הערכת מלאי ביקורת מס בעסק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הערכת מלאי ביקורת מס בעסק: המערערת ניהלה, יחד עם בעלה, עסק לממכר מכשירי כתיבה וציוד משרדי למוסדות וליחידים, בשם "הכל לילד ולגן", בעיר אשקלון. העסק נפתח בחודש יוני 1993 והמשיב, מנהל מס ערך מוסף באשדוד, ערך בו ביקורת בחודש פברואר 1995. ספרי העסק נפסלו בהחלטת המשיב, הוצאה שומה מטעמו והמערערת חויבה בתוספת מס עסקאות בסכום של כ- 27,000 ש"ח. כנגד שומה זו היא מערערת. על ההחלטה לפסול את הספרים השיגה המערערת בפני הועדה לקבילות פנקסים, ועל פי המוסכם בין הצדדים נדחה המשך הדיון בערעור כאן עד להכרעה בהשגה. בינתיים, נתקבלה ההשגה שהגישה המערערת לועדה לקבילות פנקסים וההחלטה על פסילת הספרים בוטלה בנימוק: "שבא כח המשיב לא הוכיח לועדה את נכונות ממצאיו". כיוון שכך, הפך הערעור שבפנינו, בפועל, לערעור על קביעת שומת מס ערך מוסף בהעדר פסילה. המערערת, שלא היתה מיוצגת על ידי עורך דין, בהליכי הערעור שבפנינו, נהנתה מהקלות דיוניות וזאת על מנת לאפשר לה להציג את מלוא טענותיה. גם בשל כך התארכה שמיעת הראיות בתיק. במשך למעלה משנה, ולמעשה מיום פתיחת העסק ועד למועד הביקורת, דרשה המערערת, בדיווחיה החדשיים, החזרי מס ערך מוסף. ברגיל, דרישה כזו עולה מדי חודש בחודשו רק מקום בו מס התשומות כל אותה עת עולה על מס העסקאות, לאמור, העסק רוכש סחורה במחיר גבוה יותר משעור הפדיון, ובמילים אחרות: צובר מלאי. על פי גובה ההחזרים שנדרשו, במקרה זה, על ידי המערערת, היה העסק צריך לצבור מלאי וציוד קבוע שערכם עולה על 500,000 ש"ח, אלא אם תאמרו כי אין העסק מדווח על מלוא הכנסותיו. חוסר ההתאמה הזה הביא את מפקחי המשיב לערוך ביקורת בעסקה של המערערת. יועץ המס של המערערת, העד משה עדשה, הציג בפני המפקחת מטעם המשיב, העדה חנה הראל, דו"ח של רווח והפסד (מוצג מש/3) ורשימת מלאי (מוצג מש/4). הדו"ח מש/3 כלל נתון של מלאי סגירה נכון ליום 31.12.94, בסכום של 245,175 ש"ח. כמו כן, הצביע הדו"ח על העובדה כי העסק השיג רווח נקי, נכון לאותה תקופה. נתונים אלה, שניהם, אינם מתיישבים, כאמור, עם הדרישה החדשית להחזרי מע"מ. המפקחת הראל נטלה פריטים שונים הכלולים ברשימת המלאי והשוותה את ערכם, על פיה רשימה, למחיר רכישתם לפי חשבוניות הקניה, ככל שהדבר ניתן היה לבדיקה. היא מצאה כי מחירי אותם פריטים, בחשבוניות הקניה, היו נמוכים עד למאד בהשוואה לערך הנקוב לצדם ברשימת המלאי. יועץ המס של המערערת ביקש לבדוק את הדבר בעצמו, ואכן, לאחר זמן מה המציא למפקחת, מטעם המשיב, רשימת מלאי מתוקנת (מוצגת מש/5). בדיקת הרשימה המתוקנת גילתה מיידי כי בהשוואה לרשימה המקורית הוקטן ערך המלאי ביותר מ- 50%, כך לגבי כל פריט וכך לגבי הסכום הכולל. ההסבר שהוצג מטעם המערערת היה אז כי רשימת המלאי הראשונה בוססה על מחיר הקניה של הפריטים בתוספת 50% מערך כל פריט במלאי, וכך נקבעה, לטענתה, הרשימה המתוקנת. הערך הכולל של הפריטים ברשימת המלאי המתוקנת ננקב בסכום של 161,878 ש"ח. בעקבות רשימת המלאי המתוקנת נערך גם דו"ח מתוקן של הרווח וההפסד בעסק (מוצג מש/7). השוני ברשימות המלאי נבע מתיקן נוסף בנתונים אשר שמשו את המערערת. מלאי הסגירה המקורי בדו"ח הרווח וההפסד, טרם שתוקן, הביא בחשבון גם סכום של כ- 48,000 ש"ח, שהוא הסכום שלקוחות שונים נותרו חייבים לעסק באותה עת. משהוגשו הדו"חות המתוקנים, כאמור, השתנה גם הדיווח בדבר חוב הלקוחות והוא הוגדל לסכום של 111,484 ש"ח. רשימת החייבים החדשה שהוגשה (מוצג מש/6) נבדקה על ידי המשיב והתברר כי היא כוללת עסקאות שבגינן הוצאו כבר חשבוניות מס. המערערת הסבירה כי נהגה כך בשל שלא דיווחה לשלטונות המס, על דבר קיום העסקאות, בעת שהוצאו החשבוניות, כי אם רק במועד קבלת התמורה. לפיכך, כללה, לטענתה, גם עסקאות אלה ברשימת החייבים. הנה כי כן, אין מחלוקת כי בעסקה של המערערת אין מדווחים לשלטונות מע"מ על עסקאות שהוצגו בגינן חשבוניות מס, כי אם רק בעת שנתקבל התשלום בפועל - זאת בניגוד לנדרש על פי דין. לעובדה זו יש נפקות כשהיא מצטרפת לממצאים האחרים - שעוד יפורטו. המשיב ביסס את שומתו על רווח שהופק בעסק בשיעור של 38%. את קביעתו זו הוא מבסס על כמה וכמה טעמים: ראשית, בבדיקה מדגמית שערכה העדה הראל, מטעם המשיב, היא מצאה, על פי השוואה של מחירי קניה ומחירי מכירה, כי מתח הרווחים בעסק מגיע לכ- 50%. על פי הדו"ח שהעסק עצמו הגיש למס הכנסה (מוצג מש/7), הגיע שעור הרווח לכ- 20%. שנית, השוואת רשימות המלאי שהוגשו, כאמור, מטעם המערערת, הראשונה - על פי מחיר מכירה כולל רווח ומע"מ, והשניה - על פי מחיר קנייה - מלמדת כי שעור הרווח של העסק עומד על כ- 50%. שלישית, בהתאם לתדריך המחלקה הכלכלית של נציבות מס הכנסה, המתיחס לענף העסקים הזה, נע שעור הרווח בחנויות בהן עיקר המכירה למוסדות בין 27% ל- 33%; בחנויות שבהן עיקר המכירה לעוברים ושבים, נע אחוז הרווח בין השיעורים 35% ל- 42%. המערערת חולק על קביעותיו של המשיב. לטענתה, כשם שהמשיב טעה בהפעלת שיקול דעתו כשהחליט לפסול את ספרי החשבונות של העסק, כך טענה בהערכתו לגבי הכנסותיו, וכשם שהעדה הראל לא דייקה בעדותה, בפרשנות הוראות החוק בנוגע לדרכי הרישום של התקבולים ובנוגע לחובה לנהל רשימות מלאי ורשימות חייבים - כך טעתה בהערכותיה. לדעת המערערת, השומה שנקבעה לה איננה סבירה מאחר שהמדובר בעסק חדש ומאחר ש"ידוע שהשנה הראשונה הינה מלחמת השרדות מול העסקים הותיקים שקיימים בענף". עוד טוענת המערערת כי התדריך הענפי שערכה נציבות מס הכנסה אינו ישים בעניינה, שכן עיקר מכירות העסק הן למוסדות, ועל כן, ומכל מקום, אין להסתמך על הנתונים שבו, ככל שהם מתייחסים לעסקים שבהם עיקר המכירה היא ליחידים. באשר למדגם שערך המשיב, טוענת המערערת כי במדגם זה אין די, באשר הוא מתבסס על בדיקת 25 פריטים מתוך כ- 1,000 פריטים הנמכרים בעסק. המערערת הגישה, מצידה, מדגם שהיא ערכה ובו הצביעה על פרטים שלגביהם אחוזי הרווח היו אפסיים. בטענות אלה אין ממש. אף אם צודקת המערערת בטענתה כי לא היתה חייבת בדווח על נתוני המלאי בשנים הרלבנטיות, הרי משהגישה בפועל רשימות כאלה למשיב, רשאי היה האחרון להסתמך עליהן. טענתה המאוחרת יותר כי המדובר ב"הערכת מלאי" בלבד, אפילו היתה ראויה לאמון, אינה מועילה לה, כיוון שההשוואה בין שתי רשימות המלאי שנערכו בידי בעלה של המערערת, נותנת, כי בלא קשר להיקף המלאי, מתגלה מתח רווחים של כ- 50% - לגבי כל פריט ופריט. לראיה זו "מתוצרתה של המערערת" יש לייחס משקל נכבד. לכך מצטרפת העובדה הנוספת כי לשיטת המערערת עצמה הפיקה היא רווחים מהעסק בשנת המס 1994, מה שאינו עולה בקנה אחד עם הדרישות שהופנו מטעמה למשיב להחזיר מע"מ בלבד. הדווח על המלאי, הדו"ח על הרווחים והדרישה להחזרי מע"מ, כולם יחד, אינם מתיישבים זה עם זה וזה עם האחרים, והיה בהם די כדי להצדיק הוצאות שומה שלא על פי ספרי המערערת . שומת המשיב מתבססת, כאמור, על המדגם, שאפילו אין בו די, בשל מספר הפריטים שנדגמו במסגרתו, יש בו כדי להוות סמן וראיה שבהצטרפם לראיות האחרות מעניקים בסיס לשומה שנקבעה למערערת. בעניין זה, האחרון, ראוי לציין כי "המדגם הנגדי" שערכה המערערת ספק אם "מדגם" הוא שכן לכאורה הוא בא להצביע על אותם פריטים שמתח הרווחים עליהם הוא נמוך, ועליהם בלבד. התדריך הענפי מוסיף משקל להצדקת השומה שערך המשיב. כאמור, על פיה תדריך, גם אילו היינו נותנים אמון בגרסת המערערת כי היא מוכרת למוסדות בלבד או בעיקר למוסדות, ולא ליחידים, גם אז נע שעור הרווח המקובל בין 27% ל- 33%. על פי דו"חות המלאי של המערערת עצמה מגיע, כאמור, הרווח לשעור גבוה יותר של כ- 50%. עם זאת, בא כח המשיב בזהירות ובהגנות הסכים להעמיד את שעור הרווח שצריך לשמש את השומה על 27%, זאת בהתחשב בעובדה כי בחלק מהתקופה המדובר היה בעסק חדש ובהסתמך על גרסתה של המערערת כאילו עיקר המכירות בעסק היו למוסדות. בכך עשה חסד עם המערערת. מצאתי ראוי לאמץ את עמדתו זו של המשיב. כיוון שכך, מתקבל הערעור בחלקו. המשיב יערוך את השומה מחדש, בהתבסס על הנחת רווח בשעור של 27%. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.ביקורת מסמיסיםמלאי