קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חדירת גוף זר לעין בעבודה: 1. התובע הוא פועל פשוט, תושב כפר מנדא, יליד 18.4.62, נשוי ואב ל - 4 ילדים קטנים, אשתו לוקה בסכיזופרניה פרנואידית. הוא נפגע בתאונת עבודה מיום 29.7.95, כאשר גוף זר חדר לעינו הימנית. הדבר קרה בעת עבודתו בשרות הנתבעת. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ורופאי המוסד קבעו לתובע נכות של 15 אחוזים לפי סעיף 52(1)(6)(א) למבחנים בגלל ליקוי בכושר הראיה וכן נכות של 5 אחוזים לפי סעיף 61(א) למבחנים, בגלל כתמים בקרנית בנוסף לליקוי בחדות הראיה הנובע מהם. עוד צויין בהחלטת רופאי המל"ל (אשר כללו את פרופ' ניימן, רופא עיניים): "אין מקום להפעלת תקנה 15 וזאת על פי תקנה 15א". בהחלטתי מיום 23.5.99, קבעתי כי הנתבעת חייבת לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, במלואם, בלא שיש לזקוף לחובת התובע, רשלנות תורמת. להלן יש לפסוק לתובע את הפיצויים הדרושים, כשהעתירה בתביעתו היא לסכומים הבאים: 500,000 ש"ח עבור כאב וסבל; 200,000 ש"ח עבור ניידות; 250,000 ש"ח עבור עזרה ביתית וכן 700,000 ש"ח עבור הפסד שכר בעתיד. סה"כ 1,650,000 ש"ח. 2. רופאי הצדדים (ד"ר היימס מטעם התובע, ופרופ' טרייסטר מטעם הנתבעת) נתנו חוות דעת (ת14/ ו-נ2/), לגבי מצבו של התובע והנכות שנגרמה לו בתאונה. לדעתו של ד"ר היימס הנכות צריכה לעלות לשעור של 20 אחוז, ואף מוצדק להפעיל את תקנה 15. הוא התבסס על כך שמצא בבדיקה שהראיה בעינו הימנית של התובע היא בשיעור של 6/60. פרופ' טרייסטר מצא שהראיה היא לפחות 6/18, ואפשר אף 6/9, ועמדתו היתה כי התובע זכאי לנכות של 10 אחוזים. על מנת להכריע במחלוקת הרפואית, מונה מומחה רפואי והוא פרופ' בנימין מילר, מנהל מחלקת עיניים של המרכז הרפואי "רמב"ם" בחיפה. הוא בדק את התובע, עיין במסמכים הדרושים, וקבע בחוות דעתו מיום 28.7.99 כי בתאונה נגרמה פציעה עמוקה ללא התנקבות העין בקרנית ובלובן העין הימנית. נגרם דימום בלשכה הקדמית. התובע נזקק לניתוח שלאחריו הופיע זיהום שהצריך טיפול אינטנסיבי באנטיביוטיקה. הפצע התאחה והעין הבריאה, אך נשארה צלקת בקרנית המפריעה לתובע לראות. ראייתו בעין הפגועה היתה 6/36, והמצב אינו ניתן לתיקון אופטי. בעין השמאלית הראיה היתה תקינה לחלוטין. בעת הבדיקה נמצאה צלקת סמיכה בקרנית העין הימנית אשר תופסת את מרכזה ואת חלקה התחתון האפי. העדשה היתה שקופה והקרקעית תקינה. מסקנתו של הרופא היתה כי הפגיעה גרמה לראיה ירודה בעין הימנית, לשיעור של 6/36. "ניתן לתקן פגם זה בראיה", קבע הרופא "על ידי השתלת קרנית עם סיכוי טוב לקליטת השתל ולשיפור משמעותי בראיה בעין הימנית... מגיעה לנפגע נכות של 15 אחוז לפי סעיף 52(1)(6)(א) בהתאם לתקנות המוסד לביטוח הלאומי. הפציעה והצלקת אינם דורשים נכות נפרדת מאחר והם אשר גרמו לראיה הלקויה ולנכות הנובעת ממנה. אין הצדקה להפעלת תקנה 15. הנפגע יוכל להמשיך לעבוד במקצועו עם מעט יותר זהירות". 3. מקובלת עלי מסקנתו של המומחה הרפואי שמונה על ידי ביהמ"ש, פרופ' בנימין מילר, כי לתובע נכות של 15 אחוזים לצמיתות, וכי רמת הראיה בעין הפגועה היא בשיעור של 6/36. דעתי שונה מדעתו באשר להשלכות התיפקודיות של הנכות. מדובר בפועל פשוט וחסר השכלה. כושר התמודדותו אל מול הפגיעה והשפעותיה נמוך ביותר. כפועל פשוט עליו לעבוד באתרים שיש בהם אבק, ליכלוך, וחשיפה מסויימת לסכנות לעינו הבריאה. אני סבור שמכלול הנתונים שבפני, מצדיק מסקנה כי יהיה זה הוגן ומתאים להעריך את השפעת הנכות על כושר ההשתכרות, לגריעה בכושר זה, בהיקף של כ - 25 אחוזים. 4. הצדדים חלוקים בשאלה אם חובת הקטנת הנזק מטילה על התובע, במקרה דנן, את הנטל להתנתח ניתוח להשתלת קרנית בעינו הימנית, דבר העשוי להביא בסבירות רבה ביותר לשיפור של ממש בראית העין הפגועה. יש סיכונים מסויימים בניתוח זה. לא תמיד הוא מצליח, יש חשש לזיהום, ועוד. יחד עם זה, אין צורך בהרדמה מלאה, הכאבים אינם קשים במיוחד, ולעיתים ניתן לתקן אי הצלחה חלקית בניתוח. פרופ' מילר ציין במפורש כי "ניתן לתקן פגם זה בראיה על ידי השתלת קרנית עם סיכוי טוב לקליטת השתל ולשיפור משמעותי בראיה בעין הימנית". התובע אף היה רשום בתור לניתוח כזה בבית החולים המרכזי "העמק" בעפולה שם נותח וטופל לאחר התאונה, ונזקק ל - 13 ימי אישפוז. אולם, הוא נמנע, עד כה, מלהזקק לניתוח השתלת הקרנית, אליו הוזמן. על הנפגע מוטל הנטל להקטין את הנזק. בע.א. 252/86 גולדפרב נ' "כלל", פ"ד מה(4), עמ' 45, סקר כב' הנשיא ברק את השיקולים העיוניים והמשפטיים בקשר לכך. נדון שם ענינו של מי שנפגע פגיעה אורטופדית ברגלו ויכול היה לשפר את מצבו על ידי ניתוח להוצאת המסמר מן הרגל. תוך השוואה בין הסיכונים שבקיום הניתוח שנראו מזעריים, הסבל שנראה קטן והסיכויים להצלחה שהיו רבים ביותר, נזקף סירובו של הנפגע להתנתח, לחובתו. בע.א. 4837/92 "אליהו" נ' ג'ורג' בורבה, פ"ד מט(2) 257, דובר בפגיעה אורטופדית ביד, שלגביה היו אסכולות רפואיות שונות בדבר הצורך והסיכון בניתוח מתקן, ובאשר לסיכוייו. מאז הפגיעה, באותו מקרה, חלפה תקופה ארוכה, סיכויי ההצלחה קטנו, והוחלט שאין לפקוד על הנפגע שם את עוון סירובו להתנתח במיוחד לאחר שהלך לפי עצת הרופא, שעליו הוא סמך. בע.א. 379/89 אריאל דוננפלד נ' "מנורה" חברה לביטוח בע"מ, תקדין 93(1) 1622, עמד לדיון מקרה דומה למקרה שבפנינו. נגרמה צלקת במרכז הקרנית של העין הימנית והנפגע סירב להתנתח מפאת החשש שמא ראיתו תחלש עוד יותר. הסברו לא התקבל על ידי כב' השופט מצא לאחר שהנפגע שם לא הצליח להניח את דעת בית המשפט אף בדבר חששו הסובייקטיבי מפני הניתוח, ולא כל שכן שלא היה בפיו הסבר סביר על פי אמת מידה אובייקטיבית. ראוי להפנות גם לדבריה של כב' השופטת נתניהו בע.א. 810/81 לוי נ' מזרחי, פ"ד לט(1) 477. בעניננו: מבחינה אובייקטיבית אין כל ספק שכל נפגע סביר היה מתנתח בניתוח של השתלת קרנית לשם תיקון מצב העין ושיפור הראיה. המצב מסובך מעט יותר מבחינה סובייקטיבית. ראינו שכושר ההתמודדות של התובע עם התאונה ותוצאותיה הוא נמוך. מצבו הסוציו-אקונומי קשה ביותר ומיוחד במינו. התרשמתי שגם מצבו הנפשי אינו קל. ניתן לקבל ביתר הבנה את עמדתו של אדם במצב כזה בדבר חששו להתנתח. לאחר שאני שוקל את כל הנתונים שבפני אינני סבור שיש בנתונים המיוחדים האלה כדי להצדיק את אי היזקקותו של התובע לניתוח. לאור כל האמור, בקביעת הפיצויים המגיעים לתובע אקח בחשבון את אי עמידתו בנטל להתנתח בניתוח של השתלת קרנית בעינו הימנית. ניתוח שהיה בו, לו התבצע, סיכוי של ממש לשיפור מצב ראייתו של התובע. 5. באשר לנזק הבלתי ממוני - נראה מתאים לקחת בחשבון סכום של 70,000 ש"ח. 6. מאז התאונה חלפו 53 חודשים. עד היום לא חזר התובע לשום עבודה. אין לקבל שנכותו מצדיקה זאת. יחד עם זה אינני מקבל כהצעה ברת קיימא ויישום את הצהרות הנתבעת כאילו היתה מוכנה לקבל אותו לעבודה במתקן מיחזור האשפה שלה סמוך לעפולה, במצבו הנוכחי. מצבו של התובע אינו מאפשר לו ליטול על עצמו את הסיכון לעבוד במתקן האשפה שבו רבים הלכלוך והאבק. אקח בחשבון 6 חודשים של הפסד מלא, על פי השתכרותו הצפויה היום של התובע בסך של 5,000 ש"ח לחודש, ברוטו. מתקבל סכום של 30,000 ש"ח. עבור יתר 47 החודשים אקח בחשבון הפסד של 1,250 ש"ח לחודש. מתקבל הפסד של 58,750 ש"ח. התובע יליד 18.4.62, הוא כיום בן 37 שנים ו8- חודשים. עד גיל 65 לפניו עוד 27 שנים ו3- חודשים של עבודה. המקדם הוא 223.206. מתקבל, לפי הפסד של 1,250 ש"ח לחודש, סכום של 279,000 ש"ח. אקח בחשבון את אי ההיזקקות לניתוח. אעמיד את הפיצויים בראש הנזק של הפסד השתכרות בעתיד על סכום של 170,000 ש"ח. את הפיצויים המגיעים עבור היזקקות מועטה ביותר לעזרת צד שלישי ונסיעות, אעריך לסכום גלובלי של 20,000 ש"ח. 7. מתקבלת איפוא הערכה זאת של הנזקים: ש"ח 70,000 א. נזק בלתי ממוני - ש"ח 30,000 ב. הפסד מלא בעבר - ש"ח 58,750 ג. הפסד חלקי בעבר - ש"ח 170,000 ד. הפסד השתכרות בעתיד - ש"ח 20,000 ה. עזרת צד שלישי ונסיעות - ש"ח 348,750 סה"כ 8. יש לנכות תגמולי מל"ל: 42,525 ש"ח בגין המענק וההלנה לגביו, וכן סך של 19,262 ש"ח בגין דמי הפגיעה ששולמו לתובע. כמו כן יש לנכות תשלומים שהנתבעת שילמה לתובע סמוך לאחר הפגיעה, כמפורט בתלושי השכר של אוגוסט-נובמבר 1995 (61.12 ש"ח, 1,363.36 ש"ח, 2,382.56 ש"ח וכן 113.68 ש"ח). סכום תגמולי המל"ל שנקוב לעיל הוא לאחר שיערוך, להיום. את תשלומי השכר דלעיל יש לשערך להיום. 9. להפסדי השכר בעבר יש לצרף ריבית ממחצית כל תקופה. הכל ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום. הנתבעת מחוייבת בהתאם בצירוף 15 אחוז מן הסכום המתקבל לתשלום, וכן מע"מ וכן הוצאות המשפט שנגרמו לתובע. המועד לתשלום הוא תוך 21 יום מהיום. גוף זרתאונת עבודה