הממונה על העובד (מר טאוב) פנה להנהלת בתי-המשפט בבקשה להעלותו בדרגה, ובתשובה הודיע מר ארזי מהנהלת בתי-המשפט (ת/5), כי לפי ההערכה שניתנה לעובד הוא זכאי לקיצור פז"מ של חצי שנה כעובד טוב מאד ולכן הוא זכאי לעלות בדרגה רק ביום 1.4.1982, ולפיכך נתבקש מר טאוב להעביר את המלצתו סמוך לאותו מועד קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעלות בדרגה של עובד מדינה: .Iההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט נויגבורן - דן יחיד; תב"ע מג/274-3) אשר דחה את תביעת המערער להצהיר, כי הוא זכאי לדרגה י"ט .1 .2העובדות הצריכות לעניין, כעולה מפסק-דינו של בית-הדין האזורי ומחומר הראיות, הן: א) המערער (להלן - העובד) עובד במזכירות בית-משפט השלום בבאר-שבע, החל משנת 1967; ב) תפקידו של העובד הוא מנהל מדור. הדרגה העליונה הקבועה ב"מתח הדרגות" לתפקיד זה היא י"ט 1בדירוג האחיד; ג) דרגת העובד היא י"ח בדירוג האחיד, החל מ-1.10.1979; ד) הממונה על העובד (מר טאוב) פנה להנהלת בתי-המשפט בבקשה להעלותו בדרגה, ובתשובה הודיע מר ארזי מהנהלת בתי-המשפט (ת/5), כי לפי ההערכה שניתנה לעובד הוא זכאי לקיצור פז"מ של חצי שנה כעובד טוב מאד ולכן הוא זכאי לעלות בדרגה רק ביום 1.4.1982, ולפיכך נתבקש מר טאוב להעביר את המלצתו סמוך לאותו מועד; ה) העובד שהה בחופשה ללא תשלום מיום 1.3.1982עד ליום 1.1.1983( 10חודשים); ו) ביום 16.1.1983כתב מר טאוב למר ארזי כדלקמן (נ/2): "הנדון: המלצה להעלאה בדרגה - מר עזרא מורד העובד הנ"ל שוהה בדרגה י"ח החל מתאריך 1.10.1979ואמור היה להיות מועלה לדרגה י"ט 1בתאריך 1.10.1982, אילו לא שהה בחופשה ללא תשלום במשך 4חודשים. הנני ממליץ להעלותו לדרגה י"ט 1בתחולה מתאריך 1.2.1983"; ז) בהתאם להמלצה הנ"ל הועלה העובד לדרגה י"ט 1ומשכורת חודש פברואר 1983שולמה לו בהתאם לכך; ח) לאחר מכן נתברר למי שעסק בכך בהנהלת בתי-המשפט (מר ארזי), כי העובד שהה בחופשה ללא תשלום 10חודשים, ולא 4חודשים כפי שכתב מר טאוב במכתב הנ"ל. אי לכך נשלח על-ידי מר ארזי למ טאוב, ביום 22.2.1983, המכתב כדלקמן (נ/3): " .1באישורנו להעלאה בדרגה של הנ"ל מיום 1.2.1983חלה טעות היות ומר מורד שהה 10חודשים בחופשה ללא תשלום. .2אי לזאת יהיה זכאי לדרגה י"ט 1אישית מיום 1.8.1983"; ט) ביום 13.4.1983הגיש העובד את תביעתו לבית-הדין האזורי; י) ביום 5.8.1983ביקש מר טאוב מהנהלת בתי-המשפט להעמיד לדין משמעתי את העובד; יא) ביום 27.10.1983הודיע מנהל המחלקה לביקורת פנימית בהנהלת בתי-המשפט, מר אפורי, לעובד על עיכוב קידומו בדרגה בגלל הבירור המשמעתי; יב) ביום 27.1.1984המליצה חוקרת במחלקה לביקורת פנימית, גברת אביבה גל, שלא להעמיד את העובד לדין משמעתי. המלצתה לא נתקבלה על-ידי מר אפורי, וזה החליט להמשיך את הבירור; יג) הבירור המשמעתי לא נסתיים עד לסיום הדיון בבית-הדין האזורי. .3הוראות התקשי"ר הצריכות לענייננו הן: 1) פסקה 21.212(א): "אין להעלות עובד בדרגה... כל עוד מתנהלים נגדו חקירה או דיון בקשר להאשמה משמעתית או פלילית. תמו הליכי החקירה או הדיון נגד העובד, מותר להעלותו בדרגה אפילו בתוקף למפרע מהיום בו היה מועלה בדרגה אלמלא החקירה או הדיון נגדו, הכל בכפיפות לנסיבות המקרה ולתוצאות החקירה או הדיון. ההגבלה לפי פסקה זו אינה חלה על העלאות אוטומטיות בדרגה, הנקבעות על-פי ותק במקצוע בשירות או בדרגה, שאינן תלויות בשיקול דעת"; 2) פסקה 21.241: "(א) עובד שלמשרתו נקבעו בתקן כמה דרגות מותר להעלותו בדרגה בהתחשב בהתקדמותו בעבודתו וביעילותו בעבודה ובכפיפות להוראות פסקה 21.243בדבר תקופות התקדמות בדרגה... (ב) החליט מנהל יחידה בתיאום עם הממונה הישיר לעכב העלאתו בדרגה של עובד משום שאיננו עונה על התנאים המפורטים לעיל, דהיינו העדר התקדמות בעבודה או חוסר יעילות... תובא ההחלטה לידיעתו של העובד בכתב..."; 3) פסקה 21.243(ה): "משרה לה צמוד מסלול קידום או מתח דרגות מדרגה י"ח ומעלה, משך השהיה בכל דרגה - שנתיים; ההעלאה לדרגת השיא לאחר שהיה של שלוש שנים בדרגה שלפניה". .4המחלוקת בבית-הדין האזורי הצריכה לענייננו (אחרי שהעובד חזר בו מערעורו בעניין הפרשי שכר) היתה בשאלת זכאותו של העובד לעלות בדרגה. העובד טען, כי הוא זכאי לעלות בדרגה מיום 1.2.1983, בתום הפז"מ המקוצר בחצי שנה כעובד טוב מאוד, ולחלופין ביום 1.8.1983בתום הפז"מ הרגיל. עוד טען העובד, כי הבירור המשמעתי נמשך זמן ממושך וללא הצדקה, כדי לפגוע בעובד. המדינה טענה, שאין להעלות את העובד בדרגה כל עוד לא נסתיים הבירור המשמעתי, אשר החל לפני הגשת התלונה הרשמית - לפני 1.8.1983, ואשר לא נמשך מעבר לסביר. המדינה התחייבה, כי אם יסתיים הבירור המשמעתי ללא העמדה לדין משמעתי או שהוא יצא זכאי, תינתן לו דרגה י"ט 1למפרע, בצירוף הפרשי הצמדה מיום .1.8.1983 .5בפסק-דינו קבע בית-הדין האזורי: א) ההעלאה בדרגה שניתנה לעובד בחודש פברואר 1983ניתנה בטעות - טעות לגבי אורך החופשה ללא תשלום. בהעלאה זו בדרגה לא היתה כוונה לקצר פז"מ; ב) אין לעובד זכות לקידום אוטומטי בדרגה; ג) לפי הוראות התקשי"ר אין להעלות את העובד בדרגה, בגלל הבירור המשפטי; ד) לא היה חוסר תום לב מצד הנהלת בתי-המשפט בקשר להמשכות הבירור של התלונה המשמעתית. .6עיקר נימוקי הערעור: א) העובד היה זכאי לקיצור פז"מ ולקבלת הדרגה ב-1.2.1983; ב) לחלופין, היה העובד זכאי לעלות בדרגה ב-1.8.1983; ג) בקשת מר טאוב להעמיד את העובד לדין משמעתי (מיום 5.8.1983) אינה סיבה מספקת לעיכוב הדרגה. .7המדינה בתשובתה טענה, כי לא התמלאו התנאים לקיצור הפז"מ, כי ההעלאה בדרגה אינה "אוטומטית", וגם אם היתה כזאת - היה מקום לעכב את הדרגה לאור החקירה שהתנהלה. .8בעת הדיון בערעור הודיעו הצדדים, כי לעובד הוענקה הדרגה בתוקף מיום .1.8.1984 .Iiפסק-דין .1פרק הזמן המינימלי (פז"מ) להעלאה בדרגה במתח הדרגות של העובד הינו 3 שנים, והוא ניתן לקיצור, בתנאים מסוימים, לשנתיים וחצי. .2א) הנהלת בתי-המשפט הודיעה בחודש אוקטובר 1981למזכיר הראשי של בית- המשפט המחוזי בבאר-שבע, כי העובד זכאי "כעובד טוב מאוד" לקיצור הפז"מ במחצית השנה, וזה התבקש להעביר ההמלצה בנדון סמוך למועד הענקת הדרגה; ב) המלצה להעלאה בדרגה ניתנה לעובד ביום 16.1.1983(סעיף 2(ו) לחלק I) אולם ברור על פניה, כי התייחסה להעלאה בתום תקופת הפז"מ, ולא לפניה; ג) בהעדר המלצה לקיצור הפז"מ לא התמלא תנאי יסודי לקיצור האמור, והעובד לא היה זכאי לדרגה החדשה בתום שנתיים וחצי לשהייתו בדרגתו הקודמת. .3אשר לזכאות העובד לדרגה בתום שלוש שנות שהות בה, דהיינו בתוקף מיום .1.8.1983 העובד השתית ערעורו בסוגיה זו על שלוש טענות: א) הראשונה - ההסכם הקיבוצי המיוחד בין המדינה להסתדרות מיום 8.10.1980, המתייחס לעובדי הדירוג האחיד, קובע בסעיף 12שבו שינויים במשכי שהיה בדרגה, ויש להבינו כקובע "קידום אוטומטי" בתום הפז"מ; ב) השניה - אף אם אין הקידום "אוטומטי", לא התמלא תנאי מוקדם לעיכוב ההעלאה בדרגה בתום הפז"מ מכוח סעיף 21.241לתקשי"ר; ג) השלישית - במועד שבו הסתיים הפז"מ של העובד - לא התנהלו נגדו "חקירה" או "דיון" בקשר להאשמה משמעתית או פלילית, ולכן לא היה מקום לעכב את קידומו. .4עיון בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 8.10.1980מראה, כי אין בו כדי להועיל לעובד. בהוראה הפותחת את סעיף 12להסכם הקיבוצי המיוחד נאמר: "כתוצאה מן האמור לעיל יחולו שינויים בהוראות סעיף 21.243שבתקשי"ר בדבר משכי השהיה הדרושים במעבר מדרגה לדרגה וישונו כלהלן". "משכי השהיה" נאמר, ותו לא. דהיינו - ההוראות בתקשי"ר המגבילות והמסייגות העלאה בדרגה לא שונו מכוח ההסכם הקיבוצי האמור. מכאן, כי לא קמה לעובד זכאות, מכוח ההסכם הקיבוצי, לקידום אוטומטי בתום הפז"מ. שני הצדדים ביקשו ללמוד, לענייננו, מפסק-הדין בדב"ע לט/ 36- 2, [1]; עיינו באותו פסק-דין, ולאור מסקנתנו, על-פיה לא שינה ההסכם הקיבוצי דבר בהוראות התקשי"ר (למעט תקופת הפז"מ), אין באמור בו כדי להועיל למי מהצדדים. נקודת המוצא לבחינת ההוראות שעניינן קידום בדרגה היתה ונשארה, שקידום אוטו מטי אינו הכלל, ולאור נקודת מוצא זאת נבחן את טענתו השניה של העובד בסוגיה. .5הקמה לעובד זכאות בתום הפז"מ? עיון בסעיף 21.241לתקשי"ר (סעיף 3(2) לחלק I) מראה, כי הכלל הוא שעובד יעלה בדרגה בתום הפז"מ, אלא אם תהיה סיבה שלא לעשות כן, מהנימוקים המנויים באותו סעיף. לעובד אושרה למעשה הדרגה בתוקף מיום 1.8.1983עוד ביום 22.2.1983(סעיף 2(ח לחלק I). לא הובאה כל תלונה או טענה נגדו, בין לפני שקיבל את ההודעה האמורה, ובין בתקופה שבין שליחתה לבין יום 1.8.1983, בגין "העדר התקדמות בעבודה או חוסר יעילות", ואם היתה כזאת - לא הובאה לידיעתו בכתב, כמצוות אותה הוראת תקשי"ר. ההודעה היחידה בכתב אותה קיבל העובד היתה מיום 27.10.1983, ועניינה - הבירור המשמעתי (סעיף (יא) לחלק I). .6לאור האמור בסעיף 5לא נותר לנו אלא לבדוק, אם היה מקום לעכב את ההעלאה בדרגה בגלל הליכי המשמעת שנפתחו נגד העובד. כאמור, קמה לעובד הזכאות לדרגה בתוקף מיום 1.8.1983, בעוד שרק חמישה ימים לאחר מכן התבקשה העמדתו לדין משמעתי. משקמה הזכאות לדרגה - אין באירועים שקרו לאחר מכן כדי לשוללה או לעכבה. אין לנו צורך בהליך זה להתייחס למונחים "חקירה" ו"דיון" שבסעיף 21.212לתקשי"ר, דהיינו, היש לתת להם את הפירוש העולה מחוק שירות המדינה (משמעת) או די בדיון או חקירה ב"גופים הפנימיים", על מנת לגרום לעיכוב העלאה בדרגה, וזאת מן הטעם, כי הבקשה עצמה להעמיד לדין משמעתי נשלחה להנהלת בתי-המשפט אחרי שמולאו התנאים לקידום בדרגה, ומכאן, כי החקירה והדיון החלו אחרי אותו מועד. .7אם תאמר, כי דרגה ניתנת לעובד רק שעה שנעשה אקט פוזיטיבי, דהיינו שהמוסמך לכך נותן הודעה מפורשת על הענקת הדרגה ומועדה, ניתן לראות במכתבו של מר ארזי מיום 22.2.1983(סעיף 2(ח) לחלק I) את "ההודעה המפורשת" על הענקת הדרגה, מה עוד שלא נשלחה כל הודעה על ביטול אותו מכתב או השעיית ביצועו לפני המועד שבו נכנסה לתוקף. .8מן האמור עולה, כי העובד זכאי לדרגה י"ט 1מיום .1.8.1983 העובד תבע אף פיצוי הלנת שכר בגין הפרשי הדרגה. הזכאות לדרגה מן המועד שנפסק היתה שנויה במחלוקת של ממש, מחלוקת שנמשכה הלכה למעשה עד נתינתו של פסק-דין זה, אשר על כן אנו מחליטים לבטל את פיצויי ההלנה. מכוח סעיף 18א לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958(כפי שתוקן בתיקון מס' 16) אנו מחייבים את המדינה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כמשמעו בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, בגין הפרשי השכר המגיעים לעובד בעקבות פסק-דין זה, כך שהפרשי השכר האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית על כל תשלום, מן המועד שהיה אמור להשתלם ועד יום תשלומו בפועל. המדינה תשלם לעובד הוצאותיו בסד של 000, 75שקל בצירוף מע"מ; סכום זה ישא אף הוא הפרשי הצמדה וריבית מתום 30יום מיום נתינתו של פסק-דין זה ועד יום התשלום, אם לא ישולם תוך 30יום כאמור. סכום ההוצאות הנמוך נובע מכך, שתביעת העובד להפרשי שכר (שלא כתוצאה מאי-העלאה בדרגה) נדחתה, והתביעה לבית-הדין האזורי הוגשה ביום 13.4.1983, דהיינו בטרם בשלה הזכות לדרגה.דירוג שכר (דרגה)עובדי מדינה