בית המשפט ציין כי כאשר מדובר באישה שהיא אם חד-הורית שחברה לחיים נפטר בעת בניית הבית בגינו נלקחו המשכנתאות, המשלמת את חובותיה לבנק באופן שוטף, גם אם במקרים חריגים דילגה על תשלומים בודדים, אשר הודיעה כל העת לבנק שהיא מוכנה לשלם את חובה - ובלבד שיינתן לה חשבון ברור ומובן אך לא קיבלה אותו, ואשר הוכיחה נכונותה לפרוע חובה, כפי שאכן נראה מן היתרה ל31.12.97- - לא הייתה כל הצדקה לניסיון מימוש ביתה (השווה כ700,000- ש"ח) בגין חוב של כמה אלפי שקלים, שהמבקשת הייתה משלמת אף קודם לכן - אילו רק קיבלה חשבון ראוי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימוש משכנתא של אם חד הורית על ידי הבנק: 1. אני דנה בבקשה זו כבערעור עצמו. 2. לאחר שעיינתי בבקשה, הוריתי ביום 21.6.98 למבקשת להבהיר לבית המשפט מדוע לא התגוננה בתביעות שהוגשו נגדה על-ידי המשיב בשעתו וניתנו בהם פסקי דין ללא הגנה, ומדוע הורתה להפסיק את תשלומיה למשיבה במסגרת הוראות קבע; והוריתי למשיב להגיב לבקשה בכתב, ולצרף לתגובתו את פירוט חוב המבקשת מעת היווצרו עד יום מתן החלטת ראש הוצל"פ מיום 23.2.98 - וזאת במתכונת מובנת לבית המשפט. 3. ההחלטה הנ"ל ניתנה מן הטעם שהמבקשת טענה בבקשתה כי לאורך כל הדרך ביקשה לקבל חשבון ברור מהמשיב כדי לעמוד על גובה חובה לו על מנת לפרעו - אך לא נענתה. 4. המבקשת הגיעה לי תצהיר בו הבהירה כי עם קבלת התביעות בסדר דין מקוצר - קיבלה באת כוחה את הסכמת ב"כ המשיב לארכה להגשת כתב הגנה על מנת לאפשר לה לשלם את חובה מחוץ לכותלי בית המשפט. כן הצהירה המבקשת כי שילמה למשיב סך של 5,300 ש"ח, שהוא רוב החוב, ונותר חוב של 860 ש"ח בלבד. לאחר מכן החל המשיב להעלות את הסכומים שגבה ממנה בהוראת הקבע, והיא סברה שבכך הינה פורעת גם את יתרת החוב ועל כן יימחקו התביעות נגדה, כפי שהבטיח ב"כ המשיב לבאת כוח המבקשת. 5. בתצהירה טענה המבקשת כי ב"כ המשיב לא עמד בדיבורו למחיקת התביעות כפי שהתחייב, ובמקום זאת ניסה לממש את מלוא המשכנתא בגין סכום פעוט שנותרה חייבת - הכל כדי להגדיל את שכר טרחתו. 6. לטענתה, שילמה המבקשת למשיב למעלה מהמגיע לו בפועל, אולם אין ביכולתה להוכיח זאת משום שהמשיב לא המציא לה פירוט ברור ומובן של תשלומיה ושל חובה. 7. לעניין ביטול הוראת הקבע - נתנה המבקשת נימוקים, שלא כולם מקובלים עלי, אך טענה כי למרות שפעלה (לפי עצת מנהל סניף הבנק שלה), בעניין הוראות הקבע למשך תקופה מסוימת, בכל זאת שילמה בפועל למשיב את הסכומים החודשיים למעט שני חודשים בהם הייתה בחו"ל. עוד טענה המבקשת בתצהירה כי לא נתנה לבנק שלה הוראת ביטול לגבי הוראת הקבע לתשלום למשיב, והבנק שלה פעל בנדון על פי המלצת מנהלו למבקשת. 8. המשיב המציא לבית המשפט את תגובתו בצירוף מסמכים רבים, וכן בצירוף פירוט מובן של חוב המבקשת לכל אחת מהשנים - 1995, 1996 ו1997-. 9. עם זאת צורפו ע"י המשיב החשבונות שנשלחו בשעתו למבקשת, ועלי להודות שלא הבינותי אותם כלל. כשביקשתי מן הבנק שלי הסבר לחשבונות מסוג זה - נאמר לי ע"י עובדי הבנק שגם הם לא מבינים את החשבונות הללו, וכי לצורך הבנתם - עלי לפנות לבנקים למשכנתאות. 10. ברור, איפוא, כי העובדה שלא ניתנו למבקשת חשבונות המובנים ללווה ההדיוט (ונראה כי פרט ליחידי סגולה - כולנו הדיוטות בחשבונות מסוג זה) - גרמה לכך שהמבקשת לא הבינה אם נשארה חייבת עדיין כספים בגין ההלוואות שלקחה, ואם כן - כמה ולמה, ומחדל זה גרם לכל ההליכים המשפטיים שבין המבקשת למשיב עד היום. 11. נראה לי כי טוב יעשה כל בנק למשכנתאות אם ימציא ללווה שלו, לפחות אחת לשנה באופן שוטף, ובוודאי כאשר נטעת טענה של פיגור בתשלום - חשבון מן הסוג הברור שהמשיב נתן לבית המשפט לאחר הוראה מפורשת לעשות כן, ולא מן הסוג שהוא נוהג לתת ללקוח - תדפיס מחשב, ששום אדם שאין לו התמחות מיוחדת בכך (כולל שופטים ועובדי בנק רגיל) - אינו מסוגל להבינו. 12. מן החשבונות שהומצאו לי ע"י המשיב עולה כי חובה של המבקשת - בהלוואה מס' 10-2006963-01-60 עמד - נכון ליום 31.12.95 - על סך 5,390.45- ש"ח; ונכון ליום 31.12.96- - על סך 11,779.99- ש"ח; ונכון ליום 31.12.97 - על סך 0 ש"ח; ובהלוואה מס' 10-2009286-01-54 עמד - נכון ליום 31.12.95 - על סך 4,482.23- ש"ח; נכון ליום 31.12.96 - על סך 8,601.72- ש"ח; ונכון ליום 31.12.97 - על סך 490.09- ש"ח. 13. נראה, איפוא, כי כאשר נמסרים למבקשת נתונים על חובה, כפי שביקשה כל העת - היא אכן משלמת את חובה על חשבון המשכנתאות. 14. הויכוח בין הצדדים היום הוא על גובה שכר הטרחה המגיע למשיב בגין ההליכים שנקט נגד המבקשת. הצדדים הודיעו (ביום בלתי ידוע) לבית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 1457/97 על הסדר פשרה, לפיו התביעה באותו תיק - תדחה, ושאלת גובה ההוצאות ושכר הטרחה לו זכאי המשיב בתיק המימוש בלשכת הוצל"פ בירושלים - תובא להכרעת ראש הוצל"פ בירושלים, לאחר קבלת טענות הצדדים. 15. ראש הוצל"פ קבע לפי הסדר זה שכר טרחה של 15,000 ש"ח- ועל כך הערעור שלפני. 16. נראה לי כי הערעור בדין יסודו. 17. כאשר מדובר באישה (שאגב - היא אם חד-הורית שחברה לחיים נפטר בעת בניית הבית בגינו נלקחו המשכנתאות), המשלמת את חובותיה לבנק באופן שוטף, גם אם במקרים חריגים דילגה על תשלומים בודדים, אשר הודיעה כל העת לבנק שהיא מוכנה לשלם את חובה - ובלבד שיינתן לה חשבון ברור ומובן אך לא קיבלה אותו, ואשר הוכיחה נכונותה לפרוע חובה, כפי שאכן נראה מן היתרה ל31.12.97- - לא הייתה כל הצדקה לניסיון מימוש ביתה (השווה כ700,000- ש"ח) בגין חוב של כמה אלפי שקלים, שהמבקשת הייתה משלמת אף קודם לכן - אילו רק קיבלה חשבון ראוי. 18. נוכח האמור לעיל נראה לי כי טעה ראש הוצל"פ טעות רבתי בקבעו שכר טרחה בסך 15,000 ש"ח, כאשר חוב הפיגור כולו, (אף אליבא דמשיב עצמו), הגיע בשיאו, בדצמבר 96', לסכום המירבי של 26,262- ש"ח בלבד, (וקודם לכן - אף פחות). 19. בוודאי לא היה מקום לממש את כל המשכנתא רק בשל חוב של שכר טרחת עורך דין. 20. יתרה מזו, ניתן היה לעקל משכורת של המבקשת, לעקל חפצים בביתה, או אף לפנות לערב - לפני שננקטת פעולה דרסטית של מימוש כל המשכנתא בגין חוב לא גבוה, יחסית. 21. בהתחשב בכל האמור לעיל לא היה כלל מקום להורות על תשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין למשיב שלא עמד בחובתו המינימלית למסור למבקשת חשבון ברור ומובן של תשלומיה וחובותיה לו. אולם מאחר שהמבקשת בכל זאת נותרה בחוב מסוים בשל אי תשלום מלוא התשלומים באופן שוטף, ובהתחשב בגובה החוב המירבי, אני קובעת כי המבקשת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 3,000- ש"ח + מע"מ. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום 1.8.97 ועד יום התשלום בפועל. אני ממליצה למבקשת לשלם סכום זה בנפרד מהחזר חוב המשכנתא, ובהקדם, תוך ציון ייעוד הסכום, על מנת למנוע זקיפת תשלומיה השוטפים על חשבון שכר טרחה זה, דבר שיגרור ריבית גבוהה בהרבה מהריבית החוקי המתחייבת.בנקמשכנתאמימוש משכנתאאם חד הורית / משפחה חד הוריתמקרקעין