קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי השהיה של משאית הובלה: סגן הנשיא מ. סלוצקי: .1בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום חיפה (כב' השופט בן חורין) שניתן ב-ת.א. 1878/85בתאריך .28.5.92 .2המערערת שהיא חברת הובלה במשאיות ומבצעת עבודות הרמה, בצעה בפברואר 1982 עבודות הובלה של ציוד מחיפה-תל-אביב לקהיר, שכללה הפעלת מנוף המורכב על משאית מסוג סמיטריילר. הציוד יוצר על ידי המשיבה עבור המכון הישראלי ליצוא ונועד להקמת מבנה במסגרת תערוכת מוצרים ישראליים שהתקיימה בקהיר. .3ההובלה בוצעה על פי הצעת מחיר נ/ 1שנערכה ב- 31.1.82על ידי מנהלה של המערערת, העד פרידנזון, והוגשה בו ביום לחשב המשיבה העד שחר, כן התקימה פגישה ביניהם לברור עניין זה. ההובלה בוצעה ב- .2.2.82 מחיר הובלה בסמיטריילר מחיפה-תל-אביב לקהיר היה 500, 2דולר ומחיר יום עבודת מנוף, של 10שעות, נקבע ל- 500, 1דולר. כן נקבע בהצעה נ/ 1כי המזמין היא המשיבה, "ידאג ללינת העובדים כולל כלכלה". אין מחלוקת כי ההצעה הנ"ל נתקבלה על ידי המשיבה. .4ב- 12.4.82הגישה המערערת למשיבה את חשבון עבודת ההובלה ת/ 10בו נטען בין היתר כי סוכם עם מר שחר חשב המשיבה כי במידה ויחול עכוב במצרים, ישולמו דמי המתנה. מר שחר מכחיש טענה זו. (ע 32לרשומה). פירוט החשבון לפי הבצוע בפועל הוא הבא: העמסה בהוד השרון בתאריך 2.2.82- 680-854 הובלה למצרים 2/2- 3/2- 4/2- 5/2 -.500, 2$ שהיה מעבר לימים המוסכמים 6/2- 7/2-.714$ x2 -.428, 1$ העמסה בחיפה + עכו 2/2המשך לרמתיים הובלה למצרים - 2/2, 3/2, 4/2, 5/2 -.500, 2$ עבודות מנוף להעמסה ופריקה -. 600$ עבודת מנוף במצרים להקמת קונסטרוקציה תערוכה לפי -.500, 1$ x3 -.500, 4$ תאריכים 5/2, 6/2,7/2 יום נוסף במצרים 8/2 -. 714$ הובלת ציוד ממצרים לת"א - 4/3%70 -.750, 1$ 4ימי עבודה במצרים לביקורת ציוד מכס חזרה לישראל בתאריך 714 7/3/82x7 -.856, 2$ עבודת מנוף להעמסה 12.00- 8.00בתערוכה -.500, 1$ שולם ע"ח -.000, 4$ המשיבה הגיבה לחשבון זה במכתבה נ/ 3מה-.5.5.82 לפי חשבונה כל שמגיע למערערת הוא: עבור 2הובלות -.000, 5$ עבור עבודת מנוף -.500, 1$ 15לינות x-. 30$ -.450 $ שולם -.000, 4$ לפי שער 19.80שקל לדולר -.590, 40שקל הדיון בבית משפט קמא התמקד במחלוקת זו. .5בית משפט קמא דחה את התביעה לתשלום עבור דמי השהיה של משאית משך יומיים שהוא "מעבר לימים המוסכמים" בסך 428, 1דולרים ובגין השהית יום נוסף של המנוף בסך 714דולרים. כן דחה את הדרישה לסך 600דולר עבור עבודות מנוף להעמסה ופריקה שנכללו, לפי קביעתו במחיר ההובלה ולא היה מקום לעריכת חשבון נפרד בגין עבודה זו. את החיוב בסך 500, 4דולר עבור עבודת מנוף שהחשבון ת/10, העמיד בית משפט קמא מטעמים שפירט בפיסקאות 10ו- 11לפסק דינו על סך 000, 3דולר. 3פריטי החיוב האחרונים שב- ת/ 10המסתכמים לסך 106, 6דולר, מתייחסים להחזרתם ארצה במשאית של המערערת, של 3ארגזים של המשיבה שהכילו כלי עבודה בשווי של 000, 3000, 2דולרים, בתאריך .4.3.82 מחומר הראיות עולה כי המשאית שביצעה הובלה עבור לקוח אחר, היתה צריכה לחזור ארצה ללא מטען ולטענת המשיבה, שנתקבלה על ידי בית המשפט, הסכימה המערערת להוביל את הארגזים ארצה ללא תמורה. אלא שחל עכוב בנסיעה עקב בקורת המכס משך 4ימים. המערערת דרשה תשלום הן בגין ההובלה והן בשל ההשהיה. בית המשפט קמא לא זיכה את המערערת בתשלום כלשהוא עבור הובלה זו. הפריט האחרון שבמחלוקת מתיחס לנכוי של 450דולר עבור לינת וכלכלת נהגים שניכתה המשיבה מחשבון המגיע למערערת. .6הערעור מתייחס לאי חיובה של המשיבה בעלות ההשהיה שנגרמה בהובלת החינם של 3הארגזים, ולנכוי דמי הכלכלה כמפורט לעיל. בית משפט קמא קבע: כי המערערת הובילה עבור המשיבה את 3הארגזים כשירות חינם וכי חל עכוב של 4ימים בשחרורם מהמכס. יש לקבל, לאור קביעת בית המשפט, שאין לחייב את המערערת בתשלום דמי ההובלה של הארגזים. עמדת המשיבה היא כי לאור ערך הציוד שהיה בארגזים של 000,3-000, 2דולר, מוטב היה לזנחם במצרים ולא להתעכב בגינם במכס. תשובת ב"כ המערערת היא שאילו פעל נהג המערערת לפי עצת המשיבה, היה נגרם לה נזק בשווי הארגזים, ומשהתעכב נהג המשאית והביא ארצה את הארגזים, הרי "שהצילם" עבורה ומן הראוי הוא שתשתתף בהוצאה זו לפחות במחצית שוויו של ציוד זה. ראוי לציין כי בימ"ש קמא, בפסקה 13לפסק דינו, אמר כי "גם אילו לא הובטחה הובלת הארגזים בחינם, לדעתי היה נכון לשלם לתובעת סכום קטן בלבד כשכר ראוי...". ב"כ המערערת מסתפק במחצית שווי הציוד שבארגזים. המערערת בצעה את ההובלה חינם לבקשת המערערת, אך אין לומר שעליה גם לשאת בחסרון שנגרם לה בעטיה של הובלה זו בגין העכוב החריג במכס. אי תשלום ולו חלקי עבור עכוב זה, שתרם למסירת הארגזים למשיבה במקום זניחתם, מהווה פגיעה שאינה מוצדקת במערערת. הסכמת המערערת התיחסה להובלה בלבד, משהתברר שחל עכוב משמעותי במכס בעטיה של הובלה זו, לא יהא זה מן הצדק ומן היושר שהמשיבה לא תשתתף בהפסד זה. מה גם שבפועל קבלה המשיבה כתוצאה משהיה זו את הארגזים ותכולתם שלא הופקרו ונמנע הימנה הפסד כספי. אין ספק כי המערערת היא חברת הובלה המבצעת הובלות תמורת שכר והסכימה במקרה זה לבצע הובלת חינם ללא שכר, אלא שהסכמה זו אינה מתפשטת גם על המתנה מעבר למצופה שנגרמה למעשה בשל הצורך לבדיקת מטענה של המשיבה. נראה לי לאור טענת ב"כ המערערת כי יש לזכותה בשכר ראוי של עלות השהיה זו שאני מעריכו בסך 250, 1דולר המהווה מחצית שווי תכולת הארגזים. .7באשר לנכוי בסך 450דולרים עבור כלכלה ולינה לעובדי המערערת, פירש בית משפט קמא את הנוסח שבהצעה נ/ 1"המזמין ידאג ללינת העובדים ועוזריהם" כבלתי מחייב את המשיבה "לשאת בהוצאות אלה". (פסקה 14של פסק הדין). מעיון בנוסח ההצעה נ/ 1שנתקבלה כאמור, עולה לכאורה כי המונח "ידאג" או "תדאג" מטיל על המשיבה את הנטל לשאת בהוצאה הכרוכה בה. כך זה למשל, לגבי "הדאגה" ל "כסוי בטוחי" שאין מחלוקת שחל על המשיבה. אין בנוסח ההצעה חיוב המערערת בהשבת הוצאה זו ולא הוכחה הסתייגות כלשהיא מטעם המשיבה מנוסח זה. המשיבה אכן שכרה מלון ואכסנה וכלכלה בו, בין היתר את עובדי המערערת. הדאגה לאכסון ולכלכלה לא חויבה בתשלום בהצעת המערערת שנתקבלה על ידי המשיבה, אלא פורטה בנפרד כשעל המשיבה ה"דאגה" לפריט זה. אי חיוב זה מצד המערערת הוגדר בהצעה כ"דאגה" שחלה על המשיבה ועל חשבונה ומשקוימה "דאגה" זו, לא היה מקום לחיובה של המשיבה בעלותה ולא לנכויה של הוצאה זו, יש איפוא לבטל נכוי זה. .8נמוק הערעור האחרון מתיחס לאי פסיקת ריבית על הסכומים שבית משפט קמא פסק לזכות המערערים. כן נטען כי בחשוב הפרשי הצמדה נקבע כי הסכום הדולרי שפסק לזכותה בסך 500, 1דולר יומר לשקלים ב- 12.4.82ותתווסף לו הצמדה מיום הגשת התביעה ב- 8.12.83וזאת בהתאם למה שהתבקש בכתב התביעה. נפסק ב- ע.א. 525/81פד"י ל"ו 2עמ' 337ובעמ' 343כי "חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א - 1961נותן בידי בית המשפט שקול דעת רחב לגבי מועד התחלת ההצמדה והריבית. רשאי הוא לפסקם כבר מיום קום העילה. והלכה פסוקה היא, שרק במקרים יוצאים מן הכלל ובנסיבות מיוחדות שיצדיקו זאת ימנע בית המשפט מלעשות שימוש מלא בשיקול דעתו, שהרי מטרתו של החוק הזה היא למנוע קפוח הנושה עקב האינפלציה המואצת...". ההצמדה והריבית לא נועדו להעניש את החייב אלא ההצמדה נועדה להבטיח את ערך הכסף בחלוף העת, והריבית נועדה לפצות את הזכאי על השימוש בכסף שנמנע הימנו. העובדה שהמערערת זכתה באורח חלקי, אין בה כדי לשלול הימנה את הריבית והפרשי ההצמדה. המערערת עשתה את חשבון המגיע לה בדולרים ובקשה "ריבית דולרית" מיום הגשת התביעה. מאחר וחשבונה נעשה על בסיס דולר, יש ללכת לשיטתה ולזכות בריבית דולרית של % 11הנהוגה לגבי ריבית במטבע חוץ (ע.א. 359/84פד"י מ"א חלק רביעי עמ' 19ועמ' 26). .9התוצאה היא שהמערערת זכאית: לסכום כולל של 250, 9דולר (250,1$+000,3$+500,2$+500,2$) בנכוי תקבול של 000, 4דולר יתרה 250, 5דולר בתוספת % 11ריבית מיום הגשת התביעה ב- 8.12.83ועד לתשלום בפועל. התשלום יבוצע בשווי ערך שקלי, לפי השער היציג ביום התשלום בתוספת מע"מ. על המשיבה לשלם למערערת את הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 000, 3שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשמ"א - 1961החל מהיום ועד לתשלום בפועל. מ. סלוצקי, סגן נשיא אני מסכים. י. מרגלית, נשיא אני מסכים. ד"ר ד. ביין, שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של סגן הנשיא מ. סלוצקי.שירותי הובלה / שילוח מטעניםדמי השהיהמשאיתהובלות