קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוח חניה לרכב נכה: רקע עובדתי 1. המערער, עורך-דין במקצועו ובעיסוקו, החנה את רכבו ביום 22.5.96 סמוך לשעה 08: 40, מול הבנין שברחוב אגריפס 42 קרוב לקו הצומת, במפגש הרחובות אגריפס וכי"ח, במקום שבו נאסרה עצירת רכב על-פי תמרור. הרכב חנה במרחק של כמטר אחד מן התמרור האמור. אין מחלוקת כי הנאשם נושא ברכבו "תג נכה" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק חניה לנכים, התשנ"ד1993-. מפקחת חניה, מטעם עירית ירושלים, רשמה למערער "דו"ח חניה" ומסרה למערער כתב אישום בגין עבירה לפי סעיף 5(א) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א1961-. 2. בית-המשפט לענינים מקומיים בירושלים (כב' השופט חיים לי-רן) הרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, לאחר ששמע את עדויות מפקחת החניה והמערער וקיבל ראיות, ובעיקר צילום הצומת האמור והערות מפקחת החניה, שנרשמו ביומן העבודה - לפרטי פרטים. פסק-הדין של בית-המשפט קמא 3. בית-המשפט קמא קבע ממצאים עובדתיים, לפיהם הנאשם החנה את הרכב ברחוב אגריפס, בצד שמאל של הכביש, שהוא כביש חד סיטרי, לא הרחק מקו הצומת ובמקום שבו נאסרה העצירה על-ידי תמרור מתאים - במרחק של כמטר אחד מן התמרור. עוד קבע בית-המשפט קמא על בסיס עדותה של מפקחת החניה, כי בכביש האמור נתיב אחד לרכב הבא מרחוב כי"ח ומרחוב אגריפס, כשבימין הכביש מכיוון הנסיעה ברחוב אגריפס ובמקביל למקום חניית הרכב של המערער - קיימת חניה מוסדרת. עוד קבע בית-המשפט קמא, כדלקמן: " לדברי העדה, שאין לי כל סיבה לפקפק במהימנותה, או במידת דיוקם, חסם הנאשם את נתיב נסיעתם של הפונים שמאלה מכיוון רחוב כי"ח לכיוון רחוב אגריפס". ועוד זאת: "הגם שהמפקחת לא ידעה לציין בעדותה מה רוחב הכביש במקום חנייתו של הנאשם, נאמנים עלי דבריה כי היה בחנייתו של הנאשם כדי להפריע הפרעה חמורה לתנועה הנעה ברחוב אגריפס בבוקרו של יום חול; מה עוד שמדובר בקטע דרך בו מתמזגת התנועה הנעה ברחוב כי"ח אל (קרי: עם), התנועה ברחוב אגריפס, והאמור להיות פנוי ולאפשר תנועה והתמזגות נוחים ובטוחים". 4. בית-המשפט קמא הסיק כי באופן חניית רכבו של המערער היה כדי לשבש את מהלכה הטבעי של התנועה המתמזגת ולחייב נוהג רכב הפונה מרחוב כי"ח - להתעכב שלא לצורך בכיוון נסיעתו, להימין למרכז הכביש ולעבר התנועה הבאה מימינו מכיוון רחוב אגריפס, ולשבש את מהלכה הנאות של התנועה. עוד קבע בית-המשפט קמא כי לא שוכנע שהתקיימו התנאים המפורטים בחוק חניה לנכים האמור, הפוטר נוהג רכב הנושא תג נכה, להחנות את רכבו במקום שאין החניה מותרת בו. פטור כאמור יכול שינתן אם התקיימו תנאים שנקבעו בסעיף 2(א) לחוק, והתנאים האמורים לא התקיימו אליבא ד'בית המשפט קמא. טענות המערערת 5. המערער טען בפנינו כי הוא לא הואשם בהפרעה לתנועה, ולמעשה, הוא החנה את רכבו מאחורי משאית שחנתה במקום, וכי הוא למד מדברי מפקחת החניה בשעת רישום "דו"ח החניה" כי לעתים מאפשרים פקחי החניה לרכב מסחרי לפרוק מטען באותו מקום לחנות המצויה בבנין מרכז כלל. ועוד זאת: לטענת המערער הוא לא החנה את רכבו בפינת הצומת, ויש להסיק מכך כי הרכב לא היווה מטרד או הפרעה לתנועה. ממילא, לא נקבע בהכרעת הדין כי בהעמדת הרכב באופן שבו החנהו המערער - היה משום "הפרעה חמורה", כמשמעה בחוק חניה לנכים. מסקנות 6. בית-משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים שקבע בית-משפט קמא, ששמע את העדים וקיבל את הראיות, התרשם מהם וקבע את ממצאיו, ועל-פיהם הסיק את המסקנות המשפטיות (ע"פ 605/87 מרציאנו נ' מדינת ישראל, שלא פורסם, המאוזכר בע"א 188/89 פיאד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1), 662; 664-663; וכן ע"א 359/84 חממי נ' עוקשי, פ"ד מא(4), 19; 22). צריך שתהיה חריגה משמעותית מן התשתית העובדתית שבאה בפני בית-משפט קמא וטעות בולטת בממצאים העובדתיים על-פי התשתית האמורה, כדי שבית משפט בערכאת הערעור יתערב בממצאים העובדתיים. לא זו בלבד שהממצאים העובדתיים תומכים בתשתית העובדתית שבאה לפני בבית המשפט קמא בעניננו, אלא שהממצאים והמסקנות מבוססים היטב ואין בהם כל טעות משפטית. עיינו אף אנו בפרוטוקול הדיון של בית-המשפט קמא ובראיות שהוגשו לו, ודעתנו כדעת בית-המשפט קמא כי חניית הרכב של המערער במקרה דנן היוותה הפרעה של ממש לתנועת רכב הבא מכיוון רחוב אגריפס, ובעיקר רכב הפונה מרחוב כי"ח לרחוב אגריפס. 7. אמת נכון הדבר, שמפקחת החניה ציינה בהערותיה כי אופן העמדת הרכב על-ידי המערער גרם "הפרעה חמורה ביותר לרכבים הבאים מרחוב אגריפס ולרכבים הנוסעים בנתיב הנסיעה". אולם, לפי החוק אף אין צורך ב"הפרעה חמורה" ולפי סעיף 2(א)(4) לחוק די בחניה הגורמת "להפרעה ממשית לתנועה", אף אם אין בה דרגת חומרה של סיכון. לשון עותרת, מספיקה, לעניננו, הטרדה או הפרעה של ממש. העמדתו של רכב וחנייתו בניגוד לתמרור האוסר את עצירתו של הרכב, מהווה כשלעצמה הפרעה של ממש. אולם, אם לא די בכך הרי העמדת הרכב מטרים ספורים מקו הצומת בכביש שהוא בדרך כלל עתיר תנועה - מהווה הפרעה ממשית, כמשמעות הדיבור בחוק חניה לנכים. 8. נוסיף גם זאת, כי מטרתו של חוק חניה לנכים, לא באה אלא לאפשר לנכים שדרגת נכותם מגיעה לפחות לשישים אחוז ותנועתם בדרכים בלי הרכב עלולה לערער את מצב בריאותם (ראה הגדרת נכה בסעיף 1 לחוק וכן בתקנה 1 לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-). לפיכך, כשקיימת אפשרות להחנות רכב במקום מוסדר לחניה או במקום שבו מותרת החניה והליכה למרחק סביר לא תפריע לנכה כדי ערעור מצב בריאותו - אין לנצל את החניה האסורה ולהפוך אותה להרגל ולכלל התנהגות, במקום החניה המותרת. 9. וגם זאת: לפי סעיף 2 לחוק חניה לנכים צריך שיתקיימו תנאים מצטברים כדי שהחניה האסורה תהפוך למותרת לנכה כאמור: (א) בסמוך למקום - אין מקום חניה מוסדר לנכים או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה; (ב) בסמוך למקום - אין מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה; (ג) החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים; (ד) החניה אינה גורמת להפרעה ממשית בתנועה. בעניננו, כעולה מן הראיות בבית-המשפט קמא, לא התקיימו התנאים הללו כולם, כפי שאכן קבע בית-המשפט קמא על-פי הראיות. 10. תקנה 72 לתקנות התעבורה האמורות מונה שישה עשר מקומות שבהם לא יעמיד נוהג רכב את רכבו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, ובין היתר - מקומות שבתחום שנים עשר מטר מקו הצומת. אמת נכון, שלא הוברר במקרה דנן אם רכבו של המערער חנה במרחק של פחות משנים עשר מטר מן הצומת. אולם, בין כך ובין אחרת, היוותה העמדת רכבו של המערער באופן שהועמד משום הפרעה ממשית, כפי שקבע בית-משפט קמא. 11. נוכח כל אלה אנו דוחים את הערעור. רכבמשפט תעבורהנכותחניית נכים / תו נכהחניהדוח חניה