד הקצוב לכך בחוק. התביעה הוגשה שש שנים מאוחר יותר. ו. התובעים שהועסקו לפי כתב מינוי, לא היו חשופים למגבלות ולחיסרון שבחתימה על "חוזה הבכירים". אין הם יכולים היום לבקש ליהנות רק מיתרונותיו של חוזה כזה. ז. אחד התנאים המקדמיים לחתימה על "חוזה בכירים" היה בשעתו קיומה של יתרת שירות בת ארבע שנים לפחות. ההסדר הופעל בהדרגה, ובשל קשיים ארגוניים, היו מקרים בהם חלו עיכובים בחתימת "חוזה הבכירים", כך שלמרות שבמועד בו הוגשה הבקשה עמד העובד בתנאים של תקופת האכשרה, הוא לא עמד בתנאי במועד החתימה. לפיכך, במקרים בודדים אלו, ועל מנת שלא לפגוע בעובד, אושרה חתימת החוזה בכפוף להתקיימות התנאי בדבר מועד הגשת הבקשה. חריג זה הינו סביר והוגן. שלושת המקרים של פקידי שומה שהזכירו התובעים, עמדו בתנאי של תקופת אכשרה במועד בו הוגשו בקשות, וזאת שלא כמו התובעים. ארבע השנים של תקופת אכשרה הנדרשת חלו אצל התובעים בשנת 89, בעוד שהמדינה החלה להוציא את החוזים רק במהלך שנת 90. ח. ההשוואה ליועצים המשפטיים שחתמו על הסכם גישור אינה יכולה להועיל לתובעים. ההסכם הושג בעקבות הליכים משפטיים שהחלו בשנת 1994. במסגרת הליכי הגישור, הסכימו היועצים המשפטיים לוותר על תביעתם להקבלת שכר לשכר שופטים מחוזיים, והסתפקו ב"חוזה בכירים". ההסכמים עימם נחתמו רטרואקטיבית לשנת 94, מועד תחילת ההליכים. ט. המדינה מקפידה על הכלל ודורשת תקופת אכשרה בת 4 שנים לחתימה על "חוזה בכירים". אם יתברר כי קיים חריג בודד בנוף מאות עובדים המועסקים ב"חוזה בכירים", אין התובעים יכולים להיבנות על החריג. י. אין מקום לגמלאים להעלות טענות לעניין שחיקת שכרם. בעקבות ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר מיום 29.3.90, הוחלט על תוספת בשיעור 3.82% לגימלה, ובהמשך, בהתאם להחלטת ועדת המעקב מיום 13.6.94, נוספה תוספת של 3% לגימלה. כמו כן, ועל סמך חוק שירות המדינה (גמלאות) (פיצוי מיוחד) (והוראת שעה) התשס"א - 2001, שנחקק על סמך המלצות ועדה משותפת להסתדרות ולמעסיקים, משולמת תוספת בשיעור של עוד 3.2% לקצבאות. התובע מר דורנשטיין אישר בעדותו קבלת התוספות על פי כל ההסכמים (ע' 6 לפרוטוקול מיום 14/1/02). התיאומים שבוצעו בעניינם של התובעים הינם סבירים ואף הוגנים, ואין הם זכאים לתיאום לגמלאים לפי "חוזה בכירים". יא. התובעים לא הפנו בקשתם תחילה לגורם המוסמך לבצע תאומים לפי ס' 9 לחוק הגמלאות היא ועדת השירות. לכל היותר בסמכות בית הדין להורות לוועדת השירות להפעיל שיקול דעתה ולדון בבקשתם. עד כאן עיקרי טענות הצדדים. 8. ההכרעה אף שהתובעים בחרו לטעון טענותיהם ראשונה בנושא תיאום גמלתם לפי ס' 9(2) לחוק הגמלאות, ולאחר מכן עסקו בשאלות הנוגעות לאי התקשרותה של המדינה עימם ב"חוזה בכירים", מוצאת אני כי יש מקום להפוך את סדר בירורן של הטענות השונות. זאת במיוחד, מן הטעם הפשוט בעיני, שלסדר הדברים והתפתחותם מן הבחינה הכרונולוגית, יש בנסיבות הענין משמעות גם מהיבטים משפטיים, ובעיקר לאור העיקרון העומד ביסוד זכויות העובד הגמלאי שלפיו, באות זכויות הגמלאי להבטיח למי שפרש לגמלאות רמת שכר ורמת חיים המשקפת את שכרו ורמת חייו כפי שהיו ערב פרישתו. התובעים המבקשים עדכון גימלתם על סמך הוראת ס' 9 (2) לחוק הגמלאות, אינם נותנים דעתם לכך שאם אמנם, כטענתם, שונה סולם השכר על פיו משולמת גמלתם, כי אז השינוי היה עוד בטרם פרשו לגמלאות, שהרי עוד באותה עת הונהגה אותה "שיטה" של חתימת "חוזה בכירים", על החלפת "סולם השכר" שהיא טומנת בחובה, כטענתם. אותו "שינוי בסולם השכר" לא הוחל עליהם עוד בהיותם עובדים פעילים, ובטרם פרישה, אף שכבר הונהג לגבי עובדים פעילים אחרים, כך שספק אם בכלל נכון לקיים אודות התאמת הגמלה לפי ס' 9 (2). בהקשר זה אף יצויין הקושי בהבנת ההשתהות הרבה של התובעים בתביעתם,שהוגשה לבית הדין כשש שנים לאחר שפרשו. מכל מקום, משעה שהצדדים ייחדו טענותיהם לשתי קבוצות הטענות, ובהן ענין תיאום הגמלה, אף בית הדין ידרש לטענות השונות ויכריע בהן לגופן. ההתקשרות ב"חוזה בכירים" 9. מקור הסמכות לעריכת חוזים מיוחדים בשרות המדינה נקבע בסעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט - 1959, המסמיך את הממשלה: "לעשות חוזה מיוחד עם אדם שיועסק בשירות המדינה במקרים ולפי תנאים שיקבעו בתקנות, על פי המלצת ועדת השירות ובהתיעצות עם ועדת העבודה של הכנסת". על פי הוראות ס' 40, בעשית חוזה מיוחד תיוצג הממשלה על ידי נציב שירות המדינה (ראה גם תקנות שירות המדינה מינויים (חוזה מיוחד) התש"ך - 1960 ופסקה 16.414 לתקש"יר). המושג "חוזה מיוחד" כולל בחובו סוגים שונים של חוזים ובהם מה שמכונה "חוזה בכירים". 10. אין מחלוקת בין הצדדים אודות הקריטריונים שנקבעו להתקשרות עם העובדים הבכירים בחוזי בכירים, ובהם הקריטריון בדבר קיומה של תקופת יתרת שירות בת 4 שנים לכל העובדים (ראה נספחים א' ו- ב' לתצהיר זיסקינד). אין חולק כי לאף אחד מן התובעים לא עמדה יתרת שירות בת 4 שנים במועד בו ביקשו לחתום על "חוזה בכירים" (ראה ברשימת המוסכמות שהוגשו לתיק על ידי באי כוח הצדדים). 11. התובעים הצביעו על כמה מקרים מהם ניתן ללמוד לדעתם על אי-הקפדה של הנתבעת בהתיחס לקריטריון בדבר יתרת תקופת שירות בת 4 שנים. מאי-הקפדה זו הם מבקשים להיבנות ולטעון להתנהלותה של המדינה שלא כדין עימהם, בכך שלא נענתה בשעתו בקשתם להתקשרות עימם ב"חוזה בכירים". ראשית, מצביעים התובעים על כמה מחבריהם פקידי השומה שכן זכו להתקשר ב"חוזה בכירים". התובעים מצביעים על פקידי השומה - שיראזי, יליד 7/29, ג'ינו יליד 8/29 ומנדלוי יליד 9/29 (עמ' 15 ש' 16). בהתאמה לכך הגיעו החברים שיראזי, ג'ינו ומנדלוי לגיל פרישה ב- 7/94, 8/94 ו- 9/94. אלא שהשוואת השלושה עם התובעים מביאה לתוצאה שבעוד שלתובעים היתה יתרת שירות בת ארבע שנים בשנת 89, לשלוש חבריהם, מהם הם מבקשים ללמוד גזירה שווה היתה יתרת שירות של 4 שנים, החל מ- 7/90, 8/90 ו- 9/90. אין חולק כי רק במהלך שנת 90 החלו פניות אל הנתבעת להתקשרות ב"חוזה בכירים". גם למדנו לדעת מעדותו של ליסקינד כי אם יצא שהוא עצמו אחר בהכנת החוזה לעומת המועד בו הוגשה הבקשה, החוזה הוכן "אחורנית לראשון לחודש" שבו הגיעה אליו בקשת העובד להתקשר עימו ב"חוזה בכירים" (עמ' 8 ש' 20). וכל זאת לעומת התובעים, שעל מנת שישלימו תקופת אכשרה בת 4 שנים, היה צריך שיפנו בבקשה להתקשר "בחוזה בכירים" עוד בשנת 89 , ואין למי מהם טענה כי כך אמנם עשה. הנה כי כן, אפילו היטיבה הנתבעת עם אחדים מפקידי השומה, חבריהם של התובעים ולא הקפידה עימם על מספר חדשים (ולא הוכח הדבר בפנינו), גם אז, לכל הדעות, יתרת השירות של התובעים קטנה היתה יותר מזו שלהם (בשנה בממוצע). 12. התובעים עוד מנסים ללמוד גזירה שווה מן היועצים המשפטיים שהמדינה התקשרה עימם ב"חוזה בכירים" מבלי שעמדו בקריטריונים להתקשרות כפי שנקבעו. למדנו לדעת לענין זה, ולא נסתרו העובדות כפי שהובאו בפנינו על ידי הנתבעת, כי היועצים המשפטיים הגישו תביעה לבית הדין להקבלה בשכרם לשכר שופטים. במסגרת הליך של גישור שנוהל במגמה להגיע להבנה באותה תביעה הוסכם על התקשרות עימם במסגרת "חוזה בכירים". בנסיבות אלו, שעה שהנתבעת הגיעה לפשרה עם היועצים המשפטיים במסגרת התדיינות משפטית שניהלו נגדה, אין להם לתובעים על מה לסמוך בבואם לגזור גזירה שווה מן היועצים המשפטיים. 13. בסיכומיהם מעלים התובעים לראשונה טענה בדבר תשלום גמלה למנהל לשכת ראש הממשלה ולמנהל המכס לפי "חוזה בכירים". מקובלת עלינו לענין זה עמדת הנתבעת כי משלא נטענה טענה לענין תשלום גמלתם של השנים במהלך הדיון, וטענת התובעים לא נתבררה לגופה במסגרת הדיון שקויים להוכחות, ממילא לא יוכלו התובעים להסתמך על שני המקרים הללו, שלא נתבררו לגופם. ככל שטענות התובעים הינה לאפליתם לעומת אחרים, טענה זו לא הוכחה על ידם, ומכל מקום, אפילו היו חריגים והיתה במקרים ספורים התקשרות שאיננה עולה בקנה אחד עם הקריטריונים שקבעה נציבות שירות המדינה - ואפשר שאף תוך חריגה מסמכות (ולא הוכח הדבר בפנינו), לא תקום לתובעים עילת תביעה על סמך חריגה כזו. 14. אין חולק על כך כי בחוזה הבכירים טמונות לבכירים המתקשרים בו הטבות בשכר. ומנגד, הנתבעת הדגישה במהלך הדיון - בין באמצעות עדיה ובין בכתב טענותיה, כי במסלול ההעסקה לפי "חוזה בכירים" יתאפשר לה גיוס עובדים בכירים וטובים לשירות המדינה וכי תמנע עזיבת עובדים טובים את השירות. כל זאת נוכח הפער בין השכר בשירות המדינה לעומת השוק הפרטי. הנתבעת עוד הוסיפה כי אלה הבוחרים לחתום על החוזה המיוחד מוותרים על מרכיב הקביעות (כתב מינוי) ומצויים במעמד בו המעסיק יכול להפסיק את ההתקשרות עמם בכל עת . התובעים מעולם לא היו נתונים בסיכון זה ומעולם לא ויתרו על זכויותיהם כעובדי מדינה קבועים המועסקים על פי כתב מינוי. על כן, כך טוענת המדינה, אין להחיל עליהם בדיעבד זכויות שנותנים לחתומים על חוזים כאלה, כחלק מהסדר שכר כולל, ובכך להעדיפם על פני מקביליהם בשירות המדינה. הכפופים לחוזים כמכלול ויתרו על הקביעות וכתב המינוי (ס' 6,4 לתצהיר זיסקינד). התובעים טוענים כי "הסיכון" שכנגדו עומדת אותה הטבה בשכר לא סיכון הוא, והיא בבחינת "אות מתה". כך במיוחד לאחר שניתנה החלטת ועדת השירות בענינה של רינה זמיר (ההחלטה לא צורפה), שקבעה כי יש להאריך את חוזה העסקתה של זמיר, לאחר שתמה תקופת תוקפו, וזאת אף שמשרד השיכון לא חפץ בהמשך העסקתה. על כל אלו יש לאמר כי השאלה בדבר הארכתו של חוזה, כמו כל פעולה של מי שקשור בחוזה, איננה פטורה מחובת תום הלב של המתקשר, ומחובתו לשקול שיקולים עניניים (ראה על כך פסיקה מן הזמן האחרון עע 1290/02 מדינת ישראל - אלי שדה, עבודה ארצי כרך לג(96), 36, עע' 1027/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק ישרעאל, עבודה ארצי כרך לג(68),35). החלטה שלא להאריך חוזה, ואפילו הוא "חוזה בכירים", המתקבלת משיקולים פוליטיים או משיקולים פסולים אחרים, לא תעמוד (ראה בענין אי הארכתו של "חוזה בכירים" החלטתי בענין - בש"א (ירושלים) 1074/99 ראובן ליבר - רשות הדואר , לא פורסם). בכל אלו אין משום חידוש ההופך את הסיכון האמיתי שבאי הארכתו של "חוזה בכירים" ל"אות מתה". אין המתקשרים ב"חוזה בכירים" פטורים מחובות מתחום דיני החוזים ומתחום המשפט הציבורי. עם זאת, ככל שהשיקולים שלא להאריך חוזה כזה, הינם שיקולים ענייניים ואין בהם חוסר תום לב, לא תהיה המדינה מנועה מהחלטה שלא להאריכו, ולא תהיה קשורה במושג ה"קביעות". הסיכון מבחינתם של העובדים המתקשרים ב"חוזה בכירים" אכן קיים, ואין בהחלטה בעניינה של רינה זמיר כדי להסירו. התובעים שלא התקשרו ב"חוזה הבכירים" לא לקחו על עצמם את אותו הסיכון. לאור כל האמור, אין לנו אלא לדחות טענתם כאילו אין בחוזה הבכירים אלא מכשיר להטבת שכר, שאיננו טומן בחובו כל סיכון (ראה עוד לענין פרק זה את פסקי הדין - עע' 1431/01 מדינת ישראל - הממונה על השכר - שלמה כפרי, עבודה ארצי כרך לג(34), 32 וכן תב"ע(תא), חיון - הממונה על תשלום הגמלאות, פסק הדין של השופט פליטמן (נספח ד' לסיכומי הנתבעת). תיאום הגמלה לפי ס' 9 (2) לחוק הגמלאות. 15. בסעיף 9 (2) לחוק הגמלאות נקבע כך: "כללים לחישוב המשכורת הקובעת - בחישוב המשכורת הקובעת של אדם פלוני בזמן פלוני יחולו כללים אלה: "היה באותו זמן סולם המשכורת שונה מן הסולם שהיה בשעת פרישתו של פלוני מהשירות - תחושב המשכורת הקובעת לפי הסולם המחייב באחד לחודש שבו חל אותו זמן,בתיאומים שקבעה ועדת השירות ". 16. על הזיקה שבין דרגה לתפקיד לענין חישוב "המשכורת הקובעת" נאמר, כי ההתייחסות הנכונה הינה לעובד באותו תפקיד, בהנחה או בתנאי שדרגתו הינה בדרגת העובד בעת פרישתו (דבע מו/2-7 מד/ 8-7 מדינת ישראל - סטרן ו- 13 אח', פד"ע טו 452, 459, בסעיף 6). מנגנון התיאום שנקבע בהתאם לס' 9(2) לחוק הגמלאות, מיועד להבטיח למי שפרש לגמלאות רמת שכר המשקפת את שכרו כפי שהיה בסמוך לפני פרישתו. בפעולת התיאום הנערכת על פי ס' 9(2) לחוק הגמלאות, אין מדובר במסלול עקיף להעלאה בדרגה כי אם בפעולת תיאום ותרגום בין הדרגות על פי הסולם הישן לדרגות על פי הסולם החדש (ראה דב"ע נד/74-3 שלמה אלימלך - חברה קדישא גחש"א, עבודה ארצי כרך א(2) 734 סעיפים 16, 17,ע"ע 600015/98 דורנר - הממונה על תשלום הגמלאות עבודה ארצי כרך לג (8), 25). התיאום והתרגום הנזכר בס' 9 (2) לחוק, הינו תאום והקבלה לדרגה בסולם משכורת חדש. התאום/תרגום נערך על ידי ועדת השירות. על פי אותו תיאום כפי שקובעת ועדת השירות משולמת קצבתם של גמלאים כשהיה שינוי בסולם השכר. סולמות השכר לדירוג המנהלי ולדרוג המח"ר על פיהם משולמת גמלתם של התובעים, עומדים בעינם. ואם היו בסולמות שכר אלו שינויים או עדכונים, לא בהתייחס אליהם מבקשים התובעים עדכון גמלתם. העובדה שחלקם של פקידי השומה בחרו במתכונת העסקה חלופית לפי "חוזה בכירים" לא הביאה לביטול או לשינוי סולמות השכר הקיימים, במובן המחייב עדכון או שינוי ה"משכורת הקובעת" במובן הוראת ס' 9(2) לחוק הגמלאות. יוזכר לענין זה כי התובעים אף לא פנו אל ועדת השירות בבקשה לעדכון גמלתם לפי 9(2). אכן, כטענת הנתבעת, ההתקשרות ב"חוזה הבכירים" מהווה הסדר העסקה חלופי לבעלי תפקידים שונים בשירות המדינה, על פי קריטריונים שנקבעו לכך, ואין בה ביטול או החלפה של סולמות המשכורת השונים בשירות המדינה, על פי ההסכמים הקיבוציים החלים בדירוגים השונים (ראה בפסק דינו של השופט נויגבורן עב 301283/97 אטלס ואח' - מדינת ישראל ניתן ביום 22.5.02 וטרם פורסם). 17. התובעים מבקשים להסתמך על חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, פרופ' אהרון ברק מיום 12.6.77 ומפרשים אותה כך, שיש לראות את ההתקשרות ב"חוזה בכירים" עם פקידי השומה, המקבילים בתפקידם לזה של התובעים, כהתקשרות במסגרת סולם העסקה חדש במובן הוראתו של סעיף 9(2) לחוק הגמלאות. בחוות הדעת עליה נסמכים התובעים (ראה לעיל פסקה 6)מתייחס היועץ המשפטי לממשלה דאז פרופ' אהרון ברק אל הקבלת שכרם ותנאי שירותם של מנכל"ים לאלו של סגני שרים, שיצרה סולם שכר שונה, כמשמעות ס' 9(2) כאמור. לענין זה יש לאמר כי למנכל"ים, שלא כמו לתובעים שלפנינו, היה קיים בשעתו סולם משכורת יחודי, שהיה מיועד רק להם. עדותו של בוימל לענין זה לא נסתרה (ראה ס' 9 לתצהירו). לעומת סולם המשכורת היחודי הזה, שבו נדרש התיאום על פי חוות הדעת, "חוזה הבכירים" הונהג בשירות המדינה כהסדר העסקה חלופי, בצידם של מגוון הדירוגים ומגוון סולמות השכר הקיימים, ולא במקומם. חוות דעתו של היועץ המשפטי דאז התיחסה לקבוצה מקצועית יחודית, ובתקופה ספציפית, זמן רב קודם להנהגת ההתקשרות ב"חוזה הבכירים" במגוון היחידות בשירות המדינה, ועל פי הקריטריונים כפי שנקבעו. חוות הדעת כפי שניתנה בשעתו ממילא לא התיחסה אלא לענין שבהקשר אליו היא ניתנה, ומקובלת לענין זה עמדת הנתבעת, שאין בחוות הדעת כדי לבסס את תביעת התובעים. 18. ולסיום - אכן, כטענת הנתבעת יש חוסר בהירות בטענות התובעים לענין אי העלאתם בדרגה (בשלוש דרגות, ושתי דרגות בנוסף לדרגה שהוספה להם על ידי ועדת השירות - ראה סעיפים 15, 16 לסיכומים) . לענין זה נפנה אל דברי ב"כ התובעים, שהבהיר במהלך חקירה נגדית של מר דורנשטיין,כי טענת הקיפוח והשחיקה של התובעים מתיחסת אך ורק להשוואה למי שמקבל גמלתו לפי" חוזה בכירים" (עמ' 6 ש' 22). בנסיבות אלו אין עומדת בפני בית הדין לבירור שאלה בדבר אי העלאתם בדרגה של התובעים, וקיפוחם בשיעור גמלתם כתוצאה הנובעת מכך, וממילא אין מקום להזקק לטענות בסוגיה זו, ככל שהן קיימות. סוף דבר לאור כל האמור, לא נותר אלא לקבוע כי דין התביעה להידחות. בהתחשב במדיניות בית הדין באשר לפסיקת הוצאות בתביעותיהם של גמלאים, אין צו להוצאות . חוזה עבודהחוזהחוזה מיוחדשירות המדינהחוזה בכירים