קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות בזיהוי רכב שביצע עבירת תנועה: 1. נגד המערערת הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בירושלים, בו נטען כי נהגה ביום 5.10.95, שעה 14: 00 - ברכב גולף, בצבע סגול, שמספרו 68-720-07 - ולא צייתה לאור אדום ברמזור בצומת רחובות עמק רפאים - פייר קניג. 2. כתב האישום נגד המערערת הוגש על בסיס מכתב שנשלח לאגף התנועה במשטרת ישראל ע"י אחד אברהם שפירא (להלן - שפירא), ובו נאמר: " מכונית פרטית, גולף, כהה, 68-720-07 - היום 5.10.95 14: 00, הנ"ל עבר באדום מלא מעמק רפאים, שמאלה לפייר קניג. הייתי מאחוריו. נהג צעיר (20-25?). אני מוכן להעיד". 3. המערערת, הרשומה כבעלת הרכב - הוזמנה לחקירה, וביום 30.11.95 מסרה למשטרה כי היא הנהגת היחידה ברכב, בעוד שבתלונה נאמר שמדובר ב"נהג" ולא בנהגת. 4. מאחר שלא היה ידוע מי נהג הרכב - הוגש כתב האישום נגד המערערת - כבעלת הרכב. 5. במשפט העיד שפירא כי פרטי הדו"ח נרשמים על ידיו ברגע שהוא רואה את העבירה, כך שכל מה שנרשם בדו"ח מדויק, לפי מיטב ידיעתו. (ע' 1 לפרטיכל). עם זאת לא הביא שפירא לבית המשפט את הפתק עליו רשם את פרטי הרכב העבריין בזמן אמת, ולמרבה הפליאה - גם המשטרה לא ביקשה ממנו פתק זה, כך שלא היה בפני בית המשפט קמא הפתק המקורי עליו נרשמו פרטי הרכב העבריין בזמן אמת. (ע' 2 לפרטיכל), ולא ניתן לבדוק אם שפירא לא טעה ברישום מספר הרכב בתלונה ששלח למשטרה. 6. א. יצוין כי שפירא רשם שהרכב העבריין הוא בצבע "כהה", אך לא ציין כי מדובר ברכב בצבע סגול, שהוא לכל הדעות צבע בולט לעין ומיוחד במינו כשמדובר בצבע של רכב. ב. בחקירתו הראשית נשאל שפירא אם הוא יכול להזכר מה היה הצבע הכהה וענה כי אינו זוכר, ויכול להיות שמדובר באפור כהה או שחור - ויש הבחנה לא מדויקת. ג. ב"כ המאשימה המשיך וחקר את שפירא לאיזה צבעים עשוי הוא להתייחס במונח "כהה"; ושפירא ענה - "אפור כהה, סגול כהה, ירוק כהה מאד מעבר לזית, שחור כמובן. אולי אני שוכח עוד משהו ששיך למסגרת". (עמ' 1-2 לפרטיכל). ד. בחקירה הנגדית הודה שפירא כי לפני מתן עדותו בבית המשפט - הסתכל בדו"ח של התובע וראה בו כי רשום הצבע "סגול". (ע' 3). ה. אין צריך לומר כי אסור היה לתובע לאפשר לעד לעיין בדו"ח פרטי הרכב (שהתובע הוציא ממשרד הרישוי), שכן המסמך היחיד שמותר לעד לעיין בו - הוא מסמך שניתן על ידיו, כגון - המכתב שכתב למשטרה, או הודעה שנגבתה מפיו והוא חתם עליה (או סרב לחתום). ו. אי לזאת אין לתת משקל כלשהו ל"הבהרה" שנתן שפירא כי הוא יכול היה להתכוון גם ל"סגול", לאחר שראה צבע זה רשום בדו"ח שהראה לו התובע, שלא כדין. 7. שפירא העיד כי הוא "בטוח מאה אחוז שהפרטים נכונים" (ע' 1), וכי למיטב זכרונו - לא קרה לו שטעה ברישומים מסוג זה (ע' 3). אין צריך לומר כי אין אדם שאינו טועה ובמיוחד ברישום מספרים, ועצם טענה של אדם כי לא קרה לו שטעה ברישומי מספרים - היא טענה בלתי אמינה. 8. עדות שפירא היתה העדות היחידה נגד המערערת, וכאמור - שפירא טען כי מי שנהג ברכב באור אדום היה נהג (ולא נהגת). 9. המערערת העידה כי היא אכן בעלת רכב הגולף שמספרו 68-720-07, אולם היא הנהגת היחידה ברכב. בתקופה הרלבנטית - ניהלה חנות צילום, ובשעה הרלבנטית - חנה רכבה בוודאות בחניה של אדיסון. החנות מעולם לא נסגרה בצהריים, והמערערת בדקה ביומנה - וראתה כי עבדה בחנות ביום ביצוע העבירה, ועל כן בפירוש זו לא מכוניתה שעברה באור אדום. 10. בית המשפט קמא התרשם מן העובדה ששפירא הינו "רושם דוחו"ת ותיק" שהעיד על עצמו כי הדו"חות נרשמים על ידיו באופן מיידי ובצורה מדויקת, וקבע כי שפירא עשה רושם מהימן, "וקשה לי להניח כי טעה ברישומיו". 11. בית המשפט קמא ציין כי מעדות שפירא עולה שייתכן כי המערערת אכן לא נהגה ברכב ביום האירוע, אך שפירא היה משוכנע שרשם פרטים מדויקים של הרכב בו בוצעה העבירה. 12. בית המשפט קמא החליט לקבל את גירסת שפירא כי נעברה עבירת תעבורה ברכב הספציפי הזה, ועל כן הרשיע את המערערת בעבירה על תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה. 13. א. המערערת מערערת על ההרשעה בטענה כי לא היה מקום להרשיעה על סמך עדות שפירא. ב. לטענת ב"כ המערערת, הנוהל הוא שיש להראות לפחות שלושה מרכיבים מזהים של רכב כדי שניתן יהיה להרשיע אדם שאינו נתפש בעת ביצוע העבירה, והם: צבע הרכב, מספרו וסוגו. ג. במקרה הנוכחי יש ראיות על סוג הרכב (גולף) ועל מספרו, אך אין ראייה בדבר צבעו, שכן שפירא דיבר על צבע "כהה", ולא על צבע סגול. 14. א. ב"כ המערערת טען כי ניתן לטעות במספר רכב, במיוחד מן הטעם שיבואנים מקבלים מספרים עוקבים לכלי הרכב שהם מייבאים, כך שקיימת אפשרות סבירה למדי שלכמה כלי רכב מסוג גולף שיובאו במשלוח אחד - יהיו מספרים דומים. ב. לענין זה אף המציא ב"כ המערערת לבית המשפט קמא אישור של חברת צ'מפיון מוטורס "לכל מאן דבעי" - כי חברת צ'מפיון מוטורס מעניקה מספרי רישוי באופן עוקב לכל כלי הרכב אשר עוברים רישוי במגרש החברה. אמנם כעקרון אין קשר בין סידרת מספרים מסוימת - לדגם מסוים, אך מדי פעם נוצר קשר אקראי מסוג זה, כאשר לאותו דגם יש מספרים דומים. החברה אף נתנה כדוגמא מספר רכב גולף אחר שלה, הדומה למספר רכבה של המערערת: 68-729-07 (לעומת 68-720-07 של המערערת). ג. ב"כ המשיבה טענה כי מאישור זה יש ללמוד כי יש רק רכב גולף אחד שמספרו דומה למספר רכבה של המערערת,אולם נראה לי כי זו מסקנה שאינה עולה מן האישור. מאחר שהחברה נותנת מספרים עוקבים למכוניותיה - קיימת אפשרות הגיונית וסבירה כי כמה כלי רכב מסוג גולף קבלו מספרים עוקבים או דומים, כמו שקיימת אפשרות שבין גולף לגולף ניתן מספר עוקב או מספרים עוקבים לכלי רכב אחרים המיובאים ע"י צ'מפיון מוטורס. מכל מקום, לא בלתי סביר כי קיימים מספר כלי רכב מסוג גולף בעלי מספרים עוקבים או דומים. 15. מאחר שמדובר בעדות מול עדות - לא היה מקום להעדיף את עדותו של שפירא על פני עדותה של המערערת. 16. השאלה איננה שאלת מהימנות עדותו של שפירא, אלא שאלת אפשרות הטעות מצידו. 17. כאשר שפירא לא ציין את הצבע הסגול של הרכב העבריין, שהוא צבע בולט מאד בין צבעי כלי רכב, וציין כי ברכב נהג נהג - ולא נהגת, ואף לא המציא את הפתק שרשם בזמן אמת; בעוד המערערת העידה כי היא הנהגת היחידה ברכב, וכי בשעה בה נצפה גולף כהה חוצה באור אדום - חנה רכבה הסגול בחנייה של אדיסון - ועדותה לא נסתרה, נותר לפחות ספק סביר שהמערערת היתה זכאית להנות ממנו. 18. לאור האמור - אני מקבלת את הערעור, ומזכה את המערערת מחמת הספק.רכבמשפט תעבורהעבירת תנועה