יחסי עובד מעביד מרכיב מוביל ארונות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד מרכיב מוביל ארונות: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב-בית-הדין - מורל; נציגי הציבור - ה"ה כנעני ובאום; תב"ע מג/941-3) אשר דחה את תביעת המערער ל"פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ותגמולים", בקובעו שבינו לבין המשיבה (להלן - "רים") לא נוצרו יחסי עובד-מעביד. .2העובדות כפי שקבען בית-הדין קמא הן: א) המערער, נגר לפי מקצועו, עסק מ- 1968עד 1982בהרכבת ארונות של "רים" בבתי-לקוחות; ב) המערער היה מקבל "חבילת ארון", מוביל אותה לבית הלקוח ומרכיב את הארון; ג) רכב ההובלה היה בבעלות המערער ואחזקתו עליו; ד) בעד הובלה שולם למערער תשלום נפרד, מ"רים", ובחלק מהתקופה - מהלקוחות; ה) כלי העבודה, כגון מקדח חשמלי, משור חשמלי, מפתח צנורות, פטיש, צבת, מברגים - היו של המערער; ו) כשנזקק לכלים מיוחדים (גנרטור, משור חשמלי גדול, מכשיר להדבקת חרסינה) קיבלם מ"רים"; ז) תמורת עבודתו קיבל המערער מ"רים" תשלום עבור כל יחידה (יחידת "הרכבה"). אם משהו היה טעון תיקון בהרכבת הארון, עשה זאת המערער ללא תשלום נוסף; ח) המערער עבד לבדו, אך פעם אחת, במשך מספר חודשים, העסיק עובד ושילם לו את שכרו; ט) המערער לא עסק בשום עבודה עבור "רים" זולת בהרכבת ארונות, הוא גם לא קיבל עבודות מגורם אחר, אף כי הדבר לא נאסר עליו; י) במס הכנסה ובמוסד לביטוח לאומי היה למערער תיק של עובד עצמאי; יא) אצל "רים" עבדו אנשים אחרים בהרכבת ארונות ומעמדם היה, לכל הדעות, של שכירים. .3בית-הדין קמא פסק, שהמערער לא היה "משולב" במפעלה של "רים", לא נתקיימו בו הפן החיובי של מבחן ההשתלבות ואף לא הפן השלילי, המהווים את סימני ההיכר להיותו של אדם עובדו של הזולת. הפן השלילי - העדר עסק משלו - לא נתקיים, מאחר שלמערער היה עסק של הרכבת ארונות; אות לכך, שהשתמש בכלי רכב שהיה בבעלותו, ואחזקתו של הרכב היתה עליו; שימוש נכון בכלי הרכב יכול היה לשפר את הכנסותיו וזהו ביטוי לכך, כי בניהול עסקו היה היבט של רווח והפסד (הפסד התיקונים על חשבונו); כלי העבודה היו שלו ואלה לא היו כלים "פשוטים וזולים". ועוד סימן מובהק: שכירות פועל על חשבונו. .4 א) בהיפתח הדיון בערעור הודיעו באי-כוח הצדדים, כי אין מחלוקת ביניהם שהפן החיובי של מבחן ההשתלבות נתקיים במערער, ושנוי במחלוקת דבר קיומו של המבחן השלילי בלבד; ב) עיקר טענותיו של בא-כוח המערער היו, כי לבא-כוחו לא היה עסק משלו; פעילותו התבצעה כל כולה במסגרת המערך הארגוני של "רים", בין לפי שכר יומי - בעיקר בזמן האחרון כשעבד באולם התצוגות ובין בשכר "קבלני", לפי יחידות תוצרת. בסוף החודש היה מקבל את שכרו לפי מספר הארונות שהרכיב. מרכז הכובד היה בשלושה עניינים: המכונית - כלי העבודה - העסקת עובד. לעניין המכונית, טען הפרקליט המלומד, כי נושא ההתקשרות לא היה "נכס" (הרכב), אלא כושר עבודתו של אדם, ובגין ההובלה - במכונית פרטית שלו - שולם תשלום נפרד. אשר לכלי העבודה: בית-הדין קמא ייחס משקל מופרז לכלי העבודה, כלים נפוצים המצויים בהרבה בתים לשימוש פרטי. כלים גדולים ויקרי ערך הועמדו לרשות המערער, בשעת הצורך, על-ידי "רים". לעניין העסקת עובד" "רים" לא טענה וגם לא הוכיחה, שהמערער העסיק עובד. בעדותו אמר המערער, כי פעם אחת לאורך 15שנות עבודה, במשך מספר חודשים, העסיק פועל; ג) בא-כוח "רים" השיב, כי היותו של המערער בעל רכב היה אחד מתנאי העסקתו. כלי העבודה העיקריים היו של המערער ולעיתים רחוקות בלבד נזקק למכשירים של "רים". העסקת עובד שכיר על-ידי המערער כאשר ראה צורך בכך מלמדת, שהוא כלכל את מעשיו וכיוון את צעדיו בהתאם למתחייב מניהול עסקו. הצדדים ראו את הקשר ביניהם כקשר בין גורם חיצוני עצמאי המספק שירותים לבין מזמין שירותים. החל מ- 1982החלה "רים" להעסיק גם שכירים בהרכבת ארונות: הם קיבלו "תנאים סוציאליים", דמי נסיעה, לא היה להם רכב. .Iiפסק-דין .1הנתמלא במערער הפן השלילי שבמבחן ההשתלבות, היינו שאין לו עסק משלו? .2אין חולקין, שלמערער אין בתוככי דירתו או ב"חצריו" משרד או סדנה, שם מסחרי, כתובת להזמנות או שלט, ואין טוענים שהוא קיים רישומים עסקיים, הנהלת חשבונות פנקסים, וכד'. לעומת זאת יש לו מכונית פרטית מתוצרת פרינץ, עם "גג", והוא השתמש בה לצורכי עבודה - תמורת תשלום; היו לו כלי עבודה, חלקם חשמליים; הוא העסיק במשך מספר חודשים עובד שכיר לצדו. נניח לשאר הסממנים המנויים בסעיף 2שבהליך, שאינם משמעותיים ובוודאי לא חד-משמעיים, כגון: רישום כעובד עצמאי בביטוח לאומי ובמס הכנסה, החובה "לתקן על חשבונו" ליקויים הנובעים מהתקנת ארונות בבית לקוח. נציין, כי בעניין אחרון זה באה השאלה (הרטורית), האין זה מיסודותיו של שכר לפי "יחידות תוצרת" שהשכר משתלם עבור יחידה תקינה ולא עבור יחידה לקויה, ועל כן על העובד לתקן את הפגום. .3נותרו איפוא שלושת הגורמים האלה, עליהם הרחיבו הפרקליטים את הדיבור: רכב - כלי עבודה - העסקת עובד. א) כלי עבודה: הלכה פסוקה היא, כי "העזרות בכלי עזר אינה מטה בהכרח את הכף לצד זה או אחר, הכל תלוי בטיב הכלי, בשוויו הכספי, במשקל שנועד לו בהתקשרות בין הצדדים, וכו'..." (דב"ע לו/55-3, [1], בע' 89מול האות ה). כלי העבודה בהם מדובר כאן היו כלים שימושיים המצויים בהרבה בתי אב בישראל לצורך תיקונים ביתיים, כלים לא יקרים שאחסונם אינו מעורר בעיה של מקום - להבדיל מגנרטור, משור גדול ומכונת להדבקת חרסינה; ב) הרכב: אין מדובר ברכב מסחרי המהווה נשוא ההתקשרות (ענין גרטנהויז, דב"ע לג/72-3, [2]). בענייננו אנו, נשוא ההתקשרות היה עבודתו של אדם ולא שכירות כלי הובלה. ראה בקשר לכך פסק-הדין בעניין "ספורט-טוטו" (דב"ע לו/48-3, [3], בע' 159, סעיף 8). ג) העסקת עובד: בכגון דא נאמר כבר בדב"ע לא/6-2, [4], כי יכולים לתאר "מקרים לא מעטים בהם לא יישלל מעמדו של עובד כ'עובד' רק משום שנהג להעזר על-ידי אחרים כשהעבודה פשוטה ומכנית ביותר, או כשמתעורר צורך יוצא דופן" (שם, [4], בע' 222). .4אולם מעבר לכל אלה - גורם גורם ומשקלו הראוי - אין להתעלם מהראיה הכוללת. התמונה המשתקפת כשלמות אינה שלפנינו קבלן עצמאי, קבלן להתקנת רהיטים. נהפוך הוא. הסך הכל, כולל חובת השירות האישי, מצביע על היותו של המערער עובד ולא עובד עצמאי. .5הערעור מתקבל והעניין מוחזר לבית-הדין האזורי לבירור עתירתו של המערער לתשלומים שתבע. המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט בסך 000, 100שקל בתוספת מע"מ.רהיטים (תביעות)יחסי עובד מעביד