התובעת נפגעה בתאונת דרכים קשה. בית המשפט דן בין היתר בסוגיית ניכוי תגמולי מל''ל בתאונת דרכים: בפני בית המשפט עמדו מספר שאלות לגבי ניכוי כספים מסכום התביעה שנפסק לה. ניכוי קצבת נכות כללית מביטוח לאומי ניכוי קצבת שאירים מביטוח לאומי ניכוי קצבת ניידות מביטוח לאומי ניכוי תשלומים תכופים (בעניין זה לא הייתה מחלוקת) בית המשפט פסק כי מסכום הפיצויים יש לנכות את התשלומים התכופים, אשר שולמו לתובעת עד היום ורק את תשלומי המוסד לבטוח לאומי אשר שולמו לתובעת כפי שהוסבר לעיל. על פי חוות דעתו של האקטואר מר שי ספיר (ראה נ/ 13(1)) סכום התשלומים התכופים בתוספת הפרשי שיערוך המשוערך להיום, אשר קיבלה התובעת מנתבעת מס' 2, עד ליום 30.11.91הוא 948, 400ש"ח (במעוגל). בנוסף, יש לנכות את התשלומים התכופים אשר שולמו לתובעת מיום 30.11.91 עד היום. לענין ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי. התובעת קיבלה קיצבת נכות כללית מהמוסד עד לסוף חודש יוני 1992, מועד בו נפטר בעלה של התובעת. עם פטירתו, קמה לתובעת הזכות לקצבת שארים ואכן מ - 1.7.92בחרה התובעת לוותר על קיצבת נכות כללית בסך של -. 901ש"ח ולקבל קיצבת שארים, בשיעור של -. 751ש"ח. ב"כ הנתבעים מגדיר בחירה זו כ"תחבולה", בניגוד לעקרונות הקטנת הנזק, על פיהם אמורה התובעת לפעול. לטענתו, יש לנכות מסכום הפיצויים, את הקיצבאות, אשר שולמו לתובעת בפועל וכן את קיצבאות הנכות הכללית שהתובעת עשויה היתה לקבל בעתיד, אלמלא בחירתה כאמור לעיל. לחילופין, טוען ב"כ הנתבעים, כי על בית המשפט להורות על הקפאת יתרת הסכום המגיעה לתובעת במסגרת הנכות הכללית, על מנת להבטיח, שהתובעת לא תחזור בה מבחירתה בקיצבת השארים ותשוב ותתבע את קיצבת הנכות הכללית, לאחר שינתן פסק הדין. זאת, כדי למנוע מהנתבעים את חשיפתם לתביעת שיפוי מהמוסד. בנוסף, טוען ב"כ הנתבעים, יש לנכות מסכום הפיצויים את שווי הקצבאות שעשויה התובעת לקבל מהמוסד, בגין זכאותה לקיצבת ניידות. לחילופין, מבקש ב"כ הנתבעים מבית המשפט, להורות על הקפאת הסכום המגיע לה במסגרת זו, כדי להבטיח שלא תשוב ותתבע אותו לאחר מתן פסק הדין. (בענין ניידות הרכב כבר ציינו לעיל כי אין צורך לדון בכך במקרה שלפנינו). ב"כ התובעת, אינו חולק כי יש לנכות מסכום הפיצויים, המגיעים לתובעת, את סכום הקצבאות אשר שולמו לה עד ליום 1.7.92, במסגרת קצבת הנכות הכללית. לטענתו, חוק הבטוח הלאומי, מקנה לתובעת במקרה דנן, זכאות לקצבת שאירים ולקצבת נכות כללית, אך התובעת אינה רשאית לגבות את שתי הקצבאות יחד. מכל מקום, זכאותה של התובעת לקצבת השאירים איננה קשורה לתאונה הנדונה. לפיכך, אין הנתבעים זכאים להינות מניכוי, כטענתם. אכן התובעת פעלה על פי החוק ולפיכך היא רשאית לבחור במה שבחרה. אין מדובר בתביעה של עובד נגד המעביד ולא בגימלה בגין פגיעה כזו ולכן לא חל כאן סעיף 82לפקודת הנזיקין. יתר-על כן אם היתה התובעת בוחרת בקצבת נכות כללית-היתה קמה למוסד תביעה לפיצוי. משבחרה התובעת בקצבת שאירים - אין היא יכולה לשנות בחירה זו אלא ברשות המוסד. אין במעשיה משום הימנעות מחובת הקטנת הנזק (ראה סעיף 143(ב) 1לחוק הביטוח הלאומי וראה דברי עדת התביעה תקווה סלומון (עמ' 275-274). מכל מקום אין לדרוש מהתובעת כי תרע עם עצמה כדי להיטיב עם הנתבעת (או עם המוסד לבטוח לאומי). מה עוד, שבענייננו מדובר בפער קטן בין שעור כל אחת מהקצבאות, כשתשלום קיצבת נכות כללית נפסקת בגיל 65ואילו קצבת השאירים נמשכת כל ימי חייה של האלמנה (כל עוד היא באלמנותה). אכן התובעת אינה זכאית לגבות את שתי הקצבאות יחד. התובעת בחרה משיקוליה, בזכאותה לקצבת שאירים עקב פטירת בעלה המנוח. זכאות זו, באה עקב אירוע, שאיננו קשור לתאונת הדרכים הנדונה ולפיכך, אין עילה לניכוי סכומים שהיו אמורים להשתלם לידי התובעת כקיצבת נכות כללית ואשר התובעת בחרה שלא לגבותם, על פי העמדת זכות הבחירה בין הקצבאות על ידי המחוקק. אם בכל זאת ימצא המוסד לנכון לאפשר לה בחירה שונה יהא המוסד מנוע מלתבוע משברור לו שחישוב הפיצוי נעשה בהסתמך על בחירת התובעת והוא רשאי לסרב מתן גימלה זו (ראה סעיף 150(ב) לחוק הביטוח הלאומי) או הוא רשאי לפעול לפי סעיף 151לחוק האמור. מכל האמור לעיל, יש לנכות מסכום הפיצויים המגיעים לתובעת, כמצוין בסעיף 9, את סכום קצבאות הנכות הכללית לפי פרק ו' 2לחוק הבטוח הלאומי אותן קיבלה עד ליום 1.7.92(ראה חוות דעתו של האקטואר מר שי ספיר המצורפת לסיכומי ב"כ הנתבעים ומסומנת כנספח ו' (2)). סכום זה, לאחר שיערוך וללא ריבית, מסתכם ב-. 357, 73ש"ח (במעוגל). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי קצבאות ביטוח לאומי בתאונת דרכים: .1התובעת ילידת 30/5/1951 מנהלת חשבונות במקצועה, נפגעה ביום 2.11.86 מפגיעת אוטובוס שהיה נהוג על ידי הנתבע הראשון (התובעת היתה אז כבת 35וחצי). הנתבעת השניה היא חברת בטוח אשר ביטחה את הרכב המעורב בתאונה (להלן: המבטחת). כתוצאה מאותה תאונה סבלה התובעת מחבלה בבטנה, משבר באגן הירכיים ורגלה הימנית נקטעה מעל הברך. כן סבלה התובעת מצלקות שונות (ראה ת/18). .2בעקבות התאונה אושפזה התובעת לתקופה של 166יום (ראה ת/18) ונקבעו לה על ידי המומחה האורטופדי ד"ר י.פישמן, אשר מונה בהסכמת ב"כ הצדדים, כמומחה מטעם בית המשפט ביום 10/11/88: % 80נכות לצמיתות על פי סעיף 47(6) לתקנות לקביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, לפי חוק הבטוח הלאומי תשכ"ח- 1968(להלן: חוק הביטוח הלאומי) במסגרת ועדה רפואית ליד המוסד לביטוח לאומי (להלן:ו-המוסד). בנוסף, קבע המומחה % 10נכות לצמיתות בגין צלקות שהותירו פגם אסתטי לפי סעיף 75(1) ב' לתקנות האמורות. .3ב"כ הנתבעים הודה בחבות הנתבעים לפצות את התובעת, אך קיימת מחלוקת לגבי שעור הפיצוי, אחוזי הנכות התפקודית, הקפי עיסוקה של התובעת עובר לתאונה ופרטי הנזק השונים. .4ב"כ התובעת טוען כי התובעת עבדה כמנהלת חשבונות בחברת "רים תעשיות" (להלן:נ"רים") תקופה מצטברת של 4שנים. בשנת 1984הפסיקה עבודתה בשל לידה וחזרה לעבוד ב"רים" כ- 3חודשים לפני התאונה, במשרה חלקית. התובעת התכוונה להגדיל את היקף משרתה למשרה מלאה ברגע שבתה תגדל. עוד טוען ב"כ התובעת כי יש לחשב את הפסדי התובעת על בסיס הפסד טוטלי של % 100מכושר ההשתכרות, עקב מוגבלותה הקשה. ב"כ הנתבעים טוען כי נכותה התפקודית של התובעת קטנה משעור הנכות הרפואית אותה קבע ד"ר פישמן וכי אין מניעה שהתובעת, שהינה מנהלת חשבונות במקצועה, תשוב למעגל העבודה בביתה או מחוצה לו. ב"כ הנתבעים מסתמך על סדרת תמונות (נ/20) אשר מתעדות פעילות של התובעת כפי שצולמה ע"י חוקרים פרטיים וכן על קביעת ד"ר פישמן בתשובה לשאלות הבהרה כי התובעת יכולה לעבוד בעבודה משרדית בישיבה למשך 5שעות, לא רצופות, בתנאי שיתאפשרו הפסקות של 15- 10דקות לאחר ישיבה של כל שעה. כמו כן טוען ב"כ הנתבעים כי התובעת עבדה ב"רים" במשרה מלאה. ב"כ התובעת טוען כי מבחינה מעשית העסקה כאמור בלתי אפשרית מאחר וכתוצאה מהתאונה מוגבלת התובעת בצורה קשה. ברוב שעות היממה היא מרותקת לכסא גלגלים ובאשר היא משתמשת בפרוטזה היא, למעשה, כמעט ואינה מסוגלת לשבת, לעמוד או ללכת במידה שתאפשר לה עבודה במצב סטטי הנדרש בעבודה כלשהי. לפיכך, גם אם היתה מתאפשרת לתובעת האפשרות לשוב ואפילו חלקית לעבודה, הרי שלא היה נמצא מקום עבודה התואם את מגבלותיה וצרכיה. לפיכך, לטענתו, נשלל לחלוטין כושר השתכרותה ויש להעמיד את נכותה הפונקציונלית על שיעור של %.100 .5ממכלול הנתונים, נראים לי, עקרונית, נימוקיו של ב"כ התובעת ונאמנים עלי דברי התובעת בדבר מגבלותיה הרפואיות וקשיי הסתגלותה התואמים, בעיקרם, את הקביעה הרפואית, אולם לא עד כדי קביעה של הפסד כושר השתכרות טוטאלי של % .100מן הראוי, להעמיד את נכותה הפונקציונלית של התובעת על שעור של % 80כנכות המשקפת את אי כושרה של התובעת, לעבוד ולהשתכר לאחר הפגיעה. הצלקות מהן סובלת התובעת מהוות פגם אסתטי ואינן משפיעות על כושר תיפקודה. נכות תפקודית זו עקב התאונה הנוכחית, מהווה בסיס לאבדן כושר ההשתכרות לעבר ולעתיד, פרט לשנה הראשונה (החל מיום התאונה) בה יש לראות את התובעת כמי שהיתה נתונה, למעשה, באי כושר תפקודי מלא עקב האישפוזים והטיפולים למיניהם. .6לענין היקף עבודתה של התובעת ב"רים"-עפ"י מכתב מ"רים" למוסד לבטוח לאומי מיום 20/3/87עולה כי התובעת עבדה ב"רים" בהיקף משרה מלאה (ראה נ/3). עד נתבע מס' 6מר אריק לכיש שכיהן כמנהל כח-אדם ושכר ב"רים", העיד (עמ' 260לרשומות בישיבה מיום 27.1.92בשורות 6- 4כדלקמן): "יש לנו את הכרטיס האישי שלה, של השכר בתקופה האחרונה, ולפי מה שכתוב בכרטיס האישי שלה, היא עבדה במשרה מלאה". .7שעור הפיצויים מתבסס, איפוא, על השכר האמור לפי החישובים להלן: התובעת היא כיום כבת 43(ביום התאונה היתה כבת 35ו- 5חודשים) מתלושי השכר (ת/12), עולה כי התובעת השתכרה בשלושת החודשים שקדמו לתאונה, כדלקמן: בחודש ספטמבר 1986- סך של-.186.40, 1ש"ח ברוטו בשערוך להיום: -.694, 3ש"ח (במעוגל). בחודש אוקטובר 1986- סך של-. 600ש"ח ברוטו, בשערוך להיום: -.832, 1ש"ח (במעוגל). בחודש נובמבר 1986- סך של-. 630ש"ח ברוטו, בשערוך להיום: -.880, 1ש"ח (במעוגל). ממוצע ההשתכרות הוא, איפוא, -.470, 2ש"ח (במעוגל). .8מכאן לחישוב הפיצוי: ב"כ התובע טוען, כי יש לכלול בשכרה החודשי של התובעת לצורך חישוב הפסדי שכרה בעבר ובעתיד את מרכיב ההטבה הסוציאלית בגין הפרשת המעביד לקרן "מבטחים" המסתכמים ב% 14.3מן השכר הכולל המשולם לעובדת. בנוסף, מעריך ב"כ התובע כי התובעת עשוייה היתה להשתכר היום סך של-.500, 4ש"ח בהתחשב בוותק ובנסיון שהיתה צוברת מיום התאונה. ב"כ הנתבעים מניח כי התובעת לא היתה ממשיכה בעבודתה ב"רים" או בכל מקום עבודה אחר מאחר והיתה מקדישה את זמנה לטיפול בבעלה החולה ובבתה התינוקת. לגבי הפיצוי לעתיד מציע ב"כ הנתבעים, לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי הכולל בתוכו את מימוש יכולתה לחזור למעגל התעסוקה. בהתחשב בנסיבות המקרה, במקצוע התובעת, בדרגתה המקצועית ובניסיונה, נראה לי, כי מן הראוי להעמיד את בסיס חישוב הפסדי השתכרות התובעת על סכום של -.200, 3ש"ח ברוטו. לאחר ניכוי מס (עפ"י לוח לניכוי מס הכנסה ממשכורת ומשכר עבודה) יהיה הבסיס לפיצוי -.050, 3ש"ח. לגבי הכללת ההטבה הסוציאלית בבסיס הפסד השכר לה טוען ב"כ התובעת אין לפסוק לנפגעת פיצוי עבור אבדן "תנאים סוציאליים" וגם עבור אבדן פנסיה. הסכום האמור לעיל כולל בתוכו את מרכיבי ההטבה הסוציאלית בגין הפרשת המעביד לקרן "מבטחים". מכל האמור לעיל, יהא החישוב כדלקמן: א. הפסד שכר לעבר: מאז התאונה חלפו 7שנים ו 6חודשים. התובעת זכאית להפסד שכר לשנה אחת מלאה עפ"י שכר של-.050, 3ש"ח לחודש ולשאר התקופה הפסד של % 80כאמור (-. 440, 2ש"ח לחודש) על כן יהא הפיצוי -.600, 219ללא ריבית וזאת מאחר ואינני מוסיף גם ריבית לניכויים בגין תשלומים שהתובעת קיבלה בעבר ויהא בכך "קיזוז הדדי". הוא הדין לגבי פיצוי לפי ראשי נזק אחרים לעבר. ב. הפסד שכר לעתיד: נותרו לתובעת עד הגיעה לגיל 65עוד 22שנים. החישוב לפי בסיס הפסד חודשי של % 80מסכום של-.050, 3ש"ח כאמור לעיל, היינו הפסד של-.440, 2ש"ח לחודש, לפי המקדם המתאים, יביאנו לסכום של -.137, 471(במעוגל). ג. עזרת צד ג': ב"כ הצדדים חלוקים ביניהם בדבר היקף העזרה הדרושה לתובעת ועלותה כאשר ב"כ התובעת מגזים וב"כ הנתבעים ממעיט. במקרה שלפנינו הובאו עדויות בדבר היזקקות התובעת לסיוע בפעולות יום יום בהן היא מתקשה עקב מצבה וכן עזרה בבצוע עבודות משק הבית. בהתחשב במגבלות התובעת ובמצבה האישי, תהא זו לדעתי הערכה ראויה אם נאמר כי התובעת תזדקק לעזרה של כ- 21שעות שבועיות, היינו כ- 3שעות ליום שהם כ- 90שעות חודשיות, על בסיס של 20ש"ח לשעה (כולל הוצאות לוואי). בחישוב חודשי הסכום הוא -.800, 1ש"ח. לעניין העבר: בהתחשב גם בתקופת האישפוז - אפסוק לתובעת בעבור 84חודשים. לפיכך, יש להעמיד סכום זה על -.200, 151ש"ח (במעוגל). לגבי העתיד: יעשה החישוב עד הגיע התובעת לסוף תוחלת החיים, לפי טבלת תוחלת חיים בגילים נבחרים לפי מין וקבוצת אוכלוסיה מתוך השנתון הסטטיסטי לישראל, הווה אומר, עד לגיל 79, לפנינו כ- 36שנים. הכפלת המקדם המתאים ב-800, 1ש"ח, יביא לתוצאה של -.161, 475ש"ח (במעוגל). ד. נזק לא ממוני: התובעת זכאית לפיצוי כדלקמן: (1) עבור 166ימי אישפוז (ראה ת/18) -.310, 28ש"ח (במעוגל). (2) עבור % 82נכות רפואית משוקללת בניכוי % 5בשל גילה בעת התאונה -. 628, 66ש"ח . סה"כ הנזק הלא ממוני הוא -.938, 94ש"ח. ה. הוצאות נסיעה: התובעת הוכרה כזכאית לקיצבת ניידות למרות שאינה מקבלת קיצבה זו מאחר ואין בבעלותה וברשותה רכב. כמו כן, אושרה לתובעת הלוואה עומדת לכיסוי המיסים החלים על רכב מנועי בנפח מנוע עד 1800סמ"ק. התובעת לא מימשה זכות זו להלואה ולא רכשה רכב (ראה ת/10). מכלל הנסיבות, נראה לי, כי יש לפסוק לתובעת עקב מצבה עבור הוצאות ל"תיגבור" נסיעה מעבר לקיצבה שהיא זכאית מהמוסד, סכום של -. 500ש"ח לחודש לעבר, בניכוי התקופות בהן היתה מאושפזת התובעת ולעתיד סכום של -. 450ש"ח לחודש (כ- 15ש"ח ליום). לעבר הסכום הוא -. 750, 41ש"ח (במעוגל). לעתיד עד סוף תוחלת החיים, כאמור לעיל, לאחר היוון הסכום הוא -. 790, 118ש"ח (במעוגל). אם תזדקק התובעת לרכישת רכב ולקצבת ניידות כפי שאושרה לה ע"י המוסד ישמש סכום זה כאמור להוצאות הנוספות כאמור. לפיכך אין צורך גם להחליט בטענות ב"כ הצדדים בדבר הפקדת חלק מסכום הפיצויים ל"התחשבנות" בשל רכישת רכב וקבלת קצבה במסגרת זו, שהרי אין אני פוסק פיצוי כזה אלא סכום חדשי ל"תיגבור" נסיעות, כאמור, מכאן שאין חשש שהמוסד לבטוח לאומי יתבע סכום זה. ו. הוצאות להתאמת מקום מגורי התובעת: לאחר עיון בעדויות, בתצלומים ובחוות הדעת השונות (ראה ת/3-חוות דעתה של הגב' נגה זיו, ת/2-חוות דעתו של המהנדס יעקובי זאב, נ/10-חוות דעתו של מר גדעון הס,נ/21-חוות דעתו של המהנדס מר ראובן גל), נראה לי, כי דירת התובעת כפי שהיא היום, אינה הולמת את צרכיה של התובעת וכי יש להתאים את הדירה למצבה (ראה ת/ 6- תמונות). לא מצאתי הצדקה לדרישת הוצאות מסויימות אשר צויינו בסיכומי ב"כ התובעת מאחר ו: א. אין הם קשורים לנכותה הרפואית או התפקודית של התובעת וכן לא הוגשה חוות דעת רפואית המצדיקה נחיצותם. ב. הינן בבחינת מותרות גרידא, הבאות להביא שיפור ברמת חייה ובני ביתה. ג. לא הוצגו כל ראיות בדבר הפרש המחירים בין שווי ציוד נוכחי המצוי בשימוש התובעת, לבין הציוד החדש המבוקש. פריטים אלה הם: נכללים: התקנת טלפון אלחוטי, התקנת ג'קוזי, התקנת מזגן, רכישת מקרר עם 2דלתות, רכישת מעבד מזון, מייבש כביסה, מדיח כלים, מכונת כביסה עם פתח צד, תנור אפיה in- ,builtהתקנת דלתות אוטומטיות במעלית. בעדות התובעת (מיום 7/3/91בעמ' 150לפרוטוקול) נאמר: "עם פרוטזה אני יכולה לצאת מהבית, אני יכולה לסגור לי לבד את הדלת של המעלית אני יכולה לפתוח את הדלת של הכניסה...". כן אין מקום לאשר לה התקנת גנרטור למעלית, אשר עפ"י סעיף 7.10.00לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאים ואגרות) נקבע כדלקמן: "...הפעלת מעלית בבניין רב-קומות על-ידי גנרטור: בשעת הפסקת זרם החשמל תופעל בבניין רב-קומות מעלית אחת לפחות, המותקנת בהתאם להוראות המפורטות בסעיף 7.03.00(ג), ע"י זרם חשמל מהספק הגנרטור שבבניין". לפיכך, אין מקום לפסוק לתובעת הוצאה זו (ראה ת/ 2וראה עמ' 252לפרוט' מיום 1/1/92) מאחר והאמור הוא בבניין רב קומות אשר עפ"י האמור לעיל, חובה על דייריו להתקין גנרטור. כן אין מקום לפצות את התובעת בשל פתיחת פתח כניסה נוסף לבית התובעת וכן הנמכת השקעים והמפסקים החשמליים מאחר ומצויים הם בהישג ידה של התובעת, גם ממצב של ישיבה (ראה תמונות נ/1). נראה לי, כי משלא אישרתי הוצאות המכשירים החשמליים, דלעיל אין גם צורך בהגדלת אספקת זרם החשמל לדירת התובעת למערכת תלת פאזית כנטען ע"י ב"כ התובעת. לעומת זאת, נראה לי כי יש לפסוק לתובעת כדלקמן: א. מאחז לאורך 6מ' בחדר האמבטיה בעלות של-.505, 2ש"ח (במעוגל) משוערכים להיום [ראה ת/ 2וראה עדות העד יעקובי בעמ' 49לפרוט' מיום 14/9/90]. ב. הרחבת 5פתחים בדירה לצורך מעבר עגלת נכים בעלות של -.682, 6ש"ח (במעוגל) לאחר שערוך סכום העלות המקורי. ג. החלפת החלונות הנוכחים בחלונות עם חלוקה גדולה יותר והתקנת תריסים חשמליים לצורך הפעלה קלה ונוחה בעלות של -.187, 9ש"ח לאחר שיערוך (ראה ת/ 2וראה עדות עדת תביעה מס' 3הגב' נוגה זיו עמ' 2- 31לפרוטוקול מיום 5/9/90ועדות העד מר יעקובי בעמ' 48לפרוטוקול מיום 14/9/90). ד. פרוק רצועת מרצפות ויציקת רצועת מוזאיקה בין דלת המטבח למרפסת בעלות של-. 100ש"ח לאחר שיערוך (ראה נ/21, ו-נ/ 1תמונות). ה. הסדרת שינויים בחדר האמבטיה וציפוייה בחומר המונע החלקה בעלות של-.520, 9ש"ח (במעוגל) לאחר שיערוך (ראה ת/2). ו. הנמכת הכיור בחדר הרחצה כדי לאפשר שימוש בישיבה כולל החלפת הברז לברז פרח בסך של-.671, 1ש"ח (במעוגל) לאחר שיערוך (ראה ת/2). ז. פריצת פתח בקיר המפריד בין חדר השינה למקלחת על מנת לאפשר גישה נוחה למקלחת בעלות של-.011, 5ש"ח (במעוגל) לאחר שיערוך. (ראה עדות עד תביעה מס' 2מר יעקובי בעמ' 38לפרוטוקול הישיבה מיום 14/9/90). ח. לא ראיתי הצדקה בהחלפת ארונות המטבח ומשטח השיש, אולם, יש לבטל את הארון מתחת לכיורי המטבח ולהרכיב כיור כפול מנירוסטה על-מנת לאפשר לתובעת להדיח כלים ולצמצם את תלותה בזולת בקשר לעבודות הבית וזאת בעלות של-.505, 2ש"ח (במעוגל) לאחר שערוך (ראה נ/ 21ועמ' 20לסיכומי ב"כ הנתבעים). ט. סך כל הוצאותיה הצפויות של התובעת בגין התאמת מקום המגורים למגבלותיה מסתכמים ב -.181, 37ש"ח. ז. התובעת זקוקה לפרוטזה ואביזרים נילווים עקב פגיעתה. ב"כ הצדדים חלוקים ביניהם בדבר עלות הפרוטזה, תדירות החלפתה ועלות האביזרים השונים. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט ד"ר פישמן קבע בתשובות לשאלות ההבהרה שהופנו אליו מטעם ב"כ התובעת ביום 31/1/89כי: "...לפני הכנסת הגדם לבית הגדם של הפרוטזה, יש לעטוף את הגדם בגרב..." התובעת תהיה זקוקה למעקב רפואי בקשר למצב הגדם והתאמת הפרוטזה לפחות פעם אחת בשנה, לכל ימי חייה. כאשר סוג הפרוטזה בה משתמשת התובעת היא הסוג המומלץ למגבלותיה עקב התאונה, פרוטזה מסוג זה נהוג להחליף אחת לשנתיים שלוש". עפ"י העדויות משתמשת התובעת בפרוטזה קלת משקל, העשויה מסיבי פחמן ומפחיתה את העומס והמאמץ המופעלים על הגדם. פרוטזה זו הותקנה בבית העסק "אשד אורטופדיה מתקדמת בע"מ" (ראה ת/ 15וראה עדות עד תביעה מס' 7מר ויטמן בע"מ 163- 165לפרוטוקול הישיבה מיום 22/4/91) בעלות של-.864, 15ש"ח (ראה ת/15). מעיון בעדויות השונות ובטענות ב"כ הצדדים, נראה לי, כי ההוצאות בכל הקשור לפרוטזה לרבות האביזרים הנילווים הינן כדלקמן: א. רכישת פרוטזה ראשונית כאמור לעיל בסך של-.535, 22ש"ח (במעוגל) לאחר שיערוך. ב. הוצאות אביזרים נילווים ( 12זוגות גרביים מיוחדות בשנה בעלות של-. 309ש"ח וכן 20תחתוני צמר בעלות של -.472, 2ש"ח לשנה (ראה עדות מר ויטמן בפרוטוקול הישיבה מיום 22/4/91). הוצאות אלו עד למועד בו ימלאו לתובעת 79שנה (עפ"י טבלת תוחלת חיים בגילים נבחרים לפי מין וקבוצת אוכלוסיה), הינן בשעור -.177, 61ש"ח (במעוגל). לעניין העבר לא פסקתי כל סכום עבור הוצאות מיוחדות (למעט קבלות שהוצגו ע"י ב"כ התובעת ויחושבו בנפרד), היות והעד דלעיל העיד בעמ' 175- 174לפרוטוקול הישיבה מיום 22/4/91כי הוצאות נלוות וטיפולים מיוחדים בוצעו ללא תשלום, מתוך התחשבות בבעיותיה הסוציאליות של התובעת. ג. טיפולים תקופתיים בפרוטזה הכוללים: (1) החלפת ציפוי ספוג פעם בשנה בעלות של -.000, 1ש"ח (ראה עמ' 166לפרוטוקול הישיבה מיום 22/4/91). סכום זה לאחר שיערוך הוא בסך-.420, 1ש"ח (במעוגל). (2) החלפת כדור במיפרק כף הרגל פעם בחצי שנה בעלות של 250ש"ח. היינו 500ש"ח לשנה. לאחר שיערוך עומד סכום זה על -. 711ש"ח (במעוגל). (3) החלפת פלסטיק בבית הגדם שבתוך הפרוטזה - אחת ל- 18חודש בעלות של -.000, 3ש"ח (ראה עמ' 166לפרוטוקול הישיבה מיום 22/4/91) עלות החלפה זו לאחר שערוך לשנה הוא בשעור של -.841, 2ש"ח (במעוגל). ד. סך כל ההוצאות והטיפולים התקופתיים כאמור לעיל, עד סוף תוחלת חיי התובעת - הוא בשעור -.375, 109ש"ח (במעוגל). ה. יש להחליף את הפרוטזה שבשימוש התובעת אחת ל- 3שנים (ראה תשובות המומחה ד"ר פישמן לשאלות הבהרה מיום 31/1/89וכן עמ' 165לפרוטוקול הישיבה מיום 22/4/91). כאמור, מחיר הפרוטזה מן הסוג הנדון לאחר שיערוך הוא בסך -.535, 22ש"ח. לפיכך סכום ההוצאה החודשית להחלפת הפרוטזה כל 3שנים הוא בשיעור -. 626ש"ח (במעוגל). הסכום הכולל עד סוף תוחלת חיי התובעת עפ"י מקדם ההיוון המתאים מסתכם ב -.251, 165ש"ח (במעוגל). הוצאות התובעת בכל הקשור לפרוטזה מסתכמים ב -.333, 358ש"ח (במעוגל). ו. לא שוכנעתי ולא ראיתי כל הצדקה לפסוק לתובעת עבור תותבת חלופית ועבור תותבת לרחצה היות ואפסוק לתובעת עבור כסא גלגלים וכסא שירותים המותאמים לשימוש בחדר השירותים ובאמבטיה. תפקוד התובעת עם קביים ועם כסא גלגלים עשוי למלא את פרקי הזמן הקצרים בהם עשויה הפרוטזה להיות בתיקון. ובנוסף הותאמה הדירה לצרכי התובעת כאמור לעיל. ז. התובעת זקוקה לכסא גלגלים המותאם למידותיה בתוספת אביזרים נלווים על מנת לאפשר מנוחה לגדם ולסייע בניידותה בדירתה. כן זקוקה היא לכסא שירותים מתקפל להנעה עצמית מותאם לשמוש בחדר השירותים והאמבטיה בעלות של 2500ש"ח. (ראה ת/ 3חוות דעתה של הגב' נגה זיו וכן עדותה בעמ' 61, 66לפרוטוקול מיום 23.11.90וכמו כן עדות התובעת בעמ' 153לפרוטוקול הישיבה מיום 7.3.91). כיום מצוי ברשות התובעת כסא גלגלים קל משקל אותו רכשה מחברת "אריאל - יבוא והתאמת כסאות גלגלים קלי משקל", ביום 17.11.88בעלות של 608, 3ש"ח (ראה ת/17). ברם, התובעת אינה משתמשת בכסא זה עקב צפיפות הדירה וצרות המעברים. בלית ברירה נעה התובעת בדירתה בעת הצורך על כסא משרדי המורכב על גלגלים (ראה ת/ 3וראה עדות התובעת בעמ' 149, 153, 152לפרוטוקול הישיבה מיום 7.3.91). דבר הגורם לעייפות רבה ולמאמץ גופני רב. משפסקתי לתובעת בסעיף ו' לפסק הדין הוצאות עבור התאמת הדירה לצרכיה הרי שבעיה זו באה על פתרונה. על פי חוות דעתה של הגב' נגה זיו (ראה ת/3) תקופת ההתבלות של כסא הגלגלים וכסא השרותים נמשכת 5- 3שנים ולאחר פרק זמן זה יש לרכוש כסאות חדשים. מכל האמור לעיל ובהתחשב בטענת ב"כ הנתבעים, הרי שיש לבסס את החלפת הציוד הנ"ל אחת ל- 5שנים עד סוף תוחלת חיי התובעת. לפיכך הסכומים להם זכאית התובעת בגין פריט זה הינם כדלקמן: .1עלות רכישת כסא גלגלים קל משקל (ראה ת/17) לאחר שערוך  -.929, 8ש"ח (במעוגל). .2עלות רכישת כסא רחצה (ראה ת/3) לאחר שערוך -.282, 4ש"ח (במעוגל). .3יש להחליף את הכסאות דלעיל אחת ל- 5שנים. מחיר הכסאות כאמור לעיל הוא בסך -.211, 13ש"ח. לפיכך סכום ההוצאה החודשית להחלפת הכסאות כל 5שנים הוא בשיעור .- 220ש"ח (במעוגל). הסכום הכולל עד סוף תוחלת חיי התובעת על פי מקדם ההיוון המתאים מסתכם ב-.075, 58ש"ח (במעוגל). סך כל הוצאות התובעת בכל הקשור לכסא הגלגלים וכסא הרחצה מסתכמים ב- 286, 71ש"ח (במעוגל). ח. התובעת זכאית להשבת הוצאותיה המיוחדות אותן הוציאה בעבר עקב התאונה, בהסכמת ב"כ הנתבעים (ראה עמ' 27בסיכומי ב"כ הנתבעים) על פי פרוט קבלות שהוגשו וסומנו כמוצג בתיק זה. בכך כלולים תשלומים עבור: .1החלפת בית גדם לפרוטזה בסך -.450, 3ש"ח מיום 6.10.88(ראה ת/16). לאחר שערוך עומד סכום זה על .-800, 7ש"ח (במעוגל). .2תשלומים למוסד לבטוח לאומי עבור דמי ביטוח בגין העסקת עוזרות בית, לאחר התאונה, מסתכמים בערכם הנומינלי בסך של -.321, 4ש"ח (ראה ת/19). ערכם לאחר שערוך על פי קביעת מדד יולי 1988כבסיס לשיערוך מאחר ומהווה הוא את אמצע התקופה, הוא בסך 770, 9ש"ח (במעוגל). כמו כן תשלומי דמי בטוח לאומי עבור עוזרות בית אשר הועסקו מחודש יולי 1990עד חודש דצמבר .1990תשלום נומינלי זה בסך -.014, 1ש"ח שולם ב- 10.1.91ערכו כיום לאחר שערוך הוא בסך -.524, 1ש"ח (במעוגל). .3טיפול פיזיותרפיה בסכום כולל נומינלי של -.123, 3ש"ח (ראה ת/20). סכום זה לאחר שערוך על פי מדד חודש דצמבר 1987המהווה את אמצע התקופה מסתכם ב-729, 7ש"ח (במעוגל). .4הוצאות נסיעה במוניות בסכום כולל נומינלי של 3958ש"ח אשר שולמו לשיעורין בין התקופות יוני 1988- ספטמבר 1990(ראה ת/22). הסכום המשוערך על פי קביעת מדד אוגוסט 1989כמדד קובע לאמצע התקופה הוא בסך -.381, 7ש"ח (במעוגל). .5שיעורי נהיגה בסכום של -.523, 1ש"ח אשר הוצא בין החודשים פברואר - יוני .1988 הסכום המשוערך על פי מדד אמצע התקופה, אפריל .1988הוא בשיעור -.620, 3ש"ח (במעוגל). .6ב"כ התובעת טוען להוצאות רפואיות בסך -. 529ש"ח אשר הוצאו על ידי התובעת במהלך החודשים אפריל 1987- פברואר 1988(ראה ת/23). ברם, מעיון בקבלות המצויות בת/ 23עולה כי סך כל ההוצאות הרפואיות אשר הוציאה התובעת מסתכמים בערכם הנומינלי בשיעור של -. 167ש"ח ולא כפי שטוען ב"כ התובעת. יתכן והסכום לו טוען התובע מקורו בהצמדת קבלות נסיעה במוניות לקבלות ההוצאות הרפואיות. לפיכך סכום ההוצאות הרפואיות המשוערך על פי מדד ספטמבר 1987המהווה מדד אמצע התקופה הוא בסך -. 433ש"ח (במעוגל). סך כל הוצאותיה המיוחדות של התובעת בעבר כאמור לעיל מסתכם ב -. 257, 38ש"ח (במעוגל). י. אשר להוצאות רפואיות ולרופאים בעתיד, אין בידי נתונים כדי לקבוע סכום פיצוי ספציפי אשר מגיע לתובעת כהוצאות רפואיות. בהתחשב בגילה של התובעת, באחוזי הנכות אשר נקבעו לה ובמצבה הרפואי, יהא נכון לפסוק לתובעת סכום גלובלי בגין הוצאות רפואיות לעתיד, בסך -.000, 20ש"ח. .9הפיצויים המגיעים לתובעת הם: א. הפסד השתכרות בעבר 600,219 ש"ח. ב. הפסד השתכרות לעתיד 137,471 ש"ח. ג. עזרת צד שלישי לעבר 200,151 ש"ח. ד. עזרת צד שלישי לעתיד 161,475 ש"ח. ה. נזק לא ממוני 938,94 ש"ח. ו. הוצאות נסיעה בעבר 750,41 ש"ח. ז. הוצאות נסיעה לעתיד 790,118 ש"ח. ח. הוצאות להתאמת מקום מגורי התובעת 181,37 ש"ח. ט. הוצאות בכל הקשור לפרוטזה 333,358 ש"ח. י. הוצאות עבור כסא גלגלים וכסא רחצה 286,71 ש"ח. יא. הוצאות מיוחדות בעבר 257,38 ש"ח. יב. הוצאות רפואיות לעתיד 20,000 ש"ח. סך הכל 633,097, 2 ש"ח. .13הסכום הכולל שיש לנכות, כאמור לעיל מהפיצויים המגיעים לתובעת מסתכם ב-.113, 556ש"ח. .14סך הכל הפיצוי (סעיף 9) הוא -.633,097, 2ש"ח לאחר ניכוי של-.113,556 ש"ח (סעיף 13) הפיצוי הנותר לתובעת הוא -.520,541, 1ש"ח. .15אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, אהדדי, לשלם לתובעת את הסכום של -. 520,541, 1ש"ח. עוד ישלמו הנתבעים את אגרת בית המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור % 13מסכום הפיצוי (לרבות בעד התשלומים התכופים אם לא שולם עליהם שכר טרחה מעבר לסכומים שנוכו) בצירוף הוצאות ויציאות המשפט בסך -.000, 10ש"ח ומע"מ כדין. .16לענין סעיפים 8(ה) ו- 11- יש להעביר העתק פסה"ד ליועץ המשפטי של המוסד לבטוח לאומי (ירושלים). תאונת דרכיםביטוח לאומי