קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כיב במערכת העיכול עקב שירות במשטרה: השופט א. רבלין: .1זהו ערעור על החלטת ועדת הערעורים לנכים הפועלת מכח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט- 1959(להלן: "חוק הנכים"). הועדה דחתה את הערעור שהגיש לה המערער על החלטת קצין התגמולים, בקובעה כי מחלתו של המערער הוחמרה תוך כדי שרות, ועקב השרות אך לא נגרמה תוך השרות. העובדות אשר שימשו את ועדת הערעורים הובאו כולן בתצהיר שעשה המערער, המערער לא נדרש להחקר על תצהירו והועדה ראתה בנטען בו עובדות בלתי מוכחשות. על פי הכתוב בתצהיר גויס המערער למשטרת ישראל מיד עם שחרורו משרות סדיר בצה"ל. הוא גויס למשטרה עם "פרופיל" 97, בלא כל סימני מחלה, ושוחרר ב"פרופיל" .21 תחילה, מילא תפקידי סיור ולאחר מכן עבר לתפקידי חקירות ומודיעין. תחום זה של השרות כלל יציאות למארבים שהתבצעו במשך שעות ארוכות, לעיתים בין 12ל-18, שעות זאת בכל מזג אויר "בחורף המדברי הקר מאוד בלילות ובקיץ הלוהט והצורב". למערער לא סופקה כלכלה כלשהיא בכל אותם שעות ארוכות. בנוסף לתנאים הפיזיים הקשים היה נתון המערער, וכך גם בני משפחתו, במתח מתמיד ובחרדה בלתי פוסקת, בשל הטרדות טלפוניות ואיומים שהופנו אליהם מגורמים פליליים. בשנת 1982, החל המערער לחוש כאבים בבטנו והחל לסבול מצרבות, הוא קיבל תרופות כלשהן, בלא הועיל, והמשיך, חרף מצבו, לתפקד בכל סוגי הפעילויות האמורות. בבדיקות שנערכו לו בשנת 1986נקבע כי הוא סובל מכיב בתריסריון. בסופו של דבר התדרדר מצבו והומלץ לנתחו. כאמור, היה המערער בריא לחלוטין עם גיוסו למטרה ואיש במשפחתו הענפה לא לקה מעולם במחלת כיב במערכת העיקול או מחלה דומה אחרת. עובדות אלה כולן לא היו במחלוקת והועדה קיבלה אותן כמוכחות. .2אשר לקשר בין תנאי השירות של התובע לבין התפרצות המחלה שארעה במהלך שרותו במשטרה, הובאו בפני הוועדה שתי חוות דעת רפואיות שונות. האחת, חוות דעת רפואית של דר' גילון, זו שקצין התגמולים סמך עליה, והאחרת חוות דעת של פרופ' רטן, שהמערער מבקש לסמוך עליה. דר' גילון, מומחה למחלות פנימיות וגסטרואנטרולוגיה, סבור היה שהמדובר במחלה שכיחה ממילא אצל גברים בקבוצת הגיל אליה משתייך המערער. פרופ' רטן, מומחה גם הוא למחלות דרכי העיכול ומחלות פנימיות, סבור היה כי המחלה התפתחה אצל המערער עקב התנאים הסביבתיים הקשים, העבודה הקשה, והרגלי התזונה והשינה אשר לקו בחסר. פרופ' רטן מצא קשר סיבתי בין תנאי התעסוקה הקשים לבין הופעת הכיב העיכולי. בפועל גם דר' גילון מסכים כי תנאים סביבתיים עלולים להשפיע על התפתחות המחלה הזו, כפי שהם יכולים להשפיע על כל מחלה כרונית אחרת. תנאים חיצוניים, כגון מצבי מתח, יכולים גם לדעתו להשפיע על מהלך המחלה. אלא שהוא סבור כי הגורמים המדויקים להווצרותה אינם ברורים עדיין, וכי נמשכים המחקרים לאיתור הגורמים להתפתחותה. להשקפתו, קיים רקע תורשתי חזק בהווצרות מחלת הכיב ועל כן הוא בא לכלל מסקנה כי אין קשר סיבתי בין מחלת המערער לבין השרות במשטרה. הוא מסכים עם זאת כי יתכן שמחלתו של המערער הוחמרה "זמנית" בתקופת השרות במשטרה. .3ועדת הערעורים קבעה כי "כאשר קיימות שתי אסכולות רפואיות, האחת המקילה עם המערער והשניה המחמירה עמו, הרי שכלל גדול הוא, שבשאלות של רפואה, המטפלות בנושאים שבהם הועדה דנה, יתן בית המשפט משקל מירבי לדעה המקילה על המערער". השקפה דומה, אף כי לא זהה, אכן מוצאת ביטויה בפסיקה. הועדה גם מסתמכת על קביעתו של בית משפט העליון כי מקום בו מחלתו של התובע פרצה לראשונה בעת שרותו והוכח קשר סיבתי לשרותו, הרי שלמרות קיומה, עוד טרם השרות, של נטיה קונסטיטוציונלית, אצל התובע ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השרות ולא רק הוחמרה על ידיו. מן הבחינה העובדתית באה גם הועדה לכלל מסקנה כי "מתקבל מאוד על הדעת שפרוץ המחלה התרחש כתוצאה מתנאי השרות של המערער". הוועדה קבעה עוד כעובדה, כי אין עדות לגורם תורשתי לפרוץ המחלה אצל התובע משנקבע, כאמור, כי התובע עצמו, וכל בני משפחתו, לא סבלו מעולם ממחלה דומה. עפ"י המסקנות העובדתיות שאומצו ע"י בית המשפט קמא ועל סמך ההלכות המשפטיות שהיא סמכה עליהן, היה עליה להגיע, לכאורה, גם לשיטתה, למסקנה כי המחלה נגרמה עקב שרותו של המערער ותוך כדי שרותו ולא רק הוחמרה. הערעור מכוון כנגד בחירתה במסקנה ההפוכה. .4כבר בע"א 418/73, יוסף לייט נ' קצין התגמולים, פ"ד כט (1) 136, נדון מקרה דומה בבית המשפט העליון. באותו ענין התגלתה מחלת הסכרת שהיתה טבועה בגופו של התובע לראשונה בתקופת שרותו הצבאי. הועדה הרפואית שדנה בערעורו שם דחתה את התביעה להכיר במחלה הנובעת מן השרות, בין היתר משום שלא היו מאורעות יוצאי דופן בתנאי השרות שלו. בקבלו את הערעור ובהסתמכו על פסיקה קודמת הדגיש בית המשפט העליון, כי: "השאלה האמיתית היא אם האיש היה נתון בתנאים קשים יוצרי מתח ודאגה מעל ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחייו האזרחיים הרגילים, ולאו דווקא אם ארעה לו בעת שרותו ארוע יוצא דופן". ובאשר לשאלה אם יש לראות בתנאי השרות האלה גורמים להחמרה של המחלה או גרימה מלאה של המחלה, קובע כי: "התשובה לשאלה זו תלויה בכך, אם המחלה ... שהיתה טבועה בקרב המערער נתגלתה אצלו בצורה פעילה עוד לפני השרות הצבאי. ומאחר וכאן, כמו שם, לפני גיוסו של המערער לשרות צבאי לא הופיעו שום גילויים חיצוניים של מחלת הסכרת, יש לקבוע כי מבחינה משפטית נגרמה נכותו עקב מחלה זו במלואה, ולא רק הוחמרה עקב תנאי השירות". דברים אלה יפים גם בענינינו: משלא היתה מחלוקת כי לפני גיוסו של המערער לשרות לא הופיעו שום גילויים חיצוניים של המחלה, ומשאין גם מחלוקת כי המערער היה נתון במצבים קשים במיוחד, יוצרי מתח ודאגה מעל ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחייו האזרחיים הרגילים, הרי אם יוכח קשר סיבתי בין אלה לבין התפרצות המחלה יהא ראוי לקבוע כי מבחינה משפטית הוסבה נכותו עקב תנאי השירות. .5נותר עוד לבחון לפיכך, את השאלה האם אכן ראוי היה לקבוע כי תנאים קשים אלה קשורים מן הבחינה הרפואית להתפרצות המחלה כפי שארעה אצל התובע. כאמור, חוות הדעת של פרופ' רטן קובעת באורח חד משמעי קיום קשר בין התפרצות המחלה לבין תנאים של מתח נפשי וכלכלה ושינה לא מסודרים דוגמת אלה בהם היה נתון התובע: גם הרופא שעל חוות דעתו הסתמך קצין התגמולים לא שלל את האפשרות לקיומו של קשר כזה. מכל מקום, אף אם נתקיימה מחלוקת של ממש בין המומחים הרפואיים בשאלה עקרונית הנוגעת לגורמים האפשריים למחלה הרי קיומה פועל כאן לטובתו של המערער ולא נגדו. בע"א 652/69, שלום בוסני נ. קצין התגמולים, פ"ד כ"ד (1) 217, ובד"נ 3/70 באותו ענין (פ"ד כ"ד (1) 637, 643) פסק בית המשפט העליון כי מקום שקיימות שתי אסכולות רפואיות לגבי גורמי המחלה, וחילוקי הדיעות שבין הרופאים המומחים לא יושבו אין דוחים את התביעה בשל כך שהתובע לא שיכנע את קצין התגמולים בצדקת האסכולה התומכת בתביעתו: "מקום שגדולי הרפואה אינם יכולים להשתוות, אי אתה יכול להטיל על החייל גזירה שאינו יכול לעמוד בה". בדומה נקבע עוד בע"א 460/73, קרויטורו נ' קצין התגמולים, פ"ב כ"ט (1) 288, כי: "לגבי החייל התובע, די בכך שהדעה המטיבה עימו אינה מופרכת .. שאם לא תאמר כן, תדחה תביעת תגמול של נכה כל אימת שחכמי הרפואה חלוקים". וכן די לו (לתובע) להוכיח "שחכמי הרפואה מכירים בקשר שבין המאמץ הגופני לבין הנכות וכי דעתם אינה מופרכת מדעיקרא" (שם בעמ' 292). בפועל אין כאן העדפה של האסכולה המקילה על המחמירה. אלא משקיימת מחלוקת בין שתי אסכולות ואין האחת זוכה לתמיכה רבה יותר מחברתה, במצב כזה יוצא הנכה וידו על העליונה, והעדפת האסכולה המקילה אינה אלא תוצאה נגררת המתקבלת בדיעבד, משיקולים בדבר קביעת נטל ההוכחה, (מ"א 472/89פ"ד מה (5) 203מפי כב' הנשיא שמגר). .6בענינינו ניתן לאמר, למצער, כי שתי האסכולות ראויות היו להתקבל במידה שווה, אף כי, לדעתי, האחת - זו שהמערער סומך עליה - גוברת במעט על רעותה, משאין האחרת שוללת אותה לחלוטין. אין זה המקרה בו קיימת אפלה מוחלטת בה מגששים החוקרים הרפואיים, מקום בו מדע הרפואה אינו מציע כל תשובה לשאלת הקשר הסיבתי, בין גורם פלוני לבין מחלה אלמונית, כפי שהיה במקרה שנדון בד"נ 38/84, לוי נ' קצין התגמולים, (לא פורסם). בענינינו הצביע מדע הרפואה על הקשר הסיבתי בין תנאי המחיה הקשים לבין התפרצות מחלת הכיב העיכולי ואף המומחה שקצין התגמולים סמך עליו מתייחס בחוות הדעת שלו לאותה אסכולה רפואית המאמץ את קיומו של קשר כזה. .7המבקש להכיר בו כנכה לפי החוק חייב להוכיח כי מחלתו נגרמה בעת שרותו הצבעי ועקב שרותו. שלא כמו במקרים הנדונים על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י - 1950, לא השתנה על פי חוק הנכים הכלל הראיתי הבסיסי הזה. עם זאת הביאו שיקולי מדיניות משפטית, שביסוד החוק, להתפתחותם של הלכות המקילות עם מי שמבקש להכיר בנכותו, בנסיבות מסויימות : ע"א 472/89, ק' התגמולים נ. רוט, פ"ד מ"ה (5) 203, מפי כבוד הנשיא שמגר. וכך נקבע: "מקום שמחלתו של התובע פרצה לראשונה בעת שרותו, והוכח קשר סיבתי לשרות, הרי שלמרות קיומה של נטיה קונסטיטוציונאלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השרות ולא הוחמרה על ידו". (שם עמ' 210). קל וחומר מקום בו לא הוכח קיומה של נטיה קונסטיטוציונלאלית ללקות במחלה שפרצה כאמור. אשר לשאלת הקשר הסיבתי המשפטי, זה איננו יכול להווצר ללא כל ראיה מדעית על קיום האפשרות של קשר סיבתי רפואי (שם עמ' 211). במקרה שבפנינו באה ראיה כזו לפני וועדת הערעורים. יתרה מכך, בהתקיים נסיבות מיוחדות בשרות, מתקיימת חזקה הקושרת את התפרצות המחלה במהלך השרות בתנאי השירות - זאת אפילו לא הצביע התובע על ארוע חריג אשר שימש כמנוף לפרוץ המחלה. משהוכיח התובע קיומן של נסיבות מיוחדות, כאמור, במהלך השירות על קצין התגמולים הנטל לסתור את קיומו של הקשר הסיבתי, נראה כי בנסיבות שהוועדה ראתה אותן כמוכחות, הרים התובע את הנטל העיקרי המוטל עליו להוכיח כי המחלה נגרמה עקב השירות ולא רק הוחרמה על ידיו. התוצאה היא שהייתי מקבל את הערעור וקובע שיש להכיר בנכות המערער כתוצאה ממחלת הכיב העיכולי כנכות שהוסבה לו עקב השירות. א. ריבלין שופט אני מסכים אני מסכים י. בנאי אב"ד י. פלפל שופט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט א. ריבלין. משטרה