ביטול פיטורים של עובד משרד החינוך ועדה פריטטית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פיטורים של עובד משרד החינוך ועדה פריטטית: .Iההליך .1בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה (אב-בית- הדין - השופט כנפי; נציגי ציבור - ה"ה גת ולבנון; תב"ע מא/670-3) שבו הצהיר בית-הדין, כי פיטורי המשיב נעשו שלא כדין וכי הם בטלים מעיקרא וחייב את המערערת להחזיר את המשיב לתפקידו הקודם ולשלם לו שכר בצירוף ריבית והצמדה בגין התקופה בה לא עבד וכן הוצאות המשפט. .2העובדות הצריכות לענייננו הן: א) המשיב (להלן - המנהל) היה עובד משרד החינוך תקופה של 27 שנים ושימש כמנהל בית-ספר ב- 14השנים האחרונות; ב) ביום 17.10.1979נשלחה למנהל התראה חתומה על-ידי מר ע' קופלביץ, מנהל האגף לחינוך ולתרבות לערבים, המתייחסת להיבטים שונים שלעבודתו; ג) ביום 1.9.1980הוקמה על-ידי אותו מר קופלביץ ועדה פריטטית שתפקידה, בין היתר, לדון בדרכי עבודה הפדגוגית והניהול המינהלי בבית-הספר שהמנהל היה מנהלו. במכתב המינוי נאמר, שהוועדה הוקמה על-פי בקשת המנהל הכללי; ד) הוועדה הפריטטית קיימה מספר ישיבות, האחרונה מהם ביום 6.11.1980, שקוימה בין כותלי בית-הספר על מנת לשמש את המנהל ועדיו. אותה ישיבה החלה באיחור ולכן לא המתינו חלק מעדי המנהל על מנת להשמיע עדותם. בסופה של אותה ישיבה הודע למנהל, כי הוא רשאי להמציא לה תצהירים של עדיו לביסוס גרסתו; ה) הוועדה הפריטטית כונסה ביום 13.11.1980והוציאה בו ביום את מסקנותיה, על-פיהן יש לפטר את המנהל מעבודתו; ו) התצהירים של עדי המנהל הגיעו לוודה ביום 17.11.1980, היינו 10ימים לאחר הישיבה מיום 6.11.1980, לאחר שהוועדה החליטה כאמור כי יש לפטר את המנהל; ז) המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות אימץ את החלטת הוועדה ופיטר את המנהל ביום 16.2.1981; ח) המנהל עתר לבג"צ, וזה נתן צו על תנאי וצו ביניים נגד מנכ"ל משרד החינוך והתרבות על-פיו עליו לנמק, מדוע לא תבוטל החלטת הפיטורים; צו הביניים הורה על עיכוב הפיטורים (בג"צ 95/81); לאחר מכן בוטל צו הביניים, לאור החלטת הבג"צ כי עניינו של המערער צריך להתברר בבית-הדין; ט) הוועדה הפריטטית כונסה, לאחר מתן הצו על תנאי, בחנה את המסמכים שהוגשו על-ידי המנהל והגיעה למסקנה, כי אין בחומר הנוסף כדי לשנות ממסקנותיה. .3בבית-הדין האזורי טען המנהל, כי פיטוריו היו שרירותיים ונוגדים את ההסכם הקיבוצי והוראות מנכ"ל משרד החינוך והתרבות. עיקר טענותיו של המנהל היו, כי לא ניתן לו להתגונן כראוי בפני הוועדה בגין האשמות שהוטחו נגדו וכי הוועדה הפריטטית שקלה שיקולים זרים בעת שהחליטה את החלטתה. משרד החינוך טען, כי הפיטורים נעשו כדין מאחר שלא נפל כל פגם מהותי בהליכים שקדמו לאותם פיטורים. .4המדינה טענה, כי נאמר למנהל, בתום הישיבה ביום .6.11.1980כי עליו להגיש תצהיריו עד ה- 10לאותו חודש, מאחר והוועדה תתכנס ב- 13לחודש להוצאת מסקנותיה. המנהל טען כי לא ננקב המועד להגשת התצהירים. .5בית-הדין האזורי בפסק-דינו קבע: א) לא ניתן לפטר מורה, ומנהל בכלל זה, ללא התראה קודמת של המנכ"ל והתראה כזו לא נשלחה, מאחר ואין לראות את ההתראה של מר קופלביץ כהתראת מנכ"ל; ב) זכות הטיעון של המנהל בפני הוועדה הפריטטית נפגעה, באשר לא איפשרו לו להשמיע כל עדיו וניתן לו זמן קצר להמציא עדויות בכתב; ג) הוועדה שקלה בשיקוליה שיקולים שאינם רלבנטיים עת המליצה על פיטורי המנהל; ד) יש לראות את הפגמים בעבודת הוועדה כפגמים שנפלו בהחלטת המנכ"ל אשר אימץ אותם; ה) לאור זאת החליט בית-הדין על בטלות הפיטורים תוך חיוב משרד החינוך להחזיר את המנהל לעבודתו. .6בהודעת הערעור טענה המדינה: א) אין חובה להתרות במורה טרם פיטוריו, ואם קיימת חובה כזאת - יש לראות במכתב ההתראה שנשלח למנהל משום מילוי החובה; ב) לא נפלו כל פגמים בעבודת הוועדה הפריטטית; ג) שיקולי הוועדה היו כולם שיקולים לגיטימיים; ד) בית-הדין התערב שלא כדין בשיקוליה המקצועיים של הוועדה. המנהל ביקש לקיים את פסק-הדין מטעמיו, חזר על טענותיו בבית-הדין האזורי והדגיש את הפגמים בדיוני הוועדה הפריטטית, ששמעה עדים נגד המנהל במספר ישיבות והקדישה ישיבה אחת בלבד לשמיעת עדי המנהל; כשחלק מאלה עזבו לאחר שחיכו עד בוש עקב האיחור בהגעת חברי הוועדה לבית הספר, לא נאותה הוועדה לקבוע ישיבה נוספת, וקצבה למנהל פרק זמן קצר ביותר להגשת תצהירים מטעמו. עוד טען המנהל, כי התראת המנכ"ל לא היתה חתומה על-ידו, כי הנימוקים ה"התראה" אינם אלה שהביאו לפיטוריו, וכי המנכ"ל היה צריך לנמק את החלטת הפיטורים ולא להתייחס התייחסות סתמית למקנות הוועדה הפריטטית. .7א) המדינה ביקשה לצרף, בשלב הערעור, הודעה מיום 19.2.1971על האצלת סמכויות מטעם שר החינוך והתרבות דאז, למנכ"ל משרד החינוך דאז ולמר קופלביץ מנהל המחלקה לחינוך ולתרבות לערבים, לעשיית מספר פעולות המתייחסות לפיטורי עובדים במערכת החינוך הערבית וביניהם משלוח מכתב התראה. לא היה חולק, כי נציגי המדינה ועדיה, בעת הדיון בבית-הדין האזורי, לא היו מודעים כלל לקיומו של אותו מסמך; ב. חלופית ביקש בא-כוח המדינה שלא להחליט באותו שלב באם לצרף את כתב ההאצלה האמור לחוסר הראיות, אלא לראותו כמצוי כתיק, תוך מתן אפשרות לצדדים להתייחס אליו, והשארת ההחלטה בעניין קבלתו כראיה לשלב פסק-הדין; ג. בית-הדין נעתר לבקשה החלופית. .8עם גמר הדיון בערעור הציע בית-הדין לצדדים לעשות ניסיון לשלב את המנהל בעבודה, לאו דווקא בניהול, וזאת לאור הכשרתו ונסיונו וגילו הצעיר, יחסית. .Iiפסק-דין .1בא-כוח המנהל שם את הדגש בטענותיו על אי סדירות הדיונים בוועדה הפריטית, וזאת מבלי לזנוח את יתר טענותיו. בדיקת פרטיכל הוועדה מביא למסקנה, כי אכן נפלו פגמים חמורים הן בעבודת הוועדה והן בהחלטת מנכ"ל משרד החינוך שהחליט על הפיטורים. .2א) בפסקה ב' להחלטת הוועדה הפריטטית נאמר: "ב. סדרי עבודת הוועדה: בישיבה הראשונה של הוועדה הוחלט, שדיוני הוועדה וחקירותיה יהיו פומביים, הן המנהל והן המפקח ישתתפו כמשקיפים בישיבות הוועדה, ישמעו עדויות של כל הצדדים ויקבלו תצלומי הפרוטוקולים והמסמכים מישיבה לישיבה. הוועדה קיימה 6ישיבות פומביות, מתוכן יועדה ישיבה ביום חמישי כ"ו בחשון תשמ"א (6.11.1980) לשמיעת עדויות המנהל וכן כל האנשים שיוזמנו על-ידו. לבקשת המנהל הישיבה התקיימה בבית-ספר 'הגשר'. הוועדה התכנסה לסיכום מסקנותיה ביום חמישי, ה' בכסלו תשמ"א (13.11.1980)"; ב) לא תמצא במובאה דלעיל, או בכל חלק אחר של המסקנות, רמז לעובדה, כי הוועדה לא שמעה חלק מעדויות העדים שהוזמנו על-ידי המנהל להעיד מטעמו (סעיף 2, פסקות ד-ו, לחלק I). .3כבר פסק בית-דין זה, כי מנגנון אשר "מחליט בעניין שלאחר 'אינטרס' בו... חייב לנהוג מתוך שמירה על הכלל, שאין להחליט בעניינו של אדם מבלי ליתן לו הזדמנות להשמיע דברו ולטעון טענותיו. על הפיקוח כי חובה זו תקוים מופקדת הרשות השיפוטית - מופקד בית-הדין" (דב"ע לו/33-3, [1], בע' 55). לא ניתן לאמר, כי הוועדה הפריטטית, אשר דנה בעניינו של המנהל, נתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את עדיו ולהביא ראיותיו. מדו"ח הוועדה עצמו עולה, כי חמש ישיבות הוקדשו לשמיעת עדויות משרד החינוך והישיבה היחידה שזומנה לשמיעת המנהל ועדיו לא עשתה כן, ולאו דווקא באשמת המנהל. גם אם נקבל את הגרסה, שהוקצב זמן להגשת התצהירים מטעם המנהל, אין לראות במתן זמן של 4ימים (!) להגשת תצהירי עדי המנהל, זמן סביר להשיב על הטענות שהושמעו נגדו ב- 5ישיבות. לזאת נוסיף, כי דרך זאת של הבאת ראיות סותרת את החלטת הוועדה עצמה, על- פיה דיוניה וחקירותיה יהיו פומביים. .4ב"כינוס החוזר" של הוועדה הפריטטית (סעיף 2, פסקה ט', לחלק I) אין לראות ריפוי הפגמים שנפלו בהחלטתה הראשונה. מכתב הפיטורים של מנכ"ל המשרד ניתן על סמך הדו"ח מיום 13.11.1980, ומשהתבסס על מסקנות פגומות, אין במסקנות מאוחרות יותר של הוועדה לרפא את מכתב הפיטורים שניתן טרם הוצאו המסקנות המאוחרות. .5אף בטיפולו של מנכ"ל המשרד נפלו פגמים. במכתבו הראשון של המנכ"ל (מיום 13.1.1981) נאמר: "הנני להודיעך כי בתוקף הסמכויות המוענקות לי כחוק החלטתי להורות על הפסקת עבודתך במוסדות חינוך רשמיים ..." . משהפנה המנהל באמצעות עורך-דין את תשומת לב המנכ"ל לעובדה, כי לא ביקש כלל להפסיק ולהורות במוסדות חינוך, נשלח למנהל (ביום 16.2.1981) מכתב נוסף בו נאמר: "בהמשך לפנייתו של עורך-דין אניס שקור בדקתי פעם נוספת את תיקך ומצאתי שצדקת בטענתך ואכן לא ביקשת להשתחרר מעבודתך בבית-ספר 'הגשר'. עם זאת, החלטתי לקבל את המלצת הוועדה הפריטטית שנתמנתה לדון בעניינך ולהורות על הפסקת עבודתך במוסדות חינוך רשמיים...". ממכתבו השני של מנכ"ל המשרד, שהוא למעש מכתב הפיטורים, עולה, כי המנכ"ל החליט את החלטתו לאור עיון במסקנות הוועדה הפריטטית. מן הסתם הניח המנכ"ל מתוך קריאת הדו"ח, כפי שכל בר-דעת אחר היה מניח, כי הוועדה שמעה את המנהל וכל עדיו טרם הוציאה את מסקנותיה. .6לאור האמור, אין לנו כל צורך לדון ביתר הטענות אשר הועלו בערעור זה. .7הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאותיו, לרבות שכר טרחת עורך-דין, בסך של 000,20 שקל בצירוף מע"מ. אם הסכום לא ישולם עד המועד שבו יפורסם מדד יוקר המחיה בחודש יולי 1984יהא הסכום צמוד למדד יוקר המחיה.ועדה פריטטיתביטול פיטוריםפיטוריםמשרד החינוךדיני חינוך