קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוסר סמכות מקומית בית הדין לעבודה: .Iההליך .1לפנינו ערעור ברשות נשיא בית-הדין על החלטתו של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט אזולאי - דן יחיד; תב"ע מג/159-3) להעביר את הדיון בתביעה לבית-הדין האזורי בתל-אביב, מחוסר סמכות מקומית לבית-הדין בבאר-שבע. .2העובדות הצריכות לעניין, כעולה מתיק בית-הדין האזורי, הן: א) המנוח (להלן - העובד) הגיש לבית-הדין האזורי בבאר-שבע תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, הפרשי שכר ופיצוי על אי-הפרשת סכומים לקרן הפנסיה; ב) בסעיף 36 לכתב התביעה צוין: "לבית-הדין הנכבד הסמכות לדון בתובענה לאור מהותה ומקום עבודתו של התובע (באר-שבע)"; ג) בכתב ההגנה שהוגש על-ידי המשיבים קיימת התייחסות למרבית סעיפי כתב התביעה. לא מצויה בו כל התייחסות לסעיף 36 לכתב התביעה; ד) ביום 10.2.1983הוגשה לבית-הדין האזורי על-ידי המשיבים בקשה "לדחות על הסף" את תביעת העובד ממספר טעמים, שעיקרם - כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה. אין בבקשה כל התייחסות למקום השיפוט; ה) ביום 26.10.1983הגיש בא-כוח המערערים בקשה לתקן את כתב התביעה עקב פטירת העובד, כך שבמקום העובד יבואו כתובעים עזבונו ויורשיו, וכן תיקונים טכניים כמתבקש מן השינוי האמור; ו) ביוב 23.1.1984 הגישו המשיבים בקשה למחוק את התביעה בהעדר סמכות מקומית. בבקשה זאת נטען לראשונה, כי "מקום עבודתו (של העובד) היה הובלה לאזורי תל-אביב ולעיתים לאיזור הדרום". .3תקנה 2(1) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט- 1969(להלן התקנות) קובעת: "מקום השיפוט הוא - בתובענה בין עובד למעביד, כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק - בית-הדין האזורי אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו של העובד שבגללה מוגשת התובענה; אם מקום העבודה הוא מחוץ לתחום שיפוטו של בית-הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לתחום שיפוטו של בית-הדין לעבודה - בית-הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או - אם המעביד הוא תאגיד - משרדו הרשום בישראל או בכל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל את עסקיו". .4בית-הדין האזורי, בהחלטתו, קבע עובדות אלה: א) בתחילת עבודתו התגורר העובד בבני-ברק אך בשלב מסוים עזב את בני-ברק והתגורר במקומות שונים, כולל באר-שבע, אשר בה התגורר, כפי הנראה בשנה ומחצית השנה האחרונות לעבודתו; ב) עבודתו של העובד במהלך שנות עבודתו היתה במקומות שונים, גם באזור תל-אביב וגם באזור הדרום; ג) כפי הנראה במחצית השנה (?) לעבודתו הוא עבד באזור הנגב; ד) אלמנתו של העובד מתגוררת באזור תל-אביב "ולא הובאה כל ראיה באם היא עובדת בעבודה כלשהי"; ה) עילות התביעה מתייחסות לעבודתו של העובד במשך כל שנות עבודתו, ובמיוחד ביחס לשבע השנים האחרונות. .5בהחלטתו קבע בית-הדין: א) "אילו הייתי נדרש לקבוע את הסמכות המקומית בהתחשב במקום עבודתו של התובע בלבד, נראה לי שבהעדר נתונים ממשיים ביחס להיקף ההתפלגות של העבודה באזור תל-אביב ובאזור באר-שבע, ולאור העובדה שעבודתו נמשכה במשך תקופות ארוכות במקומות שונים גם באזור תל-אביב וגם באזור באר-שבע, יש לראות את שני האזורים כמקומות עבודה בהם עבד התובע, כך שהסמכות המקומית יכולה להיות נתונה במקרה זה גם לבית-הדין האזורי בבאר-שבע וגם לבית-הדין האזורי בתל-אביב, ואין מניעה כי מבחינת הסמכות המקומית תהיה סמכות מקבילה לשני בתי-דין שונים, כך שהברירה הראשונית תהיה בידי התובע בהתחשב בנוחותו, אשר לה דאג מתקין התקנות בתקנה 2(1). במקרה זה, אילו היתה חלה תקנה 2(1), לא הייתי רואה את עצמי מוסמך למחוק את התביעה מחוסר סמכות או להעבירה לבית-הדין האזורי בתל-אביב"; ב) תקנה 2(1) לתקנות אינה חלה על חליפו של עובד; ג) מותר לבית-הדין לתקן כתב תביעה באופן השולל ממנו את סמכות הדיון; ד) בעקבות תיקון כתב התביעה, על-פיו הפכה אלמנת העובד לתובעת, "הסמכות המקומית, בהתחשב בשיקולי הצדק, נשללת מבית-דין זה (באר-שבע), ומעמידה את בית-הדין האזורי בתל-אביב כבית-הדין בעל הסמכות המקומית הייחודית לדון בעניין"; ה) מאחר והתביעה הוגשה לבית-הדין בבאר-שבע כדין, לא חויבו המערערים בהוצאות בבית-הדין האזורי. .6בערעורם טענו המערערים: א) משהוגשה התביעה לבית-הדין המוסמך, לא פגה הסמכות עם פטירתו של העובד; ב) לא היה מקום להעלות שיקולי "צדק" בקשר לסמכות, ואם היה מקום להעלותם - הם פועלים לטובת המערערים. .7המשיבים בתשובתם טענו: א) גם בחייו לא היתה לבית-הדין בבאר-שבע סמכו, מאחר ותקנה 2(1) לתקנות מתייחסת למקרה בו לעובד היה מקום עבודה יחיד; ב) מקום עבודתו העיקרי של המנוח היה בתל-אביב; ג) גם אם היו למנוח שני מקומות עבודה - אין זה מסמכותו של העובד לקבוע את מקום השיפוט, ואזי יש סמכות לבית-הדין בו נמצא מרכז מפעלו של המעביד, דהיינו בית-הדין בתל-אביב; ד) משהפכה האלמנה לתובעת - אין כל סמכות לבית-הדין בבאר-שבע, מאחר והאלמנה מעולם לא עבדה אצל המשיבים בבאר-שבע. .Iiפסק-דין .1שאלת סמכותו המקומית של בית-הדין לא היתה שנויה כלל במחלוקת שעה שהעובד הגיש תביעתו לבית-הדין והמשיבים הגישו כתב הגנה (סעיף 2(ג) ו-(ד) לחלק I), וספק הוא אם ניתן להעלות טענת סמכות מקומית (להבדיל מסמכות עניינית) בשלב מאוחר, מבלי לבקש תיקון כתב הגנה (סעיף 2(ו) לחלק I). .2בית-הדין האזורי בבאר-שבע קבע, ובדין, כי סמכות השיפוט היתה נתונה לו כל עוד היה העובד בחיים (סעיף 5לחלק I). לנימוקיו של בית-הדין האזורי נוסיף, כי מקום עבודתו האחרון של העובד, עובר לפיטוריו, היה בבאר-שבע, ומרבית תביעותיו (פיצויי פיטורים, פדיון חופשה) קמו עם הפיטורים ולא לפניהם. .3נותרה השאלה, אם פטירתו של העובד, שעה שהתביעה תלויה ועומדת, ובמקום העובד הופכים לתובעים אלמנתו ועזבונו, שוללת מבית-הדין את הסמכות המקומית שהיתה לו מלכתחילה. עיון בתקנה 2(1) יחד עם תקנה 20לתקנות, שעניינה חילופי בעל דין, מראה שאין הדבר כך. מותו של בעל דין אינו מחייב תיקון כתב טענות וניתן להמשיך בדיון אף ללא התיקון; דהיינו, לענייננו, העובדות, לרבות אלה הרלבנטיות לעניין סמכות השיפוט המקומית, נשארות בעינן. .4גם הגיון הדברים מחייב, כי מקום השיפוט לא ישתנה עם מותו של בעל דין. ייתכן כי בעל דין ילך לעולמו סמוך לסיום המשפט, אחר שמיעת מרבית הראיות, או לעיתים לאחר שמיעת הראיות והסיכומים וטרם מתן פסק-דין, היעלה על הדעת כי פטירתו של בעל דין תשלול סמכות שיפוט מסיבה זו בלבד? ואם בשלב מאוחר לדיון לא תישלל הסמכות המקומית - מדוע תישלל זו בשלב מוקדם? .5עיון בתקנה 2(1) כשלעצמה מביא לתוצאה דומה. בכותרת לפסקה נאמר "תובענה בין עובד למעביד, כאמור בסעיף 24(א) (1) לחוק... ". אמנם אין העובד עוד בגדר תובע, אך התובענה נשארה בגדר סעיף 24(א) (1) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-.1969 ואם תאמר שסעיף 24(א) (1) דן ב"עובד או חליפו" והתקנה דנה ב"עובד" בלבד -נעוצה התשובה בכך, שסעיף 24(א) (1) לחוק תוקן (בשנת 1971, ס"ח 635, תשל"א, ע' 176) על מנת להרחיב את סמכותם העניינית של בתי-הדין, שהיתה עד אותו מועד רק בתובענות של "עובד נגד מעביד", בעוד התקנות הותקנו בשנת 1969, ולא הוכנס בהן תיקון המתחייב מתיקון החוק. .6תביעת העזבון והאלמנה במקרה זה אינה עומדת בפני עצמה, אלא הם באים ב"נעלי" העובד-המנוח, וכשם שעילות התביעה לא השתנו עקב הפטירה, כך גם לא השתנתה סמכות השיפוט המקומית. .7מן האמור עולה, כי דין הערעור להתקבל. המשיבות, ביחד ולחוד, תשלמנה למערערים הוצאותיהם בשתי הערכאות, בסך של 000, 100שקל ובצירוף מע"מ. לא ישולם הסכום תוך 30יום, ישא הפרשי הצמדה וריבית כמשמעו בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, מהיום ועד ליום התשלום בפועל.סמכות מקומיתבית הדין לעבודה