קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בוררות זבל''א בסכסוך קיבוצי: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל אביב (אב- בית-הדין- השופטת גבריאלי, כדן יחיד (ללא נציגי ציבור מבלי שמצאנו החלטה מנומקת לכך!) ) התבררה בקשה של המערערת (להלן- ההסתדרות) "לבטל פסק בוררות", שניתן ביום 30.1.1985בהליכי בוררות לפי חוק הבוררות, תשכ"ח- 1968(להלן- חוק הבוררות) בין ההסתדרות לבין המשיבה (להלן החברה) (להלן- פסק הבוררות), "ולחלופין... להורות על החזרת הפסק לבוררת לשם תיקונו והשלמתו". בית-הדין האזורי נעתר למבוקש, חלקית בלבד, ומכאן הערעור לבית-דן זה. .2העובדות הצריכות לערעור הן כמובא בסעיף זה. 2.1א) על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד (להלן-ההסכם הקיבוצי) שסעיפיו הרלבנטים מובאים בסעיף 3שלהלן: ב) סכסוך עבודה בין הצדדים בנושא פיטורים בשל "צמצום העבודה" (לשון ההסכם הקיבוצי: להלן- "פיטורי צמצום עבודה" או "פיטורים כלכליים") היה נשוא הליך בבית-הדין האזורי בתל אביב. בעקבות הסכם פשרה בין הצדדים- הסכם מיום 9.12.1984- הסכם שניתן לו תוקף של ספק- דין, הועבר הסכסוך, מכוח סעיף 6/3להסכם קיבוצי, לבוררות זבל"א ונאמר, כי אם שני הבוררים לא יגיעו לכלל הסכמה ימנו מייד בורר מכריע" : ג) בוררות הזבל"א הופעלה, אך הבוררים לא הצליחו "להגיע לכלל הסכמה". הסיבה לכך היתה נעוצה בכך, שהיתה (אמנם) הסכמה לכלול בדיון עובדים בעלי חוזים אישיים, והבוררות התפוצצה בגלל טענה, שיש לכלול גם עובדים לשעה ועובדי manpower(נרשם על-ידי הבוררות מפי הבורר מטעם החברה, בזבל"א: פרוטוקול הבוררות, ע' 2-3, 4) : ד) מש"התפוצצה" בוררות הזבל"א באה פניה לבית- הדין האזורי למנות בורר וביום 26.12.1984מינה בית-הדין את השופטת בדימוס גברת הרדוף (להלן- הבוררת) "לשמש כבוררת מכריעה בהתאם לחוק הבוררות". פסקהבוררות של הבוררת היה נשוא ההליך שבו ניתן פסק הדין, נשוא ערעור זה: 2.2א) עם ראשית הדיון בבוררות, וכבר לפני כן- במסגרת בוררות הזבל"א, עלתה השאלה, ממי מבין העובדים יש לקבוע את העובדים שיפוטרו: אם רק מאלה שעליהם חל ההסכם הקיבוצי או גם מאלה שההסכם הקיבוצי לא חל עליהם : ב) במסגרת בוררות הזבל"א הגיש "צד העובדים" רשימה של עובדים שמסכימים כי יפוטרו- חלקית, אם לא מרביתה, חופפת את הרשימה שהוגשה קודם לכן על ידי החברה, וחלקית כחלופה. באותה רשימה נכללו גם 6"עובדים בחוזה מיוחד"- 4"עובדים זרים", מזכיר החברה (מר דוד לוין) וסמנכ"ל אחד (מבלי לנקוב בשמו): ג) בישיבה הראשונה של הבוררות היתה החברה מיוצגת על- ידי סמנכ"ל ועורךדין: "ההסתדרות" היתה מוצגת על -ידי אנשי איגוד מקצועי : ד) באותה ישיבה, בראשיתה, הוסכם: "שלצורך הדיון בבוררות, נוכח ההסכמה שהיתה, לכל הדעות, בין בוררי זבל"א, יהיה דין אחר לעובדים שעליהם חל ההסכם הקיבוצי ולעובדים בעלי חוזה עבודה אישי" : לאחר שהוסכם כאמור שוחחה הבוררות בטלפון, מחדר ישיבה, עם בורר אברהם זליג (בורר- כנראה מצד החברה, במסגרת זבל"א). לדבריו היתה הסכמה לכלול בדיון עובדים בעלי חוזים אישיים והבוררות התפוצצה בגלל טענה, שיש לכלול גם עובדים לשנה ועובדי manpower(ע' 3- 2לפרוטוקול הבוררות), את טענותיו פתח עורך-הדין שייצג את החברה באומרו, בין היתר, כי ראשית המשא-ומתן נכשל משום שההסתדרות דרשה לדון תחילה בשאלת "ארגון מחדש" ובשאלת "פיטורי המומחים הזרים והפסקת העסקתם של אנשים מ- manpowerונותני שירותים כקבלנים", וציין, כי הרשימה מיום 21.6.1984שהוגשה בשעתו מטעם החברה, תקפה, בשינוי המספר, כך שלדיון עומדת שאלת "פיטורי 27עובדים". בשלב זה הודיע סמנכ"ל החברה, כי "לגבי 2חברי ועד הסכים המנכ"ל לדון בפיטוריהם בשלב יותר מאוחר ובינתיים הם ברישמת המפוטרים". כן "הצהיר" הסמנכ"ל, כי "כל החוזים האישיים הם לתקופה קצובה" (ע' 6- 5לפרוטוקול הבוררות) : ה) לקראת סיום הישיבה, נאמר בשם החברה: "אם הוסכם כאמור בע' 2, אני חוזר בי מההסכמה. אינני רוצה להיות קשור ב-hearsay". לא ברור מי אמר זאת: הסמנכ"ל או עורך-הדין, אך מנוסח ההחלטה שנתקבלה אחר כך ("מר שניצר המייצג את החברה יחד עם מר לוי (סמנכ"ל) חזר בו מהסכמתו לאמור הע' 2), ניתן ללמוד: ו) עם ראשית הישיבה השניה של הבוררת ניתנה החלטה של הבוררת, לפיה ניתן תוקף לכך, שהחברה חזרה בה מהסכמתה בישיבה הראשונה, וזה מטעם, שההסכמה בבוררות זבל"א "לא בוטאה בהחלטה של הבוררים זבל"א וכל אחד מהם, בהיותו בורר, לא היה נציג של צד" (ע' 7- 8לפרוטוקול הבוררות). לסיכום "נשמעו טענות וראיות גל לשאלה, מהו דינם של העובדים בעלי חוזה אישי, בכל הנוגע לתור פיטורים" (ע' 7- 8שבפרוטוקול הבוררות): ז) בעקבות ההחלטה האמורה הורחבה מסגרת הראיות והטענות, עת מקום רב לשדה אי-ההסכמה ניתן לשאלת הכללתם של עובדי manpowerבמסגרת (עו"ד שניצר- "אני רוצה שיהיה ברור, שבוררות זו חלה רק על עובדי החברה ולא על עובדי ...manpowerהפסקת עבודה של איש manpowerאינה יכולה לגרוע ממספר העובדים שיש לפטר", ואיש האיגוד המקצועי- "לדעתי צריך להביא בחשבון עובדי manpower" : ע' 23לפרוטוקול) : ח) בהחלטת ביניים קבעה הבוררות, כי את רשימת המפוטרים יש לקבוע רק מבין עובדי החברה שעליהם חל ההסכם הקיבוצי. 2.3א) במהלך הבוררות הוגשו, כראיה, מסמכים שהבוררות התייחסה להם בפסק הבוררים, והם היו "חסויים" בפני הצד השני : כן לא התאפשר לנציגי ההסתדרות להביא כעדים את כל אלה שביקשו לשמוע עדותם, בעיקר להוכחת חוסר "תום לב" מצד החברה, בהרכבת רשימת המפוטרים. ב) בשלב הדיון מועמד ומעומד לפיטורים(וסך הכל - במחלוקת היתה שאלת פיטורים של מעטים ביותר, כאשר בגין הרוב המכריע לא נותרו חילוקי דעות) עלתה גם שאלת פיטוריו של העובד (שרטוט), יצחק כהן, אשר שמו נכלל הן ברשימה שהוגשה בזמנו על-ידי החברה והן ברשימה שהוגשה על-ידי ההסתדרות במסגרת "עובדים, גילאי 60ומעלה המעומדים לפנסיה מוקדמת". בקשר לכך נאמר על-ידי נציג החברה, כי "תיבדק אפשרות לפנסיה מוקדמת" ובחשבון סופי- לא נכלל מר יצחק כהן ברשימת המפוטרים אשר פסק הבוררים. .3להלן הסעיפים הרלבנטיים שבהסכם הקיבוצי- סעיף 5/1: "א- פיטורי עובדים לאחר תקופת הניסיון אפשריים רק כשישנן סיבות מספיקות לכך ולאחר הודעה להסתדרות ולוועד העובדים: ב- צמצום העבודה היא סיבה מספקת לפיטורי עובדים: ג- קבעה החברה שיש הכרח בצמצום העבודה, תודיע להסתדרות ולוועד העובדים שיש לפטר והרשימה האישית תעשה במשותף בהתחשב עם מקצועיות העובדים, צורכי עבודה, ותק העובדים בחברה ומצבם הסוציאלי: ד- מועמדים לפיטורים יקבלו הודעה מוקדמת בכתב מאת החברה והעתק ההודעה יישלח לוועד העובדים". " 6/3יישוב חילוקי דעות חילוקי דעות בקשר לביצוע או לפירוש הסכם זה, שיתעוררו בין החברה ובין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ו/או הסתדרות המהנדסים ו/או ועד עובדי חנ"ה, באשר כל אחת מהן תוחשב כצד נפרד לתוקף סעיף זה, ייושבו כדלקמן: א- בירור בין נציגי הצדדים בוועדה פריטטית, אשר תתכנס על-פי בקשת אחד הצדדים תוך שבועיים ממועד הבקשה: ב- מסקנות מוסכמות של הוועדה הפריטטית תעדכנה בצורת זכרון דברים, תחתמנה על -ידי חברי הוועדה ותחייבנה את הצדדים, ללא ערעור: ג- לא הגיעה הוועדה הפריטטית להחלטה מוסכמת תוך חודש, יועבר העניין על-פי בקשת אחד הצדדים לבית- הדין לעבודה או בהסכמת הצדדים לבוררות זבל"א או להכרעת בורר מוסכם ובמקרה זה תתקיים הבוררות לא יאוחר מאשר שבועיים מיום מסירת העניין להכרעתה. .4בבקשה בבית-הדין האזורי, שבעקבותיה ניתן פסק-הדין שבערעור, הועלו, בעיקר טענות אלה: א) הבוררת "חרגה" מסמכותה בכך שלא דנה בעניין שחייבת היתה לדון בו, היינו לא דנה בפיטורי עובדים, מכלל עובדי החברה, אלא רק בפיטורי עובדים מאלה שחל עליהם ההסכם הקיבוצי, ובכך נוצרה אפליה לרעתם של עובדים שהסכם קיבוצי חל עליהם: ב) הבוררות אמורה היתה לקבוע, כי יפוטרו עובדים שבגינם קיימים חילוקי דעות בין הצדדים, אך בפסק הבוררות נכלל גם עובד שבשעתו לא היו בגינו חילוקי דעות: ג) הבוררת לא איפשרה מבקשים למצות את הזכות להביא ראיות וכן פעלה על-פי חומר "חסוי", ובכך מנעה אפשרות להוכיח פעולה בחוסר "תום לב". .5בפסק-הדין שבערעור, דחה בית הדין האזורי את טענת החריגה מסמכות לכך שהבוררת פעלה לעניין קביעת הרשימה של המפוטרים רק מבין העובדים שחל עליהם ההסכם הקיבוצי. בכך קיבל את עמדת הפרקליט שייצג את החברה, כי "בית הדין לא יזדקק לבדיקת גדר סמכותה של הבוררת, שכן שאלה זו הועמדה על-ידי הצדדים במפורש להחלטה והיא נתנה החלטה בעניין". לעניין זה נאמר בפסק-הדין שבערעור: בדרך כלל שאלת היקף סמכותי של הבורר נמסרת להכרעתו של בית- המשפט ולא להכרעתו של הבורר, שכן מה הטעם כי יפסוק הבורר על סמכותו הוא?... כפי שעולה מקריאת הפרוטוקול, הצדדים במפורש (ההדגשה לא במקור) מסרו את ההכרעה בשאלת סמכות הבוררת לבוררת עצמה, שכן היא מונתה כבוררת מכריעה והצדדים טענו בפני הבוררת את כל טענותיהם לעניין זה בטרם נתנה הבוררת את ההחלטה... (ו) אילולא הסכימו הצדדים למסור ההכרעה בשאלה לבוררת עצמה, יכלו לפנות לבית- הדין, על אף דוחק הזמן..." על אף הקביעה האמורה, ולמקרה של טעות במסקנה ("ברם אפילו טעיתי במסקנתי כי בית הדין לא יתערב בהחלטת הבוררת לעניין שהועמד במפורש להחלטה"), בחן בית-הדין בעצמו "מה סמכות העניקו הצדדים לבוררת" והגיע לאותה מסקנה אליה הגיעה הבוררת. אשר למסמכים "חסויים" שהיו בפני הבוררת, קיבל בית-הדין האזורי, ביסודו של דבר, את עמדת ההסתדרות, ועל כן נאמר בפסק-הדין, נשוא הערעור: "אני מורה על החזרת העניין לבוררת כדי שתעמיד לעיון המבקשים את הפרוטוקולים 156, 157של הדירקטריון ופרוטוקול ועדת אד-הוק אליהם מבוססת ההחלטה מיום 9.1.1985כדי לאפשר להם לחקור את המנכ"ל על מסמכים אלה. אני משאירה לשיקול דעתה של הבוררת הנכבדה את השאלה, אם לאחר שמיעת עדותו המשלימה של המנכ"ל תרשה הבאת עדות נוספת לעניין תום לבה של המשיבה. ההחלטה מיום 9.1.1985בטלה בזה, והיא תיתן החלטה חדשה לאחר השלמת חקירת המנכ"ל והבאת עדות נוספת, הכל לפי שיקול דעתה של הבוררת". .6הערעור של ההסתדרות נסוב על שלוש אלה: א) הבוררת חרגה מסמכותה בכך שפירשה את סמכויותיה ככוללות גם את הסמכות לפרש את עצם היקף הסמכות, כך שהגיעה למסקנה, שרק מקרב העובדים שעליהם חל ההסכם הקיבוצי יש לברור את המפוטרים: ב) הבוררת חרגה מסמכותה בכך שלא כללה במסגרת המפוטרים עובד, ששמו היה כלול הן ברישמה שהוגשה על-ידי החברה והן ברישמה שהוגשה על-ידי ההסתדרות: ג) הבוררת פעלה על סמך "ראיות חסויות" וכן מנעה בעד המערערת למצות את הזכות להביא ראיות (בנושא זה קיבל, בית- הדין האזורי את בקשת ההסתדרות אך במוגבל). .7בטיעון בעל-פה הדגיש הפרקליט אשר ייצג את החברה, כי: א) יש להבדיל בין ערעור על פסק-דין של בית-משפט לבין דיון בבקשה לבטל פסק בוררות: ב) בפני הבוררת לא טענו, כי הינה חורגת מסמכותה, ומספיק בעובדה, כי בפני הבוררת טענו "להיקף תחולתו של ההסכם בקיבוצי", כדי לקבוע, שניתנה הסכמה לכך שהבוררת תהיה הפוסקת בשאלת היקף סמכותה (ע"א 14/77, [1]). הטוען ציין, שפרקליטה של ההסתדרות לא אמר, כי טענותיו לעניין "ההיקף" הן "תחת מחאה". כנגד זה הדגיש וטען הפרקליט אשר ייצג את ההסתדרות, כי מעצם העובדה שבמהלך הדיון בבוררות התייחסו לנושא מסויים, אין ללמוד כי הסכימו שהבורר יהיה הפוסק בעצם היקף סמכותו. .8ימים ספורים אחרי שבאי-כוח הצדדים השמיעו את טענותיהם לערור ניתן פסקדין, כמובא להלן: "לבוררות לא ניתנה 'סמכות מפורשת' לקבוע את היקף סמכותה: במקרה זה לקבוע אם היא מוסמכת להחליט בשאלה, אם את המעומדים לפיטורים יש לברור רק מאלה שחל עליהם ההסכם הקיבוצי. על כן- הנושא נתון לפיקוח שיפוטי במסגרת סעיף 24(3) לחוק הבוררות וגם בהקשר לסעיף 24(9) לחוק בוררות. עת באים לבחון מעשית את ההשכלה של הסעיף הקודם, יש ליתן את הדעת לא למופשט אלא למעשי. בעיקר כשמדובר בסכסוך עבודה, התשובה המשפטית עצמה אינה מביאה לכורח לבטל את פסק הבורר. הסיבה היא פשוטה: גם לגרסת ההסתדרות הצטמצמה המחלוקת לעניין הכללתם של סמנכ"ל ומזכיר חברה ברשימת המועמדים לפיטורים. אין זה סביר להניח, כי לו השניים נכללו ברישמת העובדים שמהם הבחירה, אחד מהם היה נקבע על ידי בורר כראוי לפיטורים במקום אלה שהוחלט עליהם. לא כן לעניין חריגה מסמכות ואי- הכללתו של יצחק כהן ברשימת המפוטרים. תפקידה של הבוררות היה לקבוע, מי מאלה שפיטוריהם שנויים במחלוקת יפוטר- זה שברשימת החברה או זה שברשימת ההסתדרות. העובד יצחק כהן נכלל, בשעתו, בשתי הרשימות, והעובדה שהוא בין אלה שיכולים לפרוש בזכות לגמלאות, אינה משנה. נותר עניין הראיות. לעניין זה קיבל בית- הדין האזורי, עקרונית, את הטענה, אך התוצאה כללית מדי, וספק אם תושג המטרה שלה התכוונו. על-כן, במקום הפסוק האחרון שבסעיף 3(ב) לפסק- הדין שבערעור, בא חיוב לאפשר לפרקליט המייצג את ההסתדרות לעיין בכל החומר 'החסוי' שהיה בפני הבוררת, במידה שלא ניתן לו לעשות זאת לפני כן, ולאפשר לו הבאת ראיות נוספות במידה הדרושה להוכחת חוסר תום לב, בכך שהחברה עמדה דווקא על פיטוריהם של אלה שהיא הציעה, להשלמת מכסת המפוטרים, כפי שנותר שנוי במחלוקת". .9בחלק iiשלהלן- הנימוקים לפסק - הדין, כפי שניתן. .Iiפסק דין .1צדק הפרקליט אשר ייצג את החברה עת טען, שאין כוחו של בית-משפט בהליך שעניינו ביטול פסק בוררות, ככוחו של בית -משפט בהליך שעניינו ערעור על פסקדין בית-משפט מערכאה נמוכה יותר (סעיף 7(א) שבחלק |לעיל). אחרת גם לא טען פרקליטה של ההסתדרות, והטעם פשוט- ממהות הבוררות עולה הדבר: לולא כן-לא היה טעם לבוררות. מכאן אין ללמוד, כי לפסק בוררות חסינות בפני פיקוח שמגיע עד לכוח לבטלו כליל. לתוצאה אפשרית כזאת מכוון סעיף 24לחוק הבוררות, שבמסגרתו נפתח ההליך בבית-הדין האזורי, ובו ניתן פסק הדין שבערעור. .2אכן השתית פרקליטה של ההסתדרות את עתירתו בבית- הדין האזורי על סעיף 24לחוק הבוררות, במיוחד סעיף משנה (3), שעניינו חריגת הבורר מסמכותו, וסעיף משנה (9) או (10). לעניין חריגה מסמכות- טענו לחריגה, על שני ההיבטים שבחריגה:א) הימנעות לדון בשאלה שבה חייבים היו לדון: ב) דיון בשאלה שלא היה מקום שידון בה. .3עד שמנסים להשיב על שאלה, אם לפוני- יהא זה בית- משפט, יהא זה ברור ויהא זה כל אחר אשר לו סמכות- חרג מסמכותו, יש להשיב על שאלה קודמת- מהי סמכותו של מי שבו מדובר. עת מדובר בבורר- יש לפנות למקור סמכותו, ספציפית ל"הסכם הבוררות" (ואין עניינו מחייב להתייחס למקור הראשוני- חוק הבוררות). באותם המקרים, בין שהם רבים ובין שהם מעטים, שהסכם הבוררות הוא ברור ואינו צריך פירושים, והדבר תלוי, כמובן, במידה רבה בדרך שהצדדים בחרו ללכת בה לשם ניסוחו - דרך הפירוט או דרך ההכללה-הכל חד וחלק והשאלה, מי הוא שיפרשו, אינה מתעוררת כלל: תמיד מודעים לכך, שככלות הכל מדובר ב"הסכם" - בחוזה, ויש לפרש כך שתושג מטרת הצדדים. השאלה מתעוררת עת עניין הפירוש מבחינת תחום סמכותו של הבורר שנוי במחלוקת: זה טוען "מוסמך" ועל כן "חייב", זה טוען "אינו מוסמך" ועל כן "אסור לו". בדין אמר בית -הדין האזורי, כי במקרה כזה- "בדרך כלל שאלת היקף סמכותו של הבורר נמסרת להכרעתו של בית- המשפט ולא להכרעתו של הבורר" (סעיף 1(ב) שבפסק הדין שבערעור, מובא בסעיף 5שבחלק iלעיל). נוסיף ונאמר שכל תשובה אחרת היתה מרוקנת מתוכן את האמור בסעיף 24- חלופה 3שבחוק הבוררות האומר, כי בית-משפט רשאי לבטל פסק בוררות אם הבורר חרג מסמכותו, כי הרי אם הבורר עצמו קובע את סמכותו, כיצד ייתכן שיבוא אחר ויקבע כי חרג, אלא באותם מקרים שכמעט קשה להעלותם על הדעת, שבהם קבע לעצמו סמכות וחרג הימנה. .4בית-הדין האזורי היה מודע לכלל, אך השיב ואמר- "ברם יש הצדדים מוסרים את השאלה בדבר היקף סמכות הבורר לבורר עצמו ואז בית-המשפט לא יתערב בהחלטו". כסימוכין לדעה זאת מביא בית-הדין האזורי את הנאמר בספר של ד"ר אוטולגני [4], בוררות-דין ונוהל, ע' 166(הכוונה למהדורה שניה). אכן נאמר שם המובא בפסק-הדין, עת האמור במלא הוא: "ברם, יכולים הצדדים למסור שאלה זו (שאלת היקף הסמכות) באופן מפורש (ההדגשה לא במקור) להכרעת הבורר ". למלים "באופן מפורש" משמעות מכרעת והן לא נכללו במובא בפסק-הדין. זאת ואף זאת: האסמכתה היחידה לדעתה של המחברת הוא פסק-דין, במסגרת בקשה לרשות לערער (פד"י 158/77, [2]), שנדרש לשאלה לא בקשר לסמכות עניינית של הבורר, אלא רק בקשר לסמכות עזר-מתן ערובה להוצאות. על שאלה, אם אכן הורחבה סמכותו של הבורר עד כדי סטיה מהכלל, השיב ביתהדין האורי באומרו "הצדדים במפורש (ההדגשה לא במקור) מסרו את ההכרעה בשאלת סמכות הבוררת לבוררת עצמה..." (סעיף, 2פסקה ג' שבספק- הדין, כמובא במלא בסעיף 5שבחלק iלעיל). השאלה היא, אם אכן כך היה. .5עד שמשיבים על השאלה, טוב לחזור לשאלה הקודמת לה, והיא, - מה היה בסמכותו של הבוררת עת נמסר לה ה"סכסוך שנתגלע בין הצדדים" (לשון הדגרת "הסכם בוררות" בסעיף 1לחוק הבוררות). יש להשיב תחילה על שאלה זאת, כי לתשובה יכול ותהיה השלכה על תשובה לשאלה, אם "במפורש" הוקנה סמכות לפסוק בעצם הסמכות. .6הבוררת מונתה על-ידי בית- הדין, בנסיבות המפורטות בסעיף 2.1(ג) ו-(ד) שבחלק iלעיל, היינו מינוי לסכסוך שהיה קיים, ולא לסכסוך ש"עשוי להתגלע" בין הצדדים: הסכסוך היה פיטורי מספר מסוים של עובדים עת ברור היה ואולי אף מקובל על הצדדים, כי "עובדים בעלי חוזה אישיים כלולים בדיון", והשלב הקודם "התפוצץ" בגלל טענה, שיש לכלול גם עובדים-לשעה ועובדי .manpowerאף מדיוני הבוררותהישיבה הראשונה - ניתן ללמוד, כי כך ראה סמנכ"ל החברה את המצב. העובדה, שבסופה של הישיבה אמר עורך-הדין שייצג את החברה, כי אינו רוצה להיות קשור ב- hearsay( hearsayמפי מי? מפי הבוררת ששמעה דברים בטלפון מפי בורר בזבל"אמטעם החברה? )-בנסיבות המתוארות בסעיף 2.2(ד) ו-(ה) שבחלק iלעיל - עובדה זאת אין בה לשנות כהוא זה את האמת בדבר היקף הסכסוך כפי שנמסר להכרעה, עת מונתה הבוררת. .7עד כאן למפורש- ל"הסכם הבוררות" ולנסיבות עד סיים הישיבה הראשונה (סעיף 2.2(ה) שבחלק iלעיל). מאותן הנסיבות עולה ברורות מה היה "הסכסוך" שנמסר לבוררות וכן עולה ברורות שלא נמסרה לבוררת הסמכות לפרש את "סמכותה". כן עולה ברורות מהפרוטוקול המלא והמפורט שרשמה הבוררת, כי "במפורש" לא "מסרו (הצדדים) את ההכרעה בשאלת סמכות הבוררת לבוררת עצמה" (לשון פסק-הדין שבערעור): מסירה מפורשת כזאת לא מצאנו. .8למעשה אף לא טען הפרקליט אשר ייצג את החברה, כי סמכות כאמור נמסרה לבוררת "במפורש". הוא טען, שאת מסירת הסמכות יש להסיק מעצם העובדה שטענו לעניין, ולא "תחת מחאה". ואכן גם פסק-הדין שבערעור מייחס חשיבות מכרעת לעובדה, ש"שהצדדים טענו בפני הבוררת את כל טענותיהם לעניין זה בטרם נתנה הבוררת את ההחלטה ...". מכאן, שגם פסק- הדין עצמו אינו עולה, כי "הצדדים במפורש מסר...". כאן המקום להביא מפסק- הדין בע"א 79/76, [3], ממנו עולה, כי שינוי הסכם בוררות אמנם צריך כתב החתום על-ידי הצדדים, אך די בהסכמה, למעשה, תוך הדיון, שנרשמה מפי הצדדים, וברור ששני הצדדים הסכימו הסכמה מפורשת "והשופט עשה 'כתב' ברשומו הסכמתם מפיהם... מה שאין כן שבעלי הדין או אחד מהם לא הביעו הסכמתם להסכם הבוררות או לשינויו בלשון מפורשת, או אם השופט (בורר) לא רשם אותה מפיהם על הכתב" (שם, [3], ע' 738). הדברים נאמרו לעניין "שינוי" סתם של הסכם בוררות, ויפים הם מקל וחומר לשינוי שמשמעות מסירת סמכות לבורר להחליט על סמכותו היא. .9מפסק הדין שבערעור עולה הכלל- פרשנות הסמכות בידי בית-משפט ומודעות ליוצא מהכלל, כדבר אפשרי. נראה לנו, שעל יישום היוצא מהכלל חל העיקרון, שיש לפרשו וליישמו בקפידה: מה גם שכאן מדובר בסטיה מהכלל המגבילה את הפיקוח השיפוטי מכוח סעיף 24(3) לחוק הבוררות. .10בפסק-הדין שבערעור נאמר אמנם במקום אחד, כי "בא-כוח המבקשים איננו טוען שהבוררת חרגה מסמכותה בכך שהחליטה על סמכותה ..." (סעיף 1(א) שבפסקהדין), אך בקטע שאחריו נאמר " ... הצדדים במפורש מסרו את ההכרעה בשאלת סמכות הבוררת לבוררת עצמה". .11מהפיסקה עולה, כי אכן יכול והיקף הסמכות של בורר יורחב במהלך הבוררות ויכול וכך יהיה מעצם העובדה, שאכן דנו בשאלה שלא נקבעה לדיון בהסכם הבוררות. אך לא זאת השאלה שלפנינו. השאלה היא, אם די בעובדה כאמור גם כדי להביא לכך, שלבורר הוקנתה סמכות לדון בהיקף סמכותו ובכך, למעשה, לרוקן מתוכן סעיף 24(3) לחוק הבוררות המוסר לבית-משפט סמכות לבטל פסק בורר בשל "חריגה מסמכות". .12ואשר לטענה, שהפרקליט אשר ייצג בבוררות את ההסתדרות, לא "מחה" וגם לא הלך בדרך שרמז לה פסק-הדין שבערעור ("יכלו לפנות לבית-הדין, על אף דוחק הזמן"), טוב שייאמר ויודגש, כי גם לבוררות לפי חוק הבוררות גוון מיוחד עת בסכסוך קיבוצי למימוש זכויות מדובר. לענייננו גוון מיוחד זה מוצא את ביטויו בכך, שבמערכת יחסים מורכבת, כוללת ונמשכת, מדובר ויהיה זה רע ליחס העבודה אם צד יהסס להעלות דבריו ללא "מחאה", שמא כל אשר ייאמר יחסום, בחשבון סופי, דרכו לבית-הדין או שייחפז וינצל את זכותו לבקש את הבורר, שבמהלך הבוררות יפנה "שאלה משפטית" לפני בית-דין אזורי לעבודה. .13מהאמור עד כאן עולה, כי אכן לא הוקנה לבוררת הסמכות לקבוע את סמכותה היא, ורשאי בית-הדין האזורי לדון בשאלת "חריגה מסמכות", לגופה. השאלה היא, אם האמור מביא לקבלת הערעור בנושא זה, והתשובה היא-לא. .14סעיף 26(א) לחוק הבוררות מאפשר לבית-משפט שלא לבטל פסק בוררות "על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24(לחוק), אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין. .15השאלה עמדה לדיון בבית-הדין האזורי היתה, אם חרגה הבוררות מסמכותה בכך שלא דנה, לעניין ברירת המפוטרים, בעובדים על-פי חוזה אישי. משנאמר כבר, כי לבוררת לא הוקנתה הסמכות לקבוע גדר "סמכות", היה בית-הדין האזורי רשאי ואף חייב להידרש לטענה לגופה. אכן, כך עשה, במידה מסוימת, בית-הדין האזורי. אלא מאי? הבחינה היתה רק תוך ניתוח ההסכם הקיבוצי, ופירושו, בעוד שלדיון גם עמדה השאלה של היקף הסכסוך עד ש"התפוצצה" בוררות הזבל"א. (סעיף 4שבחלק iלעיל.) לכל הכרוך בכך לא נידרש, וזה מהטעם הפשוט: עניינית לא היתה שנויה במחלוקת כל רשימת העובדים על-פי "חוזים אישיים", אלא- החל משלב מסויים-חילוק הדעות נסובו על שני עובדים בלבד: סגן מנהל כללי ומזכיר החברה. ברור לבית-דין זה, כבית-דין לעבודה, שבנסיבות הקונקרטיות שהביאו לפיטורים מטעם "צמצום בעבודה" אף בורר לא היה פוסק שדווקא אחד משני אלה היה נכלל ברשימת המפוטרים. בהימנעות לדון בשאלה, אם אכן היה מוקדם לקבוע כי רק מבין העובדים שעליהם חל הסכם קיבוצי-היה לבחור את העובדים שיפוטרו, אין לראות עמדה של בית-הדין כאילו בדין נקבע בפסק-דין שבערעור, כי אכן צריך היה לפעול כפי שפעלו. .16האמור בסעיף 3לפסק-הדין מיום 22.3.1985אינו צריך הנמקה נוספת, אך צריך הוא הבהרה. ההבהרה היא, שכתוצאה מהאמור שם נכלל העובד יצחק כהן ברישמת המפוטרים והבוררת תקבע מי מהעובדים שברישמה שכבר נכלל ברשימה יוצא ממנה. .17אף האמור בסעיף 4לפסק-הדין מיום 22.3.1985אינו צריך הנמקה. .18בית-דין זה לא יקיים את מלוא שליחתו אם לא יציין וידגיש, כי כל הטיפול בסכסוך העבודה ירד, בשלב מסוים, מהפסים הראויים. היה זה, לכל המאוחר, בשלב שחילוקי הדעות בין הצדדים, ויתר דיוק בין הבוררים בבוררות זבל"א, הצטמצמו עד כדי מינימום- פנו בבקשה לבית-הדין להוציא את הסכסוך מעמדת הקפאון, במקום לעשות לבוררות החל מהנקודה שבה באה "ההתפצות", בדרך המקובלת ביחסי עבודהצירוף בורר שלישי מכריע. .19התוצאה היא כאמור בפסק-הדין מיום .22.3.1985 אין צו להוצאות.יישוב סכסוכיםסכסוך קיבוציזבלהסכם קיבוציבוררותסכסוך