קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כוויות מתנור תאונת עבודה: זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת עבודה במפעל בו עבד ושהינו בבעלות הנתבע- אביו. הרקע העובדתי: התובע יליד 3.8.66 עבד בזמנים הרלוונטים לתאונה במפעל לעישון ושיווק מוצרי בשר אשר בבעלות הנתבע. ביום 21/10/94 במהלך יום העבודה עת עסק התובע בהדלקת תנור לעישון בשר שנמצא במפעל ואשר כבה לפתע, אחזה בו אש (להלן: התאונה) אשר כתוצאה ממנה נגרמו לתובע כוויות בפניו ובגופו. ממקום התאונה פונה התובע לביה"ח ע"ש שיבא שם אובחן כסובל מכוויות בהיקף של 28% דרגה 2 ואושפז למשך 22 ימים. נסיבות התאונה לא נסתרו על ידי הנתבע. אחריות הנתבע לתאונה: חובת הזהירות המושגית הקיימת בין עובד למעבידו הינה חובה ידועה ומוכרת המעוגנת בפסיקה ענפה ועוקבת וקובעת כי מחובתו של מעביד להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום או בתהליך העבודה. בע"א 663/88 שירזיאן יהודה נ' לבידי אשקלון בע"מ פד"י מז(3) 225 נפסק כי: "קיימת חובה כללית וגורפת מצד המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימלית". התובע הציג בפני בית המשפט חוות דעת של מומחה מטעם משרד העבודה והרווחה (ת - 5) אשר בדק את התנור וקבע כי אי המצאותו של שסתום "אל חוזר" אשר תפקידו להפסיק את זרימת הגז כאשר נכבית האש בתנור מהווה את הסיבה לתאונה. הנתבע לא סתר ממצא זה. אי המצאותו של שסתום ה"אל חוזר" מהווה כשלעצמה הפרה של חובת הזהירות ב"כ הנתבע מפנה לנסיבות המיוחדות של מקרה זה בו מדובר בעובד שהינו בנו של המעביד ובעסק משפחתי קטן. על אף עובדה זו אני סבורה שהנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כמעביד והפרה זו היא שגרמה לנזק שכן אך במקרה היה זה בנו שנפגע כתוצאה מההתלקחות ובנקל יכול היה להפגע כל אחד מחמשת עובדי המפעל. רשלנות תורמת: ההלכות שהשתרשו לעניין סוגיית אשם תורם ביחסי עובד מעביד קובעות כי יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה. בע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו פד"י לו(2)592 נקבע: "מגמה שהשתרשה בהלכות שנקבעו בבית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה אשר בה נפגע עובד יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או תרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתם מבצע העובד את המוטל עליו ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים ושהעובד יודרך כראוי". ואולם בשאלה זו יש חשיבות ליחסים המיוחדים בין התובע לנתבע ולעובדה כי מדובר באב ובן בעסק משפחתי קטן. בנסיבות המקרה יש להביא בחשבון את העובדה שהשיקול שהעובד לא ימלא אחר הוראה או לא ישאל שאלה את מעבידו מהחשש שיאבד את מקום עבודתו, והעומד בבסיס השיקולים לעניין חובת הזהירות ביחסי עובד מעביד , אין לו מקום במקרה שלפנינו. התובע תאר את התרחשות התאונה בסעיף 3 לתצהירו באומרו כי משהבחין שהתנור כבה: "סגרתי את ברז הגז והמתנתי מס' דקות על מנת לוודא שאדי הגז יצאו מן התנור. לאחר מכן פתחתי את דלת התנור על מנת להצית בו אש ובמקביל פתחתי את ברז הגז". בעדותו מתאר התובע את הארוע בע"מ 9 לפרוטוקול הדיון מיום 28/4/99 מול השורה 15 : "כשהתנור כבה, מיד ראיתי שהתנור כבה, דבר ראשון שעשיתי סגרתי את ברז הגז. דבר שני שעשיתי, פתחתי את דלת התנור לאוורור. דבר שלישי שעשיתי חיכיתי, אם אני זוכר נכון, משהו כמו 20 דקות עד חצי שעה כשהבחנתי שאני לא מריח בגז ניגשתי לתנור וכרעתי, פתחתי את הדלת הדלקתי את הגפרור ואז בום". על סמך גרסאותיו השונות של התובע בתצהירו ובעדותו סבורה אני כי התובע היה מודע לעובדת הצטברות אדי הגז בתוך התנור ועל הצורך להמתין בכדי שיתנדפו. מתעוררת שאלה באשר לסתירה בגרסאות התובע ביחס לסדר הפעולות בהם נקט לאחר שכבתה האש בתנור. התובע מצהיר בתצהירו כי המתין מס' דקות לאחר שכבתה האש ואז הצית גפרור ופתח את דלת התנור ואילו בחקירתו טוען התובע כי פתח את דלת התנור והמתין כ20- דקות ורק אז הצית את האש. סתירה זו בגרסאותיו של התובע מלמדת על כך שהתובע ידע שעליו לפתוח את דלת התנור בכדי לאפשר לאדי הגז להתנדף ואף על פי כן לא עשה כן אלא הצית תחילה גפרור ורק לאחר מכן פתח את דלת התנור כאמור בע"מ 11 לפרוטוקול הדיון מיום 28/4/99 מול השורה 4: "ש.ביהמ"ש: עוה"ד אומר שזה לא כתוב בתצהירך. בתצהיר כתוב שקודם סגרת את הברז, אח"כ המתנת ולאחר מכן פתחת את דלת התנור. ת. כן זה בדיוק מה שעשיתי." ברי כי אם התובע היה פותח את דלת התנור וממתין כ- 20 דקות עד להצתת האש, הארוע היה נמנע. אציין כי גם אם התובע לא ידע על דבר הצטברות אדי הגז שכן לגרסתו אין הוא עובד עם התנורים באופן קבוע, היה עליו לברר עובדה זו בטרם הצית את האש. התובע מעיד בע"מ 11 לפרוטוקול מול השורה 22: "זו הפעם הראשונה שתנור כבה לי". ולאור עובדה זו נראה כי התובע התרשל בכך שהצית את התנור לבדו מבלי לברר כיצד עליו לפעול בנסיבות כגון אלה בטרם מעשה ונראה כי טוב היה עושה אם היה ממתין לאדם שמכיר היטב את התנורים ולא ממהר להציתם לבדו. לאור האמור לעיל אני סבורה שיש להעריך את רשלנותו התורמת של התובע ב- 10% שכן התובע לא פעל כפי שאדם סביר היה פועל בנסיבות העניין עת הצית אש בתנור שאינו מכיר מבלי לפתוח את דלת התנור על אף שידע כי מדובר בתנור גז שכבה. ואולם, עובדת היעדרותו של שסתום "אל פסק" היא הסיבה העיקרית להתלקחות. גובה הנזק: כתוצאה מן התאונה נגרמו לתובע כוויות בפניו ובגפיו. התובע אושפז בבית החולים ע"ש שיבא ביחידת הכוויות למשך 22 ימים ואובחן בסובל מ- 28% כווית בדרגה ראשונה ושניה. המומחים הרפואיים שבדקו את התובע היו חלוקים בניהם באשר לשעור נכותו של התובע. דר' אריה אורנשטיין, מומחה מטעם התובע שבדק את התובע כ - 9 חודשים לאחר התאונה קבע כי לתובע נותרה נכות אסתטית ופונקציונלית בשעור 10%. דר' שריה כהנוביץ, מומחה מטעם הנתבע שבדק את התובע כ- 4 שנים לאחר התאונה קבע כי הצלקות שנותרו לתובע כתוצאה מהכוויות הן שיטחיות ולכן העריך את נכותו כנכות אסתטית בשעור של 1% . שתי ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי קבעו כי לתובע נותרה נכות זמנית בשעור 20% בין התאריכים 11/4/95 - 30/8/95 ובשעור של 10% בין התאריכים 30/11/95 - 1/12/95 וכי מיום זה ואילך לא נותרה לתובע נכות בשעור כלשהו כתוצאה מהתאונה. סבורה אני כי הזמן הרב שחלף מאז נבדק התובע על ידי דר' אורנשטיין מסביר את הפער שבקביעת המומחים ולאור האמור מעדיפה אני את הקביעה לפיה מדובר בנכות אסתטית בלבד. כאב וסבל: קביעתי היא כי כיום לא נותרה לתובע נכות תפקודית כלשהי ואולם מפאת העובדה שהתובע אושפז במשך 22 ימים במחלקת כוויות ואובחן כסובל מ- 28% כוויות בדרגה ראשונה ושניה והעובדה שלתובע נותרו צלקות הגורמות לו לאי נוחות ולעגמת נפש הריני מעמידה את הפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל בסך של -30,000 ש"ח. אובדן השתכרות בעתיד: סבורה אני כי לתובע לא נותרה נכות פונקציונלית כלשהי מן הנימוקים הבאים: כאמור לעיל עדיפה עלי קביעתו של דר' שריה כהנוביץ שהינה עדכנית יותר לפיה לתובע נותרה נכות אסתטית בשעור 1%. טענותיו של התובע בדבר הקושי לעמוד מול מקור חום אינן מבוססות דיין ונסמכות על חוות דעת שניתנה כ- 9 חודשים לאחר הארוע, דהיינו לפני 5 שנים. הנתבע הציג בפני חוות דעת עדכנית וכן את מסקנות ועדות המוסד לביטוח לאומי לפיהן לא נותרה לתובע נכות כלשהי ובוודאי לא נכות תפקודית. בנוסף אציין כי בעסק בו עובד התובע ושאותו ינהל בעתיד, עובדים עוד 5 עובדים שיכולים לבצע את הפעולה הדורשת עמידה מול מקור חום הנמשכת, לפי דברי התובע, זמן קצר. יצויין כי בחקירת התובע נתגלו סתירות לעניין השאלה האם הוא עצמו או אביו עובדים מול התנור בבדיקת טמפרטורת הבשר ונמצאים ליד מקור חום: בעמ' 15 לפרוטוקול עולה מדברי התובע מול השורה 13 שאת עבודת מדידת הטמפרטורה מבצע הוא בעצמו. ואילו בע"מ 8 לפרוטוקול הדיון מיום 28/4/99 עולה מדברי התובע מול השורה 16 כי: "מי שהתעסק בפועל בנושא התנורים היה אבא שלי. אני לא התעסקתי בתנורים". בהמשך, בע"מ 12 לפרוטוקול ממשיך התובע ואומר כי אביו ועובדים נוספים במפעל הם אלו שמודדים את טמפרטורת הבשר: "המפעל של 5 אנשים. אבי חלק מצוות העובדים והוא גם עושה את זה. בעקרון בעל המקצוע זה אבא שלי והוא מחליט מתי לסגור את התנור." ועל כן, לא נותר לי אלא לקבוע שאין בפציעתו של התובע כדי למנוע ממנו להמשיך ולעסוק בעיסוקו הקודם. אובדן השתכרות בעבר: משכורתו של התובע בחודשים שקדמו לתאונה היתה 8,500 ש"ח בחודש כאשר התובע נעדר מעבודתו במשך שלושה וחצי חודשים ובסך הכל הפסיד התובע 25,500 ש"ח. לסיכום: הנתבע ישלם לתובע 30,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל בגין כאב וסבל. כן ישלם הנתבע 25,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.11.94 ועד למועד התשלום בפועל. מסך הפיצוי הכולל יש להפחית 10% בשל רשלנות תורמת ולנכות את התשלומים אותם קיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי והמסתכמים בסך 37,121 ש"ח. כן ישלם הנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשעור 15% מן הסכום שנפסק + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. כוויהמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)תאונת עבודה