הכרה בהתקף לב בביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בהתקף לב בביטוח לאומי: .1ההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט גרוס, נציגי ציבור - ה"ה לב ווידואסר; תב"ע לה/16-0) בו נדחתה תביעת המערערת להכיר בזכאותה לקצבת תלוים בגין פטירת בעלה המנוח ביום 17.9.1976וכן לתשלום הפרשי הצמדה וריבית על דמי פגיעה וקצבת נכות אשר שולמו למנוח בגין תאונת עבודה מיום .6.10.1968 .2העובדות הצריכות לענייננו כעולה מפסק-הדין שבערעור ומחומר הראיות הן: א) בעלה של המערערת (להלן - המבוטח) לקה ביום 6.10.1968בהתקף לב; ב) המבוטח פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה, כי יכיר בהתקף הלב כתאונת עבודה, אולם המוסד דחה את תביעתו; ג) המבוטח פנה לבית-הדין האזורי לעבודה (תב"ע חיפה 66/70-0) וזה הצהיר, כי אכן יש לראות בהתקף הלב בו לקה המבוטח ביום 6.10.1968תאונת עבודה במשמעותה בפרק השלישי לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי); ד) המוסד לביטוח הלאומי לא השלים עם פסק-דינו של בית-הדין האזורי וערער עליו לבית-הדין הארצי. ערעורו של המוסד נדחה ופסק-דינו של בית-הדין האזורי נשאר על כנו (דב"ע לו/16-0); ה) בעקבות אותו פסק-דין הועמד המנוח לבדיקה בפני ועדה רפואית וזאת קבעה לו (בהחלטה שהתקבלה לאחר פטירתו) נכות לצמיתות בשיעור של % 50מיום 7.4.1969ועד ליום הפטירה. בגין התקופה שמיום התאונה ועד יום 7.4.1969הוכרו למנוח דמי פגיעה; ו) הן דמי הפגיעה והן התשלומים בגין קצבת הנכות שהצטברו מיום שנקבעה הזכאות ועד יום הפטירה שולמו לידי אלמנת המבוטח בערכם הנומינלי; ז) ביום 17.9.1976אושפז המנוח במחלקה לטיפול נמרץ בבית-החולים הממשלתי רמב"ם בחיפה ונפטר בו ביום. .3אלמנת המבוטח הגישה תביעה לקבוע, כי פטירת המבוטח ביום 17.9.1976נגרמה כתוצאה מתאונת העבודה משנת .1968 .4המוסד לביטוח הלאומי דחה התביעה ואזי פנתה אלמנת המבוטח לבית-הדין האזורי בתביעה כי יצהיר, שמותו של המבוטח נבע כתוצאה מן האירוע ב- 1968שהוכר כתאונת עבודה, ובעקבות כך תשולם לאלמנה קצבת תלויים. כן תבעה אלמנת המבוטח באותה תביעה הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים ששולמו למבוטח בגין התאונה שהוכרה עבור התקופה שמיום התאונה ועד יום התשלום בפועל של אותם הפרשים. .5א) בית-הדין האזורי דחה את התביעה באשר להפרשי הצמדה וריבית בקובעו, כי אין לו סמכות לעשות כן, מאחר ואין מדובר בסכומי כסף שנפסקו על-ידו; ב) באשר לסוגיית הקשר בין פטירת המנוח לאוטם משנת 1968שהוכר כתאונת העבודה - מינה בית-הדין את ד"ר א' ונדרמן כמומחה-יועץ רפואי וביקש את חוות-דעתו לאור העובדות שנקבעו על-ידו; ג) השאלות אשר הוצגו למומחה-יועץ רפואי, בהחלטת בית-הדין מיום 26.12.1978, היו: "(1) בשים לב לגילו של המנוח ומצב בריאותו ערב התקף הלב בו לקה ביום 7.10.1968והתפתחות מחלתו לאתר ההתקף כפי שהם נראים מהמסמכים הרפואיים המצורפים להחלטה זו, האם קיים קשר סיבתי כלשהו בין ההתקף בו לקה המנוח ביום 7.10.1968לבין ההתקף בו לקה ביום .17.9.1976 (2) במידה וקיים קשר סיבתי כלשהו, מה מידת השפעתו של ההתקף מיום 7.10.1968בהשוואה למידת השפעתם של הסיכונים האישיים שהיו קיימים במנוח עובר להתקף הראשון בשנת .1968במלים אחרות, מה השפיע יותר על בוא ההתקף השני הסיכונים האישיים שהיו קיימים במנוח או ההתקף בו לקה ביום .7.10.1968 (3) האם לאור המסמכים הרפואיים שמצורפים להחלטה זו היו גורמים נוספים שתרמו להתקף שגרם למותו של המנוח ביום 17.9.1976ואשר אינם נובעים ישירות מהתקף הלב הראשון ו/או אשר ניתקו את הקשר, אם היה כזה, בין שני ההתקפים הנ"ל". .6א) המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו כי לא קיים קשר כלשהו בין התאונה משנת 1968לבין ההתקף מיום 17.9.1976אשר גרם לפטירת המנוח; . . . . . . . . . . . . . . ו) המומחה הרפואי מטעם בית-הדין השיב בחוות-דעתו הסופית מיום 6.5.1982, לאחר שעיין בחוות-הדעת מטעם שני הצדדים שהומצאו לו, כי "אף על פי שתיתכן השפעה מסוימת של האוטם הראשון על הסיכוי של המנוח למות מהאוטם השני, אין כל ספק שאם המנוח לא היה לוקה באוטם השני, לא היה נפטר ביום שנפטר". הוסיף המומחה הרפואי, כי לאחר שקרא את חוות-דעתו של המומחה מטעם המוסד השתכנע, "שאין ספק שהאוטם השני השפיע יותר"; ז) בית-הדין האזורי, לאחר שעיין בחוות-דעתו של המומחה מטעמו, דחה את התביעה. .7א) בערעורו בפנינו טען בא-כוח אלמנת המבוטח באשר לסיבת מותו של המבוטח, כי לבית-הדין ולמומחה שמינה לא היה יסוד לקבוע, כי ביום 17.9.1976נגרם למנוח אוטם שריר הלב; . . . . . . . . . . . . . . .8באת-כוח המוסד לביטוח הלאומי תמכה בפסק-הדין בעיקר מטעמיו והוסיפה, כי היתה זכות למוסד להגיש חוות-דעת סותרת לאחר שקודם לכן הורשתה הגשת חוות-דעת מטעם אלמנת המבוטח. לעצם העניין טענה באת-כוח המוסד, כי הוכח שההתקף השני לא נבע או לא הושפע מההתקף הראשון, וכי חוות-הדעת האחרונה של המומחה מטעם בית-הדין ברורה וחד-משמעית. .9א) בעת הכנת פסק-הדין בערעור, התעוררה שאלה, כיצד יש לפרש את "הסיכום" בחוות-דעתו של ד"ר ונדרמן מיום 28.1.1981, בו נאמר: "א. המנוח לקה באוטם חוזר בשריר הלב בתאריך .17.9.1976 ב. היו סיבוכים קשים עקב האוטם הראשון, אך אין במקרה הזה עדות שהאוטם השני נגרם על-ידי סיבוכים אלה או הוחש על-ידי הסיבוכים האלה. ג. לאור הסיכון האישי של המנוח טרם סבל מהאוטם הראשון, ולאור מחלתו היסודית (טרשת העורקים הכליליים), אין ספק שהאוטם השני נגרם על-ידי מחלה יסודית זו. אין יסוד מספיק לייחס השפעה משמעותית של סיבוכי האוטם הראשון על הופעת האוטם החוזר (להבדיל מהשפעה על מותו כתוצאה מהאוטם החוזר); ב) השאלה שהתעוררה קשורה בפסקה ב' שבסיכום. מאותה פסקה ברור, שאין לייחס השפעה משמעותית של האוטם הקודם, על סיבוכיו, על הופעת האוטם החוזר. מה שלא ברור מהפסקה הנ"ל הוא - אם יש לייחס השפעה משמעותית של האוטם הקודם, על סיבוכיו, על מותו של המנוח כתוצאה מהאוטם החוזר"; ג) ד"ר ונדרמן התבקש להשלים חוות-דעתו על-ידי תשובה לשאלה האמורה; ד) ד"ר ונדרמן השיב ביום 11.5.1984, כי כבר התייחס לשאלה בתשובותיו הקודמות. הוסיף ואמר ד"ר ונדרמן: "אפשר לסכם ולהגיד שלמרות שאין לשלול השפעה מסוימת של האוטם הקודם וסיבוכיו על מותו של המנוח, אין לי ספק שהשפעה זו היתה פחותה הרבה מהשפעת האוטם החוזר". .10בא-כוח המערערת הגיב בכתב לתגובת המומחה, וכן השלים טיעון בעל-פה. טיעונו היה, כי למעשה חזר בו ד"ר ונדרמן מקביעה קודמת, על-פיה היתה לאוטם הראשון השפעה על המוות, ואף מחוות-הדעת המשלימה שהוגשה לבית-דין זה אין ללמוד שההשפעה לא היתה "משמעותית", באשר "מסוימת", בלשונו של ד"ר ונדרמן, אינה בהכרח בלתי "משמעותית". כן ביקש בא-כוח של המערערת להחיל את "עקרון הגולגולת הדקה" על מקרה זה. בא-כוח המוסד הפנה לנוסחו של סעיף 75לחוק הביטוח הלאומי וטען, כי הדיבור באותו סעיף - "פגיעה בעבודה גרמה למותו", מחייב תרומה משמעותית של הפגיעה למוות, ולא די בקשר כל שהוא בין השניים. .11הדיון התקיים בהעדר אחד מנציגי הציבור, שהוזמן ולא הופיע. .Iiפסק-דין .3לשאלה, באם הגיע בית-הדין למסקנה הנכונה בפסק-דינו. א) יש לזכור, כי מדובר בתביעת תלויים, והסעיף הצריך לענייננו בחוק הביטוח הלאומי הינו סעיף 75, אשר זה לשונו: "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה מותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חודשית או מענק לפי סימן זה". השאלה שבית-דין זה צריך לשאול עצמו, ובמקרים הראויים את המומחה הרפואי מטעמו, היא, האם האוטם שהוכר כתאונת עבודה גרם לפטירה אם לאו. ההלכה היא, ש"גרימה למוות" אין פירושה סיבה בלעדית ודי בכך שהאוטם הראשון היה גורם מסייע או מחיש (דב"ע שם/158- 0- לא פורסם). "די להוכיח, לפי דרישת החוק, קיומו של קשר בין סיבה לתוצאה, ואין חובה להוכיח סיבתיות ישירה ובלעדית" (דב"ע מא/142-0), [1], בע' 168); ב) האוטם הראשון הוכר כתאונת עבודה, כך שלא היה כלל מקום להציג למומחה הרפואי את השאלות כפי שהוצגו (סעיף 5(ג) לחלק י). מה שעמד לדיון היה, כאמור, באם האוטם הראשון הוא זה שגרם למוות, ולא "מה השפיע יותר" על מותו של המנוח, במועד שנפטר. .4בית-דין זה החליט להציג לד"ר ונדרמן שאלה ישירה בסוגיה שבה היה עליו להכריע, (סעיף 9לחלק י) בהיותה שאלה רפואית. תשובתו של ד"ר ונדרמן אינה משאירה כל מקום לספק. "השפעה מסוימת" אינה מספיקה על מנת לקבוע כי האוטם הראשון הוא זה ש"גרם" למותו של המנוח, ויש צורך בהשפעה "משמעותית" כדי לקבוע, כי אותו אוטם היה "הגורם" למוות. לבית-הדין הוגשה חוות-דעת רפואית חד-משמעית, על-פיה השפעתו של האוטם הראשון היתה פחותה הרבה מזה השני (החוזר). המומחה הרפואי הביא בחשבון את הסיבוכים הקשים עקב האוטם הראשון והוא קובע, בחוות-דעתו מיום 28.1.1981, כי "אין במקרה הזה עדות שהאוטם השני נגרם על-ידי סיבוכים אלה או הוחש על-ידי הסיבוכים האלה". .5לטענת עקרון "הגולגולת הדקה". אף כי טענה זו לא הועלתה בבית-הדין האזורי, נתייחס אליה בקצרה. השאלות שהופנו למומחה הרפואי התבססו על האוטם הראשון, לרבות הסיבוכים הקשים שגרם (ראה סעיף 4לעיל). האוטם הראשון הוא המהווה את "הגולגולת הדקה" של המנוח, מאחר והתוצאה, מותו של המנוח, התבררה לאור תוצאותיו של האוטם הראשון, ולאורו בלבד. .6התוצאה מכל האמור, בכל המתייחס לתביעה לקצבת תלויים, היא, כי לא הוכח שההתקף הראשון, אשר הוכח כתאונה בעבודה, גרם למותו של המנוח. דין הערעור בסוגיה זאת - להידחות. .9מאחר והמערערת זכתה בחלק מערעורה בלבד - ישלם המוסד למערערת הוצאות בסכום של 000, 15שקל בלבד בצירוף מע"מ.התקף לב / אוטם שריר הלבביטוח לאומי