יחסי עובד מעביד האפוטרופוס הכללי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד האפוטרופוס הכללי: .Iההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט מורל; נציגי ציבור - ה"ה מאירי וקורנפיין; תב"ע מד/31-4) אשר דחה את תביעת המערערת להצהיר, כי היא זכאית לנהל משא-ומתן עם המשיב ולכרות איתו הסכם קיבוצי. .2בבקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, שפתחה את ההליך, טענה המערערת (להלן - ההסתדרות) כי המשיב (להלן - האפוטרופוס) הינו אישיות משפטית עצמאית מכוח סעיף 3לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח- 1978(להלן-החוק). כן טענה ההסתדרות, כי האפוטרופוס מבצע את תפקידו באמצעות עובדים "שחלקם גם עובדי מדינה", ושהיא, ההסתדרות, הינה ארגון העובדים היציג של כלל עובדי האפוטרופוס. .3האפוטרופוס טען בתשובתו, כי אינו מעסיק עובדים כלל ופעולתו נעשית באמצעות אגף משרד המשפטים, הלא הוא אגף האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים הרשמי. העובדים באגף - עובדי המדינה הם, המקבלים שכרם מקופת המדינה. תנאי עבודתם של עובדים אלה, לרבות שכרם, אינם נקבעים על-ידי האפוטרופוס, אלא במשא-ומתן קיבוצי בין המדינה וארגוני העובדים היציגים. כן מבצע האפוטרופוס חלק מתפקידיו באמצעות "נציגים", אשר בינם לבין המדינה אין שוררים יחסי עובד-מעביד, וזאת מכוח סעיף 4לחוק. הוסיף וטען האפוטרופוס, כי אין בתקציבו כל סכומים שהם המיועדים לתשלום שכר לעובדים, וכי הוקצו לו כספים לתשלום לנציגים בלבד בגין מילוי משימותיהם. .4בישיבה הראשונה שקוימה בפני מותב בית-הדין האזורי הוסכם בין הצדדים: " .1ההסתדרות הכללית היא הארגון היציג. .2העובדים והנציגים פועלים בניהולו ובפיקוחו של האפוטרופוס ועל-פי הוראותיו. .3האפוטרופוס לא היה צד ל'הסכם המסגרת'. .4המדינה משלמת את שכרם של עובדי האפוטרופוס. .5אין לאפוטרופוס אישור תקציבי (לפי חוק התקציב) לשלם שכר העובדים, למעט הנציגים. .6בניהול נכסים על-פי החוק פועל האפוטרופוס גם נגד המדינה". .5הסעיפים הצריכים לענייננו בחוק קובעים לאמור: " .3האפוטרופוס הכללי הוא תאגיד, כשר לכל חובה, זכות ופעולה משפטית. .4(א) האפוטרופוס הכללי רשאי לבצע תפקיד מתפקידיו גם באמצעות אדם שלא מבין עובדי המדינה שהוא ממונה עליהם (להלן - נציג), ורשאי הוא לאצול לנציג סמכות מסמכויותיו לגבי נכס מסוים ולשלם לו את שכרו. (ב) נציג יפעל לפי הוראות האפוטרופוס הכללי ובפיקוחו, אך אין בכך או בתשלום שכרו על-פי סעיף קטן (א) כדי ליצור יחסי עובד ומעביד בין הנציג לבין האפוטרופוס הכללי או המדינה. (ג) האפוטרופוס הכללי רשאי, לפני מינויו של נציג או אחרי כן, לדרוש שהנציג ישעבד נכסים או יתן ערובה להבטחת מילוי תפקידו וחובותיו, ורשאי הוא בכל עת לדרוש מן הנציג ערובה נוספת או לשחרר ערובה שניתנה, כולה או מקצתה". .6בטיעוניה ובסיכומיה טענה ההסתדרות, כי למעשה מכיר האפוטרופוס בקיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין המועסקים אצלו, אך טוען, כי לא הוא הכתובת למשא-ומתן איתם; לגרסת ההסתדרות, שעה שאין חולק שהיא "הארגון היציג", הרי האפוטרופוס, בהיותו תאגיד עצמאי, הוא הכתובת למשא-ומתן. באשר ל"נציגים" טוענת ההסתדרות, כי חלקם, לפחות, הינם עובדים, מאחר והתמלאו בהם הקריטריונים שנקבעו בפסיקה, ובייחוד מבחן ההשתלבות, לקיומם של יחסי עובד-מעביד, מה עוד שהם ממלאים תפקידם במשרדי האפוטרופוס, ומחתימים כרטיס נוכחות, כפי שעושים ה"עובדים". סעיף 4לחוק, אליבא דנציג ההסתדרות, אינו עומד לו לרועץ. כל אשר נקבע בחוק הוא, כי שני המבחנים שנתנו בו, הם כשלעצמם, לא יבואו ליצירת יחסי עובדמעביד בין ה"נציג" לבין האפוטרופוס, אולם מקום שבו תעיד מסכת העובדות כולה של היות ה"נציג" - "עובד", שאני. משכך הדבר, הרי שבהיות ההסתדרות ארגון יציג, עובדה מוסכמת לכשעצמה, קמה לה הזכות המשפטית למשא-ומתן עם האפוטרופוס, על תנאי עבודת העובדים, לרבות אלה המכונים "נציגים". .7האפוטרופוס, בטיעוניו ובסיכומיו, חזר וטען, כי אינו מעסיק עובדים כלל. הן האפוטרופוס הכללי, בכבודו ובעצמו, והן עובדי האגף כולו, עובדי מדינה המה, אשר התקבלו לעבודתם כעובדי מדינה לכל דבר ועניין, וזאת לפי עדות עד ההסתדרות עצמו. ובאשר ל"נציגים", לא רק שמצוות החוק היא שאין בינם לבין האפוטרופוס יחסי עובד-מעביד, אלא שהדבר נקבע במפורש בהסכם שכל נציג חותם עם האפוטרופוס, ואז, אף אם קיים ספק באם ביחסי עובד-מעביד עסקינן, אם לאו - יש לכבד את ההסכם שבין הצדדים. .8בית-הדין האזורי, בפסק-דינו הממצה והמנומק, דחה את הבקשה ועיקר נימוקיו היו: א) "עובדי המדינה" המועסקים על-ידי האפוטרופוס הושאלו על-ידי המדינה לאפוטרופוס, שיש לראותו כידה הארוכה של המדינה מבחינת מתן ההוראות לביצוע העבודה, וזאת מבלי שהמעבידה, המדינה, הפסיקה לשלם את משכורתם של אותם עובדים ולשאת בכל שאר חובותיה כלפיהם כמעבידה; ב) באשר ל"נציגים" - אלה אינם "עובדים", מאחר והחוק נקט בדיבור "אדם" ולא עובד, והרשה לדרוש מהנציג "ערובות להבטחת מילוי תפקידו וחובותיו"; קריאת סעיף 4לחוק כשלמות הביאה את בית-הדין האזורי למסקנה, כי במצוות המחוקק אין נוצרים יחסי עובד-מעביד בין הנציג והאפוטרופוס. .9בפנינו חזרו באי-כוח הצדדים על עיקר טענותיהם בבית-הדין האזורי. בא-כוח ההסתדרות הדגיש, כי אינו רואה כל מניעה לכך שלפלוני יהיו יותר ממעביד אחד, וכן כי מי שנחשב כעובד של מעביד אחד יוכר, לצורך מסוים, כעובד של "מעסיקו האמיתי". .10פסק-הדין שלהלן הינו על דעת רוב חברי המותב. אחד מחברי המותב בדעה שיש לקבל את הערעור חלקית, ואלה נימוקיו: א) תמים דעים אני עם רוב המותב, כי עובדי המדינה המועסקים אצל האפוטרופוס הכללי אינם עובדיו של הפוטרופוס, ויחסי עובד-מעביד קיימים רק בינם ובין המדינה ואינם קיומים בינם ובין האפוטרופוס; ב) שונה המצב לגבי ממלאי התפקידים הקרואים "נציגים": אם לגבי "עובדי המדינה" השאלה היא, מי הוא מעבידם, הרי שאלה זו אינה מתעוררת כלל לגבי הנציגים; אין ספק, שאם מעמדם הוא של עובדים, הרי מעבידם הוא האפוטרופוס; אלא שעלתה השאלה, אם בכלל ניתן לראות בהם עובדים, או שהם נותני שירותים עצמאיים; ג) בא-כוח האפוטרופוס הכללי טוען, וטענתו נתקבלה על דעת הרוב, כי הנציגים אינם עובדים ואינם יכולים להיות עובדים. וכל כך למה? מפני שכך נקבע מפורשות בסעיף 4(ב), הקובע, כי "אין בכך (כלומר בעובדה שהנציג פועל לפי הוראות האפוטרופוס הכללי ובפיקוחו) או בתשלום שכרו על-פי סעיף קטן (א) כדי ליצור יחסי עובד ומעביד בין הנציג ובין האפוטרופוס הכללי או המדינה". מכאן - כך נטען נובעת בהכרח המסקנה, כי הסעיף האמור קבע שהנציגים אינם עובדים; טענה זו נתקבלה - כאמור - על דעת רוב חברי המותב. אינני סבור כי זה הוא המצב; ד) ראשית, בהוראה זו שבסעיף 4(ב) לא נאמר כלל כי הנציג אינו עובד; והדבר גם ברור, שהרי אילו רצה המחוקק לקבוע כי הנציגים אינם עובדים, לא היה כל צורך שינקוט בנוסח המדובר שנקט בסעיף קטן (ב) הנ"ל, ולהגביל עצמו רק לעניין הפיקוח ותשלום השכר, על-ידי האפוטרופוס; הוא היה פשוט אומר, בצורה ברורה, כי הנציג לא יהיה עובדו של האפוטרופוס ומה עוד שהחוק חוקק בשנת 1978, כאשר מבחן ההשתלבות לקיום יחסי עובד-מעביד כבר "שלט בכיפה", והוא לא חוקק בעקבות הצעת חוק "פרטית", אלא הובא על-ידי הממשלה ונוסח על-ידי עובד-חקיקה במשרד המשפטים. כל שנאמר בהוראה הוא, כי העובדה שהנציג עובד בפיקוחו של האפוטרופוס ועל-פי הוראותיו, ואף העובדה שהוא מקבל שכר מהאפוטרופוס, לא ישמשו, כשלעצמן, ראיה לקיום יחסי עובד-מעביד בינו ובין האפוטרופוס; ה) כיום המרות או הפיקוח אינם קובעים, לפי הכללים שנקבעו בפסיקה, בעניין קיומם או אי-קיומם של יחסי עובד-מעביד. כאמור, המבחן היחיד הוא מבחן ההשתלבות, והפיקוח יכול רק להוות אחת הראיות לקיום ההשתלבות; בא סעיף 4(ב) וקבע, כי במקרה הנדון הוא לא יהווה ראיה כזאת; ואשר לתשלום השכר על-ידי האפוטרופוס, הרי מן המפורסמות הוא, שלא תמיד "עובד" הוא עובדו של מי שמשלם שכרו דווקא; ידוע שבתזמורת, בתיאטרונים, במוסדות השכלה, עובדים עולים שמשכורתם משתלמת על-ידי משרד הקליטה, אולם ברור, כי הם אינם עובדי המדינה, אלא עובדי המוסד שבמנגנונו הם משתלבים; ו) בהחלטת הרוב נאמר, כי מעיון בסעיף 4לחוק "כשלמות" מסתבר, כי כוונת המחוקק היתה חד-משמעית, ש"אין הנציג עובד" (סעיף 7קטע שלישי בחלק iiשלהלן) והיא מביאה להלן מספר דוגמות המוכיחות קביעה זו. כך, לדוגמה, מאפשר סעיף 4(ג) לחוק להורות על מתן עובה או שעבוד נכסים על-ידי הנציג, דבר שאינו אופייני לעובד. לדעתי, קביעה זו אינה מדויקת. במשק ניתן למצוא הרבה דוגמות לכך שגובים, למשל, או "סוכני מכירות", הנמנים עם המנגנון של המפעל, ועור סוגי עובדים שברשותם מצטברים כספים המיועדים למעביד, נדרשים להמציא ערובה מהימנה, והדבר אינו פוגע כלל במעמדם כעובדים; ז) ועוד נקבע בנוסח הרוב, כי עצם ההרשאה לאפוטרופוס לשלם שכר לנציג מעידה, כי המחוקק לא ראה בו עובד, שהרי לגבי עובד אין כל צורך בהוראה כזאת. לדעתי, ברור כי הוראה זו באה על מנת להבטיח לאפוטרופוס "כיסוי" לקביעת סכומים מתאימים בתקציב ואין בכך כל קשר להיות הנציג עובד או מפרנס עצמאי; ח) ברור כי באמור לעיל אין קביעה מוחלטת, כי בכל מקרה יהיה הנציג עובד ויהיו תנאי העסקתו אשר יהיו; כל כוונת הדברים היא שאין בחוק כל מניעה מראש להעסקת הנציג כעובד, והדבר תלוי באפוטרופוס: רצה - יעביד נציג פלוני כעובד, רצה - יעסיקנו כמפרנס עצמאי; וברור שלגבי העובדים - המערערת היא "הארגון היציג" לצורך משא-ומתן על הסכם קיבוצי. סיפא לסעיף 7ובסעיף 3(ב) בפסק-הדין מובאת אפילו הדוגמה של סעיף 24לחוק רשות השידור, תשכ"ה-1965, המסמיך את רשות השידור להעסיק בעלי תפקידים בתחומים מסוימים "מחוץ לתקן", ואלה יכול שיהיו עובדים ויכול שיתנו שירותיהם על בסיס עצמאי, תוך השארת ההכרעה במקרה של ספק לבתי-המשפט ולבתי-הדין לעבודה, הכל בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה חבל שמידה שווה לא ננקטה גם למקרה הנדון; ט) לפיכך, לו לדעתי היו שומעים, היה הערעור מתקבל בכל הנוגע ל"נציגים". .Iiפסק-דין .1באשר למוסכמה, כי ההסתדרות הינה "הארגון היציג" (סעיף 4(1) לחלק I). בדיבור "ארגון יציג" כיוונו הצדדים מן הסתם ל"ארגון עובדים יציג", כפי שטענה ההסתדרות בפרק העובדות שבבקשה; דיבור זה שאוב מחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים), ועלינו לבחון באותו חוק, אם התמלאו התנאים כך, שאכן ההסתדרות תהא "ארגון עובדים יציג" כלפי האפוטרופוס. סעיף 3לחוק הסכמים קיבוציים קובע, כי "ארגון יציג של עובדים לעניין הסכם קיבוצי מיוחד הוא ארגון העובדים שעם חבריו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים עליהם יחול ההסכם...". סעיף זה לחוק הסכמים קיבוציים, יחד עם סעיף 2, המגדיר הסכם קיבוצי מיוחד, וסעיף 15לאותו חוק, הקובע את היקפו של הסכם קיבוצי מיוחד, מביאים למסקנה, כי תנאי בל יעבור לכך שארגון עובדים יהיה לארגון עובדים יציג אצל אותו מעביד הוא, שאצל אותו מעביד יעבדו "עובדים" שהם עובדיו-הוא. טענתה של ההסתדרות, על-פיה, משהסכים האפוטרופוס שהוא "הארגון היציג", מנוע הוא מלטעון נגד חובתו לנהל משא-ומתן קיבוצי איתה, היא בחינת רתימת העגלה לפני הסוסים. הדיבור "ארגון עובדים יציג" הוא, כאמור, יציר החוק, ואין צדדים להתדיינות בני חורין לקבוע, אם ארגון עובשים, כלפי מעביד כל שהוא, הוא ארגון יציג אם לאו. כשם ש"בית-הדין, אף מיזמתו הוא, יבחן אם אמנם 'הסכם קיבוצי' בפניו, היינו אם מי שהוא צד להסכם כשיר להיות צד להסכם קיבוצי" (דב"ע לג/7-4, [1]), כן רשאי הוא לבחון, אם צד, שוא ארגון עובדים, הוא אכן "ארגון עובדים יציג", זאת, אף אם הצדדים להתדיינות לא יחלקו על עובדה זו. מן האמור עולה, כי מהסכמת האפוטרופוס, כי ההסתדרות היא ארגון עובדים יציג, לא קמה להסתדרות זכות, ואין האפוטרופוס מנוע מלטעון, שאין הוא מעסיק עובדים. .2נותר לנו אפוא לבחון, באם מעסיק האפוטרופוס עובדים שהוא "מעבידם", ונתייחס, כסדרן, לשתי הקבוצות: ל"עובדי המדינה" ול"נציגים". אך טרם נדון בשאלה לגופה נדגיש, כי אין, ולא יכול להיות, חולק, כי האפוטרופוס, לאור מעמדו כפי שנקבע בסעיף 3לחוק, רשאי ומוסמך להעסיק עובדים. השאלה היא, אם אכן חייב הוא לביצוע עבודתו להעסיק עובדים, או שיכול הוא לבצע את התפקידים שהוטלו עליו על-ידי המחוקק באמצעות עובדים שאינם עובדיו-הוא, או באמצעות מועסקים שאינם "עובדים", או באמצעות מועסקים משתי הקבוצות האמורות גם יחד. .3עיון בחוקים אשר עניינם תאגידים שהוקמו בחוק מראה, כי יש בהם התייחסות ברורה לנושא ביצוע פעולותיהם באמצעות עובדים. א) כך, למשל, אנו מוצאים בשני חוקים קביעה מפורשת, על-פיה תנאי עבודתם של עובדי הרשות ושכרם ייקבעו בהסכם קיבוצי: סעיף 18לחוק רשות הנמלים, תשכ"א-1961, קובע: "(א) סדרי קבלת העובדים לשירות הרשות ומינוייהם יהיו מותאמים לאלה של עובדי המדינה, בשינויים שקבע הרשות באישור הממשלה. (ב) תנאי עבודתם של עובדי הרשות ושכרם ייקבעו בהסכם בין הרשות ובין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי הרשות". סעיף 2לחוק רשות שדות תעופה, תשל"ז-1977, קובע: "(א) סדרי קבלת העובדים לשירות הרשות ומינוייהם יהיו מותאמים לאלה של עובדי המדינה, בשינויים שתקבע הרשות באישור הממשלה. (ב) תנאי עבודתם של עובדי הרשות ושכרם ייקבעו בהסכם בין הרשות ובין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי הרשות ובאישור הממשלה. (ג) המועצה רשאית, באישור שרי התחבורה והאוצר, לאחר שהביאה זאת לידיעת ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע משרות או סוגים של משרות שעליהן לא תחול הוראת סעיף קטן (ב)"; ב) בחוקים אחרים אנו מוצאים הוראה על-פיה נקבע, כי העובדים יהיו עובדי התאגיד, אשר תנאי עבודתם יהיו דומים לאלה של עובדי המדינה. גם כאן נסתפק במספר דוגמות: סעיף 210לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, קובע: "(א) במסגרת התקן שאושר על-ידי השר תמנה המינהלה את יתר עובדי המוסד ותקבע את תפקידיהם וסמכויותיהם, להוציא את האקטואר של המוסד שיתמנה בהתאם לסעיף 223ואת מנהלי הסניפים שיתמנו בהתאם לסעיף .211 (ב) מינויים של עובדי המוסד לפי סעיף זה יהיה לפי הכללים הקבועים למינוי עובדי המדינה בשינויים שהעניין מחייבם ותנאי עבודתם של עובדי המוסד יהיו כתנאי העבודה של עובדי המדינה". סעיף 12לחוק רשות נאות מרפא, תשל"ג-1973, קובע: "מינוי עובדי הרשות, התקן, השכר, הגמלאות, דיני המשמעת, השיפוט המשמעתי ותנאי העבודה, יהיו כשל עובדי המדינה". סעיף 24לחוק רשות השידור, תשכ"ה-1965, קובע; "(א) קבלת עובדי הרשות ומינוייהם ייעשו על-יד הרשות ויהיו כשל עובדי המדינה בתיאומים שייקבעו בתקנות על-פי סעיף .52 (ב) התפקיד של עובדי הרשות, התקן, השכר, הגמלאות ותנאי העבודה יהיו כשל עובדי המדינה למקצועותיהם - בהתחשב באופיים המיוחד של תפקידים מיוחדים לרשות בלבד; ובשים לב לכך הם ייקבעו, לפי הצעת הוועד המנהל, על-ידי השר, לאחר שיתייעץ עם שר האוצר. (ג) אין האמור בסעיף זה גורע מסמכות הרשות לחתום על חוזים מיוחדים עם משוררים, סופרים, מוסיקאים, אמנים, במאים, עתונאים, עורכי תכניות, מפיקים וממשתתפים אחרים בתכניות, אשר יועסקו בתפקידים זמניים, לתקופות או למשימות ובתנאים שייקבעו, לפי הצעת הוועד המנהל, על-ידי השר לאחר שיתייעץ עם שר האוצר". ג) באחד החוקים מצויה הוראה, על-פיה עובדי התאגיד הם עובדי המדינה. בסעיף 23לחוק רשות לאומית לאנרגיה, תשל"ז-1977, נקבע: "עובדי הרשות יהיו עובדי המדינה". .4המסקנה העולה מן האמור היא, כי האפוטרופוס, אף בהיותו תאגיד עצמאי, אינו חייב לבצע את תפקידיו באמצעות עובדיו הוא, וייתכן בהחלט מצב, שבו יבצעם באמצעות אחרים. עיון בסעיף 4(א) לחוק (סעיף 5לחלק I) מביא למסקנה, כי המחוקק יצא מתוך הנחת יסוד על-פיה יבצע האפוטרופוס תפקידיו "באמצעות עובדי המדינה שהוא ממונה עליהם". למסקנתנו זאת אנו מגיעים הן מלשון הסעיף עצמו, שעה שהוא דן בנציגים, והד ממה שאין בחוק, ומצוי בחוקים אחרים שהקשו תאגידים סטטוטוריים, והמתייחסים במפורש לדבר העסקת עובדי התאגיד, בין על-ידי הפניה לתנאי עבודתם של עובדי המדינה ובין על-ידי קביעה מפורשת שתנאי עבודת העובדים יוסדרו בהסכם קיבוצי בין התאגיד לארגון העובדים היציג. .5מוסיף וטוען פרקליטה של ההסתדרות, כי אף כי ייתכן והמעביד הפורמלי הוא המדינה, הרי שהמעביד האמיתי הוא האפוטרופוס. את גרסתו ונימוקיו תמך הפרקליט במאמרו של ד"ר מירוני, [7], "מיהו המעביד - הגדרת יחסי עובד-מעביד בתבניות העסקה מודולאריות". אכן נמצא במאמר המקיף והמאלף של ד"ר מירוני התייחסות לנושא, אך מסקנתו (שם, [7], בע' 538) שונה לחלוטין מזאת אותה מבקש פרקליט ההסתדרות מאיתנו לאמץ. אין אנו מקבלים את טיעונו של נציג ההסתדרות, ומקובלת עלינו מסקנתו של המחבר, על-פיה: "לענייננו, נראה כי ברוב המקרים תביעות עובד להכרה בקיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין המשתמש תעצרנה עוד בשלב המקדמי, בגלל העדרה של התקשרות ליצירת יחסים משפטיים בין העובד למשתמש, המבוססת על חוזה ביניהם". .6בית-דין זה דן כבר בסוגיה, מיהו המעביד, והגיע למסקנה על-פי שורה של מבחנים בהם נעזר (דב"ע שם/129-3, [2]). בין היתר התייחס בית-הדין לאלה: מי רשאי להביא את היחסים לידי גמר, ועל מי חובת תשלום המשכורת. מוסיף בית-הדין (שם, [2], בע' 260): "יכול שיהיה מפעל המספק שירותים למפעל אחר, ויכול ובמצבים מסוימים יועיד מפעל עובד מעובדיו לעבודה במפעל אחר, כחלק מפעילותו של המפעל הראשון. כל זה בתנאי שלא נוצר מצב שבו כל אחד מהשניים מנער חוצנו מהיות 'מעביד', ומובטחות זכויות העובד המוקנות בחוק ולאיגוד מקצועי ניתנת האפשרות לפעול, כפי שהינו פועל באותו ענף". במקרה שלפנינו - העובדים עובדי המדינה הם, והיא זאת הרשאית להביא את היחסים איתם לידי סיים, ועליה חלה גם חובת תשלום המשכורת. לזאת נוסיף, כי עובדי המדינה, לענפיהם ומקצועותיהם, מיוצגים על-ידי המבקשת עצמה וחזקה עליה כי היא מייצגת נאמנה את אלה מעובדי המדינה המועסקים על-ידי האפוטרופוס, כשם שהיא מייצגת את העובדים בתחומים הרבים והמגוונים של שירות המדינה. לא שמענו, כי המדינה ניערה חוצנה מעובדים המועסקים על-ידי האפוטרופוס, ולא נטען כי טענה, שאין אותם עובדים - עובדיה. סוגיה זאת של עובד "מושאל" או "מועבר" נדונה גם בהקשר של חוק הביטוח הלאומי (דב"ע מג/60-0, [3]). האמור באותו פסק-דין אינו לענייננו, אולם נציין, כי גם בהקשר שנדון בהליך האמור, לא התמלאו התנאים בהם יראו אף את האפוטרופוס כמעבידם של ה"עובדים". .7טענתה האחרונה של ההסתדרות הינה, כי יש לראות ב"עובדי המדינה" המועסקים על-ידי האפוטרופוס, כמי שיש לו שני מעבידים. אכן מצב כזה ייתכן, אולם לא זה המצב במקרה שלפנינו. בסוגיה דומה דן בית-הדין הארצי בדב"ע לו/53-3, [4], ושם נפסק (בע' 42): "ייתכנו וייתכנו מקרים שבהם, בהסכמת הנוגעים בדבר, יעבוד אדם אצל שניים במקביל בבחינת employers, joint employers-.co בתהליכי עבודה מסוימים הדבר לא רק אפשרי, אלא גם הכרחי. כך, למשל, יכול אדם להיות מפעיל משאית בשירותו של בעל המשאית, ובו-זמנית להיות בשירותו של בעל הטובין המובלים, עת בעל הטובין מעוניין בשירות נוסף מזה המתחייב מנהיגה במשאית, כגון גביית כספים ממקבלי הטובין, קבלת הזמנות לטובין נוספים או מיקוח על פריקת הטובין על-ידי סבלים שבשירות בעל הטובין". במקרה שלפנינו אין העובדים מבצעים בו-זמנית שני סוגי עבודות עבור "מעבידים שונים". הם מבצעים עבודתם עבור האפוטרופוס, ועבורו בלבד, בהיותם עובדי המדינה, ואין בעובדה שהם מבצעים תפקידים שהוטלו בחוק על האפוטרופוס כדי להופכם לעובדיו, בין כעובדים שלו בלבד (כפי שפורט בהרחבה לעיל) ובין כעובדים להם שני מעבידים, אשר אחד מהם הוא האפוטרופוס. .8באשר ל"נציגים": היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב ל"סטטוס" ו"סטטוס" אין יוצרים בהסכם ואין מבטלים בהסכם (למשל דב"ע לו/48-3, [5], בע' 157), אולם ברור שהחוק יכול גם יכול ליצור סטטוס ולשלול סטטוס. לא נותר לנו אלא לבחון, באם סעיף 4לחוק קבע שהנציגים אינם "עובדים" או שכל אשר נאמר באותו סעיף הוא, כי שניים מסימני ההיכר להיות אדם "עובד" פיקוח ותשלום שכר, כשלעצמם - לא יקבעו קיומם של יחסי עובד-מעביד. חוק יש לפרש, עד כמה שניתן, באופן שיתן נפקות מלאה לכוונת המחוקק. עיון בסעיף 4כשלמות מביא למסקנה, כי כוונת המחוקק היתה חד-משמעית - אין "הנציג" עובד. על-פי שלושה אלה הגענו למסקנתנו: ראשית - החוק קבע כי רשאי האפוטרופוס לשלם לנציג שכרו. לו בעובד היה מדובר - הרי שהוראה זאת היתה מיותרת, וחזקה על המחוקק כי לא יכלול בחוקים הנראה שאין צורך בה. שנית - שעבוד נכסים ומתן ערובה ממועסק להבטחת מילוי תפקידו וחובותיו אינם אופיניים ליחסי עובד-מעביד; נהפוך הוא - האפוטרופוס מבצע את כל תפקידיו בין על-ידי עובדי המדינה ובין על-ידי נציגים, והעובדה שרק מ"נציגים" ניתן לדרוש ערובה, מעידה, כי המחוקק לא ראה באותם נציגים "עובדים", לכל דבר ועניין. שלישית - המחוקק השתמש במונחים הישימים במבחן הפיקוח והמרות לקביעת אי-קיומם של יחסי עובד-מעביד וחזקה על המחוקק, כי לא התכוון שלעניין פלוני לא היו בין ה"נציג" לאפוטרופוס יחסי עובד-מעביד ולעניין אחר יראו את היחסים כיחסי עובד-מעביד. "הכלל הוא, כי מי שהינו 'עובד' במשמעות שהמשפט נתן למונח הינו עובד לכל דבר, ומי שאינו עובד במשמעות האמורה אינו 'עובד' כלל" (דב"ע לו/8-2, [6], בע' 474). אמנם, "יש ולעניין חוק מסוים ירחיב המחוקק משמעות המונח" (שם, [6]), אך אין בחוק שלפנינו כל הרחבה. אם נשווה את האמור בסעיף 4לחוק עם האמור בסעיף 24(ג) לחוק רשות השידור (סעיף 3(ב) לעיל) נראה, כי המחוקק התיר התקשרות בעלת אופי מיוחד, כמו ברשות השידור, מבלי להתייחס כלל לתוצאה המשפטית. ההכרעה בשאלה, אם נוצרו יחסי עובדמעביד, הושארה, במקרה של ספק, לבתי-המשפט ולבתי-הדין לעבודה, הכל בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. לעומת זאת - מצא המחוקק לנכון להתייחס מפורשות בחוק למעמדם של הנציגים. להתייחסות זאת על בית-הדין ליתן משקל מירבי. סופו של דבר - אין בין ה"נציגים" לבין האפוטרופוס יחסי עובד-מעביד. .9הערעור נדחה. כדרכו של בית-הדין בסכסוכים קיבוציים - אין צו להוצאות.האפוטרופוס הכללייחסי עובד מעבידאפוטרופסות