אי רישום תקבול במהלך ביקורת מס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי רישום תקבול במהלך ביקורת מס: א. ההליך. זהו ערעור על פסילת ספרי המערער לשנת המס 97. המערער הינו בעל עסק בשם "מפגש הצומת" באזור התעשייה בכפר ירכא, שהוא עסק למכירת מוצרי נוי, אביזרי גן, רהיטי במבוק ומשתלה. בעברו היה המערער שוטר. לפי הנטען בנימוקי השומה, הרי בעקבות ביקורת שנערכה בעיסקו של המערער ביום ה- 5.4.97. נמצא, כי המערער לא רשם שני תקבולים בסכום כולל של 59 ש"ח. בהמשך נערך למערער שימוע ביום ה- 20.7.97 בסופו הוחלט על פסילת ספריו מאחר ולא נמצאה, לדעת פקיד השומה עכו-נהריה, סיבה מספקת לאי הרישום האמור. בנימוקי ערעורו טוען המערער, כי לא היה חייב ברישום הסכומים מאחר ומדובר בשלב של הצעה שלא נתגבשה לכלל עיסקה. ב. הראיות. בתמיכה בעמדת המשיב, הוגשו תצהיריהם של המבקרים שמעון סלע (להלן: "שמעון"), יורם ברגר (להלן: להלן: "יורם") ודיאנה סלקין (להלן: "דיאנה") שנטלו חלק בביקורת, תצהירים המביאים את עיקרי הפרטים הקשורים לארועי אותו היום. שמעון מספר בתצהירו, כי בתאריך ה- 5.4.97 בשעה 12.00 הגיעו שלושת המבקרים יחדיו לחנותו של המערער. לדבריו, עם כניסתם ניגש לקצהו האחד של דלפק המכירה מאחריו עמד המערער ונעמד במרחק של כחצי מטר ממנו בעוד ששני המבקרים האחרים, יורם ודיאנה, ניגשו לקצהו האחר של הדלפק ונעמדו אף הם, במרחק של כחצי מטר מהדלפק. אותה עת שוחח המערער עם זוג לקוחות מבוגר אשר ביקש לקנות שני שקי דשן קטנים. זוג הלקוחות ביקש לדעת את מחיר השקים והמערער השיב, כי מחירם הינו 20 ש"ח. הזוג ביקש לרכוש את השקים אך מאחר ואחד מהשקים היה קרוע/פגום, החליף המערער לזוג את שני השקים הקטנים בשק אחד גדול והניח עבורם את שק הדשן הגדול בפתח החנות. המערער, שב לדלפק והאשה שילמה לו את הסכום של 20 השקלים בשני מטבעות של 10 ש"ח כל אחד. עם התשלום עזב הזוג את החנות, ואילו המערער הכניס את המטבעות לכיסו מבלי לרושמם בספריו. לדברי שמעון, בהמשך, לאחר כחמש דקות מיציאת זוג המבוגרים, ניגש שמעון למערער וביקש לברר מחירו של עציץ אותו החליט לרכוש במסגרת "קניית ביקורת". המערער השיב, כי מחיר העציץ הינו 39 ש"ח. שמעון, הוציא מכיסו שטר של 50 ש"ח ומסרו למערער לשם רכישת העציץ. לדבריו, הכניס המערער את השטר לכיסו ואילו לשמעון נתן עודף בסך 11 ש"ח ממגירה שהיתה מתחת לדלפק. בשלב זה עזבו יורם ודיאנה את החנות ושמעון המתין לסיום אריזת העציץ. כדקה לאחר עזיבת שני המבקרים האחרים, עזב גם שמעון את העסק ועמד עם שני המבקרים בחוץ, פרק זמן של קרוב לעשר דקות. בשעה 12.17, חזרו שלושת המבקרים, הזדהו כאנשי מס הכנסה וביקשו לבדוק את הספרים. המערער הציג בפני המבקרים פנקס חשבוניות מס/קבלה ובדק באם נרשמו התקבולים של 20 ש"ח ו- 39 ש"ח. הקתבולים הללו לא נמצאו רשומים בפנקס החשבוניות האמור. אשר על כן, חתמו המבקרים על חשבונית המס/קבלה האחרונה שהיתה בפנקס החשבוניות - היא קבלה מס' 00133/4 בגובה 200 ש"ח שנרשמה באותו היום. המבקרים ביקשו מהמערער לרשום, בנוכחותם, את שני התקבולים האחרים ואכן כך עשה. לשאלת המפקחים מדוע לא רשם את התקבולים השיב המערער, כי רצה לרשום אך היה עסוק בשיחה עם אורח. בדו"ח הביקורת המצורף לתצהיר שמעון, נרשם, כי בתשובה לשאלה מדוע לא רשם את שני התקבולים אמר המערער: "אני רציתי לרשום, בא אלי אורח ואני דיברתי איתו". בהמשך נכתב מפי המערער: "אתם לא יצאתם מהעסק ואתם לא ביקשתם ממני לרשום את התקבולים ואני רשמתי אותם לבד מרצוני כי אני רגיל לרשום". המערער סירב לחתום על הדו"ח. המבקרים יורם ודיאנה אישרו בתצהיריהם את האמור בתצהירו של שמעון. המבקרים נחקרו על תצהיריהם. בחקירתו (ישיבה 5.3.99) אומר שמעון, שאינו זוכר אם בעת הביקורת המתה החנות קונים, אם לאו (ע' 2). שני המבקרים האחרים נכנסו לחנות דקה אחת לפני שהוא נכנס (ע' 3). משך הביקורת הוא נשאר במקומו בסמוך לדלפק כאשר בחלק מהזמן ישב בכורסא בקרבת הדלפק וביתרתו עמד, זאת ע"מ לבחור העציץ ולהמתין לאריזתו, ולשלם למערער (ע' 3). יורם ברגר אומר בחקירתו, כי בחלק מזמן הביקורת טרם הזדהות המבקרים, התלווה אליו המערער לשם מסירת אינפורמציה על מחירי מוצרים שונים בפתח החנות ולאחר מכן שב לדלפק (ע' 7-8). גם לאחר ששב המערער לדלפק לא הזדהו השלושה אלא עזבו תחילה את החנות והמתינו פרק זמן בחוץ ורק כאשר שבו, הזדהו בפני המערער (ע' 8). דיאנה אומרת בחקירתה שהיא ויורם נכנסו ראשונים לחנות המערער ורק אח"כ נכנס שמעון (ע' 15). היא לא זוכרת שהיו בחנות לקוחות, פרט לזוג המבוגרים (ע' 16). היא ראתה כיצד משולמים שני התקבולים זה של זוג המבוגרים, וזה של שמעון (18-19). המערער אומר בתצהירו, כי הוא מנהל את עסקו בעיקר על מנת "להעביר את הזמן", שכן הרווחים ממנו דלים. בעסקו הכולל משתלה, כדי חרס וצרכי תיירות, נוהגים הקליינטים לשהות זמן ניכר, להסתובב, להתענין במוצרים שונים ורק בסוף הקניה בסמוך לדלת היציאה הראשית, נערכת ההתחשבנות ומשולמת התמורה בגין המוצרים שנקנו. במועד הביקורת, נכנסו שלושת המבקרים. אחד מהם, שהיה לבוש חליפה ועניבה, ביקש לרכוש זר פרחים יבשים במחיר 39 ש"ח. המבקר הניח את הזר ביחד עם שטר של 50 ש"ח. הוא הניח את השטר על שולחן הקופה והמשיך לשבת על כורסת במבוק. המערער היה עסוק עם קליינטים נוספים. בין היתר, זוג אנשים מבוגרים שרצו להחליף שקית קטנה בשקית גדולה, יקרה יותר, במחיר של 20 ש"ח. עם החלפת השקית ובטרם שילמו המבוגרים את העודף, הופיעו שני מבקרים נוספים, התענינו בפריטים שונים וביקשו שיתלווה אליהם לתצוגה בפתח החנות כדי להראות למערער פריט שברצונם לרכוש. בדרך חזרה פנימה מפתח החנות, הציגו עצמם המבקרים כמבקרי מס הכנסה, בעוד שהמבקר השלישי עדיין יושב על הכסא ובעוד שני המבוגרים וקליינטים נוספים נמצאים בחנות. המערער ניגש לדבריו לשולחן הקופה, אשר עליו היה מונח ספר התקבולים. שלושת המבקרים ביקשו את ספר הקופה בטענה שלא רשם תקבולים. המערער ביקש שהות, כדי שיתאפשר ליתר הלקוחות לסיים קניותיהם ולהשתחרר, אך המבקרים לא אבו להמתין ולאחר ויכוח נטלו את ספר הקופה, רשמו בו הערה והחלו לרשום דו"ח. המערער מכחיש שהמבקרים עזבו את העסק. המערער סירב לחתום על הדו"ח, שכן הוא סבר שהמבקרים מבקשים להכשילו. המערער מציין, כי הלקוחות שהיו בחנות התערבו בינו לבין המבקרים וניסו לשכנעם לאפשר לו לסיים את עבודתו איתם וסברו שהתנהגות המבקרים אינה הוגנת. בחקירתו (ישיבה 5.3.99) אומר המערער, כי לא ניסה להזמין לעדות את הזוג המבוגר כדי לתמוך בגירסתו (ע' 21), מה גם שלאחר שהתווכחו עם המבקרים שאליהם נתלווה שוטר, הם ברחו מהעסק (ע' 23). בהמשך אומר המערער שכאשר הניח המבקר שטר של 50 ש"ח על השולחן, הוא עצמו הניח על השולחן את העודף (ע' 32). בעדותו מיום 3.5.99 אומר המערער, כי במהלך כל הביקורת ישב המבקר שמעון על הכסא מולו ולא קם (ע' 2). בהמשך אומר המערער, כי שמעון קם לשלם את הכסף בעד הזר והתישב בחזרה (ע' 3). קניית האנשים המבוגרים היתה לפני קניית הזר ע"י המבקר (ע' 4). המערער הגיש גם תצהירים של עדים מטעמו, אך המצהירים לא הובאו לחקירה. תצהיר אחד היה של שוטר בשם וליד עבאס, שלדבריו, עבד באותו יום בשכר כמלווה המבקרים. לדבריו, ישב ברכב לאורך זמן הביקורת ולא ראה את המבקרים או אחד מהם יוצא את העסק, והשני תצהיר של אחד העובדים בעסק, הנמצא בשכנות לעסקו של המערער בשם סמנה יוסף, שלדבריו נזדמן לעסקו של המערער. לדבריו, ראה אדם יושב על כסא ועל הדלפק שטר של 50 ש"ח. המערער היה עסוק עם קליינטים רבים והיה רחוק משולחן הקופה. הוא לא ראה שמישהו מהלקוחות יצא את החנות. מאחר ועדים אלה לא הובאו לחקירה ביום 5.3.99, ניתנה למערער הזדמנות נוספת להביאם לישיבת 3.5.99 (ראה ע' 35 ישיבת 5.3.99), אך המערער לא ניצל הזדמנות זו. לפיכך, אין מקום להתיחס לאמור בתצהירים אלה. עד כאן מסכת הראיות. ג. דיון ומסקנות. לדעתי, דין הערעור להדחות. לפני שתי גירסאות שונות בתכלית לאשר אירע בעת הביקורת, כאשר מחד גירסת המבקרים וממולה גירסתו של המערער. לאחר שיקול הגעתי למסקנה, כי יש להעדיף את גירסת המבקרים על זו של המערער ואני בדעה כי המערער קיבל שני תקבולים: אחד של 39 ש"ח, ואחד של 20 ש"ח שהיה בידי המערער סיפק לרשמם והם לא נרשמו, אלא בשלב מאוחר ולפי הוראות המבקרים. ואלה נימוקי: א. המערער לא ניסה להביא עדים התומכים בגירסתו. לגבי המבוגרים שלדבריו גם התווכחו עם המבקרים, הוא כלל לא בא עמם במגע למרות שלדבריו שמם מופיע בחשבונית (ע' 21-22 ישיבה 5.3.99). יצוין, כי לאחר שהוגש פנקס החשבוניות (מש1/) התברר שחתימת המבקרים מופיעה על קבלה/חשבונית מס. 4. לאחר חתימה זו מופיעה קבלה/חשבונית 5, על עציץ פרחים בסכום של 39 ש"ח ומדובר כנראה ברכישה של שמעון ולאחר מכן מופיעה קבלה/חשבונית ע"ס של 6 ש"ח על "שק אדמה" בסך 20 ש"ח, שזו כנראה רכישת האנשים המבוגרים ובחשבונית זו כלל אין מופיע שם הרוכש. ב. המערער מודה שהוא נתן עודף לשטר של 50 ש"ח ואף שם את העודף על השולחן. אם נתן עודף, הרי שבניגוד לאמור בהודעת הערעור הושלמה העיסקה. יתר על כן, אם היה באפשרות המערער לתת עודף, היה לו גם זמן לרשום את התקבול וזאת גם אם נניח שהמבקרים לא יצאו מהעסק. (השוה עמ"ה 5010/97 קושמרו שמואל נ' פקיד שומה חיפה דינים מחוזי כרך כ"ו (1) 494 פרק ג' פיסקה 3). ג. קיימת סתירה בין דברי המערער בתחילת דו"ח הביקורת שבהם לא כפר בהנחה הטמונה בשאלת המבקרים, כי קיבל שני תקבולים: האחד בסכום של 20 ש"ח, והשני בסכום של 39 ש"ח, אלא נתן הסבר לאי רישומם בכך שבא אליו אורח, לבין גירסתו בסוף הדו"ח לפיה רשם את שני התקבולים מיוזמתו, כי הוא רגיל לרשום. שתי הגירסאות של המערער כפי שהן מופיעות בדו"ח הביקורת, סותרות הנטען בנימוקי הערעור כאילו כלל לא קמה חובה לרשום התקבולים באשר העיסקה טרם נתגבשה. ד. טענת המערער כי ביצע את רישום שני התקבולים ביוזמתו, אינה נכונה בעליל. עיון בפנקס החשבוניות מראה שקודם מופיעה חתימת המבקרים (קבלה/חשבונית 4) ואח"כ מופיעות הקבלות הרלבנטיות (5; 6). קבלה מס' 5 המתיחסת לעציץ הפרחים בסכום 39 ש"ח, מופנית ללא אחר מאשר "מס הכנסה". רישום הקבלה ביוזמתו היה אפשרי כל עוד לא ידע שהלקוח הוא מבקר, אך כפי שאנו למדים משם הנמען בקבלה, הרי בעת רישומה כבר ידע המערער שה"לקוח" אינו אלא מבקר, לכן ברור שהרישום הזה אינו מרצונו החופשי, אלא הוא נכפה עליו במצוות המבקרים. אשר על כן, נוטה מאזן ההסתברויות לכיוון גירסת המבקרים ואני מעדיפה על זו של המערער. הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. ביקורת מסעבירות מסמיסים