היוון פיצויים בקרן פנסיה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היוון פיצויים בקרן פנסיה: .1ההליך .1א) ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי הציבור - ה"ה סולובייצ'יק ואוחיון; תב"ע 38-3) אשר חייב את רשות הנמלים (להלן - הרשות) לשלם לכל אחד מהמשיבים "פיצויים מהוונים" על בסיס גובה הזכויות שהיו נוצרות לזכותם בקרן הפנסיה "נתיב" (להלן - "נתיב") אילו שילמה הרשות דמי גמולים גם בגין הפרמיה "האוטומטית", בניכוי התביעות שהתיישנו לגבי כל עובד ועובד; ב) ערעור שכנגד של המשיבים על כי נפסק, כי עתירתם התיישנה במה שנוגע לתקופה שקדמה ל-16.9.1974, היינו שבע שנים לפני הגשת התובענה. .2ואלה העובדות, במיוחד כעולה מפסק-הדין שבערעור: א) המשיבים הם גימלאים, שפרשו מעבודתם אצל הרשות, במוסך השינוע; ב) משנת 1966חל על הצדדים הסכם קיבוצי מיוחד לפועלי שירותי נמל מאוחדים בע"מ שאומץ על-ידי הרשות; ג) משלא נהגה כך, הפרה הרשות את הסכם העבודה ועליה לשלם "פיצויים דמי גמולים לפי רכיבי שכר המהווים "שכר כולל" במובן ההגדרה שבסעיף 1("הגדרות") בפרק אחד-עשר ("שכר") של ההסכם הקיבוצי; ד) "שכר כולל" מוגדר כמורכב מ"שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת משפחה ותוספת יוקר, כאשר תשלומי פרמיות, שעות נוספות ותוספות שכר שאינן כלולות בשכר אינן נכללות בשכר הכולל"; ה) בעת עבודתם של הגימלאים כלל השכר רכיב הקרוי "פרמיה אוטומטית", שבגינו לא הופרשו דמי גמולים ל"נתיב"; ו) המשכורת הקובעת לעניין חישוב הגמלה המשתלמת למשיבים על-ידי "נתיב" אינה כוללת רכיב שכר זה. .3בית-הדין קמא פסק, כי - א) הפרמיה האוטומטית הינה חלק מ"שכר היסוד": היא משתלמת בעת העדרות בשל מחלה, תאונה או חופשה (סעיף ה' ל"נספח לחוזה עבודה 1956"; מוצג ת/3), ותשלומה אינו מותנה בכל פעולה החורגת מגדר הפעילות הרגילה במהלך העבודה הרגילה של עובד; ב) כחלק מ"שכר היסוד" מהווה הפרמיה האוטומטית חלק מ"השכר הכולל" ושומה היה על הרשות לשלם דמי גמולים בגין הפרמיה הנ"ל; ג) משלא נהגה כך, הפרה הרשות את הסכם העבודה ועליה לשלם "פיצויים מהוונים" כאמור בסעיף 1דלעיל. .4בהודעת הערעור טענה הרשות, כי בית-הדין שגה בכך כי - א) התעלם מהסיפה להגדרת "שכר כולל" המוציא "תשלומי פרמיות למיניהם" מכלל ההגדרה; ב) התעלם מכך שכבר משנת 1956אין הרשות משלמת דמי גמולים בגין פרמיה אוטומטית וגם לא מנכה חלקו של העובד בקשר לתשלום דמי גמולים אלה וזאת בידיעת נציגות העובדים; ג) התעלם מכך, שכאשר פעלה הרשות כאמור וסמכה על הסכמת העובדים ונציגותם - שינתה את מצבה לרעה; ד) חייב את הרשות לשלם פיצויים מהוונים, כאשר חיוב מעין זה צריך שיהווה "נשוא להליך נפרד" בהתאם להנחיית בית-הדין עצמו, לפיה יינתן פסק-דין הצהרתי בשאלה, האם יש חובה להכליל בחישוב דמי הגמולים את הרכיב "פרמיה אוטומטית", ולא תובאנה ראיות ולא תועלנה טענות בדבר גובה הנזק ואופן תיקונו; ה) שני הצדדים נהגו בהתאם להנחיה הנ"ל (סעיף 9לסיכומי המשיבים + סעיף 15לכתב התביעה; סעיף 34לסיכומי הרשות) ולא טענו לשאלת אופן תיקון הנזק, אם בכלל; ו) קבע אמנם כי העתירה היא למתן פסק-דין הצהרתי, אך הרחיב את היריעה וחייב במתן סעד אופרטיבי; ז) לא הורה לנכות מדמי הגמולים, בגין פרמיה אוטומטית, את חלקם של המשיבים; ח) חייב לשלם פיצויים למשיבים עצמם, בעוד שחובת התשלום החלה על הרשות, מכוח ההסכם הקיבוצי, מיועדת לקרן הפנסיה בלבד. .5טענת המשיבים בערעור שכנגד היתה, כי שגה בית-הדין כאשר קיבל את טענת ההתיישנות במה שנוגע לתקופה שקדמה ל-.16.9.1974 .6בעת הדיון בערעור הרשות החליט בית-הדין, אחרי ששמע את טענות הצדדים, כי אחד הנתונים הדרושים להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת הוא, אם "נתיב" היתה מקבלת דמי גמולים, לו הוצע לה תשלומם; העניין הוחזר לבית-הדין האזורי "להשלמה, כך שתינתן תשובה על-פי חומר הראיות שישמע ועל-פי טענות שישמע, אם היתה 'נתיב' מקבלת דמי גמולים לו הוצעו". .7משנתחדש הדיון לפניו על-פי ההנחיות האמורות, נתן בית-הדין האזורי פסק-דין חדש בו נקבע, כי תקנונה של "נתיב" לא איפשר לה, עד שנת 1971, לקבל דמי גמולים בגין פרמיות בכלל. תיקון בתקנות איפשר ל"נתיב", החל מ-1.1.1971, לקבל דמי גמולים בגין פרמיות מדודות ומבוקרות והחל מ- 1.1.1977גם בגין פרמיות מוסכמות ושעות נוספות גלובליות. נותרה לבירור השאלה, אם הקובע לגבי "נתיב" הוא משמעותו של המונח "שכר יסוד" במובן הרחב, כפסיקת-בתי-הדין לעבודה, או "השמות שהצדדים נתנו לרכיבי השכר". .8משמע שהדרא קושיא לדוכתה, והקושיא היא: פרמיה אוטומטית - חלק משכר יסוד, הן או לאו; ואם הן - מאימתי מגיעים ל"נתיב" דמי גמולים בגין רכיב ששמו "תוספת אוטומטית". .2פסק-דין .1שני הכללים שהם נר לרגלו של העוסק בסוגיה דידן אומרים, כי "תשלום המשתלם לעובד תמורת עבודתו, מבלי שהזכאות לו תהא מותנית בקיום תנאים או גורמים בנוסף לאלה המחויבים לעצם התמורה, אינו 'תוספת', אלא חלק מהשכר היסודי, קרי חלק מהמשכורת הקובעת" (דב"ע לה/1-7; [1], בע' 119, סעיף 7) וכי על השאלה "אם רכיב מסוים של שכר הוא בכלל בגדר 'תוספת' לא ילמדו מהכינוי, אלא ממהותו של אותו רכיב השכר (...) מבחן טוב למהותה של תוספת, הוא המבחן הענייני" (דב"ע לה/70-3, [2], בע' 277, סעיף 3, וכן דב"ע מד/2-7, מד/8-7, [3]). .2הרכיב בו אנו עוסקים - תוספת אוטומטית - מקורו ב"נספח לחוזה עבודה 1956" שנחתם ביום 17.6.1956בין מזכירות פועלי נמל חיפה לבין שירותי נמל מאוחדים. הנספח הנ"ל (נספח ל"חוזה עבודה כללי לשנת 1956", להלן - הנספח) בא להסדיר עניינם של פועלי המוסך, ששכרם נקבע לפי "החוזה הקולקטיבי במתכת". סעיף ד' לנספח קובע, כי לתעריף השכר תיווסף "הפרמיה המקובלת והנהוגה במוסך" באחוזים מסוימים מהשכר הכולל (%20, %23, %52 = לפי הדרגה). בסעיף ה' נאמר, כי "הפרמיה הזו חלה גם על תשלום מחלה, חופש ותאונה כפי שזה היה נהוג עד כה". .3בא-כוח הרשות הפנה לתצהירו של מר זהרוני (ראש מחלקת כוח אדם בנמל חיפה) המסביר, כי לאחר שעובדי התפעול בנמל חיפה החלו לקבל "תוספת פרמיה מדודה", ולא ניתן היה ליישם שיטת מדידת פרמיות במוסך שינוע, נערך הנספח, לפיו יקבלו עובדי המוסד פרמיה קבועה מחושבת באחוז קבוע מהשכר הכולל. הפרמיה מהווה תוספת לשכר היסודי ואינה נמנית כל הרכיבים "שסיכומם היווה את 'ערך השעה' של עובדי מוסך שינוע". .4צא וראה: לו היה מתברר שמבחינה מהותית וחרף השמות השונים, "פרמיה מדודה" ו"תוספת אוטומטית" עשויות "מעור אחד", כי אז ניתן היה לפסוק, שדין אחד לשתיהן כפי שהיה בדב"ע מד/11-3, [4]. "העובדה, שה'תוספת' שולמה למערער לאחר שעברה תהליך של מיחשוב ממוצע של תוספת כלל הנתבים, לא שינתה את אופיו ומהותו של התשלום ולא הפכה אותו לרכיב פיקטיבי שיש לראותו כממוזג ונבלע במשכורת היסודית" (שם, [4], ע' 308, סעיף 4). .5לא כך בענייננו. התוספת לה זכו המשיבים מכוח "הנספח" באה לפצותם על כך שלא ניתן היה ליישם עליהם, עובדי מוסך, את שיטת הפרמיה המדודה הנהוגה לגבי עובדי השינוע. אין ולא היה דמיון בין השתיים. לתוספת האוטומטית אין זיקה למתכונת בנויה על מדידה, נורמה ופרמיה. היא נקבעה על-פי אחוזים קבועים של השכר הכולל ותשלומה לא הותנה בתנאי או בגורם אחר בנוסף על עצם ביצוע העבודה הרגילה. זאת ועוד: התוספת משתלמת גם בעד פרקי זמן בהם נעדר העובד מן העבודה מפאת מחלה, תאונה או חופשה. כל אלה מביאים למסקנה, שהמדובר ברכיב שהוא חלק מהשכר היסודי. על כן שומה היה על הרשות לשלם דמי גמולים ל"נתיב" גם בעד אותו "רכיב", שאינו אלא חלק אינטגרלי של שכר היסוד. .6הטענה האחרת של בא-כוח הרשות היתה, כי לא היה מקום במסגרת הליך למתן פסק-דין הצהרתי, לפסוק בהיבט האופרטיבי-כספי הנלווה להצהרה. בכך צדק הפרקליט המלומד באורח חלקי. לא היה מקום לפסוק, כאמור בסעיף 7לפסק-הדין שבערעור "... אנו מחייבים בזאת את הנתבעת לשלם..." כאילו בפסק-דין אכיף המדובר. יש להחליף את קטע האמור שבסעיף 7, בנוסח זה "...אנו מצהירים בזאת כי כל אחד מהמשיבים זכאי ל..." ואין להעלות על הדעת שרשות הנמלים לא תכבד את אשר הוצהר ולא תפעל ליישומו הלכה למעשה. .7אשר לערעור שכנגד - צדק בית-הדין בקובעו, כי "אותו נזק אשר נתבע לאחר 7שנים מאז התגבשותו התיישן על-פי הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, שכן החובה להפריש מתגבשת מדי חודש בחודשו ועל כן היא מתיישנת כתום 7שנים" (ראה דב"ע לט/46-3, [5], בע' 112). .8סוף דבר: בכפוף לאמור בסעיף 5דלעיל, אנו דוחים את הערעור ואת הערעור שכנגד. בנסיבות המקרה ישא כל צד בהוצאותיו.פנסיהפיצוייםקרן פנסיההיוון