קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד חברת שמירה בשירות המדינה: .1ההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט גוטמן; נציגי ציבור - ה"ה כנעני וגולדברג; תב"ע שם/548-2) התבררה תובענה של העובד נגד מדינת ישראל - התעשיה הצבאית (להלן - המדינה) ונגד חברת ש. שחר בע"מ (להלן - החברה) בעתירה לחייב את הנתבעות ביתרת שכר עבודה, בפדיון חופשה שנתית, ב"פרס התמדה", בתמורת "אי-הפרשה ל'מבטחים'", בפיצויי הלנת שכר ובהפרשי הצמדה וריבית. בית-הדין האזורי דחה כליל את התביעה נגד המדינה, משום שלא מצא, כי בינה לבין התובע התקיימו יחסי עובד-מעביד, אך קיבל, חלקית, את התביעה נגד החברה. הערעור הוא של העובד נגד המדינה על שנדחתה תביעתו נגדה, ונגד החברה על שתביעתו נגדה נתקבלה חלקית בלבד. כן הוגש ערעור שכנגד של החברה על החיוב, כפי שחויבה. .2העובדות הצריכות לערעור זה, כפי שקבען בית-הדין האזורי וכעולה מהחומר שבתיק, הן: א) החברה הוקמה בחודש פברואר 1979ושמה הרשום הוא ש.ש.ח.ר. - שירותי שמירה וחקירות פרטיות בע"מ; ב) על-פי תזכיר ההתאגדות (הוגש לבית-דין זה במהלך הערעור, לפי בקשת בית-הדין) "המטרות שלשמן נוסדה החברה, הן: .1 לספק שירותי שמירה ולעסוק בחקירות פרטיות וכלליות מכל הסוגים ובכל השטחים והענפים למיניהם; .2 לעסוק בכל עסקי שמירה, חקירה ומלאכה על כל ענפיה ועל כל הכרוך בכך; .3 לקיים ולנהל סוכנויות לחקירה ושמירה ולהיות מארגנים, סוכנים, נציגים או מורשים של יחידים, חברות או פירמות בהן מישראל ומחו"ל בכל הקשור בעסקי שמירה וחקירות". בין שאר "המטרות" המפורטות בתזכיר ההתאגדות של החברה, אין פעולה כ"לשכת עבודה" או "עיסוק בתיווך עבודה"; ג) ביום 1באפריל 1979נחתם הסכם בין המדינה לבין החברה (להלן - חוזה המדינה-החברה) אשר הסעיפים הרלבנטיים שבו מובאים בסעיף 3שלהלן; ד) ביום 26.6.1979פורסמה בעיתון מודעה, בזו הלשון: "דרושים מאבטחים ושומרים לעבודה באזור תל-אביב והסביבה, תנאים טובים, משכורת חודשית עד 000, 9לירות, בדבר פרטים לפנות לחברת ש. שחר בע"מ..."; ה) בעקבות המודעה האמורה פנה העובד, יחד עם דורשי עבודה אחרים, למשרד החברה, שם נתקבל לשיחה על-ידי מי שהציג את עצמו כמנהל החברה, נקבעו תנאי השכר, נקבע התפקיד - שמירה בשטח מפעל של תע"ש, נחתמו "ניירות שונים" (לשון העובד בתצהיר שהוגש כעדות ראשית) וביניהם טופס שבראשו המלים "ש. שחר בע"מ" ובהמשך המלים - "שאלון מועמד לעבודה". העובד הוסע למטווח ומשם לאחד ממפעלי תע"ש לפגישה עם הקב"ט "לשם היכרות ושיבוץ". בשיחה עם הקב"ט הוסברו לעובד סדרי העבודה במקום; ו) העובד החל בעבודת השמירה ביום 20.7.1979וסיימה ביום 20.10.1979; ז) בשטח מפעל תע"ש עשו בשמירה גם עובדי תע"ש; ח) סדרי השמירה במקום נקבעו על-ידי הקב"ט ואלה חלו על כל השומרים במקום; ט) רישום שעות עבודתו של "העובד" נעשה על-ידי אנשי תע"ש, גליונות הרישום הועברו לחברה - והחברה שילמה את שכר עבודתו של "העובד" על-פי אותם גליונות רישום; י) עם קבלת שניים מהתשלומים חתם העובד על כתב בזו הלשון: "לכבוד ש. שחר - שירותי שמירה בע"מ... חשבון וקבלה - אני יואב X מרחוב... ת.ז..... מאשר בזאת קבלת סך... ל"י, מסך זה נוכה מס במקור בסך.... ל"י סה"כ קיבלתי נטו סך... ל"י זאת עבור שירות שמירה שארגנתי עבור חברתכם כקבלן משנה (ההדגשה לא במקור) אני מאשר בזאת, כי אין בינינו קשר 'עובד-מעביד' וכי אני קבלן משנה לכל דבר ועניין"; יא) אחת ההמחאות לתשלום שכר עבודה לעובד הוחזרה על-ידי הבנק. לאחר מכן, ביום 21.11.1979, שולם הסכום כנגד קבלה (להלן - קבלה אחרונה) החתומה על-ידי פרקליטו של העובד ובה נאמר: "אני הח"מ עורך-דין X ראובן... מאשר בזה קבלת שיק מס' ...389880, ע"ס..., ע"ח שכר עבודה ונסיעות לחודש... המגיעים לבני יואב X עבור עבודה, מצהיר בזאת, כי חברת ש. שחר בע"מ איננה חייבת לו סכום או תנאים נוספים, ואין לי תלונות או דרישות לחברת ש. שחר בע"מ". בצד החתימה נוספו המלים 'בכפוף לחוק'"; יב) במהלך שעות השמירה טיפל העובד, לפי בקשת הקב"ט או איש מטעמו, בכלבים שבשטח המפעל. לא הוסכם על תשלום שכר בעד אותה פעולה, והעובד לא דרש שכר תמורת אותה פעולה. .3הסעיפים הרלבנטיים בחוזה המדינה-החברה הם: "הואיל והתעשיה הצבאית רוצה להפקיד שומרים על מפעליה ועל מתקנים שונים שברשותה ולמסור לחברת השמירה את ביצוע עבודות השמירה והאבטחה על מפעליה ומתקניה השונים והואיל ולחברת השמירה שומרים מאומנים ומתאימים לשמירה, והיא מוכנה להעמידם לרשות התעשיה הצבאית לביצוע פעולות השמירה השונות ומקבלת על עצמה בכפיפות להסכם זה שמירה ואבטחה של המפעלים והמתקנים השונים של התעשיה הצבאית... חברת השמירה תעמיד לרשות התעשיה הצבאית, לצורך מילוי התחייבויותיה לפי הסכם זה, שומרים שמספרם ומספר שעות השמירה ייקבעו בהתאם לדרישות התעשיה הצבאית וכן תבצע באמצעותם את השמירה והאבטחה של המפעלים והמתקנים בתעשיה הצבאית ומוסכם בזאת כי השמירה תקוים גם בימי המנוחה השבועית ובימי חג ומועד. חברת השמירה מצהירה כי יש בידה רישיון בר-תוקף לפי החוק לקיום וארגון משרד לשירותי שמירה ולארגן שירותי שמירה ולעסוק בשמירה מכל סוג וכי השומרים המועסקים על-ידה לצורך ביצוע הסכם זה הינם בעלי רישיון לעסוק כשומרים וכל זאת בהתאם לחוק שירותי שמירה וחוקרים פרטיים, תשל"ב-.1972 נציג התעשיה הצבאית לצורכי הסכם זה לכל הפניות וההוראות וההנחיות לפיו, הוא מנהל מחלקת הביטחון של התעשיה הצבאית או כל מי שימונה על-ידו לצורכי הסכם זה (להלן - 'נציג התעשיה הצבאית')... .6במשך תקופת ההסכם מתחייבת בזה חברת השמירה; א) לעשות את כל ההכנות הדרושות שיאפשרו לה לספק שירותי שמירה בצורה יעילה, טובה ומעולה וכן בטיחות מירבית; ב) להעסיק על חשבונה שומרים מתאימים, אחראים ומקצועיים ובמספר הדרוש, לצורך הספקת שירותי שמרה לפי הסכם זה...; ג) לרכוש על חשבונה או לצייד את השומרים בכלי הנשק שיהיו דרושים לצורך ביצוע השמירה בהתאם להוראות נציג התע"ש; ד) לספק לעובדיה ביגוד והנעלה אחידים שיהיו ברמה נאותה; ה) לדאוג לאימון ופיקוח מקצועי מתאים של העובדים שיועסקו על-ידה לצורך מתן שירותי השמירה; ו) מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, לעשות כל דבר הנדרש והסביר שמומחה מעולה היה עושהו לשם מתן שירותי השמירה בהתאם להוראות הסכם זה. .7א) כתמורה עבור מילוי התחייבויות חברת השמירה לפי הסכם זה תשלם התעשיה הצבאית לחברת השמירה עבור שעות העבודה של השומרים בהתאם לרישום שעות העבודה שינוהל על-ידי נציג התעשיה הצבאית ויימסר לחברת השמירה ולפי התעריף המפורט בנספח המסומן באות א' והמהווה חלק בלתי-נפרד מהסכם זה (להלן - 'התמורה'); ב) התמורה לפי הסכם זה תהיה צמודה לשינויים במחיר בהתאם להוראות החשב הכללי ובאין הוראות כאלה, בהתאם לאישורים של הממונה על המחירים במשרד המסחר והתעשיה כפי שהם מתפרסמים מפעם לפעם ומתייחסים לתעריפי חברות השמירה בארץ. .8א) התשלום יבוצע על-ידי אגף כספים וכלכלה של התעשיה הצבאית אחת לכל חודש שבו תתן חברת השמירה את שירותיה ועל-פי חשבונית מס שתכלול סכום שעות העבודה החודשי של השומרים לפי איזורים/מתקנים התואמת לרישום שעות העבודה לפי סעיף 7א' לעיל ולאחר אישור נציג התעשיה הצבאית, ותפרע לחברת השמירה תוך 60יום מיום שתאושר כל חשבונית לתשלום כאמור; ג) התעשיה הצבאית תשא ותשלם מס ערך מוסף שיחול על התשלומים לפי הסכם זה בהתאם ועל-פי חשבונית מס שתוגש לה על-ידי חברת השמירה וכמפורט לעיל. .9ההוראות בדבר תפקידי השומרים, באם קיימות כאלה, במפעל או מתקן כלשהם של התעשיה הצבאית, סדרי השמירה והמשמעת החלים על השומרים, סדרי אזעקה במקרה של חירום והוראות אחרות תחייבנה את חברת השמירה ואת השומרים מטעמה ללא כל ערעור. א) נציג התעשיה הצבאית יהיה רשאי לערוך ביקורת שמירה בכל שעות היום והלילה כמקובל לגבי השומרים שהינם עובדי התעשיה הצבאית; ב) בהתאם לדרישת נציג התעשיה הצבאית תקיים גם חברת השמירה ביקורת ופיקוח על השומרים ועל השמירה במפעלי ומתקני התעשיה הצבאית; ג) מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי נציג התעשיה הצבאית יהיה רשאי לדרוש את סילוקו המיידי של כל אדם שנשלח על-ידי חברת השמירה במסגרת הסכם זה מסיבה כלשהי שתראה בעיניו, ולפי שיקול דעתו המוחלט, וחברת השמירה מחייבת לסלקו כאמור עם התקבל דרישת נציג התעשיה הצבאית כאמור ללא כל ערעור. .10א) חברת השמירה תהיה אחראית לפי חוק הנזיקין ועל-פי כל דין אחר לכל נזק או אובדן שיגרמו תוך כדי או עקב ביצוע הסכם זה על-ידה ו/או על-ידי אחד או יותר מעובדיה או על-ידי אחד או יותר משומריה או המועסקים על-ידה לגופה או לרכושה של התעשיה הצבאית ו/או עובדיה ובכלל זה לגופו או לרכושו של צד שלישי; .14מוסכם בזה בין הצדדים כי חברת השמירה משמשת כקבלן עצמאי למתן שירותי השמירה ואין לראות בכל זכות הניתנת על-פי הסכם זה לנציג התעשיה הצבאית לפקח, להדריך או להורות לחברת השמירה או לכל אחד מהמועסקים על-ידה, אלא אמצעי להבטיח ביצוע הוראות הסכם זה במלואן ולא תהיינה לחברת השמירה ולכל המועסקים על-ידיה כל זכויות של עובד התעשיה הצבאית ולא תהיה זכאית לכל תשלומים, פיצויים או הטבות אחרות בקשר עם ביצוע הסכם זה או הוראה שניתנה על-פיו, או בקשר עם ביטול או סיום הסכם זה או הפסקת ביצעו העבודה על-פי הסכם זה וכל סיבות שהן. .16חברת השמירה תשלם ותקיים לגבי השומרים שנשלחו על-ידה לעבודות שמירה ואבטחה בתעשיה הצבאית על-פי הסכם זה שכר, תשלומים לביטוח לאומי, תנאים סוציאליים ותנאי עבודה ומסים לקרנות ביטוח סוציאלי בהתאם לקבוע על-פי כל נוהג וכל דין ועל-ידי האיגוד המקצועי עבור עבודה דומה. וחברת השמירה תהיה אחראית כלפי השלטונות, המשרדים הממשלתיים, הרשויות המקומיות והרשויות המוסמכות האחרות עבור כל החובות המוטלות או שתוטלנה על-ידיהם על-פי כל הוראת כל דין בקשר לשירותי השמירה, בהתאם להסכם זה". .4לעניין זהות המעביד נאמר בכתב התביעה: " 12(א) התובע רואה במדינה - באמצעות תע"ש - כמעסיקתו בתעסוקה הנ"ל; (ב) לחלופין - התובע רואה בנתבעות - ביחד ולחוד - כמעסיקיו בתעסוקה הנ"ל; (ג) לחלופי-חלופין - התובע רואה בחברה כמעסיקתו בתעסוקה הנ"ל. 4.1לביסוס הטענה שמעבידתו של התובע היתה המדינה, הביא עורך-הדין אשר ייצג את התובע נימוקים אלה: א) התובע "השתלב" במפעל תע"ש; ב) התובע עבד תחת פיקוחו של עובד תע"ש (הקב"ט) ולפי הוראותיו; ג) לעניין עבודתו של התובע בתע"ש - פעלה החברה בתור "לשכת עבודה פרטית"; ד) יש להתעלם מחוזה המדינה - חברה באשר הוא היה "חוזה פיקטיבי". 4.11חלופית טען הפרקליט, כי המדינה והחברה היו, כלשונו, "מעבידים יחד ולחוד". 4.12לחלופי חלופין טען הפרקליט, כי המעבידה היתה החברה ורק החברה; 4.2הפרקליט אשר ייצג את המדינה שלל קיום יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין המדינה וטען, כי היחסים בין השניים נקבעו בחוזה המדינה-החברה ורק בו. 4.3עיקר טענתו של עורך-הדין אשר ייצג את החברה, לעניין היחסים בין החברה לבין התובע, היתה כי התובע, ביחסיו עם החברה היה "קבלן עצמאי", "קבלן משנה" או "מארגן שמירה"; הטוען סמך בטענתו זאת על הקבלות האמורות בפסקה י' שבסעיף 2לעיל. 4.31בית-הדין האזורי למד רק בשלב הסיכומים מסיכומיו של עורך-הדין שייצג את החברה, כי זנח את הטענה, שבין החברה לבין התובע כלל לא התקיימו יחסי עובד- מעביד (סעיף 2שבפסק-הדין). .5עתירותיו של עורך-הדין, אשר טען לתובע, נגד החברה היו להפרשי שכר עבודה, לפיצויי הלנה ולחלופין - להפרשי הצמדה וריבית. 5.1עתירותיו של עורך-הדין, אשר טען לתובע, נגד המדינה היו מבוססות על הסכם קיבוצי החל על המדינה - תע"ש ועל העובדים במפעלי תע"ש. 5.11עתירותיו של התובע נגד המדינה כללו גם "שכר ראוי" תמורת עבודת התובע בטיפול בכלבים שבשטח מפעלה של תע"ש. .6לעניין זיהוי מעבידו של התובע נאמר בפסק-הדין שבערעור: "הפלוגתה הראשונה בה עלינו להכריע היא, האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לשתי הנתבעות, או רק עם את מהן, או שמא לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעות. באשר לנתבעת מס' 2, הרי מתוך סיכומי בא-כוחה ניתן להבין, כי הנתבעת מס' 2זנחה טענה זו למעשה, אך כדי למנוע ספק לעניין זה אנו קובעים, כי בין הנתבעת מס' 2לבין התובע נתקיימו יחסי עובד מעביד. נותרה לעניין פלוגתה זו השאלה, האם נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעת מס' 1(המדינה). הלכה פסוקה היא, כי יסודם של יחסי עובד-מעביד בהתקשרות חוזית לביצוע עבודה תמורת תשלום (דב"ע לה/19-3, [1]; דב"ע לה/12-2, [2]). מחומר הראיות שהובא לפנינו עולה ברורות, כי לחוזה העבודה שנכרת עם התובע היתה צד הנתבעת מס' 2(החברה) בלבד. בא-כוח התובע מבקש לראות בטיפולו של התובע בכלבי הנתבעת מס' 1ראיה לכריתת חוזה עבודה בין התובע לנתבעת מס' 1(המדינה), אך אין אנו מקבלים טענה זו וזאת, בין השאר, כיוון שעיסוקו של התובע בכלביה לא היה 'מעבר לשעות העבודה', 'עובדה' לה הסכים בא-כוח התובע כעולה מנוסח הפלוגתה 'מס' 20' שבע' 9לפרוטוקול. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי בין התובע לנתבעת מס' 1(המדינה) לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בתקופה בה הועסק התובע על-ידי הנתבעת מס' 2(החברה) בחצרים של הנתבעת מס' 1(המדינה)". .7במרכז ערעורו של העובד, עמדו טענות אלה: א) "טעה בית-הדין עת קבע שבין המדינה לבין העובד לא התקיימו יחסי עובד-מעביד; יחסי עובד-מעביד התקיימו בין המדינה לבין התובע ולכן חלים על התובע-העובד הסכמים קיבוציים שחלים על עובדי תע"ש. לחלופין - המדינה והחברה היו "מעבידות במשותף" של העובד-התובע ועל כן כל שתיהן לשלם סולידרית למערער (התובע) את מלוא סכום התביעה..."; במסגרת הטענות בעל-פה הוסיף הפרקליט כי "החברה" פעלה בתור "לשכת עבודה פרטית" והמעביד הוא מי שאליו הופנה התובע-המדינה. .8עיקר הטענות בערעור שכנגד אשר הוגש מטעם החברה, היו: א) "בית-הדין האזורי טעה בקובעו, כי בין החברה לבין התובע התקיימו יחסי עובד-מעביד"; .9הפרקליטה אשר ייצגה את המדינה חזרה על טענותיה בבית-הדין האזורי והדגישה: א) כלל לא היו קיימים יחסים חוזיים בין המדינה ובין המערער; ב) החוזה המדינה-החברה משקף פעולת אמת. המדינה היתה מעוניינת ב"רכישת שירותים" ואותם רכשה מהחברה. .2פסק-הדין .1ההתדיינות בין הצדדים הוצאה הרחק מעבר לדרוש; הן מעבר לדרוש ומעבר לממדים הנכונים לפסיקה במחלוקת שבאמת בין הצדדים, והן מעבר ל"תרומה" אפשרית ולגיטימית במסגרת דין ודברים בין מתדיינים, לקידום ההלכה בתחום משפט העבודה. האמור אינו מכוון לתרומתם של הפרקליטים אשר ייצגו את המדינה-תע"ש. במהלך פסק-הדין, בעת מצוא, יודגם האמור. בית-דין זה ימלא חובתו וינסה להחזיר את העניין למימדיו הנכונים, שהם קטנים, ולמסלול הנכון, שהוא קצר וישר, והשאר נגזר מכך. .2עד שנידרש לפרטים, טוב לסלק מכשול, אשר מפסק-הדין שבערעור ניתן ללמוד כי אכן קיים היה בראשית הדיון אך סולק בעוד מועד (סעיף 2לפסק-הדין שבערעור, כמובא בסעיף 6שבחלק י לעיל). בערעור צץ אותו מכשול, בעקיפין לפחות, מחדש. מהותו של המכשול הוא תוצאה, שלפיה התובע לא היה כלל בגדר "עובד", אלא בגדר "קבלן עצמאי", או "קבלן משנה" או עצמאי. יש אפוא להשיב תחילה על השאלה אם בכלל היה התובע, עת עשה בשמירה במתקן של תע"ש - בגדר "עובד" ויהא המעביד אשר יהא. התשובה לשאלה זאת יכולה להיות רק אחת, פשוטה וחד-משמעית: התובע היה בגדר "עובד" ביחסיו עם הזולת. כל תשובה אחרת חסרה טעם והיגיון ואין הדבר צריך הנמקה. מסקנה אחרת תביא לכך, שאת השמירה במתקן של תע"ש ביצעו מספר אנשים, ללא קשר ביניהם, כל אחד מהם "עצמאי" (בעל עסק משלו) ואינו סר למשמעת הזולת. כנגד זה עומדת עובדה העולה מכל מערכת העובדות, שהתובע עבד בשירות של הזולת, במסגרת מפעל, ובשלב זה אין זה חשוב לקבוע, אם אותו מפעל היה מתקן של תע"ש, או מפעל אחר - חברה "לשירותי שמירה וחקירות פרטיות", הוא היה "משולב" באחד מהם ולא היה לו כל "עסק" משלו - במשמעות שניתנה לדיבור "עסק" בפסיקתו של בית-דין זה. .3משברור שהתובע עשה בשמירה בתחום מתקן של תע"ש, בתור "עובד" - עומדת השאלה: מי היה "מעבידו". .4הקושי, ואולי אין זה אלא קושי מדומה, נובע כבר מעצם הצגת העניין, כפי שהתובע "רואה" אותו ובא לידי ביטוי ב"כתב התביעה" (סעיף 4שבחלק י לעיל). כל אחת משלוש הטענות ל"סטטוס" ביחס עם הזולת נוגדת, או לפחות אינה מתיישבת, אחת עם רעותה. לפנינו טענה והיפוכה, כאשר לכל אחת מהן, לכל "סטטוס" שבעקבותיה, צריך שתהא תשתית עובדתית, שאף היא דבר והיפוכו. טענה לתוצאה משפטית יכול ותהא חלופית; עובדות, עובדות אמת, אינן נתונות ל"חלופין", כי אמת עובדתית בעיני בית-משפט ישנה רק אחת. טענת דבר והיפוכו בנסיבות שטענו לא תביא להלכה נכונה ולאמת עובדתית. לשון אחר: טענות, שחוזה המדינה-החברה הוא "פיקציה", אך מכוחו של אותו חוזה קמו יחסי עובד-מעביד בין החברה לבין התובע - שתי אלה אינן עולות, מבחינה מערכת העובדות, בקנה אחד; וכן הטענה, ש"החברה" פעלה רק כמתווך בין הזקוק לעובד (המדינה) לבין המחפש עבודה (התובע) - "לשכת עבודה פרטית" - אינה עולה בקנה אחד עם הטענה, שהן החברה והן המדינה, השניים "ביחד ולחוד" (לשון כתב התביעה והטיעון בבית-הדין), היו המעבידים של התובע. לקביעת זהות המעביד לפי כל אחת מדרכי "הראיה" של התובע - מי שביחסים אתו קיים 'סטטוס של עובד" דרושה מערכת עובדות שאינה מתיישבת עם המערכות האחרות. .5מכאן לקביעת זהותו של מי שבינו ובין התובע התקיימו יחסי עובד-מעביד. .6תחילה לטענה, שיחסי עובד-מעביד התקיימו בין החברה והמדינה-תע"ש לבין התובע "יחד ולחוד" (חלופה ב' שבכתב התביעה, כמובא בסעף 4שבכתב התביעה). הפרקליט המלומד לא אמר למה בדיוק כוונתו בדיבור מעבידים "יחד ולחוד"; אם בין פלוגי ובין כל אחד משניים "במקביל" או "במיוחד" בבחינת dual employment או התכוון לשניים המשמשים "במאוחד" - jointly- מעבידיו של פלוני או למצב שבו employers- coמתקיימים יחסי עובד-מעביד. המשמעות והתוצאה בכל אחד מאלה שונים לחלוטין. .7רק עת שניים "באים-כאחד" כמעבידים של פלוני, אפשר לראות יחסי עובדמעביד בין השניים "ביחד ולחוד" לבין העובד. ומתי יתקיים תנאי זה? התנאי יתקיים עת מדובר בשותפים, בפעילות "משותפת" של השניים או בהתקשרות חוזית של שניים על מנת לקבל "עבודה" מפלוני. על כל פנים, ליחסים כאלה יהיה רק חוזה אחד והצדדים לאותו חוזה יהיו, מצד אחד - ה"עובד" ומצד שני - שניים כ"אחד" שבשירותם מבוצע חוזה העבודה. המצב השני - dual employmentאו עבודה "במקביל" בשירות של שניים - Employers- co- קיים, עת היחסים החוזיים הם, בו-זמנית ובמקביל, בין עובד ובין שנים שבינו ובין כל אחד מהם קיים חוזה העומד בפני עצמו. במקרה זה אין כל קשר, לזכות ולחובה, בין "המעבידים". דוגמה למקרה הראשון: שניים שחצרות בתיהם גובלים, המתקשרים עם שלישי שינקה את החצרות וישמור על הבתים תמורת תשלום כולל. דוגמה למקרה השני: פלוני מתקשר עם הבעלים של אחד הבתים ומתחייב לנקות את החצרים ולעבוד בכך חמש שעות בשבוע תמורת סכום מוסכם ובמקביל מתקשר הוא אם הבעלים של בית אחר ומתחייב לנקות את החצרים ולעבוד בכך חמש שעות תמורת מחציתו של הסכום. במקרה השני - אותן התקשרויות של העובד אינן מביאות לכל זיקה חוזית בין שני הבעלים של הבית האחד לבין הבעלים של הבית השני. .8אמנם מוכר במשפט העבודה מצב של שניים המעבידים "במאוחד" וגם מוכר מצב של שניים המעבידים "במקביל" ("employers-co" ;"joint employers"), אך העובדות במקרה בו עסקינן אינן מביאות ליישום העולה מתוך אותם מצבים, אלא אם טוענים, כי בעקבות טיפולו של התובע בכלבים שהיו שייכים לתע"ש נוצר מצב של מעבידים במקביל. טענה כזאת, במשמעות האמורה לא טען הפרקליט של התובע (ראה טענת הפרקליט, במסגרת הערעור - סעיף 7שבחלק י לעיל). על כל פנים - מכוח שניים המעבידים "במקביל" לא קמה לעובד זכות גם נגד המדינה כמעבידה בגין עבודתו בשמירה בשירות החברה. .9נותרת, אפוא, רק אתת משתי האפשרויות: או המדינה-תע"ש או החברה היתה מעבידתו של העובד. בית-הדין האזורי פסק, כי המעבידה היתה החברה ופרקליטו של העובד טוען - לא, המעבידה היתה המדינה-תע"ש ולא החברה, הגם כי אינו מסכים שתתקבל טענתו בערעור של פרקליט החברה, כי היחסים בין החברה לבין התובע לא היו יחסי עובד-מעביד. .10גם טענת פרקליטו של העובד, כי המעבידה היא המדינה-תע"ש, איננה תופסת לא מדרך הפשט ולא מדרך סבירה שהיא, אלא אם כן תלך בדרכים עקלקלות של עשיית "המישור לעקוב" (אם לנקוט לשון ש"י עגנון במהופך). טענה זו מחייבת לראות את חוזה החברה-מדינה כלא היה, כאחיזת עיניים ובמקום זה - לראות את ההתקשרות בין החברה לבין המדינה-תע"ש כהתקשרות, לפיה פנתה המדינה לחברה בבקשה שתספק לה עובדים (שומרים), אשר בינם לבין המדינה-תע"ש ייווצרו ויתקיימו יחסי עובדמעביד. לשון אחר - הפרקליט ביקש שייקבע, כי החברה היתה "לשכת עבודה פרטית" ובתיווכה נוצרו יחסי עובד-מעביד בין המדינה-תע"ש לבין כל אחד מהשומרים שפעלו בעקבות חוזה החברה-המדינה (פסקה 7שבחלק י לעיל). .11ושוב - קיימת אמנם בעיה, בעלת חשיבות רבה, הקשורה במצבים שבהם נזקקים לשירותים של לשכות עבודה פרטיות ובשל המיוחד שבאותן התקשרויות וחשש להשיג מטרות מעבר למטרה הלגיטימית (כגון - הימנעות ממסגרת של תנאי עבודה המחייבים מהסכם קיבוצי) מתעוררת השאלה, מי מהשניים - הבעלים של לשכת העבודה הפרטית או מי שאליו הופנה העובד - הוא המעביד. לבעיה סבוכה זאת ענייננו כלל אינו מחייב להזדקק. לדגמת סביכות הבעיה ומגוון התשובות האפשריות טוב להפנות לשני מאמרים: המאמר האחד של Temporary work agencies and international" , prof. Nicolas valticos[4] .. 43, P. 107, I.l.r., vol"labour standards והמאמר השני Temporary work agencies and western" , veldkaup and ralsten[5] .. 117, P. 107, I.l.r., vol"european social legislation משמעות מיוחדת יש לנושא בישראל, מאחר ו"לשכות עבודה פרטיות" אסורות על-פי החוק ומכוח חוק שירות התעסוקה, תשי"ט- 1959- בעבודות יש בהן זיקת חובה לשירות התעסוקה, המזדקק לאותן הלשכות - בין כמעביד ובין כעובד - אשם בפלילים (סעיפים 63, 77ו- 78לחוק שירות התעסוקה). .12כאמור לעיל, אין ענייננו מחייב כלל להידרש לנושא וזה מהטעם הפשוט הטוען לא הוכיח כל עובדה שהיא הדרושה כתשתית עובדתית לטענה. נהפוך הוא העובדות על פניהן סותרות תשתית זאת. די שייאמר, כי בתזכיר ההתאגדות של החברה (סעיף 2(ב) שבחלק י לעיל) אין זכר ל"תיווך עבודה" כאחת ממטרות החברה. וכן לא נעשה כל ניסיון להוכיח בעדויות, כי אכן פעלה החברה כמתווכת בין הזקוקים לעובדים ובין דורשי עבודה ואף לא נעשה ניסיון להוציא מהעובד, בעדותו, ולו גם עובדה אחת אשר יכולה לאמת טענה, שהוא פנה לחברה ובאמצעותה ביקש למצוא עבודה בשירות המדינה-תע"ש. .13ואשר לטענה האחרת - ואומרים אנו "טענה אחרת", כי אין זה קל בענייננו לדעת, מה היא גרסת האמת והיסוד-היחסים החוזיים, למעשה ובשטח, היו בין התובע לבין המדינה-תע"ש, ולא בין החברה לבין התובע; אין אנו רואים כל סיבה להפוך "מישור לעקוב": לראות את חוזה החברה-מדינה כדבר שנערך למראית עין, תוך מעילת עובדי מדינה בתפקיד ופעולתם בניגוד לכללי מינהל תקין, רק מפני שהדבר טוב לאינטרס של פלוני, אך אין כל ראיות לביסוס הטענה. .14על פני הדברים, החוזה הוא מהחוזים המקובלים ביותר, במקרים שבהם "מפעל" זקוק לשירותים של "מפעל" אחר. המדובר בחוזה בין המדינה לבין תאגיד שמטרתו "לספק שירותי שמירה...", "לעסוק בעסקי שמירה...", ו"לקיים ולנהל סוכנויות לחקירה ושמירה ולהיות מארגנים... בכל הקשור בעסקי שמירה..." (מתזכיר ההתאגדות, מובא בסעיף 2(ב) שבחלק י לעיל). נשוא ההתקשרות על-פי חוזה החברההמדינה הוא, אפוא, בדלת אמות מטרות החברה; הצד השני לחוזה היא "מדינת ישראל/ משרד הביטחון/התעשיה הצבאית", ואין כל יסוד למשתמע מהטענה, כי קיימת הנחה, שהמדינה עורכת חוזים פיקטיביים; נאמר "הנחה", כי לביסוס הטענה לא הובא שמץ של ראיה; החוזה שבו מדובר אינו מיועד לפעולות התובע בלבד, אלא להסדרת מערכת שלמה של סדרי שמירה על מפעלי תע"ש, כך שלחברה נמסר "ביצוע עבודות השמירה והאבטחה..." על-ידי "שומרים המועסקים על-ידה" (מהמבוא לחוזה - מובא בסעיף 3שבחלק י לעיל). הסעיפים האופרטיביים שבחוזה, החל מסעיף 5(החברה מתחייבת "להעסיק על חשבונה שומרים מתאימים, אחראים ומקצועיים ובמספר הדרוש לצורך הספקת שירותי שמירה לפי הסכם זה..."), מהווים שלמות אחת המביאה לתוצאה, שההתקשרות היא בין מי שזקוק לשירותים למפעלו ובין מפעל אחר המספק שירותים. לא הוכח, שאשר היה בשטח שינה את מהות ההתקשרות. עובדות שהועלו לביסוס הטענה, שיחסי עובד-מעביד לא התקיימו בין התובע לבין החברה, אלא בין התובע לבין המדינה- תע"ש - עובדות אלה, כולן במסגרת שנקבעה בחוזה עצמו ואין בהן כדי לשנות את מהות החוזה. אותן עובדות ואותן הוראות שבחוזה לא באו אלא להבטיח את טיב "השירות" שהמדינה-תע"ש "רכשה" מהחברה, במיוחד כמתחייב ממהות השירות (מתן שירותי שמירה במפעלי תע"ש, על כל הרגישות והמיוחד שבאותו שירות - הכל כעולה מהחוזה ובמיוחד מהסעיפים המובאים בסעיף 3שבחלק י לעיל). .15לסגירת המעגל - מן הראוי להידרש לטענה, שעניינה "שכר ראוי עבור עבודתו המיוחדת (של העובד) בכלבנות" (סעיף 7, פסקה ד', שבחלק י לעיל). די לתשובה לטענה זאת, כי ייאמר, שלא התקיים עצם התנאי ל"שכר ראוי", ואם התקיים - לא הוכח מהו השכר הראוי לעושה בשמירה ואגב זאת גם "מטפל בכלבים שבשטח, והרי שכר ראוי יש להוכיח. .16מהאמור עד כה, די לדחיית ערעורו של התובע נגד המדינה, וזה בעיקר ולמעשה מהטעמים ששימשו את בית-הדין האזורי. .17מטענות הפרקליט אשר ייצג את העובד, כי חוזה המדינה-החברה אינו אלא כסות עיניים (סעיף 4.1שבחלק י לעיל) משתמע, כי כל הפעולה לא באה אלא להתחמק מתנאי עבודה הוגנים. טענה זאת נסתרת על-ידי סעיף 16שבחוזה המדינה-החברה (המובא בסעיף 3שבחלק י לעיל), סעיף העונה על מחוייבותה של ישראל לקיים אמנת העבודה הבינלאומית מס' 94בדבר "סעיפי עבודה (חוזים ציבוריים), 1949" (כתבי אמנה, כרך 4, ע' 11). על-פי אותה אמנה חייבת המדינה לכלול בכל חוזה המחייב את הצד השני להעביד עובדים בביצוע החוזה כמוגדר באותה אמנה, ובין השאר חוזה לאספקת שירותים, סעיפים המבטיחים תנאי עבודה כמפורט באמנה. האמנה מחייבת את ישראל, ואכן הגישה המדינה דו"ח על ביצוע האמנה לארגון העבודה הבינלאומי ,(1)th session, report iii 40, 1957, ,international labour conference[6]) (. 179P .18מכאן לערעור שכנגד של "החברה". תחילה לטענה, שבינה ובין התובע כלל לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, אלא יחסים שבין "קבלן" ל"קבלן משנה" או, כלשון הטוען, "התובע" פעל כ"עצמאי" (סעיף 4.3שבחלק iלעיל). בכל האמור בסעיפים הקודמים כבסיס לדחיית טענת התובע שהמדינה-תע"ש היתה המעבידה, די כדי לדחות את טענת החברה שלא היא היתה המעבידה וזה לאחר שבסעיף 2לעיל נקבע כבר, שהתובע היה "עובד" עת עשה בשטח המפעל של תע"ש. קשה להבין כיצד עולה על דעתו של מאן דהוא לטעון, כי לא הוא היה המעביד, במיוחד לאור העובדות המפורטות בפיסקאות ג, ד ו-ה שבסעיף 2שבחלק י לעיל. .19מסעיף 2לפסק-הדין שבערעור (מובא בסעיף 6שבחלק י לעיל) עולה, כי בית-הדין האזורי הבין מסיכומיו של הפרקליט אשר טען ל"חברה", כי היא "זנחה" את הטענה "למעשה". מתברר שהטענה קמה לתחיה. משכך המצב, רצוי שבית-הדין יאמר דבר תוך התייחסות ל"כתב" שהחברה ניסחה והביאה לחתימתו של התובע (הנוסח המלא מובא בסעיף 2, פסקה י, שבחלק י לעיל). לנפקות, או ליתר דיוק, לחוסר הנפקות אשר למלים "אין בינינו קשר 'עובד-מעביד' וכי אני קבלן משנה לכל דבר", עת החוזה בין החברה לבין מי שלמענו בוצע השירות, כולו מעיד על ההיפך, אין להוסיף דבר למה שכבר נאמר פעמים הרבה, החל מפסק-הדין בעניין עיריית נתניה - דוד בירגר, [3] (דב"ע לא/27-3, בע' 190). החמור בענייננו הוא במלים "קיבלתי... עבור שירות שמירה שארגנתי עבור חברתכם כקבלן משנה" (ההדגשה לא במקור). מלים אלה, הבאות לתאר מצב עובדתי, הן ההיפך המוחלט מדברי אמת ולמעשה כלל וכלל לא ניסו להביא ראיה לכך שאכן התובע "ארגן" שירותי שמירה עבור החברה. לא ברור רעיונו של מי הביא להכללת אותן מלים בקבלה שעליה הוחתם העובד אך אם היה זה רעיון של בעל מקצוע, הן לא רק שהטענה את שולחו, אלא שאף מתעוררת בעיה מתחום האתיקה המקצועית. .20על כל פנים, הטענה שביחסיו עם החברה היה התובע "קבלן משנה" או "עצמאי", נדחית מכל וכל.חברת שמירהיחסי עובד מעבידשירות המדינה