קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות גמלאי מנכ''ל עובד מדינה: י. ההליך .1בבית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין - השופט גוטמן; נציגי ציבור ה"ה אשל וגולן; תב"ע מא/305-3) התבררה תובענה של המערערים (להלן - הגימלאים) בעתירה "להצהיר, כי התובעים זכאים לכל התנאים הנלווים, המפורט בתביעה, ואלו הניתנים ואשר יינתנו למנכ"לים אשר פרשו לאחר 1.7.1976ו/או יפרשו מעת לעת, או לחלופין להצהיר, כי אין תוקף לתאריך הקובע וכי יש לבטלו". בית הדין האזורי לא נעתר למבוקש; ומכאן ערעורם של הגימלאים לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערער, עובדות שלא היו שנויות במחלוקת, הן:ב, א) המערער הראשון ובעלה של המערערת השניה פרשו לגמלאות לפני יום 1.7.1976; ב) ועדת השרים לענייני שכר קיבלה ביום 24.12.1976החלטה בדבר "שכר ותנאי עבודה של מנהלים כלליים במשרדי הממשלה ונושאי תפקידים מקבילים". הודעה על ההחלטה פורסמה מטעם נציבות שירות המדינה והעתק ממנה מצוי בתיק בית-הדין האזורי (בטעות מתייחס אליה פסק-הדין שבערעור בתור נ/ 1ולמעשה הזיהוי הוא ת/1); ג) בהחלטה האמורה נאמר "ג. תחולת החלטה זו תהיה במועדים... והיא תחול על נושאי התפקידים האמורים שכיהנו במועדי התחולה הנ"ל". .3הן הפרקליט שייצג את הגימלאים והן הפרקליט שייצג בבית-הדין האזורי את המדינה התייחסו בסיכומיהם לפסק-הדין בעניין גזית (דב"ע מב/1-7, [1]). מי שטען לגימלאים ביקש לאבחן את פסק-הדין בעניין גזית, [1], ואמר, בין השאר: "לפסק גזית אין השלכה ישירה לענייננו. מאחר ובא-כוח הנבעת ינסה ודאי להשליך את יהבו על פסק גזית אנו מבקשים לאבחנו מענייננו כדלקמן: א) בעניין גזית הוגש הערעור נגד הממונה על הגמלאות ואילו התביעה כאן הוגשה נגד המדינה; ב) בעניין גזית התובענה הוגשה במסגרת הצרה של ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות על-פי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, (להלן חוק הגמלאות), ואילו התביעה כאן הוגשה במסגרת הרחבה של הטיעונים והסעדים הנזכרים בתביעה; ג) הרציו של פסק גזית הוא, שהממונה על הגמלאות אינו רשאי ואינו חייב לנהוג בניגוד להוראות חוק הגמלאות. התובעים אינם חולקים על הלכה זו. התובענה הנוכחית היא במסגרת הנרחבת של התרופות, שניתן להעניק במשפט המינהלי, למשל, הצהרה שאין נפקות לתאריך הקובע שנקבע בדרך מינהלית פסולה נוכח הפליה ושרירות; ד) פסק גזית יוצא מתוך ההנחה, שכל המנכ"לים שפרשו לאחר התאריך הקובע נהנים מהשוואה לתנאים נלווים של סגני שרים במסגרת סעיף 107(א) (2) לחוק הגמלאות, כי 'הועסקו כדין על-פי חוזה יחידי' הנחה שהוכחה כבלתי-נכונה לגבי קבוצה נרחבת של מנכ"לים שפרשו; ה) הטיעון שהובא בתביעה הנוכחית ובסיכומים אלה לא הובאו בעניין גזית בית-הדין הארצי לא דן בהם. הד לכך נמצא עת התיחס בית-הדין הארצי לטענת גזית, כי יש לראות פעולה שחייבים לעשותה 'כאילו שעשתה'. אומר בית-הדין: 'פטורים אנו מלעמוד על משמעותה בתחום החוזי. במשפט מינהלי עסקינן ומה ל'דיני הצדק' במשמעות המקובלת ולמשפט מינהלי. המשפט המינהלי עצמו נותן תשובות, ולעתים תשובות מלאות יותר, לבעיות המתעוררות' (שם, [1], בע' 409, מול האות ו). רמז נוסף לכך נמצא ברישא של סעיף 14לפסק גזית (שם, [1], ב 409): 'התייחסות להערה בשולי פסק-הדין ולהמלצה מחייבת להעמיד לבחינה את התיקונים בחוק הגמלאות ואת כל הפעולות המינהליות שעשו על מנת להשוות 'תנאי שכר ושירות' של מנהלים כלליים לתנאים של סגן שר. כל זאת לא נוכל לעשות במסגרת ערעור זה, וספק אם מקומה במסגרת פיקוח משפטי כל 'עוד לא יימצא' מי שיפעל לשם כך'. התובעים בתיק זה נמצאים ומבקשים להפעיל פיקוח משפטי על מעשי המנהל הלקויים בהפליה, שרירות וחוסר תום לב". מי שטוען למדינה פתח את דבר סיכומיו בהתייחסות לפסק-הדין בעניין גזית, [1], ואמר: "שואל הח"מ את עצמו, וחוזר ושואל, מהי בעצם השאלה עימה נדרש הוא להתמודד במשפט זה ותשובה של ממש מתקשה הוא לתת; מחלוקת עובדתית לא קיימת בין הצדדים או שלפחות מבוטלת היא בחשיבותה, ושאלה משפטית - גם אם היתה כזאת בעת הגשת התביעה - הרי שזו באה על פתרונה המלא והמחייב בהלכה שקבע בית-הדין הארצי בעניינו של מרדכי גזית (מב/1-7). ובכל זאת אין התובעים מרפים מתביעתם, ובעניין הראוי להימצא בתוך ד' אמות 'הלכת גזית' - עוד לפני שעניינו של גזית נכנס בשעריה - מבקשים הם את הכרעתו המחודשת של בית-הדין הנכבד. ניתן היה לחזור ולסכם גם כאן באורח מקיף וממצה את העקרונות המשפטיים שהביאו לפסיקת ההלכה הנ"ל, ועליהם להוסיף ציטוטים מפסק-הדין גזית עצמו, ואפשר היה לחזור על כל חלקי חוות-דעתה היסודית של הד"ר א. פרוקצ'יה שהוגשה על-ידי התובעים כראיה במשפט (ת/8). ואולם הח"מ (שאף הופיע מטעם הממונה על תשלום הגמלאות בערעור גזית) בוחר להימנע מלחזור של עצמו ועל אחרים, ולקצץ ב'העתקת' טיעונים וציטוטי חלקי פסק-הדין האמור ומבקש להסתפק בסיכומיו אלה במתן הסיבות וההנמקות ליישומה של 'הלכת גזית' הנ"ל גם על תנאי גמלתם של התובעים. מכל מקום, את האמור מפסק-הדין גזית, ואת חוות-דעת הד"ר פרוקצ'יה (ת/8) מתבקש בית-הדין לראות כחלק בלתי-נפרד מסיכומיו". כעולה מהמובא לעיל התייחס הפרקליט "לחוות-דעתה היסודית" של עורכת-דין בשירות משרד המשפטים, שהוגשה ליועץ המשפטי לממשלה "שהוגשה כראיה משפטית". ברור לנו לשם מה הוגשה אותה חוות-דעת ליועץ המשפטי לממשלה, והרי כאלה מוגשות חדשים לבקרים; ברור מהפרוטוקול כיצד ולשם מה הובא המסמך כראיה על-ידי בא-כוח הגימלאים, אך לא ברור לנו כלל וכלל כיצד הגיע הפרקליט לכך, שסמך בסיכומיו על טענות ונימוקים משפטיים שבאותה חוות-דעת. .4את עיקר טענות פרקליטם של הגימלאים מסכם בית-הדין האזורי בדברים אלה: "העילה עליה סומכים התובעים בתביעתם היא: היות, לדעתם, ההוראה המחילה את החלטת ועדת השרים האמורה ממועד מסוים ואילך, ובכך מופלים הם לרעה לעומת חבריהם שפרשו לגמלאות מאותו מועד. בסיכומיו מביא בא-כוח התובעים אסמכתות בהן נקבע כיצד על המדיה לנהוג שעה שהיא פועלת בתחום המשפט הפרטי, וטענתו של בא-כוח התובעים בטור 9לסיכומיו היא, כי 'שרירות וחוסר תום לב הם אכן טענות התובעים בעניין זה והן מתייחסות לבחירת הממשלה שהמנכ"לים שפרשו מאותו התאריך הקובע יהיו צד לחוזה מפלה כלפי המנכ"לים שפרשו לפני התאריך הקובע... עוד טוען בא-כוח התובעים בסיכומיו, כי קביעת המועד הקובע יש בו משום הפליית התובעים לעומת חבריהם שפרשו לאחר המועד הקובע. על משמעותה של 'אפליה' עמד בית-הדין הארצי לעבודה בפסק-דינו בדב"ע לג/25-3, [2], ועד אנשי צוות דיילי אוויר ואח' נגד עדנה חזין ואח' (בע' 371ואילך)". .5בתגובתו לטענות פרקליטם של הגימלאים אומר בית-הדין האזורי: "אין דעתנו כדעת בא-כוח התובעים, כי אכן עלה בידי התובעים להוכיח 'שרירות וחוסר תום לב'. קביעת 'תאריך קובע', ולו גם היותו סמוך ביותר לאחר מועד פרישתו של התובע מס' 1, אין בה כדי להעיד על 'שרירות וחוסר תום לב', כלפי התובע מס' 1או עובדים אחרים במעמדו ובתפקידו. מעצם מהותם של הטלת חובות או הענקת זכויות ובכלל זה קביעת תנאי עבודה ופרישה, שיש לתחילתם מועד קבוע, וכל קביעת מועד קבוע, בהכרח, מותיר עניינים ואנשים מחוץ לתחולתם של אותם הטלת חובות או הענקת זכויות. מי שמצוי בערך העבודה בישראל יודע, שקביעת מועד לתחילת תוקפם של זכויות המוענקות מכוח הסכמים קיבוציים הוא דבר מקובל ביותר. העמדת קביעה זו כ'שרירות וחוסר תום לב', מבלי שיוכחו לגופו של העניין המובא בפני ביתהדין, יש בה כדי לזרוע אי-ודאות בכל הנוגע להסדרים ביחסי העבודה הן הקיבוציים והן האישיים. לעניין זה אין לדעתנו הבדל, אם אחד הצדדים ליחסי העבודה הוא המדינה, וכפי שנקבע במרבית חוקי העבודה המגינים, הרי דין המדינה בתור מעביד כדין כל מעביד אחר... ספק רב הוא באם ניתן לכנות את המנכ"לים שפרשו לפני 1.7.1976כ'סוג של אנשים' או כ'קבוצה' כמשמעותם של מונחים אלה לעניין 'אפליה'. אך מעל לכל ספק הוא, שהוצאת התובעים מכלל אלה שחלות עליהם הוראות ת/ 1לא נעשתה על יסוד גזע, צבע העור, מין, דת, השקפה מדינית, מוצא לאומי או חברתי..." (שם, [2], בע' 372- מול האות א'). .6בערעור, חזר הפרקליט שייצג את הגימלאים, ביסודו של דבר, כל הטענות שטענו בבית-הדין האזורי. .7גם הפרקליטה שייצגה בערעור את המדינה חזרה, ביסודו של דבר, על הטענות בבית-הדין האזורי, ביקשה לאשר את פסק-הדין - מטעמיו, ובמיוחד הפנתה את תשומת הלב לפסק-הדין בעניין גזית, [1], שאותו ביקשה לראות כעונה במלא על כל הטענות נגד פסק-הדין שבערעור. .8במהר הדיון בערעור הועלתה הצעה לפיתרון שבפשרה, אך הניסיון לא עלה יפה. .2פסק-דין .1את נשוא התביעה ניתן לחלק, מבחינת העילה לתביעה, לשניים: א) כל הנוגע ישירות לגמלאות; ב) כל הנוגע ל"תנאים נלווים", שאינם בגדר "גמלאות" במשמעות הרגילה. לסוג הראשון שייך האמור בפריטים 1ו- 2שבסעיף 9לכתב התביעה, היינו "(1) קצבת שאירים הנה בגובה הקצבה שהיתה משתלמת למנכ"ל עצמו"; "(2) מנכ"ל שהנהיג לגיל 65לא תופחת קצבתו בשל הכנסה מקופה ציבורית". לסוג השני שייך האמור בפרטים 3- 7היינו: "(3) זכות לקבל כל פרסומי הממשלה: (4) קצובה לרכישת עתונות וספרות; (5) הוצאות נסיעה; (6) שירות רפואי ואשפוז, למנכ"ל, בני משפתו ושאיריו, בתנאים ובהיקף שזכאי לו סגן שר; (7) התקנת טלפון והנחה בדמי השימוש". .2ישאל השואל, סיווג זה למה ולשם מה? התשובה היא פשוטה: בסוג הראשון, פועלים על-פי נורמה סטטוטורית - חוק הגמלאות, ובסוג השני - פועלים במסגרת יחסים חוזיים, יחסי צד-מעביד, על המיוחד שבהם לעניין חובת ההגינות, עת המעביד היא המדינה (דב"צ מב/117-3, [3], בע' 174). לעניין חלוקת יסוד זאת, אין משקל לעובדה, שבדרך זאת או אחרת או בדרך לא דרך, החדירו לסוג הראשון גורם חוזי (נושא זה עומד במרכזו של פסק-הדין בעניין גזית, [1]). .3תחילה לסוג הראשון - לזכויות שביסודן חוק הגמלאות. אלה עמדו במרכזו של פסק-הדין בעניין גזית, [1], וצדקה הפרקליטה שטענה למדינה באומרה "שאותו פסק-דין יש לראות כעונה במלא על כל התענות נגד פסק-הדין שבערעור" (סעיף 7שבחלק י לעיל). על כל פנים, כך לפחות הדבר, עת בזכויות שביסודן חוק הגמלאות. אין טעם להביא קטעים מאותו פסק-דין, באשר כולו רלבנטי לענייננו, כולל האמור שם לעניין אפליה (שם, [1], בע' 408). כן נחזור על האמור בפסק-הדין שבערעור, כי בכל "תאריך קובע" למפרע, לעניין זכויות, יימצאו רבים "מחוץ לתחום". נוסיף - אין פסול בקביעה למפרע של תאריך כל שהוא, כל עוד לא השתכנע בית-המשפט, שעת נקבע אותו תאריך, היו לנגד עיניו של הקובע פרט זה או אחר או קבוצת אנשים, שכל המשותף שבהם הוא רק היותם מלבר לאותו תאריך. "התאריך הקובע" היחיד, שלפיו לא היה "נפגע" איש ואיש לא היה מופלה לרעה, הוא יום ה' באייר תש"ח - 15במאי .1948ואשר לטענה, כי מתוך שרירות נקבע יום 1.7.1976כתאריך הקובע, הרי גם מעצם המקריות שבבחירת התאריך נשללת אפליית המערערים. נוסף לכך - אין כל פגם בכך, שבקביעת תנאי עבודה ו"בתנאי עבודה" מדובר עת הנורמה מתייחסת לעובדים בפועל או למי שפרש מהעבודה, תוך פרק זמן סביר למשא-ומתן או לדיונים אחרים לקראת קביעת הנורמה - יבחרו תאריך "שרירותי". ב"שרירות" זאת אין לראות "שרירות" הפוסלת אקט מינהלי או ביצוע חוזה עבודה. .4אשר לפסק-הדין בעניין גזית, [1], מן הדין לציין, כי באותו פסק-דין נמתחה אמנם ביקורת, ביקורת חריפה ביותר, על הדרך שבה פעלה הממשלה להקניית זכות פנסיונית למנהלים כלליים, שפרשו מהעבודה והתקיימו בהם תנאים מסוימים, לפני יום 1.7.1976(סעיף 14לפסק-הדין בעניין גזית, [1], 409, שאליו הפנה הפרקליט שייצג את הגימלאים את תשומת לב בית-הדין בסיכומיו בבית-הדין האזורי); יחד עם זאת נאמר בפסק-הדין בעניין גזית, [1], כי "אין לשלול פירוש מצמצם לסעיף 8שבהודעת נציבות שירות המדינה מיום ...16.6.1977לפיו חלות ההוראות רק על מי שהיה בשירות כמנהל כללי ביום ...1.7.1976". על כל פנים - הפסול שבית-דין זה מצא בפעולת הממשלה לא היה בקביעת תאריך זה או אחר, אלא בעצם הפעולה לא התיישבה עם חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, ועם חוק הגמלאות. יתירה מזאת: לו שינתה הממשלה בהחלטה מינהלית את תוקף הזכאות לגמלאות פרישה, בתוקף מיום קום המדינה, היתה חורגת במידה רבה יותר מסמכויותיה, כי אותה הפעולה לא היתה כלל בגדר "קביעת תנאי עבודה", ובמידה והיה באותה פעולה כדי לשנות נורמות שנקבעו בחוק הגמלאות, היו לכך תוצאות, הן בתחום המשפט והן בתחום המינהל התקין. .5נוסיף ונאמר, כי במידה ומדובר בשמירת זכויות של עובדי מדינה שפרשו לגמלאות ושאיריהם, הובטחה מטרת החוק בחוק הגמלאות עצמו, בעיקר על-ידי סעיף 8שבחוק, בפירוש שניתן לו על-ידי בית-דין זה החל מפסק-הדין בעניין ביטמן, [4], וכלה בפסק-הדין בעניין גימלאי מערכת המסים, [5] (דב"ע מד/2-7, מד/8-7). .6מכאן לסוג השני של "תנאים נלווים", נשוא עתירתם של הגימלאים - אלה המפורטים בפסקה השלישית שבסעיף 1לעיל. בסוג זה אין מדובר בזכויות המוסדרות בחוק, הקובע "נורמה דו-קוטבית" (לשון פסק-הדין בניין גזית, [1], בע' 406, מול א-ב), כך שהביקורת, שנמתחה בפסק-הדין בעניין גזית על עצם פעולתה של הממשלה, אינה תופסת, ולפחות אינה תופסת באותה מידה ומאותו טעם. בסוג זה פעלה הממשלה מכוחה לפי חוק יסוד: הממשלה, והזכויות הן במישור החוזה בין המדינה ובין עובדיה אותה עת. .7כאן יכלה להתעורר השאלה, מהו הבסיס המשפטי לתביעת הגימלאים לאותם "תנאים נלווים" (זכות לקבל כל פרסומי הממשלה, הוצאות נסיעה וכו'): סטטוטורי לא; חוזי - בין מי ומי? בין המדינה למי שהיה עובד המדינה והיחסים החוזיים בינו לבין המדינה (יחסי עובד-מעביד) הסתיימו בעבר (ואולי בעבר הרחוק), או בין המדינה כמעביד לשעבר ובין בן הזוג שהתאלמן? .8ולגופו של עניין: מדובר ב"שינויים שהונהגו בשכרם ותנאי שירותם של המנהלים הכלליים במשרדי הממשלה ונושאי תפקידים מקבילים להם בשכר ותנאי שירות", הכל כפי "שייכלל(ו) בחוזים המיוחדים שייערכו עם העובדים...". משב מישור החוזי מדובר, ובהוראה מפורשת, כי "תוקפן של ההוראות בהודעה זו" הן "מיום י"ג בתמוז תשל"ו, 1.7.1976, והן חלות על העובדים שהיו בשירות באותו יום או פרשו מן השירות לאחר מכן" - עומדת לדיון השאלה, אם פסולה ההוראה המעניקה זכות לעובדים בתוקף למפרע לתאריך נקוב. .9גם קביעה זאת - קביעת תאריך 1.7.1975ולא אחר - ביקשו לראות כפסולה מהטעם של אפליה ו"חוסר תום לב" בפעולת הממשלה במישור המינהלי ובמיוחד בפעולת הממשלה - כמעבידה. נכון, עקרון "תום הלב", או בלשון המקובלת בארצות רבות, בתחום משפט העבודה, "הגינות" - ,fairnessכשהוא מיושם במישור יחסי עובד-מעביד, מחייב, בין השאר, "תנאי עבודה שווים, בעד עבודה שווה" - תהא משמעות "עבודה שווה" אשר תהא. כאמור בפסק-הדין בעניין משמר הכנסת, [6] (דב"ע מב/33-2, בע' 113), לעיקרון זה, המוכר כבר בארצות רבות, טרם ניתן ביטוי ברור בחוק החרות בישראל ובפסיקה. אך גם כשמוכר עיקרון זה והוא מיושם - מחייב הוא מעצמו, בגין עובדים בפועל, ואינו מחייב בגין מי שהיו עובדים בעבר. .10העיקרון הוא: עת מעמידים עובד "מול עובד" יתקיים השוויון ב"תנאי עבודה", אך לא עת מעמידים זה מול זה "עובד" ומי שבעבר היה עובד וחדל, ובזמן שעבד - עבד ב"בעבודה שווה". כל הקשור במי שהיו עובדים ויצאו לגמלאות וכל הקשור בשאיריהם של אלה שייך לתחום אחר לחלוטין - בתחום הפנסיוני ; זה מוסדר במסגרת הקובעת את הזכויות הפנסיונית: חוק (בענייננו, כאמור בסעיף 3לעיל, חוק הגמלאות), הסכם קבוצי או חוזה פנסיוני אחר. .11אין כמובן מניעה לכך, ש"במקור הזכות" ייקבע תוקף הן למפרע בגין עובדים והן למפרע בגין מי שחדל להיות עובד אחרי תאריך נקוב. כל אלה הם נושא לגיטימי להסדר ב"מקור הזכות", בין שהוא הסכם קבוצי ובין שהוא הוראה חד-צדדית של מעביד; במקרה זה - הממשלה. .12מהמקור ל"תנאים הנלווים" מהסוג השני עולה ברורות, שאין "הגימלאים" זכאים לאותם תנאים, ומקור אחר לזכאות אין. ה"מקור לזכות" קבע סייג לזכאות. אותו סייג אין בו לא הפליה ולא פגיעה בכללי "הגינות". כללי ההגינות אינם מחייבים סטייה מהכלל, שתנאי העבודה נקבעים בדרך כלל מהיום להבא; מחיקתו של אותו סייג - פירושה הכתבת תנאים חוזיים, שמי שקבע אותם לא התכוון להקנותם. נוסף לכך בא הספק בדבר מקור המחויבות של המדינה כמעבידה לגבי מי שהיו עובדיה ושאיריהם מעבר למחויבות על-פי חוק (במקרה זה - חוק הגמלאות), על-פי הסכם קיבוצי או חוזה אישי (סעיף 10לעיל). .13מהאמור עד כאן עולה, כי דין הערעור להידחות. .14כאמור בסעיף 8שבחלק י לעיל - הועלתה במהלך הדיון בערעור הצעת פיתרון, ענייני, ולאו דווקא כמתחייב מהדין. הזכויות ל"תנאים נלווים" מהסוג השני - דבר אין להן עם נורמה סטטוטורית; מקורן בפעולה מינהלית - לגיטימית כשלעצמה (סעיף 2לעיל). כתוצאה מאותה החלטה מינהלית, שכאמור אין בה פסול, נוצר מצב שבו שני מנהלים כלליים, או שאיריהם, שפרשו לגמלאות, נמצאים במצב שונה בכל הנוגע ל"שירות רפואי ואשפוז" - שוני אשר כשלעצמו אינו פועל יוצא ישיר מהטעמים ששימשו להסדרים המיוחדים בגין מנהלים כלליים מסוימים שפרשו מהעבודה אחרי יום .1.7.1976 מספרם של אלה, שזכותם לשירות רפואי ואשפוז קטנה משל זכותם של האחרים, ודאי אינו רב. בית-הדין מציע, שהממשלה תשקול החלטה מנהלית חדשה, כגון זאת שנתקבלה בשעתו בבין אלה שפרשו אחרי 1.7.1976, במגמה להקנות זכות ל"שירות רפואי ואשפוז", בדומה לזאת שהוקנתה לאלה שפרשו אחרי .1.7.1976 בסיכום דין הערעור להידחות. הגימלאים, שניהם יחד וכל אחד מהם לחוד, ישלמו הוצאות ערעור זה בסך 000, 15שקלים, בצירוף מע"מ. מאחר ובגימלאים מדובר - ממליץ בית-הדין שהמדינה לא תגבה את ההוצאות.עובדי מדינהגמלאים