מה המשמעות של אישור עיקול זמני ? תקנה 372 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 קובעת: "372. זכה התובע בתביעתו יאשר בית-המשפט או הרשם בפסק הדין את העיקול הזמני ויחייב את הנתבע בהוצאות העיקול הזמני" תקנה 375 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 קובעת: "375. הוראות חוק ההוצאה לפועל , התשכ"ז- 1967, יחולו על ביצוע עיקול זמני לפי סימן זה ואם אושר העיקול, ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק" עולה מן התקנות ,כי תוצאותיו של אישור העיקול הזמני הן שתיים: ראשית, התובע פטור מלפתוח בהליכי הוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל, אלא על פי תקנה 375, במובן זה שהתובע (המעקל) רשאי לגשת מיד למכירת הנכסים המעוקלים לשם גבית החוב. שנית, אישור העיקול הוא חלק מפסק הדין שיצא. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור עיקול זמני: אדון בבקשת רשות ערעור זו, כבערעור גופו. העובדות, כפי שנקבעו ע"י בית משפט קמא, הן כדלקמן: המשיבה הגישה ביום 12.2.95 תביעה כספית כנגד שדות נסיעות ותיירות בע"מ ושדות תיירות ונופש (1993) בע"מ (להלן: התביעה העיקרית). במסגרת התביעה העיקרית הוצאו ביום 7.5.95 וביום 11.9.95 צווי עיקול זמניים כנגד המערערות. צווי העיקול הוצאו לבקשת המשיבה אשר לטענתה מחזיקות המערערות כספים השייכים לשדות. בתשובות לצווי העיקול ענו המערערות כי אינן מחזיקות בנכסים כלשהם של שדות. בתגובה הגישה המבקשת בקשות לאישור צווי העיקול ביום 5.6.95 וביום 5.10.95 בהתאמה (תיקים - 1328/96 , 4228/95). המערערות הגישו כתבי הגנה, ובהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשתי הבקשות (להלן: התביעות) ונידון בפני בית המשפט קמא. ביום 5.11.96 ניתן צו לפירוק חברת שדות (להלן: החברה) וביום 22.1.97 ניתן לבקשת מפרקת החברה צו עיכוב הליכים. בינתיים המשיכה המשיבה לנהל את התביעות כנגד המערערות, במסגרתם הגישו המערערות בקשה לדחייה על הסף של התביעות (להלן: בקשת הדחייה). בית המשפט קמא דחה את בקשת הדחייה, ומכאן הערעור שלפנינו. משמעותו של אישור עיקול תקנה 372 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 קובעת: "372. זכה התובע בתביעתו יאשר בית-המשפט או הרשם בפסק הדין את העיקול הזמני ויחייב את הנתבע בהוצאות העיקול הזמני" תקנה 375 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 קובעת: "375. הוראות חוק ההוצאה לפועל , התשכ"ז- 1967, יחולו על ביצוע עיקול זמני לפי סימן זה ואם אושר העיקול, ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק" עולה מן התקנות ,כי תוצאותיו של אישור העיקול הזמני הן שתיים: ראשית, התובע פטור מלפתוח בהליכי הוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל, אלא על פי תקנה 375, במובן זה שהתובע (המעקל) רשאי לגשת מיד למכירת הנכסים המעוקלים לשם גבית החוב. שנית, אישור העיקול הוא חלק מפסק הדין שיצא. (ראה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, ע"מ 591). הנה כי כן, "פסק-דין שניתן לתובע, ובו אישור העיקול, קובע לא זו בלבד, כי (הנתבע חייב (לתובע) את הסכום שנפסק לו, אלא גם, כי המעוקלים ניתנים למכירה ולסילוק החוב הפסוק, היינו כי רכושו של הנתבע הם." (ע"א 436/58 חברת ביטום בע"מ נ' י. מנהיים ואח' פ"ד יג 937. ) במקרה דנן, המשיבה (התובעת) הגישה בקשה לאישור עיקול כנגד המערערות (המחזיקות) מכוח תקנה 369 לתקנות סדר הדיו האזרחי, בקשה זו ע"פ תקנה 369 (ב) דינה ככתב תביעה וככזו היא נפרדת מהתביעה העיקרית. עם זאת קובעת תקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי: "370. הדיון בבקשה לפי תקנה 369 יכול שיהיה בכל שלב של הדיון בתובענה (התביעה העיקרית - ד. א.), ואף לאחר שניתן פסק דין בה, כפי שבית המשפט יורה…" אכן נכון הדבר כי תביעתו של תובע כנגד מחזיק היא תביעה נפרדת מהתביעה העיקרית ,אך עם זאת הסעד של אישור העיקול ,היכול להינתן בסופה של תביעה כנגד מחזיק (אם התובע יוכיח את תביעתו), תלוי ונסמך הוא על תוצאותיה של התביעה העיקרית, ויכול שינתן אך ורק לאחר שתתברר התביעה העיקרית ,בה יוכיח התובע את חובו של הנתבע כלפיו. מובנו של המונח "בכל שלב של הדיון בתובענה" (ע"פ תקנה 370) פירושו ביחד עם התובענה (התביעה העיקרית) או לאחריה אך בשום אופן לא יתכן מצב בו תידון תביעתו של תובע כנגד מחזיק ויאושר עיקולו לפני הדיון בתביעה העיקרית של התובע כנגד הנתבע. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט זוסמן בבר"ע 52/69 יעקב מימון ואח' נגד אליהו רג'ואן, ואח', פ"ד כג בע"מ 663: "הגשת הבקשה המנומקת פותחת הליך חדש, של תובענת התובע נגד המחזיק. אכן אין זו אלא תובענה-על-תנאי; אם לא יזכה התובע בתביעתו העיקרית נגד הנתבע, ממילא אינו זכאי לאישור העיקול הזמני, והמחזיק ייצא זכאי ...אין טעם לדון בבקשה זו, לאישור העיקול, בטרם ידון בית-המשפט ביחד עם התובענה העיקרית, והיה והתובע זכה בתובענתו נגד הנתבע והוכיח גם לעומת כפירת המחזיק או שתיקתו שכספי הנתבע מצויים בידי המחזיק, יאשר בית-המשפט את העיקול הזמני. מקום שהמחזיק הודה כי בידו כספי הנתבע, אין מאשרים את העיקול בטרם יצא פסק דין נגד הנתבע, ואין טעם לנהוג אחרת מקום שהמחזיק אינו מודה; בשני המקרים, כל עוד לא נטל התובע פסק-דין נגד הנתבע, לשם מה לו אישור העיקול הזמני?" כך גם בע"א 179/77 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' שמואל הירשברג, פ"ד לב ע"מ 617: "...על השופט לפסוק בסכסוך שבין התובע לבין המחזיק , לענין העיקול, ביחד עם הדיון בתובענה גופה, או בנפרד לאחר מכן, לאחר שהתובע זכה ונטל פסק-דין נגד הנתבע, אך לא לפני זה, שכן כל עוד לא ניתן פסק-דין לחובת הנתבע, אין לחייב את המחזיק" [ראה גם בר"ע 75/71 הרי פלדמן נגד רנטה שטיול פ"ד כה ע"מ 32]. בדיון שהתנהל בבית משפט השלום קבעה השופטת קמא כי: "אין ממש בטענות הנתבעות כי כניסת שדות לפירוק מונעת תהליך אישור העיקול על הנכסים השייכים לשדות והמוחזקים על ידי הנתבעות, כאשר מטרת האישור היא להעביר נכסים אלו לקופת המפרק." קביעה זו של השופטת איננה מקובלת עלי. הטעם לכך איננו בסירוב לקבל את בקשת הדחייה על הסף, אלא בכך שהשופטת קבעה למעשה ,כי אישור העיקול בתביעתה של המשיבה (התובעת) כנגד המערערות (המחזיקות) יכול להינתן עוד לפני בירורה של התביעה העיקרית (המצויה בעיכוב הליכים). השופטת קמא ציינה, כי אישור העיקול האמור אפשרי כאשר מטרתו להעביר נכסים המצויים בידי המחזיקות (המערערות) לקופת המפרק. דברים אלו אינם משתלבים עם ההוראות הקבועות בתקנות הנ"ל ולא עם ההלכה שנפסקה. כפי שנקבע, אישור העיקול שבידי מחזיק ינתן אך ורק לאחר שניתן פסק דין כנגד הנתבע בתביעה העיקרית בו הוכח חובו כלפי התובע (המעקל). לא יעלה על הדעת מצב בו יזכה התובע (המעקל) באישור עיקול על נכסים ששיכים לנתבע עוד לפני שהוכח חובו של הנתבע כלפיו, ואין נפקא מינא בעניין זה אם מטרתו של אישור העיקול היא העברת כספים לקופת המפרק אם לאו. רוצה המפרקת להשיג את נכסי חברת שדות המצויים בידי המערערות תעשה זאת בתביעה נפרדת ועצמאית כנגד המערערות. אין המשיבה (התובעת) יכולה להיכנס בנעלי המפרקת, לא אף אם תתחייב להעביר את הנכסים שתזכה בהם לקופת המפרקת. יחד עם זאת יש לשים לב לכך כי הדיון שבפנינו אינו עוסק בערעור על אישור עיקול ,שכן זה עדיין לא ניתן על ידי בית המשפט קמא. הדיון שבפנינו עוסק בערעור על החלטתו של בית המשפט קמא לדחות את בקשת הדחייה על הסף. נראה לי כי אין לקבל את הערעור במובן זה, שהתביעות ידחו על הסף, אך יש לקבוע כי בית המשפט קמא רשאי לפעול באחת משתי דרכים: האחת, לעכב את התביעות עד בירורה של התביעה העיקרית. הדרך השניה אותה יוכל לנקוט בית המשפט קמא היא לדון בתביעות עוד לפני בירורה של התביעה העיקרית ,אך אם תזכה המשיבה בתביעות אלו חייב בית המשפט לעכב ביצועו של פסק הדין עד אשר תתברר התביעה העקרית , ורק אם תזכה המשיבה בתביעה העיקרית כנגד חברת שדות ותיטול פסק דין לטובתה - רק אז - יבוצע פסק הדין כנגד המערערות. ראויים לציון דבריו של הנשיא זוסמן (כתוארו אז) בע"א 179/77 הנ"ל: "מכאן שצדק השופט המלומד כאשר אישר את העיקול. השופט הוסיף סייג להחלטתו ואמר שהחלטתו אינה אישור עיקול כאמור בתקנה 251 (תקנה 372 החדשה- ד.א.), אלא כאמור בתקנה 248א (תקנה 369 החדשה- ד.א.). פירושו של הסייג הוא, שהמערער חייב אמנם לציית לצו העיקול, אך רק לאחר שהתובע זכה בתובענתו נגד הנתבע והשיג אישור עיקול על-פי תקנה 251. ברור שבמידה שהתובע לא יזכה בפסק דין נגד הנתבע, אין הוא זכאי להיפרע מהמחזיק, שהוא החייב של חייבו- הנתבע" פקיעת צו העיקול שתי טענות העלו המערערות באשר לפקיעתו של צו העיקול הזמני שהוצא בתביעה העיקרית. טענתן הראשונה היא כי ע"פ תקנה 373(3) לתקנות סדר הדין האזרחי , צו העיקול פוקע במקרה שהתביעה הופסקה, ומרגע שהעיקולים פוקעים הרי שהתביעות לאישורם שהוגשו לבית המשפט קמא בטלות מעיקרן. טענה זו דינה להידחות. תקנה 373(3) קובעת: " צו העיקול יפקע באחת מאלה... (3) התובענה נדחתה, נמחקה או הופסקה, או שפסק הדין בוצע" השופט זוסמן בספרו אומר כי: "למעשה מיותרת תקנה 373(3), שהרי לפי עקרונות כלליים ממילא מתבטל סעד ביניים שניתן כשההליך בתיק העקרי הגיע לקיצו" [זוסמן, שם, בעמ' 590] אם כן, השאלה הנשאלת היא האם במקרה דנן ההליך בתיק העיקרי הגיע לקיצו. דומה כי התשובה לשאלה זו היא שלילית. אמנם נכון הדבר כי כל עוד צו עיכוב ההליכים בתביעה העיקרית יעמוד בתוקפו, לא יוכל להינתן בה פסק דין, אך אין די בכך כדי להביא למסקנה, כי התיק העיקרי הגיע לקיצו, שכן צו עיכוב ההליכים שניתן יכול ויבוטל ע"י בית המשפט. במקרה כזה מרגע ביטולו של הצו האמור ההליך יחודש כמו הליכי הביניים שבו. יתרה מזאת, צדקה השופטת קמא בקבעה כי: "עצם תביעת חוב למפרקת מעידה כי התובעת (המשיבה לענייננו) לא הפסיקה את תביעתה, שכן החלטת המפרקת בעניין תביעת החוב דינה כדין פסק דין בתביעה העיקרית ועילת התביעה מתמזגת בה (י. כהן, חלק שלישי, ע"מ 717)". אם כן צו עיכוב ההליכים אינו נכנס בגדר "תובענה שהופסקה" ,על כן אינו יכול להפקיע את תוקפם של צווי העיקול הזמנים. לפיכך ,לפחות בשלב זה, נראה כי צווי העיקול צריכים להישאר בתוקפם עד סיום בירורה של התביעה העיקרית (אם תתברר). טענתן השניה של המערערות היא כי הגשת הבקשה לאישור העיקול ע"י המשיבה בתיק 1328/96 הוגשה באיחור, היינו: המשיבה הגישה את הבקשה לאישור העיקול בתיק הנ"ל לאחר שעברו חמישה עשר הימים (הקבועים בתקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי) מיום תשובת המחזיק על הודעת הטלת העיקול. על כן טוענות המערערות כי צו העיקול הזמני שהוצא בטל מכוח תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת: "371. לא ביקש התובע אישור העיקול כאמור בתקנה 369 יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו." השופטת קמא קבעה לעניין זה כי: "גם אם פג תקפו של העיקול הזמני בתיק 1328/96, ואיני קובעת עמדה בנידון, עדיין קיים העיקול הזמני בתיק 4228/95 שאישורו מבוקש במסגרת הדיון המאוחד. "…אם תתקבל הבקשה לאשור העיקול בתיק זה, אין עוד כל משמעות לעיקול הזמני בתיק 1328/96, בין שהוא עדיין שריר וקיים ובין שעבר מן העולם." דעתי היא כי היה על בהמ"ש להיכנס לעבי הקורה בעניין זה, שכן צודקות המערערות בטענתן ,כי אם יקבע לגבי התביעה בתיק 1328/96 כי יש לדחותה על הסף בשל איחור בהגשתה כקבוע בתקנות, הרי שהסיכון בפניו ניצבות המערערות פוחת והינן חשופות רק לתביעה בתיק 4228/95 ,בגובה הסכום של תביעה זו בלבד, ולא תהינה חשופות לתביעות בגובה שתי התביעות במצטבר. אשר על כן יוחזר התיק לבית המשפט השלום על מנת שיקבע האם הבקשה לאישור העיקול בתיק 1328/96 הוגשה באיחור, ואם ימצא שאכן אלה הם הדברים, יבטל את צו העיקול הזמני שהוצא בנידון. ביחס לתביעה לאישור העיקול בתיק 4228/95, הערעור נדחה. בהמ"ש קמא ינהג על פי האפשרויות אשר נקבעו בע"מ 4 לפסק דין זה, היינו: בית המשפט קמא יעכב את התביעה עד בירורה של התביעה העיקרית, או לחלופין ידון בתביעה עוד לפני בירורה של התביעה העיקרית ,אך אם תזכה המשיבה בתביעה לאישור העיקול חייב יהיה בית המשפט לעכב ביצועו של פסק הדין עד אשר תתברר התביעה העקרית, ואם תזכה המשיבה בתביעה העיקרית כנגד חברת שדות ותיטול פסק דין לטובתה - רק אז - יבוצע פסק הדין כנגד המערערות. הליך דומה ינקט גם לגבי התביעה בתיק 1328/96 ,במידה ובית המשפט קמא יפסוק כי התביעה בתיק זה לא הוגשה באיחור כאמור. המבקשות ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3000 ש"ח + מע"מ. עיקול זמניעיקול