אחריות נהגים לנזקי רכוש בתאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות נהגים לנזקי רכוש בתאונת דרכים: השופט נסים ממן: 1. בבית משפט השלום הוגשו תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו לשני בעלי הדין בתאונת דרכים מיום 26.4.97 בשעה 1715 בכניסה לקיבוץ מעגן. שתי המכוניות המעורבות התנגשו זו בזו וניזוקו. בבית משפט קמא ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה בענין שיעור הנזק שנגרם לכל אחד מהצדדים ועל כן הדיון התמקד בשאלת האחריות. שני הנהגים הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו עליהם. דרך שמיעת הראיות בתיק היתה חריגה במקצת, כנראה נוכח כוונתם של הצדדים לשקול לקיים דיון לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984, כוונה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל. בישיבת ההוכחות שנקבעה נחקר תחילה המערער חקירה נגדית על תצהירו בידי ב"כ המשיבים ולאחריו נחקר המשיב מס' 1 [להלן - המשיב] חקירה נגדית על תצהירו ובסיומה הצהיר עו"ד יולש, ב"כ המשיבים, כי אלה עדיו. בשלב זה הודיעו ב"כ בעלי הדין לבית המשפט את ההודעה הבאה: "הגענו להסכמה לפיה לא יעידו עדי תביעה נוספים והויתור על עדותם לא יחשב כויתור על עד מהותי במובן הפועל נגד גרסת התובע. אנחנו נגיש סיכומים בכתב." הגרסאות שהוצגו לבית המשפט היו מנוגדות במידה רבה. נפרטן להלן ותחילה עיקר גרסת המערער: הוא נהג את מכוניתו בכביש עין גב צמח לכוון מערב. בהגיעו לכניסה לקיבוץ מעגן הופיעה מולו בנתיב הנגדי מכוניתו של המשיב. כשהיו המכוניות קרובות זו לזו, המשיב הפנה את מכוניתו שמאלה בכדי להכנס לקיבוץ מעגן, אלא שהוא עשה כן באופן פתאומי וחסם בכך את נתיב הנסיעה של המערער, שלא הצליח לבלום את מכוניתו למרות שהסיט אותה ככל האפשר ימינה, וזו התנגשה במכונית המשיב. לעומתו, המשיב טען כי האחריות לתאונה מוטלת על שכם המערער בלבד. הוא אכן ביקש לפנות שמאלה ולהכנס לקיבוץ מעגן אלא שתנועת המכונית הנוסעות קדימה במסלול הנגדי לא איפשרה לו לעשות כן עַד אשר נהג אחד שבא מולו עצר ואיפשר למשיב לסטות בבטחה שמאלה, תוך שהוא מעכב מאחוריו טור של מכוניות. בראותו כי הדרך פנויה סטה המשיב שמאלה, אך לפתע הגיעה מולו מכוניתו של המערער, כשהיא עוקפת מימין את השיירה הממתינה, נוסעת על שולי הדרך, וחוסמת את דרכה של מכונית המשיב עד שפגעה בה. מלבד עדויות הנהגים עמדו לנגד עיני בית המשפט גם תמונות שהמשיב צילם בשטח מיד לאחר התאונה. בפסק הדין קובע השופט קמא כי המערער הוא האחראי לגרימת התאונה. את מסקנתו הוא מבסס על נימוקים אלה: א. מצילומי אזור הכניסה לקיבוץ נראה כתם שמן על הכביש, המציין את מקום ההתנגשות, עובדה שלפי קביעת השופט אינה שנויה במחלוקת. מיקום כתם השמן, שהוא לפי דעת השופט, מיקום נקודת המפגש בין כלי הרכב תומך בגרסת המשיב כי המערער עקף מימין את שיירת המכוניות. קיומו של כתם השמן פוגם באמינות גרסת המערער; ב. מהצילומים עולה כי רכבו של המערער נפגע בחזית ליד פנס שמאל ורכבו של המשיב נגע ליד פנס ימני כאשר הפגיעה היא באזור הפינה ובכנף הקדמית, ולא בחזית. לפי צורת הפגיעה בשני כלי הרכב ניתן לקבוע כי המערער היה בנסיעה בכוון ישר ולא תוך כדי סטיה ימינה. צורת הפגיעה תומכת בגרסת המשיב כפי שהוצגה לבית המשפט; ג. מעדותו של המערער עולה כי היה איתו במכונית לפחות אדם נוסף בשם גדעון גאנם, אך הוא לא זומן לעדות ולא ניתן לכך כל הסבר. העובדה שעֵד שניתן להזמינו לא זומן, פוגמת באמינות גרסת המערער; ד. גרסת המשיב היתה אמינה, לא נסתרה בחקירה נגדית, ומתיישבת עם נתוני השטח, וגם עלתה בקנה אחד עם הגרסה שנמסרה לבוחן התנועה ולחברת הביטוח שלו. בית המשפט הגיע קמא למסקנה כי גרסת המערער אינה אמינה ואינה מתיישבת עם נתוני השטח. השופט אימץ את גרסת המשיב לפיה הוא עצר בקו העצירה המסומן עבור כלי הרכב הפונים שמאלה, ולאחר מכן החל בפנייה. לאחר שהחל את הפניה ולאחר שלמעשה כבר עמד להשלים אותה פגע בו רכב המערער אשר עקף מימין את השיירה. לאור זה דחה בית המשפט קמא את תביעת המערער, קיבל את תביעת המשיב וחייב את המערער בתשלום סכום הנזק שהוסכם עליו יחד עם הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. על כך הוגש בפנינו ערעור המערער. בפסק הדין של בית המשפט קמא לא התעוררו כמעט שאלות משפטיות, לפחות בכל הנוגע לקביעת העובדות. הלכה היא, וב"כ המערער ער לה, כי בית המשפט שלערעור אינו מתערב בדרך כלל בעובדות שקבע בית המשפט בערכאה הראשונה. "הערכת העדויות נתונה לשופט המלומד של הדרגה הראשונה, השומע את המשפט והמתרשם מהעדים. אין אנו מהרהרים אחרי קביעותיו של השופט לענין מהימנותם של העדים. ומכאן שבחינת הדברים בדרגה זו מושתתת על אותה התרשמות של הדרגה הראשונה ועל אותה תשתית שהוצבה בעקבות הדיון עצמו…" ע"א 202/89 י' פריצקר ושות' ואח' נגד יפה סולונץ תקדין עליון, כרך 92 (3), תשנ"ב/ תשנ"ג 1992 עמ' 2053. אך באותו פסק דין עצמו, אומר בית המשפט העליון כי - "הלכה היא מלפנינו שאין זה מדרכה של דרגת הערעור להתערב בקביעותיה העובדתיות של הדרגה הראשונה אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר, למשל, מתגלית שגיאה עקרונית בסיסית בממצאים העובדתיים שנקבעו, אם משום שאינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, ואם משום שאינם מבטאים נאמנה את שעולה ממכלול הראיות". ב"כ המערער טוען כי פסק הדין שבפנינו הוא אחד המקרים בהם נפלו שגיאות בולטות בדרך הערכת העדויות על ידי בית המשפט באופן ובמידה המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. והוא אכן תוקף את ממצאי פסק הדין ומסקנותיו ומבקש מאיתנו להפוך את הקערה על פיה. לפחות בנוגע למסקנה אחת של בית המשפט קמא הדין הוא עם המערער. לא נוכל לעבור לסדר היום ביחס לקביעה בדבר משקל עדות המערער ומהימנותה, מסקנה שמקורה בטעות של ממש מצד בית המשפט. תפקידו של בית המשפט לערעורים הוא לבדוק אם בית המשפט קמא לא טעה בפסק הדין ובנסיבות מסוימות לתקן את הטעון תיקון, אם הדבר אפשרי. יש וטעות שנפלה היא כה יסודית עד כי אין אפשרות לתקנה אלא על ידי ביטול פסק הדין כולו. כוונתנו לאותו חלק של פסק הדין הקובע כי גרסתו של המערער נפגמה בשל אי הבאתו לעדות של אדם שהוא עד חיוני. בית המשפט קבע כי אדם בשם גדעון גאנם היה במכונית ולא ניתן כל הסבר מדוע לא התייצב לימין המערער לתמוך בגרסתו. בית המשפט ראה לנכון לזקוף לחובת המערער ולחובת מהימנות גרסתו עובדה זו. קביעה זו שגויה משתי בחינות: א. אין כל ראיה כי אותו גדעון גאנם היה במכונית בזמן התאונה או שהיה עד ראייה לתאונה. המערער הוא שסיפר אודותיו בעמ' 9 לפרוטוקול באמרו כי "לפני שעליתי לאמבולנס בקשתי מגדעון גאנם שיטפל לי באוטו והוא הזיז את האוטו מהכביש והוא נסע איתי עד למג'אר". שמו של גדעון גאנם לא הוזכר עוד, לא בעדות המערער ולא בעדות המשיב. לכן, לא ברור לנו כלל מנין שאב בית המשפט את המידע שאותו גדעון הוא עֵד היכול לתרום דבר מה למשפט. ב. וזה העיקר: בסיום שמיעת ההוכחות הסכימו באי כוח בעלי הדין כי מלבד המערער לא יעידו עדי תביעה נוספים. ולא זו בלבד, אלא שהם ציינו במפורש כי אי הבאתו של עד כלשהו לא תיזקף לחובת גרסת המערער. הסכמה זו הרשומה בפרוטוקול הדיון, נעלמה לחלוטין מעיני בית המשפט קמא. ההערכה הלא-חיובית שבית המשפט קמא העריך את גרסת המערער היתה בין השאר, ואולי בעיקר, תוצאה של גישה מוטעית זו, על שתי השגגות שנכללו בה, מה שמעלה ספק האם בית המשפט מלכתחילה ניגש לבחון את העדויות בלב פתוח ובנפש חפצה. יש מקום לסברה כי בית משפט קמא ייחס לנקודת תורפה, כביכול זו, שבעמדת המערער משקל רב יותר ממשקל הממצאים והנתונים מהשטח, כך שלא ניתן לקיים את פסק הדין בהסתמך על ההנמקות האחרות שניתנו, אפילו היה בהם כדי לתמוך בגרסת המשיב. לא כל שגגה שבפסק דין גוררת בעקביה כדבר מובן מאליו ביטול פסק הדין; לעיתים מאשר בית משפט שלערעור את פסק דינו של בית משפט קמא למרות שנמצאו בו טעויות, אם ניתן לקיימו בהסתמך על נימוקים אחרים, חרף הטעות, ואם אין בעצם הטעות כדי להטיל ספק בנכונות יתר הממצאים. בשל השוני המהותי בין הגרסאות, השאלה העיקרית בפסק הדין נושא הערעור היא שאלת המהימנות, ויש להכריע בה לכאן או לכאן. אי הבאת העד היה נימוק עיקרי שבית המשפט לא קיבל את גרסת המערער. איננו יודעים מה היתה פסיקת בית המשפט בשאלת המהימנות אילולי נתפס לטעויות אלה. האם היה מאמין למערער? האם היה דוחה את גרסתו על יסוד נימוקים אחרים, כגון הממצאים בשטח? ב"כ המשיבים טוען כי יש טעמים נוספים מדוע אין לקבל את גרסת המערער ובכך הוא מבקש להמעיט ממשקל השגגות הללו. יכולנו לשקול אימוץ גישה זו אילו קבע בית המשפט במפורש ששתי העדויות מהימנות עליו במידה שווה והוא מכריע בהן על יסוד הממצאים האובייקטיביים. משנזקק בית המשפט לקביעה כי עדות המערער אינה מהימנה עליו, קביעה שהושתתה על גישה מוטעית, מותר לנו להסיק כי משקל הנתונים האובייקטיביים כראיה אינו גדול, שאם לא כן היה מעניק להם מלכתחילה את הבכורה, ומדוע נעלה אותם עכשיו על ראש ראיות המשפט? השארת פסק דין המכיל קביעה נחרצת בדבר מהימנות המערער, קביעה המושתתת על שגגות, לא תהיה עשיית צדק וגם לא תיראה ככזו. לא בלתי אפשרי הוא שבמשפט, לכשיישמע מחדש, יתברר כי אותו גדעון גאנם אכן היה במכונית בעת התאונה או שהיה עֵד לה. אין זה מְשַנֶּה לענייננו כאן ועתה; שהרי איננו עוסקים בנכונות העובדה אלא באופן הפעלת שיקול הדעת בידי בית המשפט ודרך בחינת חומר הראיות וכתבי בי דין שהונחו בפניו. לא ביססנו את פסק דיננו על ביקורת שהיתה יכולה להיות לנו בנוגע לממצאים האחרים שקבע בית המשפט. כל דעה שנביע בהם עשויה להשפיע, שלא לצורך, על מסקנות השופט החדש שישמע את המשפט. בנסיבות אחרות, היה מקום לשקול, בִּמְקום להחזיר את הענין לבית משפט קמא, שאנו ניתן את פסק הדין המתבקש מתוך הממצאים האובייקטיביים, והרי בנקודה זו אין לו יתרון רב על פנינו. אלא, שמדובר כאן לא במחלוקת על משמעותה העובדתית והמשפטית של גרסה אחת, אלא בשתי גרסאות סותרות שיש לדון בכל אחת מהן לגופה, לבחור את המשכנעת יותר ולגזור את המסקנות המשפטיות המתבקשות מכך. מלאכה כזו צריכה להיעשות בידי הערכאה הראשונה השומעת את העדים ויכולה להתרשם מהם באופן בלתי אמצעי. לכן, נשאיר את ההערות הללו לעת מצוא, אם וכאשר ענין זה ישוב ויועלה בפנינו בעתיד. לכן אנו מורים על ביטול פסק הדין, והחזרת הענין לבית משפט קמא על מנת שיִישַמָּע מחדש בפני הרכב אחר. כמו כן היינו מחייבים את המשיב בתשלום הוצאות הערעור בסכום של 4,000 ש"ח נכון להיום. תאונת דרכיםנזקי רכוש