קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק בורר בגלל העדר נימוק: השופט עודד גרשון לפני בקשה לביטול פסקו של הבורר רואה החשבון יורם ולש מיום 18.7.97. המבקשים סומכים את בקשתם על עילת הביטול המנויה בסעיף 24(6) לחוק הבוררות התשכ"ח- 1968 (להלן: "החוק"). טענתם היא כי הבורר חוייב לנמק את פסקו אך למרות זאת לא עשה כן. השתלשלות העניינים לבקשה לביטול פסק הבורר, שהוגשה בידי עו"ד עמיר מבור, צורך "תצהיר" שעליו חתימתו של מר משה דרעי, המבקשת מס' 2. "תצהיר" זה לא נחתם בפני עו"ד. עו"ד עמיר המבורג- מבור, שחתם על האישור שבתחתית ה"תצהיר", מחק מנוסח ה"אישור" את המילים "הופיע בפני" וכן מחק את המילה "בפני" שבסוף האישור. ביום 29.11.98 הגיש עו"ד מבור "בקשה לשחרור מייצוג" (בשא 7601/98). הבקשה נקבעה לדיון ליום 3.1.99 ובית המשפט הורה לזמן לישיבה את כל הצדדים לרבות המבקשים באופן אישי. בישיבה שהתקיימה ביום 3.1.99 הופיעו הן עו"ד עמיר מבור והן עו"ד קצוטי בשם המבקשים. עו"ד קצוטי התחייב להמציא לתיק בית המשפט יפוי כח בתוך 15 מיום 3.1.99. עו"ד מבור חזר על בקשתו להשתחרר מן הייצוג. בסיום הדיון הוריתי על שחרורו של עו"ד מבור מן הייצוג. בדיון שהתקיים ביום 4.2.99 התברר כי למרות התחייבותו של עו"ד קצוטי, כאמור לעיל, לא הוגש יפוי כח בשמם של המבקשים. רק בפתח הדיון שהתקיים ביום 4.2.99 הגיש עו"ד מלצר ממשרדו של עו"ד קצוטי, יפוי כח בשמו של המבקשת מס' 2 בלבד. בא כוחו המלומד של המשיב, עו"ד טמבור, העלה בפתח הישיבה שהתקיימה ביום 4.2.99 טענה מקדמית. עו"ד טמבור טען כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבורר על הסף מן הטעם שהיא אינה נתמכת בתצהיר כחוק. לאחר שמיעת הטענות באי כח הצדדים השמעתי את החלטתי, ביום 4.2.99, בנוכחות באי כח הצדדים. החלטתי לקבל את הטענה כי ה"תצהיר" אכן אינו תצהיר. עם זאת מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותו של בית המשפט על פי התקנות 534 ו- 526 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). הוריתי על הארכת המועד להגשת תצהיר ערוך כדין תוך התניית הדבר בשלושה תנאים: ראשית, כי תצהיר ערוך כדין יוגש לבית המשפט עד ליום א' 7.2.99 שעה 14:00. שנית, כי יוגש יפוי כח מטעם המבקשת מס' 1 עד ליום א' 7.2.99 שעה 14:00 שאם לא כן תדחה בקשתה של המבקשת זו בשל אי התייצבות. שלישית, כי המבקשים, יחד ולחוד, ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של - 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.2.99 ועד לתשלום המלא בפועל, וזאת ללא כל קשר לתוצאות ההליך העיקרי. הוספתי וציינתי בהחלטה כי - "אני רואה להדגיש כי אם הסכום הנ"ל לא ישולם למשיב עד יום 28.2.99 שעה 14:00 כי אז דחה הבקשה לביטול פסק הבורר בשל הפגמים שתוארו לעיל". ההחלטה האמורה הושמעה בפומבי בנוכחות באי כח הצדדים. בתום הישיבה שהתקיימה ביום 4.2.99 הוריתי על הגשת סיכומי טענות בכתב וציינתי כי באי כח הצדדים יתחילו בכך "רק לאחר שיקויימו התנאים שנקבעו בהחלטתי הקודמת". ביום 7.2.99 הגיש עו"ד יגאל מלצר, בא כוחם המלומד של המבקשים "הודעה על הגשת מסמכים" שאליה צורפו תצהיר ערוך כדין של המבקש מס' 2 וכן יפוי כח של המבקשת מס' 1. ביום 8.4.99 הוגשו סיכומי טענותיהם של המבקשים . סיכומים אלה הוגשו, ראו זה פלא, בידי עו"ד מבור, שחתם על הסיכומים כ"ב"כ המבקשים", למרות שעו"ד מבור שוחרר מן הייצוג ולמרות שלא הוגש יפוי כח חדש המסמיך אותו להגיש סיכומים בשם המבקשים. ביום 29.4.99 הגיש בא כח המשיב, עו"ד דב גרינבוים, את סיכומי טענותיו. עו"ד דב גרינבוים טען כי מן הדין לדחות את הבקשה לביטול פסק הבורר ולאשר את הפסק בשל כך שהתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט לא קוימו. מסיכומי עו"ד דב גרינבוים, עולה כי בא כח המשיב לא היה מודע לכך שעו"ד מלצר הגיש לבית המשפט, כבר ביום 7.2.99, תצהיר ערוך כדין ויפוי כח מטעם המבקשת מס' 2. עו"ד דב גרינבוים, לא טען בסיכומיו כי סכום ההוצאות שנפסק, כאמור לעיל, לא שולם עד ליום 28.2.99, כפי שהורה בית המשפט. מכך אני מסיק שדווקא תנאי זה התקיים. על שום כך, אין כל הצדקה לדחות את הבקשה על הסף כמבוקש. טענות המשיב בא כחו המלומד של המשיב, עו"ד דב גרינבוים, טען כי מן הדין לדחות את הבקשה שכן, על פני הפסק ניתן לראות כי הבורר הנכבד "טרח וחישב את הסכומים הנתבעים (...) ולאחר הבדיקה האריתמטית נכנס לעובי הקורה ובדק את נכונות ו/או אמיתות טענות הצדדים (...)". עו"ד דב גרינבוים הוסיף וטען כי הצדדים הסכימו שהבורר לא יהיה כפוף להוראות הדין המהותי ולסדרי הדין והמוסמך לפסוק בפשרה. מכאן מסיק בא כח המשיב - "(..) שלא נדרשת ממנו (היינו מן הבורר ע.ג.) הנמקה מפורטת ו/או הסבר המתחייב במתן פסק דין של ערכאה שיפוטית, כך שדי בהסברים ובנימוקים שנתן בגוף פסק הבוררות. קל וחומר בענייננו בו נומק הפסק, על כל סעיפיו וכבוד הבורר התיחס בפסיקתו לכל טענה וטענה שהעלו המשיבים בכתבי הטענות שהגישו". בא כח המשיב טען כי במקרה שלפנינו לא התמלאו התנאים המקימים את עילת הביטול לפי סעיף 24 (6) לחוק הבוררות. בא כח המשיב היפנה את בית המשפט סעיף 26 (ב) לחוק וטען כי מצוות המחוקק היא שבית המשפט לא יבטל פסק בורר "אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר". ביטול פסק בורר בידי בית המשפט נוגד את מהותו ואת תכליתו של מוסד הבוררות. בא כח המשיב טען שכל מטרת הבקשה אינה אלא "לסרבל את הדיון בהעדר עילה ו/או משיקולים זרים הנובעים מרצונם (...) לגרום לסחבת נוספת בפרעון חובותיהם (...)". בא כח המשיב הוסיף וטען כי גם אם יקבל בית המשפט את טענות המבקשים הרי שטענותיהם, בעניין העדר ההנמקה, מתיחסות רק לחלק קטן בלבד מפסק הבורר, וממילא יש לאשר את רוב הפסק. בא כח המשיב טען כי מסעיף 13 לסיכומי המבקשים עולה כי מטרתם אינה לבטל את הפסק אלא להשלים את הפסק כך שיינתנו נימוקים לכל המסקנות שאליהן הגיע. דיון עיינתי בסיכומי טענותיהם של באי כח הצדדים. סבורני כי הדין עם מבקשי ביטול פסק הבורר. בסעיף 6 להסכם הבוררות הוסכם בין הצדדים לאמור: "6. הבורר לא יהיה כפוף להוראות הדין המהותי ולא לסדרי הדין ולדיני הראיות. הבורר יהיה חייב לנמק את פסקו ויהיה מוסמך לפסוק הן לדין והן לפשרה". הסכמתם של הצדדים נוסחה בלשון ברורה שאינה משתמעת לשני פנים: על הבורר לנמק את פסקו. נראה כי בנסיבות הענין, ולאור מהות הטענה המועלית כנגד פסקו של הבורר, אין מנוס מלהביא כאן את נוסחו של הפסק במלואו כדי לבדוק אם אכן מילא הבורר אחר הוראות הצדדים בענין נימוק הפסק. וכך כתב בפסקו: "הואיל: ובין צד א' לצד ב' נתגלעה מחלוקת ביחס לאספקת סחורות מצד א' לב וביחס לתשלומים בגינם; והואיל: והוגשו ע"י הצדדים תביעות הדדיות בשל אותה מחלוקת המתנהלות בבית משפט השלום בחיפה בפני כב' השופט י. דר (לרבות ערעורים שהוגשו בתיק זה), ובבית המשפט השלום בחיפה בפני כב' השופט הרשם א. שחורי (להלן: התביעות"); והואיל: והצדדים הסכימו להעביר את מכלול המחלוקות ביניהם כפי שבא לידי ביטוי בתביעות הדדיות הנ"ל לבוררות בפני בורר יחיד; והואיל: והצדדים הסכימו כי אשמש כבורר מוסכם להכריע במכלול המחלוקות בין הצדדים כמפורט בתביעות; והואיל: והצדדים הגישו תביעות צד כנגד הצד שכנגד כדלהלן: צד א' הגיש לביצוע שטרות של צד ב' בסך כולל של 385,822 שקל חדש. צד ב' הגיש התנגדות בת.ה. 7432/94 ונדחתה התנגדות צד ב' לסך 45,333ץ81 שקל חדש מתוך הנ"ל. צד ב' הגיש התנגדות כתב תביעה נגד צד א' בסך כולל של 543,935.62 שקל חדש כדלהלן כמפורט להלן כמצוטט מסעיף 14 לכתב תביעה בסדר דין מקוצר מחודש מאי 95: חשבונית 6043- (1) סחורה שלא סופקה 138,879 ש"ח (2) זיכוי שלא ניתן 36,342.54 ש"ח. חשבונית 6048 - סחורה שלא סופקה 163,978.01 ש"ח. שיקים שהוסבו מגיא הרהיט בע"מ - 100,00 ש"ח. חשבונית 5899 - סחורה חסרה 14,504.12 ש"ח. חשבונית 5898 - טעות והחזר - 10,560 ש"ח. זיכוי כאמור בסעיף 123 לעיל - 38,822 ש"ח. חשבונית 6176 - זיכוי שלא ניתן - 39,850 ש"ח 542,935.64 ש"ח. להלן הכרעתי: בהתיחס לאמור בסעיף 2 לעיל. צד ב' טעה טעות חשבונאית בסיכום תביעתו. הסיכום הנכון הינו 542,935.64 ש"ח. בדקתי את מערכות הספרים של שני הצדדים ונמצא שהינם תואמים. לאחר שמיעת הצדדים ועיון במסמכים, התבררה לי שיטת העבודה בין הצדדים. אני דוחה את טענת צד ב' כאמור בסעיף 2(ג) לגבי שיקים שהוסבו מגיא הרהיט, השיקים הנ"ל מתיחסים לעסקאות שבוצעו. אני דוחה את טענת צד ב' כאמור בסעיף 2(ז) הנ"ל צריך להיות חיוב ולא זיכוי. כך גם נרשם במערכות ניהול הספרים של שתי החברות. לגבי הטענות לגבי אי הספקת סחורה כנדרש, בדקתי את הטענות כדלהלן: אני דוחה את טענת צד ב' כאמור בסעיף 2 (א) - שוכנעתי כי הטענה איננה נכונה. אני דוחה את טענת צד ב' כאמור בסעיף 2 (ב) - שוכנעתי כי הטענה איננה נכונה. אני דוחה את טענת צד ב' כאמור בסעיף 2 (ד) - שוכנעתי כי הטענה איננה נכונה. אני דוחה את טענת צד ב' כאמור בסעיף 2 (ה) - שוכנעתי כי הטענה איננה נכונה. אני דוחה את טענת צד ב' כאמור בסעיף 2 (ו) - יש הפרש בין בתיעת צד ב' בסעיף 12 (ב) לכתב תביעה בסדר דין מקוצר מחודש מאי 95, לבין האמור בסעיף 14 (ו). ההפרש הינו בסך 1,000 שקל חדש. לגבי הטענות העובדתיות, שוכנעתי כי הטענה איננה נכונה. לסיכום: לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את טענות צד ב. על צד ב' לשלם את חובו לצד א' בתוספת ריבית והמדה כחוק. בכבוד רב יורם ולש רואה חשבון". אכן, הבורר פירט בפסקו את התיחסותו לטענותיהם השונות של הצדדים, באופן הנחזה להיות הנמקה מפורטת. דא עקה "שהנמקה" זו לאו הנמקה היא, ומכל מקום אין די בה כדי לענות על ההוראה שהורו הצדדים לבורר לנמק את פסקו. יש לזכור כי הבוררות היא הכרעה בסכסוכים על דרך של שפיטה שמרבית הסדריה נקבעים על ידי הצדדים המסוכסכים (ראו פרופ' סמדר אוטולנגי "בוררות - דין ונוהל", מהדורה שלישית מורחבת, בעמ' 1). אין לו לבורר סמכות וכח מלבד אלו שהוענקו לו על ידי הצדדים בהסכם הבוררות. הואיל וכך, אם חייבוהו הצדדים לנמק את פסקו ולא עשה כן, קמה לצדדים עילת ביטול על פי סעיף 24 (6) לחוק הבוררות. עד כמה מפורטת צריכה להיות הנמקתו של הבורר? על כך השיבה פרופ' אוטולנגי, בסיפרה הנ"ל, בעמ' 451, לאמור: "באיזה מידה צריך הבורר להיכנס לפרטים בהנמקתו? אין צריך לאמר, שעל הבורר לפרט את תביעות הצדדים וטענותיהם, על מנת שניתן יהיה לראות, שהתיחס לכל הטענות ולכל התביעות. ברם, זה רק השלב הראשון. לאחר מכן, על הבורר לתת הסבר, נימוקים, מדוע וכיצד הגיע לכל אחת ממסקנותיו וכיצד ערך את חישוביו עד שהגיע לפסקו. לא די בציון הממצאים העובדתיים והמסקנות הנובעות מהן, תוך פירוט "שוכנעתי מהראיות שהובאו על ידי התובע" או, להיפך, לא שוכנעתי שהנתבעת חייבת לתובע"". כך גם בעניין שלפני. כשחייבו הצדדים את הבורר לנמק את פסקו כוונה היתה מאחורי דבריהם: שיכולו לעקוב אחר מסקנותיו להבין את ההגיון שבהן. שלא יעמדו בפני עובדות מוגמרות שעמן לא יוכלו להתמודד באין כלים לעשות כן. ואכן, באין הנמקה כיצד יוכל בעל הדין לדעת על שום מה ולמה פסק הבורר את שפסק? הנמקה כי "שוכנעתי כי הטענה איננה נכונה" מבלי לפרט ולהסביר על שום מה אין הטענה נכונה - לאו הנמקה היא. כמעט מחצית ממסקנותיו של הבורר הנכבד נומקה בצורה הלקונית האמורה. על שום כך, שוכנעתי שקמה למבקשים עילת הביטול על פי סעיף 24 (6). בנסיבות העניין, הואיל וכאמור כמעט מחצית ממסקנותיו של הבורר נומקו באופן לקוני שאין בו כדי ליתן לקורא את ההגיון והטעם במסקנה שאליה הגיע הבורר, לא אוכל לאמר כי השארת המצב על כנו לא תגרום עיוות דין למבקשים. לפיכך אין מקום לדחיית הבקשה כאמור בסעיף 26 (א) לחוק. עם זאת, הן לאור הסעד המבוקש בסעוף סעיף 13 לסיכומי בא כח המבקשים, והן לאור מכלול נסיבות העניין, דומני כי צדק אעשה עם שני הצדדים אם אחזיר את הפסק לבורר כדי להשלים את מלאכתו על ידי הנמקת הפסק. למען הסר ספק אני מדגיש כדלקמן: ייכן שבעת שיבוא הבורר לעמק את פסקו יגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיע בעת כתיבת הפסק המקורי. על שום כך אני רואה להדגיש ולהבהיר כי אין כל פסול בכך, ואם אכן יקרה, חופשי הבורר לשנות מקביעותיו הקודמות ולהגיע לתוצאות שונות מאלו שפורטו בפסק מיום 18.7.97. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: אני מקבל את הבקשה במובן זה שאני מחזיר את הפסק אל הבורר, רו"ח יורם וולש, כדי שישוב וינמק את פסקו מחדש. המשיב ישלם למבקשים הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך כולל של - 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. יישוב סכסוכיםבוררביטול פסק בוררות