דחיית כיסוי ביטוחי בגין התקנת סוג אזעקה שונה

חברת הביטוח סירבה לפצות את התובעת על נזקיה בגין פריצה בטענה כי מערכת האזעקה שהותקנה בעסק, מערכת כפולה אלחוטית וקווית, אינה זו הרשומה בפוליסה, מסוג מערכת דו כיוונית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית כיסוי ביטוחי בגין התקנת סוג שונה של אזעקה: התובעת המנהלת ומפעילה בית עסק לשיווק חומרי בנין ואספקה טכנית (להלן: "העסק") ביטחה את עסקה באמצעות הנתבעת, שהינה סוכנות לביטוח ומשמשת גם כחתמת. בשנת 1992 ארעו בעסק שני מקרי פריצה ובשנת 1996 ארע ארוע נוסף, הוא נשוא המחלוקת כאן, ואלה העובדות הנדרשות לענין: בלילה שבין התאריכים 27-28/3/92 ארעה פריצה בעסק, אשר כתוצאה ממנה המליץ השמאי מטעם חברת הביטוח להתקין מערכת אזעקה משופרת ומשוכללת מהמערכת שהיתה קיימת במקום (להלן: "הפריצה הראשונה"). דרישת השמאי לא הובאה בפני התובעת בכתב (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 24/3/99), אולם בעקבות דרישתו לשיפור המערכת הקיימת התקינה התובעת מערכת כפולה אלחוטית וקווית. בלילה שבין התאריכים 1-2/4/92 ארעה פריצה נוספת לבית העסק (להלן: "הפריצה השניה"). אותו שמאי, ישעיהו וינשטוק, שהמליץ על התקנת מערכת אזעקה משופרת לאחר הפריצה הראשונה, ביקר בעסק גם לאחר הפריצה השניה, בדק את המערכת החדשה שהותקנה והמליץ בפני חברת הביטוח מנורה לפצות את התובעת על נזקיה. לאחר פריצה זו, מנורה פיצתה את התובעת על מלוא נזקיה, אשר כללו, בין היתר, תיקון מערכת האזעקה שחובלה במהלך הפריצה. בתאריך כלשהו, לאחר הפריצה השניה, העבירה הנתבעת את ביטוח העסק מחברת מנורה לחברת הביטוח אריה, וביום 17.1.96 ארעה פריצה נוספת לעסק (להלן: "הפריצה השלישית"), אשר גרמה לתובעת נזק בסך בשקלים השווה ל169,970- דולר לפי חוות הדעת מטעם חברת הביטוח. חברת אריה סרבה לפצות את התובעת על נזקיה בטענה כי מערכת האזעקה שהותקנה בעסק, מערכת כפולה- אלחוטית וקווית, אינה זו הרשומה בפוליסה, מסוג מערכת דו כיוונית. לחברת אריה היו טענות נוספות, אולם הכל מסכימים כי הטענה בדבר העדר מערכת אזעקה דו כיוונית היתה העיקר (עמוד 28 לפרוטוקול). 4. הנתבעת ניהלה משא ומתן עם חברת אריה בקשר לתשלום פיצוי עבור התובעת ובסופו של דבר נאותה אריה לפצות את התובעת בסך השווה ל- 95,000 דולר. התובעת קיבלה את ההצעה ופוצתה בסכום האמור בגין הפריצה השלישית. בתביעה שבפני תובעת התובעת את סוכנות הביטוח בעילה של רשלנות המחולקת לשלושה ראשים: על כי הדרישה בדבר התקנת מערכת דו כיוונית, אשר הועלתה על ידי וינשטוק לאחר הפריצה הראשונה, לא הובאה לידיעתה וכי היא הוטעתה להאמין שהמערכת שהותקנה על ידה, בעקבות אותה פריצה, עונה על דרישות חברת הביטוח מנורה. על כי מספר חודשים לפני הפריצה השלישית כבר היה ברור ונהיר לנתבעת משמעות האבחנה בין מערכת אזעקה דו כיוונית לבין מערכת אזעקה כפולה שהותקנה על ידי התובעת, ובכל זאת לא הובא הדבר לידיעת התובעת. על כי הנתבעת ניהלה ברשלנות משא ומתן בשמה לקבלת פיצוי מאריה בגין הפריצה השלישית, אשר כתוצאה ממנו היא נאלצה להסתפק ולהתפשר בסכום נמוך מסכום נזקיה בפועל. דיון: חובת הזהירות והנאמנות שחב סוכן הביטוח כלפי המבוטח ברורה לחלוטין, ולמרות שהתובעת יחדה בסיכומיה חלק נכבד לסוגיה דומני כי לא יכולה להיות מחלוקת, הן משפטית והן על פי העובדות שהוכחו בפני, כי הנתבעת ייצגה את התובעת כסוכנותה כלפי חברת הביטוח אריה הן בזמן יצירת חוזה הביטוח והן בשלבי המשא ומתן לקבלת הפיצוי עקב הפריצה השלישית. אולם כפי שיובהר להלן, גם אם היתה מתקבלת טענת הנתבעת בסיכומיה, להבדיל מעדויות העדים מטעמה, כי היא היתה שלוחתה של אריה בלבד לא יהא בכך כדי להועיל לה. 1. הדרישה להתקנת מערכת אזעקה דו-כיוונית והשלכותיה: בהתאם לתצהירו של הרצל סלומון, מנהל התובעת (להלן: "סלומון"), דרישת מי מחברות הביטוח להתקנת מערכת דו-כיוונית הובאה לידיעתו רק לאחר הפריצה השניה, ולאחר שהוא פוצה על ידי מנורה בגינה. אז הגיע למשרדו סוכן הביטוח, נציג הנתבעת, צביקה כהן (להלן: "הסוכן כהן"), מסר לו פוליסת ביטוח חדשה עם תוספות, ובתוספת צויין כי המשך הכסוי הביטוחי מותנה בהתקנת מוקד דו-כיווני. הסוכן כהן הסביר לסלומון כי זוהי אותה מערכת שנדרשה לאחר הפריצה הראשונה וכי המערכת שהותקנה על ידי התובעת עונה על הדרישה. לא זו בלבד שעדותו של סלומון לא נסתרה, היא מהימנה ומקובלת עלי, אלא היא מקבלת חיזוק מעדותו של השמאי ישעיהו וינשטוק, אשר המליץ על ביצוע תוספות למערכת האזעקה לאחר הפריצה הראשונה. בהתאם לתצהירו של וינשטוק, הוא סקר את הגנת העסק לאחר הפריצה הראשונה והמליץ בפני חברת מנורה על התקנת מוקד דו-כיווני. המלצה כתובה זו לא צורפה לתצהירו של וינשוק הגם שכך מצויין בתצהיר. ההמלצה היחידה המצויה בתיק ביהמ"ש הינה מוצג נ1/ מיום 16.4.92, מועד המאוחר למועד הפריצה השניה. ואולם, גם אם אניח כי זו היתה ההמלצה בפני חברת מנורה, וינשטוק העיד כי אותה המלצה כתובה לא נשלחה לתובעת. בתצהירו הוא טוען כי הוא נוהג לציין זאת בעל פה בפני המבוטח, ואולם מעדותו עולה תמונה שונה לחלוטין. וינשטוק לא זכר כי קיים שיחה כלשהי עם מי ממנהלי התובעת, הוא טען שיש לו רישומים בקשר לשיחות אלה אך אלה מעולם לא הוצגו בפני ביהמ"ש למרות שניתנה להגנה הזדמנות לעשות כן (עמ' 4-5 לפרוטוקול מיום 24.3.99). וינשטוק לא ידע להסביר הכיצד, חרף המלצתו, שילמה מנורה לתובעת את נזקיה בגין הפריצה השניה, למרות שהמלצותיו לא מולאו. הניסיון הדחוק להסביר כי סמיכות המועדים בין הפריצה הראשונה לשניה לא הותירה זמן לתובעת להתקין מערכת אזעקה לאו הסבר הוא, שכן הוכח כי הותקנה מערכת אזעקה משופרת לאחר הפריצה הראשונה ולפני השניה. שנית, הוא העיד כי לאחר הפריצה השניה הוא שלח מומחה לאזעקות שבדק את המערכת שהותקנה על ידי התובעת בעקבות המלצותיו הקודמות, אך דו"ח מומחה עלום זה לא הוצג, למרות שניתנה לנתבעת ההזדמנות להציגו (עמ' 5-6 לפרוטוקול). עדותו של וינשטוק התגלתה במערומיה (עמ' 5 לפרוטוקול), ומכאן מתחזקת המסקנה כי יש לקבל את גירסת התובעת כי הן לאחר הפריצה הראשונה והן לאחר הפריצה השניה איש מטעם הנתבעת או חברת מנורה לא הביא לידיעתה כי יש לשפר את מערכת האזעקה על ידי התקנת מערכת דו כיוונית דווקא. אני קובעת כעובדה כי לראשונה נודע לתובעת מפי הסוכן כהן כי תנאי לחלות הפוליסה היא התקנת מערכת דו כיוונית, רק לאחר הפריצה השניה, וכי משנשאל סוכן זה מה משמעות המונח, הוא הסביר לסלומון כי זו המערכת שהומלצה לו לאחר הפריצה הראשונה. הואיל ולאחר הפריצה הראשונה המליץ וינשטוק בפני סלומון לשפר את מערכת האזעקה על ידי התקנת מערכת כפולה אלחוטית וקווית (סעיף 6 לתצהירו ועמ' 15 לפרוטוקול), הרי שהמשתמע מהסברו של סלומון הוא כי מערכת כפולה ומערכת דו כיוונית הינן היינו הך. נטען בסיכומי הנתבעת כי סוכן הביטוח אינו מומחה לאזעקות וכי זוהי חובתו של המבוטח לפנות למתקין אזעקות ולוודא כי בעסקו מותקנת מערכת מהסוג הנדרש בפוליסה. לטענה זו אין בסיס, לא משפטי ולא עובדתי. ראשית, משום שעד ההגנה, מנכ"ל הנתבעת בשנים הרלבנטיות, העיד כי לקוח שאיננו מבין את דרישות המיגון הרשומות בפוליסה, יש בפניו שתי אופציות: "אם הוא לא מבין הוא יכול לפנות לאיש מקצוע העוסק במיגון ומבין את המשמעות או לפנות אלינו ואז נסביר" (עמ' 32 שורות 4-5). התובעת בחרה באופציה השניה. היא שאלה את הסוכן כהן מה משמעות המונח מערכת אזעקה "דו-כיוונית" והאחרון הסביר לה כי זוהי המערכת שהיא נדרשה להתקין לאחר הפריצה הראשונה, ושהותקנה על ידה. אין ספק כי היה בתשובה הגיון רב מבחינתה של התובעת, שכן היא פוצתה בגין הפריצה השניה על יסוד ביצוע המיגונים המשופרים שנעשו על ידה בעקבות השיחה עם וינשטוק לאחר הפריצה הראשונה. לפיכך, מבחינה עובדתית, ועל יסוד גרסת ההגנה, התובעת עשתה את שמבוטח סביר ונבון היה עושה משקיבלה פוליסת ביטוח ובה דרישה למיגונים שפישרה אינו מובן לה, בפנותה לסוכן הביטוח לקבלת הסברים. זוהי גם מסקנה נכונה מבחינה משפטית, שכן סוכן הביטוח צריך וחייב להסביר למבוטח את דרישות הביטוח, בעיקר ובמיוחד אם הוא נשאל על כך. אין נפקא מינה אם הסוכן פעל כשלוחה של המבטחת או כשלוחו של המבוטח, חובתו המקצועית הינה אחת, להסביר למבוטח את הטעון הסבר והבלתי ברור בפוליסה, ועל אחת כמה וכמה, כאשר מופנית אליו שאלה ישירה על ידי המבוטח בדבר משמעותה של תניה זו או אחרת שבפוליסה או ברשימה המצורפת אליה (ראה ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נגד ישר, מ"ט (2) 749). הסוכן כהן התרשל בכך שנתן לסלומון הסבר שגוי בדבר משמעותו של המונח "דו - כיווני" שהופיע ברשימה, ובכך גרם לו נזק על כי אריה סירבה לפצות את התובעת בגין נזקיה בפריצה השלישית כתוצאה מהעדר מערכת אזעקה דו כיוונית. המקור לטעותו של הסוכן כהן אף הוא עולה בבירור מהראיות שהובאו בפני. עד חודשים ספורים לפני הפריצה השלישית, לא היה נהיר לסוכני הביטוח של הנתבעת מהם ההבדלים שבין המערכות השונות ולכן הם קיבלו הדרכה מטעם הנתבעת (עמ' 31 לפרוטוקול). זאת ועוד, מחקירתו של הסוכן כהן עולה כי עד היום הוא איננו מבין מה ההבדל בין המערכת המשופרת שהותקנה על ידי התובעת לאחר הפריצה הראשונה לבין מערכת דו - כיוונית (עמ' 33-34 לפרוטוקול), וכן: "ש. אתה חוזר ואומר שעד היום אתה לא יודע מה זה דו כיווני? ת. לא". (עמ' 35, שורות 17-16). אם סוכן הביטוח לא ידע מה משמעותה של מערכת דו כיוונית, היה עליו להפנות את התובעת לאיש מקצוע מתאים ולא לומר לסלומון כי זוהי המערכת המשופרת שהותקנה על ידו לאחר הפריצה הראשונה (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 9-10). בהקשר זה ראוי להדגיש כי מידת רשלנותה של הנתבעת חמורה עוד יותר בכך שמשהתחוור לה מספר חודשים לפני הפריצה השלישית כי הסוכנים אינם בקיאים בדקויות ההבדלים בין מערכות האזעקה, והיא העבירה להן הדרכה בקשר לכך, היא לא מצאה לנכון לשלוח למבוטחיה את אותן הבהרות. אם הסוכנים אינם בקיאים בהבדלים הדקים שבין מערכות המיגון השונות, ושמענו מפי מנכ"ל הנתבעת כי הם אלה שתפקידם להסביר למבוטח את תנאי הפוליסה, מה לה כי תלין על התובעת אשר הסתמכה על ההסברים שקיבלה מסוכן הביטוח. המסקנה מן האמור לעיל הינה כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעת במתן שרות מקצועי כסוכן ביטוח, התרשלותה זו גרמה לתובעת נזק והיא ראויה לפיצוי בגין כך. 2. המשא ומתן עם חברת הביטוח אריה, לאחר הפריצה השלישית: נטען על ידי התובעת כי הנתבעת ניהלה בשמה משא ומתן רשלני לקבלת הפיצוי בגין הפריצה השלישית, שתוצאותיו הניבו סכום נמוך מסכום הנזק שהוערך על ידי השמאי מטעם אריה. הנתבעת טענה כי היא מילאה תפקיד של מתווך בין התובעת לבין אריה, וכי לא היה רבב בניהול המשא ומתן. אמנם מהעדויות עולה בבירור כי הנתבעת ניהלה את המשא ומתן בשם התובעת, אל מול אריה (עמ' 26-28 לפרוטוקול, עדותו של כץ, מנהל הנתבעת). יחד עם זאת, לא מצאתי כי ניהול המשא ומתן נעשה באופן רשלני או כי התובעת אולצה לקבל את הפשרה המוצעת. הוכח כי למערכת אזעקה דו כיוונית יש יתרונות, אם כי לא גדולים, על המערכת שהתקינה התובעת. לפיכך, היה בסיס לכאורי לסירובה של אריה לפצות את התובעת, בנזקי הפריצה. אין זה אומר שביהמ"ש היה מקבל את עמדת אריה אם היתה מתבררת בפניו התביעה, יחד עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות כי הכף היתה נוטה לטובת אריה. לפיכך, משניהלה הנתבעת משא ומתן עם אריה בדבר גובה הפיצוי מבלי הצורך להגיע לערכאות, ומשהוצעה פשרה העולה על 50% מגובה הנזק, היה זה אך סביר שהנתבעת תמליץ על כך בפני התובעת. התובעת, כמובן, לא היתה חייבת לקבל את הצעת הפשרה, אולם משעשתה כן, אין לה לבוא בטענה כלפי הנתבעת. הנתבעת לא התרשלה בניהול המשא ומתן, ולא אילצה את התובעת לקבלו. 3. הנתבעת העלתה שתי טענת סף לדחיית התביעה כדלקמן: א . התובעת היתה חייבת להעלות את טענותיה כנגד הנתבעת במהלך ניהול המשא ומתן עם אריה; אין בטענה ממש שכן המשא ומתן נוהל בין אריה לבין התובעת, הנתבעת לא היתה צד לו ולפיכך במסגרתו לא היה מקום להעלות טענות כלפיה. ב. כתב הויתור שחתמה התובעת כלפי אריה חל גם כלפי הנתבעת; בכתב הוויתור הנתבעת אינה נזכרת כלל, לא הוכח כי היתה כוונה של מי מהצדדים החתומים על כתב הויתור להכליל את הנתבעת ואת העדר התביעות של התובעת כלפיה, ועדותו של מנהל מחלקת תביעות באריה, כי ההסדר נועד לסילוק סופי של התביעות גם כנגד הנתבעת, אין בה ולא כלום. שמר לא ניהל משא ומתן עם התובעת, מעולם לא היה לו קשר כלשהו עימה, המשא ומתן נוהל בינו לבין מנכ"ל הנתבעת, אשר אפילו הוא לא העלה טענה מעין זו. 4. גובה הנזק: הנזק, כפי שהוערך על ידי השמאי מטעם אריה, והצדדים לא חלקו על כך, עלה כדי סך בשקלים השווה ל 169,970 דולר, והתובעת פוצתה בסכום השווה ל 95,000 דולר. לפיכך, היא זכאית להפרש בשקלים השווה ל 74,970 דולר, לפי שערו היציג של הדולר במועד חוות דעת השמאי ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהמועד האמור ועד ליום התשלום בפועל. אשר לנזקים הנוספים שנטענו ואשר אינם מכוסים בפוליסה, והם מתייחסים לירידה במחזור המכירות בחודשים ינואר - מרץ 1996 לעומת המכירות ברבעון של אפריל-יוני 1996, השוואה זו אינה נכונה שכן היא מתייחסת לשוני בין מחזור המכירות בין חודשי החורף לבין חודשי האביב, ואך ברור הוא כי בחודשי החורף יש האטה בצריכת חומרי בנייה. ההשוואה היתה צריכה להיעשות בין רבעון ינואר - מרץ 1996, לעומת אותו רבעון בשנים קודמות לפריצה השלישית. מהטעם הזה בלבד יש לדחות את ניתוחי הנתונים של רואה החשבון מטעם התובעת. בנוסף לכך, לא נחה דעתי שמהתובעת נמנעה האפשרות לרכוש מלאי חדש תוך שבועיים שלושה מיום הפריצה, מה הריבית שהיתה משולמת לבנק בגין האשראי לרכישת מלאי, לעומת הרווחים הצפויים, ולעומת האשראי המסחרי שניתן על ידי הספק. לפיכך, אני דוחה את התביעה בגין רכיב נזק זה. לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הסכום הנקוב בפסקה הראשונה בפרק הנזק. כן תשא הנתבעת בהוצאות התובעת ושכר טרחת פרקליטה בסך השווה ל 20% מהסכום הפסוק בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. פוליסהביטוח פריצה / גניבהאזעקהכיסוי ביטוחי