קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלקה מאופנוע תאונת דרכים: 1. בפניי תביעה שעילתה תאונת-דרכים שארעה ביום 28/01/1995 בעת שהתובע, יליד 16/07/1972, החליק מהאופנוע. התובע נפגע בעיקר בחזה ובירך רגל ימין ונזקק לנקבי אוויר בחזה ואושפז מספר ימים במחלקת טיפול נמרץ כירורגית בביה"ח הדסה הר הצופים ירושלים. בעקבות הפגיעה ברגל ימין שאובחנה כשבר של עצם הירך, נותח התובע ביום 30/01/1995, עבר מיסמור בעצם מימין עם קיבוע בעזרת פלטינה לאורך העצם ושוחרר מבית החולים ביום 10/02/1995. לאחר השחרור מבית החולים אושפז שוב עקב כאבי ראש ביום 21/02/1995 ושוחרר ביום 22/02/1995. לאחר שחרורו מבית החולים החל בטיפול פיזיותרפי ויותר מאוחר ביום 06/08/1996 אושפז שוב בבית החולים הדסה הר הצופים, נותח לשם הוצאת המיסמור התוך לשדי ושוחרר מבית החולים ביום 08/08/1996, ובעקבות סיבוכים ושטף דם ברגל המנותח קיבל שוב טיפולים. המומחה הרפואי, ד"ר גורדין, מצא בבדיקה שרגל ימין קצרה מרגל שמאל ב- 1 ס"מ והיקף שרירי הירך מימין קטן ב- 1 ס"מ מהיקף שרירי ירך שמאל. כן נמצאו צלקות בירך ובעכוז וסיבוב חיצוני בפרק ירך ימין - 30 מעלות לעומת 60 מעלות משמאל, וכן הגבלה באבדוקציה (30 מעלות לעומת 40 מעלות). ד"ר גורדין קבע שבגין ההגבלות הנ"ל, ששתיהן קלות, נכותו של התובע הינה 20% ועבור הצלקות 10% (לא פונקציונאלי). לטענת התובע יש מקום לקבוע את הנכות התפקודית ל- 20%, שכן התובע מתקשה בהליכה ממושכת, טיפוס במדרגות, סחיבת משאות ומאמץ פיזי, סובל מהגבלות בטווח התנועות, חולשה בתנועות, קושי בכיפוף מלא של הברך, כאבים, הליכה לא סימטרית המשפיעים על תפקודו היומיומי בעבודתו כפי שהתובע העיד וכפי שהעיד אביו. לטענת התובע, הוא זקוק כמנהל חנות נעליים לעבוד עבודה פיזית, ועקב מוגבלותו הוא זקוק לעזרה בקבלת הסחורה, בפריקתה, בנסיעות לצורך פגישה עם ספקים או הבאת סחורה וקושי בשירות הלקוחות ובמספר שעות העבודה, ולכן הוא זקוק לעזרה. לטענת התובע הוא היה באי כושר מוחלט עפ"י אישור מחלה עד 1/01/1997 (ת7/) ועפ"י אישורי המחלקה לרפואה תעסוקתית (ת8/) מיום 01/01/1997 ועד 04/08/1997 נקבע שהוא כשיר לעבוד רק 4 שעות ביום. לטענתם העובדה שהתובע היה נוכח בחנות במהלך תקופת ההחלמה מצביעה על נוכחות בלבד עם משפחתו הקרובה (אמו ואחיו), ולא על עבודה בפועל וייעוץ בלבד שניתן בחנות. לטענת התובע לאחר אי הכושר חזר התובע לעבודה בחודש 06/97 ושכרו היה בתחילה 3,500.- ש"ח ברוטו ומחודש 11/97 ירד שכרו ל- 2,405 ש"ח ברוטו עקב אי האפשרות לבצע הובלות בעצמו והצורך להעסיק עובד אחר. לטענת התובע נגרם לו הפסד חודשי של 2,500.- ש"ח לחודש ויש לחשב את הפסד ההשתכרות לעתיד עד גיל 70. התובע טוען גם לפיצוי בגין עזרה בבית, בניקיון ותיקונים וכן פיצוי עבור ניידות והוצאות, הוצאות רפואיות, עזרה וסיעוד בני משפחה והוצאות למדרסים ונעליים לעתיד. כן טוען התובע לפיצוי בגין נזק שאיננו נזק ממון לפי 28% נכות בסך 47,921.- ש"ח ולפי חשבונו הכולל מגיע סכום הפיצוי ל- 1,352,918 ש"ח והתובע מעמיד את תביעתו על מיליון ש"ח נומינלית. לטענת הנתבעות כעולה מהקלטת נ1/ מיום 19/04/1996 הוכח שבתקופת "אי הכושר" המוחלט עובד התובע ומשרת לקוחות, וכך גם עולה מדברי התובע עצמו וכן מחווה"ד של ד"ר גורדין. לטענת הנתבעות יש לקבוע שהתובע חזר לעבודתו לפחות מחודש אפריל 96'. לטענת הנתבעות לא מדובר בפגיעה תפקודית של 20%, שכן ההבדלים בטווח התנועות בין שתי הרגליים הם קטנים וההגבלה הינה קלה כפי שהמומחה כותב זאת והינה בתנועה סיבובית בלבד ולא בכיפוף לפנים ולאחור. צפייה בנ2/ מעידה לטענת הנתבעות שהתובע לא מוגבל כלל, כשהוא גם ממשיך להתאמן בחדר כושר ופעילויות ספורט כצלילה. לטענת הנתבעות אין כל קשר לירידה בשכר עם התאונה כשמדובר בעסק משפחתי שמושפע מהמצב הכללי במשק כשהתובע לא מוגבל בנסיעות והתברר שהוא מקבל כספים מאביו בנוסף למשכורת לפי צרכיו. לטענת הנתבעות הבסיס להפסד בעתיד צריך להיות השכר הממוצע במשק ויש לחשב את החישוב על בסיס זה לפי 10% נכות תפקודית ולפסוק מחצית מסכום זה כסכום גלובאלי מאחר ובפועל לא נגרמו לתובע הפסדי שכר. לטענת הנתבעות אין מקום לפיצוי בגין עזרת צד שלישי ולחלופין סכום נמוך, כשאין כל ראיה לפגיעה בניידות כשהנתבעות מכירות בנסיעות והוצאות רפואיות לפי קבלות בלבד סה"כ חישוב הנתבעות מסתכם ב- 167,970 ש"ח ובניכוי התשלום התכוף סה"כ 161,362.- ש"ח. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים ובראיות שבתיק ובסיכומי הצדדים, הנני קובע כדלקמן: אני סבור שאכן יש במקרה זה אלמנטים של שיתוף פעולה משפחתי, במטרה לנסות ולקבל פיצוי יותר גדול ו"חוסר דיוק" לפחות מצד התובע לגבי מועד חזרתו לעבודה ותפקודו בחנות. מצפייה בקלטות הוידיאו נ1/ ונ2/ ומעדות אביו של התובע, עולה שהבן התובע נוהג באופן רגיל וללא מגבלות וניתן להתרשם שכיום מתפקד התובע כמעט כרגיל (מצפייה בנ2/) במשך שעות עבודה רבות, הולך בצורה רגילה, משרת לקוחות, מרים לוחות וחפצים, מתכופף, מטפס על מדרגות ועושה פעילות משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות. גם בנ1/ ניתן לראות שבניגוד לגרסת התובע שהוא לא עבד עד חודש 01/97 באופן מלא ורק ביקר בחנות (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 6-5) עולה שכבר בחודש 04/96 הוא עבד ביום ו' ולו גם באופן חלקי, ולכן גרסתו אינה נכונה גם בעניין זה. נקודה נוספת הינה שמדובר בעסק משפחתי שהתובע נתמך ממילא ע"י אביו ולמעשה לא חי ממשכורתו אלא מקבל כספים מאביו בהתאם לצרכיו ושכרו למעשה לא נפגע (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 19-18, עמ' 14 לפרוטוקול שורות 18-16). הירידה בשכרו של התובע נובעת בעיקר מהורדת השכר שנעשתה כנראה בהחלטה משפחתית כנראה עקב המשפט ולא עקב החלטה אמיתית להורדה בשכר, מה גם ששכרו "מושלם" כאמור ע"י האב בלא קשר לתלושים [ראה לעניין ההכנסה האמיתית מול ההכנסה המדווחת בהקשר לענייננו, ע"א 5794/94 אררט חב' לביטוח בע"מ נ' בן שבח ואח', פ"ד נא(3) 489]. ראה עדות מר דהן סימון בעמ' 19 לפרוטוקול שורות 15-16 שהעסקים הולכים טוב והרווח עולה, וכן שבנסיעה אין לתובע בעיות (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 31-29) ושהוא היה נותן כספים לתובע לפני ואחרי ומשלם את השכירות (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 10-4). אני קובע שאין הפרדה ברורה במשפחת דהן לגבי השכר המשולם לתובע ולמעשה שכרו לא נפגע מכך שהתובע נפגע בתאונה אלא או מהמצב הכלכלי עקב המיתון במשק או כפי שאני סבור בצורה מלאכותית בהורדת השכר בתלושי המשכורת שמוצאים ע"י האב בתיאום עם התובע, וזאת בלא קשר לכספים שהתובע מקבל מאביו התומך בו ובלא קשר למגבלות התובע ונכותו, כשהאב לא פגע בתובע בשכרו בגין הנכות. התובע צפוי להישאר בעסק ולכן לא ברורה מידת הנזק שתיגרם לו מחד [ראה לעניין זה ע"א 563/88 אשל נ' צור חב' לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מה(5) 520 לגבי עסק משפחתי]. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מכך שלתובע אכן נקבעה נכות רפואית של 20% שאינה נכות קטנה ושיש לו הגבלה של סיבוב חיצוני בפרק ירך ימין והגבלה באבדוקציה. אמנם לכאורה לא ניתן להצביע באופן ברור על הגבלה משמעותית המשפיעה על עבודתו, אך יש לקחת בחשבון גם את העתיד הבלתי נודע וכן שניתן לקבוע שישנה הגבלה כלשהי בתפקודו של התובע בגין הנכות הנ"ל, שכן אין ספק שיש לו פגיעה רפואית שמקשה על עבודתו. במכלול השיקולים והאיזונים כאמור, החלטתי לפסוק לתובע סכום גלובאלי לעניין הפסדי השכר בעתיד בגובה של כמחצית מהחישוב האקטוארי וכן לקחת בחשבון את הנסיבות שתוארו לעיל בקביעות ההוצאות האחרות לעתיד ועזרה בעבר ובעתיד. כן החלטתי לקבוע את יום חזרת התובע לעבודה ליום שצולם נ1/ לחודש 04/96 אך לקחת בחשבון מאז לצורך החישוב עד להיום 20% נכות. 3. לפיכך אני פוסק לתובע כדלקמן: א. לגבי הפסדי שכר בעבר עד חודש 04/96 אני קובע כי החישוב ייערך לפי ממוצע ההשתכרות של התובע בחודשים שלפני התאונה שהיה 3,250.- ש"ח ברוטו לחודש ובניכוי מס הכנסה - 2,990.- ש"ח X 14 חודשים = 41,860 ש"ח ובתוספת ריבית והצמדה עומד הסכום על כ- 60,000 ש"ח. ב. הפסדי שכר בעבר מחודש 04/96 ועד היום מיום 04/96 ועד להיום אני קובע כי התובע הפסיד 20% משכרו שבשערוך והצמדה עומד על כ- 5,000 ש"ח לחודש נכון להיום. דהיינו, הפסד של כ- 900 ש"ח לאחר ניכוי מס הכנסה, ואני קובע שההפסד עומד על 21,600.- ש"ח ל- 24 חודשים. ג. הפסד השתכרות בעתיד לגבי הפסד השתכרות בעתיד אני קובע כי ההפסד הנו 50% מהחישוב האקטוארי שנעשה לאור הזהות והדמיון בין גובה השכר הממוצע במשק לגובה שכר התובע בחודש התאונה (3,950.- ש"ח ברוטו) לפי השכר הממוצע במשק, כשאני קובע לצורך החישוב את גיל הפרישה לגיל 65 שנה. 276,224 ש"ח = 272846307 X 20% X 5,061 ש"ח (5,981.- ש"ח בניכוי 920.- מס הכנסה) ומחצית 138,114.- ש"ח. ד. אני פוסק לתובע כאב וסבל לפי 28% נכות ו- 17 ימי אשפוז 47,516.- ש"ח וכן הוצאות ועזרה בעבר ובעתיד בסכום גלובאלי של 40,000.- ש,ח. ה. סה"כ לתשלום סה"כ לתשלום 307,230.- ש"ח ובניכוי התשלום התכוף לפי חישוב הנתבעת 6,608.- ש"ח. יתרה לתשלום סך של 300,622.- ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד כדין בשיעור 13% בתוספת מע"מ כדין. אופנועתאונת דרכים