קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלנת פיצויי פיטורים לעובדי חברה בפירוק: .1ההליך .1לבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופטת ליפס; נציגי ציבור ה"ה שרוני ומלר: תב"ע 1954-3) הוגשה תובענה על-ידי המערערת (להלן - העובדת) נגד המשיבה (להלן - האגודה) בעתירה לחייב את האגודה בתשלום פיצוי הלנת פיצויי פיטורים. בית-הדין האזורי דחה את התביעה על הסף, ומכאן ערעורה של העובדת לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) העובדת עבדה בשירות האגודה ופוטרה מעבודתה ביום 31.1.1982, על-פי הודעה מוקדמת מיום 11.11.1981; ב) פיצויי הפיטורים שולמו לעובדת ביום 30.6.1982; ג) ביום 25.11.1981 חתם רשם האגודות השיתופיות על "צו פירוק והודעה לנושים" שבו נאמר "בתוקף סמכותי לפי סעיף 46(1) לפקודת האגודות השיתופיות, אני מצווה בזה על פירוק האגודה" וכאן בא שם האגודה. הצו פורסם בילקוט הפרסומים 2776, מיום ז' בכסלו התשמ"ב, .3.12.1981 .3א) בכתב ההגנה טען פרקליטה של האגודה, כי לאור צו הפירוק, "אין לבית הדין הנכבד הסמכות לדון בתביעה ומן הדין למחוק או לעכב ההליכים בתביעה". במסגרת "הכנת הדיון" נקבע, שאחת השאלות שתעמודנה לדיון קשורה בסעיף 19לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958(להלן - חוק הגנת השכר). פרקליטה של העובדת טען, כי סעיף 19(א) לחוק הגנת השכר אינו חל, מכיוון שהעניין נופל בגדר סעיף קטן ג' של סעיף 19, "מאחר והצו לפרק את האגודה ניתן ביום 3.12.1981(ייאמר מייד, כי הצו ניתן - וליתר דיוק נחתם - ביום 25.11.1981ורק פורסם ביום 3.12.1981), ואילו הנתבעת פוטרה ביום 31.1.1982, שזהו כבר בגדר התחייבות של המפרק אחרי התאריך הקובע". כנגד זה טען פרקליטה של האגודה, כי חל סעיף 19(א) לחוק הגנת השכר, משום שהסעיף קובע שאין מפרק חייב פיצוי הלנת פיצויי פיטורים בעד פרק הזמן החל מ- 6חודשים שקדמו ל"תאריך הקובע". "התאריך הקובע" לטענתו הוא - "חודשיים ימים מיום 3.12.1981", והוא סומך על סעיף 46לפקודת האגודות השיתופיות האומר: "צו רשם האגודות השיתופיות נכנס לתוקפו רק לאחר 60יום מיום פרסומו ברשומות". מכאן, שהתובעת פוטרה לפני התאריך הקובע ואז חל כל סעיף 19לחוק הגנת השכר, "ואין עילה למתן פיצוי הלנה צל פיצויי פיטורים" ; ב) אחרי הגשת כתב הגנה הוגשה בשם "שירותי כימאויר אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (בפירוק)" בקשה למחוק את התביעה על הסף, בין השאר מהסכם ש"האגודה נמצאת בפירוק" ו"התביעה היא לגבי זכות הכפופה לפירוק והוגשה אחרי הפירוק והדרך היחידה הפתוחה בפני התובעת היא פניה למפרקים". כן נאמר בבקשה: "פירושם הנכון של הצו האמור בסעיף 2לעיל ושל פקודת האגודות השיתופיות מחייב המסקנה כי צו זה קיבל תוקף רק אחרי עבור שני חודשים מיום פרסומו (דהיינו, ביום 3.2.1982) ולא לפני מועד זה. לפיכך, פוטרה התובעת מעבודתה לפני 'התאריך הקובע' האמור בסעיף 19(ד) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-.1958 אשר על כן, אין התובעת זכאית לקבל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים מאת מפרקי האגודה השיתופית, זאת לאור סעיף 19(א) לחוק הנ"ל"; ג) בטיעון בעל-פה בבית-הדין האזורי הדגיש פרקליטה של האגודה, כי הפירוק קיבל תוקף רק שני חודשים מיום הפירוק - ומכאן, שחובה לשלם נוצרה לפני הפירוק; ד) בנגד טענות פרקליטה של האגודה, טען פרקליטה של העובדת, כי סעיף 19 לחוק הגנת השכר אינו מתייחס ליום שבו נכנס צו פירוק לתוקפו, אלא ליום שבו ניתן הצו. .4סעיף 19לחוק הגנת השכר אומר: "(א) כונס הנכסים השמי, נאמן בפשיטת רגל ומפרק חברה או אגודה שיתופית, אינם חייבים בפיצוי הלנת שכר בעד פרק הזמן שראשיתו שישה חודשים לפני התאריך הקובע. (ב) (בוטל) (ג) סעיף זה אינו חל על פירוק מרצון של חברה וכל שכר העבודה שכונס הנכסים הרשמי, נאמן בפשיטת רגל או מפרק חברה או אגודה שיתופית, יתחייבו בהם אחרי התאריך הקובע. (ד) 'התאריך הקובע' לעניין סעיף זה - יום הגשת הבקשה לצו קבלת נכסים או לצו פירק על-ידי בית-משפט, או יום מתן צו פירוק לאגודה שיתופית, הכל לפי העניין". סעיף 46לפקודת האגודות השיתופיות אומר: "(1) אם סבור הרשם, לאחר שנערכה חקירה על-פי סעיף 43או לאחר שנערכה בדיקה (על-פי סעיף 44), או לאחר שקיבל בקשה שהוגשה על-ידי שלושה רבעים מחברי אגודה שיתופית, שיש צורך לפרק את האגודה, יכול הוא לצוות על האגודה להתפרק, ואת הצו שלו יפרסם ברשומות". .5בפסק-הדין שבערעור, נעתר בית-הדין האזורי לבקשת האגודה ומחק את התביעה - על הסף. לעניין עצם הגשת תביעות לבית-משפט נגד אגודה שיתופית בפירוק - קיבל בית הדין האזורי את עמדת האגודה ובעקבות פסיקתו של בית-המשפט העליון בע"א 422/58, [1], ובע"א 187/67, [2], קבע, שאין להגיש את התביעה לבית-הדין אלא למפרקים. בכל הקשור בסעיף 19לחוק הגנת השכר ולטענה ש"מאחר וצו הפירוק פורסם כבר ביום 3.12.1981ואילו התובעת המשיכה לעבוד עד 31.1.1982, הרי החוב הנתבע הוא של המפרקים וניתן לתבוע חוב זה בבית-הדין" - נאמר בפסק-הדין שבערעור: "אילו טענה אחרונה זו היתה נכונה, אכן יכלה התובעת לתבוע את אשר תבעה בבית-הדין, אולם אנו דוחים טענה זו, מאחר ולפי סעיף 46(3) לפקודת האגודות השיתופיות מקבל צו הפירוק תוקף בתום חודשיים מיום פרסומו (כפוף לאמור בחוק) ובמקרה הנדון נכנס הצו לתוקף ביום 3.2.1982, היינו לאחר שהתובעת חדלה לעבוד ומכאן שהיא לא היתה מועסקת על-ידי המפרקים והחוב נוצר לפני פירוק האגודה". .6עיקר הטענות שהעלה בערעור פרקליטה של העובדת היו: א) בית-הדין ראה כקובע את יום "כניסת צו הפירוק לתוקף", במקום שיראה כקובע את יום מתן הצו; ב) בית-הדין טעה בקובעו, שאין לתבוע אגודה שיתופית בפירוק בפני בית- הדין, אף עת נשוא התביעה הוא פיצוי הלנת פיצויי פיטורים. .7עם ראשית הדיון בערעור הוחלט, כי הדיון יחולק לשניים: בשלב הראשון תידון השאלה, כיצד יש לפרש את סעיף 19לחוק הגנת השכר, היינו מהו "התאריך הקובע" יום מתן הצו או יום תחילת תוקפו של הפירוק, וכיצד יש לפרש את הדיבור "התחייבות" המפרקים בסעיף קטן (ג) שבסעיף 19לחוק; אם התשובה לשאלה האמורה הינה "כגרסת הטוען לעובדת, יבוא שלב שני והוא ייפתח בקובעו, כיצד ימשיכו לדון בערעור". .8לעניין השאלה שעליה הוחלט להשיב בשלב הראשון, חזרו באי-כוח הצדדים על עמדתם בבית-הדין האזורי. פרקליטה של האגודה הוסיף ואמר, כי אף אם מקבלים את גרסת העובדת, הרי יום מתן הצו הוא יום פרסומו ב"רשומות", ונשארים בגדר "שישה חודשים לפני התאריך הקובע" כאמור בסעיף 19לחוק. חישוב התאריכים, לגרסתו הוא: הצו פורסם ב"רשומות" ביום 3.12.1981, הפיטורים היו ביום 31.1.1982- ומכאן שהתביעה לפיצוי הלנה היא במסגרת שישה חודשים. כן טען הפרקליט שייצג את האגודה, כי עובדת כלל לא עבדה אצל המפרקים ולכן לא מדובר "בשכר העבודה שהמפרקים התחייבו בהם" לעניין סעיף קטן (ג) שבסעיף 19לחוק הגנת השכר. .2פסק-דין .1בשלב זה יש להשיב רק על שאלה אחת, שהיא למעשה שתיים: האחת קשורה בפירוש המונח "התאריך הקובע", בסעיף 19(ד) לחוק הגנת השכר: והשניה - כיצד לפרש את הדיבור "שכר העבודה... (ש) מפרק אגודה שיתופית יתחייב (ו) בו" ("בהם"; הכוונה לפירוק מרצון ולשכר עבודה - לכן לשון "בהם") שבסעיף קטן (ג) לסעיף 19בחוק. .2הקשור בפירוש המונח "התאריך הקובע" אינו מעורר ראינו יכול לעורר כל קושי. זהו אחד המקרים שבו "הפשט" מספיק ואין כל צורך ב"פלפול" או "דרש". ומה אומו ה"פשט"? הוא אומר - בלשון המחוקק - "התאריך הקובע" הוא "יום מתן צו פירוק לאגודה שיתופית"; לא יום "תחילת הפירוק" ולא היום שבו "יקבל הצו תוקף" מכוח הוראה שבסעיף 46(3) שבפקודת האגודות השיתופיות. ולמה די ב"פשט"? כי בפשט יש כדי להשיג את המטרה. הדברים עולים ממהותם של פיצויי הלנה, והם יוסברו. .3פיצוי הלנה מכוח חוק הגנת השכר בא להרתיע מעביד מהלנת שכר עובד; הוא בא לעשות את ההלנה לבלתי-כדאית מבחינה כספית; הוא אינו ריבית או פיצוי על נזק בנזיקין או במשמעות החוזית. הוא למעשה פיצויים .in teroremמשכך הדבר, קל לעמוד על המניע אחרי סעיף 19א) לחוק הגנת השכר. עת מדובר במעביד, במקרה שלנו אגודה שיתופית שהיא על סף פירוק - והראיה להיותה במצב כזה היא בכך, שתוך שישה חודשים אכן יגיעו לפירוק - ההנחה היא, שמצבו הכלכלי של אותו מעביד היה כזה, שאי-תשלום השכר במועד לא היה נמנע על-ידי ה"סנקציה" של פיצוי הלנה. אולי גם הניחו מראש, כי במצב כזה - מאליו מתקיים האמור בסעיף 18לחוק, כי אי-תשלום שכר במועד "בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה", משמש עילה לביטול פיצוי הלנה. אם זה היה השיקול לפטור מפיצוי הלנה, מכוח סעיף 19(א) לחוק - מובנת ומוצדקת התייחסות למועד המוקדם ביותר שבו ניתן ביטוי חיצוני לפירוקה של אגודה שיתופית: "יום מתן" צו הפירוק, ולא היום שבו מקבל הצו תוקף. השאלה, אם יום מתן הצו הוא היום שבו חותם הרשם על הצו או היום שבו הצו פורסם ברשומות, לא נדונה בערעור ושני הצדדים יצאו מהנחה, כי קובע יום הפרסום ולא יום החתימה, והשאלה נשארת בצריך עיון. באמור גם תוסבר העובדה, שבסעיף 19(א) לחוק הגנת השכר, על כל פנים לעניין אגודה שיתופית, נזקק המחוקק לדיבור "יום מתן הצו" בדומה לדיבור "תאריך צו הפירוק" בהגדרת "התאריך המתאים" שבסעיף 220א לפקודת החברות (סעיף 354ב"נוסח החדש"; נזקקים אנו לדיבור "התאריך המתאים", באשר זה היה הנוסח בעת שחוקק החוק), ולא לדיבור "תאריך התחלת הפירוק" שבאותה הגדרה. עובדתית חתם רשם האגודות השיתופיות על "צו פירוק והודעה לנושים" ביום 25.11.1981ובתחום נאמר "...אני מצוות בזה על פירוק האגודה..."; הצו פורסם ביום 3.12.1981(י"פ 2766, ע' 333). .4מהאמור לעיל עולה, כי פרק הזמן לעניין סעיף 19(א) לחוק הגנת השכר הוא שישה חודשים, שראשיתו ביום 3.6.1981וסופו .3.12.1981 .5עד כאן לשאלת המשנה הראשונה שבסעיף 1לעיל (פירוש המונח "התאריך הקובע" שבסעיף 19(א)). מכאן לשאלת המשנה השניה - פירוש הדיבור "שכר העבודה... שמפרק אגודה שיתופית יתחייב בו (בהם)", לעניין פיצויי פיטורים. .6בעוד שהתשובה לשאלת המשנה הראשונה לא עוררה ולא יכלה לעורר כל קושי וניתן היה להשיב עליה בדרך "הפשט" - מעוררת שאלת המשנה השניה ושי, ואין להשיב עליה בדרך "הפשט". הסיבה נעוצה בהשתלשלות חוק הגנת השכר, כך שמחוק שעניינו היה רק שכר עבודה במשמעות הרגילה - הפך, למעשה, ל"כל-בו" שבו ביקשו לענות על צרכים שונים בתחום העבודה, שהרקע להסדרתם והמניע לפתרונם שונים לחלוטין מאלה של "בל תלין" שכר. סעיף 19לחוק הגנת השכר מדבר על "שכר עבודה": כל "שכר עבודה" בעד פרק זמן מסוים ועל "שכר העבודה" שמפרק אגודה שיתופית התחייב בו "אחרי התאריך הקובע". .7בסעיף 20לחוק הגנת השכר - הסעיף שבא לחוק בשנת 1977ועניינו פיצוי הלנת פיצויי פיטורים - נאמר אמנם, בסעיף קטן (ד), כי הוראות סעיף 19לחוק "יחולו על תשלום פיצוי הלנת פיצויי פיטורים", "בשינויים המחויבים", "כאילו הוא (התשלום) פיצוי הלנת שכר". ספק רב, אם רק בהזדקקות ל"שינויים המחויבים" mutatis mutandisבמשמעות הרגילה, די כדי להתגבר על הקשיים שחייבים להתגבר עליהם כדי להשיג את מטרת המחוקק. .8"בדרך הפשט" כלל אין ליישם את האמור לפיצויי פיטורים: א) בסעיף קטן 19 (א) מדובר בהלנת שכר "בעד פרק זמן במסגרת שישה חודשים". לעניין שכר במשמעות הרגילה, אותו פרק זמן של שישה חודשים - משמעות לו; לעניין פיצויי פיטורים אין למלים "שכר" - פיצויי פיטורים - בעד שישה חודשים, כל משמעות. פיצויי פיטורים "בעד" שישה חודשים אינם משתלמים כלל ולרוב משתלמים הם בעד שנים; ב) בסעיף קטן 19(ג) מדובר ב"שכר עבודה... (ש)מפרק התחייב (יתחייבו) בו", לעניין שכר במשמעות הרגילה - לאותן מלים משמעות ברורה; הפטור שמכוח סעיף קטן א' שבסעיף 19אינו תופס לעניין פיצוי הלנה, עת המפרק מקבל אדם לעבודה או ממשיך להעביד אדם שעבד כבר בעבר. באלה יש משום "התחייבות" של המפרק לשלם שכר, לרבות פיצוי הלנת השכר. .9שונה המצב עת מדובר בפיצוי הלנה של פיצויי פיטורים בגין פרק זמן שקדם ל"תאריך הקובע". מתי "התחייב" אותו מפרק לשלם פיצויי פיטורים לאותו עובד, אם בכלל "התחייב", היינו - מתי באה פעולה מצידו שבה אפשר לראות "התחייבות", בניגוד למחויבות מכוח בואו בנעלי המעביד. כמובן, עת מדובר במצב שבו קיבל מפרק לעבודה עובד ואותו עובד עבד שנה ויותר - "התחייב" המפרק בפיצויי פיטורים כתוצאה משניים: קבלה לעבודה ופיטורים. לא כן עת מדובר בעובד שעבד בעבר. כאן יש להבחין בין שני מצבים. האחד - העובד חדל לעבוד בשירותה של האגודה השיתופית לפני יום מתן צו הפירוק, ואין זה משנה אם זה קרה יום לפני מתן צו הפירוק או שנה לפני כן - ופיצויי הפיטורים לא שולמו. באותן הנסיבות שאלת הנפקות של סעיף קטן (ג) שבסעיף 19לא תתעורר כלל. אין גם קושי עת מדובר במקרה שבו המפרק הוא שנתן הודעה מוקדמת על פיטורים ובזמן פעילותו כמפרק - נכנסו הפיטורים לתוקפם. .10הקושי מתעורר, בעיקר במקרה מכגון זה שלפנינו: ה"הודעה המוקדמת" ניתנה לפני שניתן צו הפירוק (בהסכמת הצדדים: יום הפרסום - 3.12.1981) והיום האחרון לעבודתה של העובדת היה .31.1.1982 .11במקרה כזה יישום סעיף קטן (ג) שבסעיף 19על דרך הפשט לא יביא לשום מקום: אין לאמר, ש"התחייבות" המפרק לפיצויי פיטורים ("שכר") באה עם מתן "ההודעה המוקדמת", באשר אותה עת טרם "ניתן צו פירוק האגודה" וטרם קיים היה מפרק האגורה; אין גם לאמר, שביום האחרון לעבודה - במקרה שלנו ביום 31.1.1982- "התחייב" המפרק לשלם שכר עבודה, קרי פיצויי פיטורים. באותו יום לא "התחייב" המפרק לדבר כל שהוא. קמה אמנם זכות לעובדת לפיצויי פיטורים, אך היא קמה לא מעשה או מחדל של המפרק; היא קמה ממעשה של האגודה השיתופית בטרם ניתן צו הפירוק, מעשה שבכוחו של המפרק לא היה כדי לבטלו, ואותו מעשה היה לזכות בשלה במועד שנקבה בו האגודה בטרם ניתן צו הפירוק. .12העולה מהאמור בסעיף הקודם הוא, שאין סעיף קטן (ג) שבסעיף 19לחוק הגנת השכר ישים לענייננו. התוצאה מתיישבת עם עיקרי פירוק תאגידים ואינה מסכלת מטרות חוק הגנת השכר, עת מודעים, לעניין פיצוי הלנה, לשוני שבין שכר עבודה "שוטף" לבין פיצויי פיטורים, והרי לא בעצם החוב מדובר אלא ב"סנקציה" להלנה. רלבנטית גם העובדה, שאף לעניין "חובות בעלי דין קדימה", בפירוק חברות - הבחין המחוקק בין חוב של "שכר עבודה" כמשמעותו בחוק הגנת השכר לבין פיצויי פיטורים, עת רק לראשון נתן "דמי קדימה" (סעיף 220א לפקודת החברות) והטעם פשוט - "מרבה בעלי דין קדימה - מפחית מדין הקדימה", כי בפירוק יקבל, לרוב, האחד על חשבון השני. להבטחת פיצויי פיטורים פעל המחוקק בדרך משלו באותם הסעיפים שבחוק, אשר יש בהם כדי לעודד הפקדה שוטפת של פיצויי פיטורים. .13לסיכום: עת מדובר בפיצויי פיטורים ובמעביד שהינו אגודה שיתופית בפירוק - משתלם פיצוי הלנה על פיצויי פיטורים רק אם הזכות לפיצויי הפיטורים היתה לבשלה שישה חודשים לפני מתן צו פירוק האגודה (סעיף קטן (א) שבסעיף 19לחוק הגנת השכר). על-פי סעיף קטן (ג) שבאותו סעיף - חייב המפרק בפיצוי הלנה ללא הגבלת זמן, אם הזכות לפיצויי פיטורים קמה מכוח "התחייבות" של המפרק, היינו הודעת פיטורים שנתן או פיטורים בדיעבד או מכוח "הישג", על-ידו. .14התוצאה היא, שאין לקבל, לעניין פירוש סעיף 19לחוק הגנת השכר, את הפירוש שגרס פרקליטה של העובדת (סעיף 6שבחלק 1לעיל), וזה לאור הפירוש שניתן לעיל לדיבור "התחייבות" המפרקים. מכאן שדין הערעור להידחות ואין מקום לדון בשלב השני (סעיף 7שבחלק 1לעיל).פיצוייםזכויות עובדים בפירוק חברהפיטוריםפיצויי פיטוריםפירוק חברההלנת פיצויי פיטורים