קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סכסוך קיבוצי לביטול סעיפים בחוזר: .1ההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט אדלר; נציגי הציבור - ה"ה ניוביץ ויודסין; תב"ע מד/16-4) נפתח הליך בסכסוך קיבוצי על-ידי בקשת צד לסכסוך קיבוצי (להלן - הבקשה שפתחה בהליך), שהוגשה על-ידי ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן - הר"י) נגד מדינת ישראל, קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י והסתדרות מדיצינית הדסה (להלן - המעבידות). עתירתה של הר"י, כעולה מהבקשה שפתחה בהליך ומתיקון לאותה בקשה, ברשות בית-הדין, היא: " .1א. מתן צו המצהיר על בטלותם של הסעיפים הבאים בחוזר הביצוע: (1) סעיף 3.3בכל הנוגע לכוננות סגני מנהלי בתי חולים (2) סעיף 3.6 (3) סעיף 4.1סיפה (מהקטע המסומן בכוכב) (4) סעיף 4.2 (5) סעיף 4.3 (6) סעיף 5 והכל בהתאם לאמור בסעיף א 8לעיל, וזאת בהיותם סותרים את זכרון הדברים ופסק הבוררות אשר נרשמו כהסכם קיבוצי ומהווים הפרה שלהם ו/או מאחר ואינם מתיישבים איתם. ב. לחלופין מתן צו האוסר על המשיבות לבצע את הסעיפים המנויים בסעיף קטן (א) לעיל מהסיבות המנויות בו. .2א. מתן צו המצהיר כי המשיבות לא היו רשאיות להוציא את חוזר הביצוע כפי שהוצא בטרם נוסח ההסכם הקיבוצי לפרטיו. ב. לחלופין, מתן צו המצהיר כי המשיבות לא היו רשאיות להוציא את חוזר הביצוע בטרם נוסח ההסכם הקיבוצי לפרטיו ללא קבלת הסכמת המבקשת לכך מראש. .3מתן צו המורה למשיבות כי אם הן תוצאנה הוראות הבאות ליישם את זכרון הדברים ופסק הבוררות הרי עליהן לתאם מראש תוכנן וניסוחן של הוראות אלה עם המבקשת". "בית-הדין יצווה על המשיבים לערוך את חישוב הפרשי השכר, תוצאת פסק הבוררות החל ממשכורת חודש יוני 1983ולא, כפי שקובע חוזר הביצוע, החל ממשכורת חודש ספטמבר 982". בתשובתן עתרו המעבידות, בין השאר, לעיכוב ההליכים מכוח סעיף 5לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הבוררות). בית-הדין האזורי דחה את העתירה לעיכוב ההליכים ומכאן ערעור המעבידות לבית-דין זה. הערעור הוא ברשות בית-דין זה והרשות הוגבלה "לשאלה, אם קיים הסכם בוררות, שיכול לשמש יסוד לבקשה לעיכוב הליכים לפי חוק הבוררות, מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות. אם יוחלט לחיוב - תעמוד לדיון שאלת ה"טעם המיוחד" לעיכוב הליכים לפי חוק הבוררות. .2העובדות הצריכות לערעור, עובדות שלא היו במחלוקת, הן: א) בין הר"י לבין מדינת ישראל והסתדרות מדיצינית הדסה נחתם ביום 15.3.1979הסכם קיבוצי (להלן - הסכם קיבוצי 79) אשר קבע את "השכר ותנאי העבודה" של הרופאים בשירות המדינה ובשירות הסתדרות מדיצינית הדסה "לתקופה 1.4.1978-31.3.1980". הסכם קיבוצי 79נחתם, כעולה מהמבוא שבו, "הואיל והר"י הודיעה ביום 14.12.1977על ביטול זכרון הדברים מיום 29.6.1976". לא חלקו על כך שאותו זכרון דברים היה קיבוצי (להלן - הסכם קיבוצי 76); ב) ביום 5.7.1983, בעקבות "שביתת הרופאים", נחתמו בין הר"י לבין המעבידות 2הסכמים: "הסכם בוררות", שנערך ביום 27.6.1983, בדבר מסירת חלק מהסכסוך שביניהן ל"בוררות" מוסכמת (להלן - הסכם 27.6.83), ו"זכרון דברים", שהיה להסכם קיבוצי, ובו - על-פי סעיף 1שבו - "העקרונות המוסמכים בין הצדדים לפיהם ייחתם הסכם חדש ביניהם לשנים 82-84" (להלן - הסכם קיבוצי 83); ג) ביום 28.7.1983נתמנו ה"ה הלל דודאי וד"ר חיים זכות כבוררים מטעם כל אחד מהצדדים, וכבורר שלישי נתמנה מר דוד שהם; ד) ביום 5.9.1983ניתן "פסק בוררות". בפסק הבוררות מובאים הנוסחים של פסקיהם של כל אחד מהבוררים. בסעיף המסכם באותו פסק בוררות נאמר: "הפסק המחייב: דעות הבוררים נחלקו ואין רוב לפסק הבוררות. בנסיבות אלה מכרעת דעת יושב-הראש ופסקו של מר דוד שהם יהיה הפסק המחייב". פסק הבוררות נרשם כהסכם קיבוצי (להלן - "הסכם קיבוצי - בוררות"); ה) ביום 21.9.1983הוציא הממונה על השכר והסכמי עבודה באוצר, מר הלל דודאי, "חוזר ביצוע" ובו "הוראות הביצוע הנובעות" מ"הסכם קיבוצי 83" ומ"הסכם קיבוצי - בוררות" (להלן - "חוזר הביצוע"); ו) ביום 16.10.1983שלחה הר"י מכתב אל מר הלל דודאי ובו טענות שונות כנגד חוזר הביצוע; ז) משלא נענתה דרישת הר"י לבטל חלק מהוראות חוזר הביצוע, פנתה הר"י לבית-הדין האזורי בעתירתה, כמפורט בסעיף 1לעיל. .6בהחלטה נשוא הערעור דחה בית-הדין האזורי את עתירת המעבידות לעיכוב ההליכים. ביסוד אותה החלטה נימוקים אלה: א) "הסכם קיבוצי 83" ו"הסכם קיבוצי - בוררות" הינם הסכמים קיבוציים "הקובעים תנאי עבודה כולל סולם שכר, שיעור תוספות, "פקטורים" ועוד תנאים" ו"הבעיה העיקרית בתובענה דנן היא פירוש ההסכמים הקיבוציים"; ב) לפי הסכם קיבוצי 83יש להעביר לבורר את הנושאים בהם לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה. עתירתה של הר"י מכוונת לנושאים שלטענתה הגיעו הצדדים לידי הסכמה. "זוהי בעיה של פירוש הסכמים קיבוציים ומימוש זכויות מוקנות שיש להכריע בית-הדין"; ג) סעיף 4להסכם קיבוצי 83"מתייחס בעיקר למחלוקת על סכסוך כלכלי ולא סכסוך משפטי"; ד) "המדינה לא נקטה אמצעים כדי להעביר את הסכסוך לגבי תכ"ז (תוספת כוננות זהה) לבוררות, אלא נתנה הוראות ביצוע שלא כוללות תשלום תכ"ז"; ה) לבית-הדין שיקול דעת, אם להעביר עניין לבוררות, ובנסיבות המקרה "עדיף שבית-הדין יכריע לגבי זכויות משפטיות של הצדדים". .9במהלך הדיון בערעור הורחב הנושא מעבר למוגדר ברשות לערער (סעיף 1סיפה לעיל) ונוספה השאלה, אם - בין שדובר בהסכם בוררות לפי חוק הבוררות ובין שמדובר בהסכם במהלך משא-ומתן קיבוצי, לפיו גורם שלישי ישלים את ההסכם הקיבוצי - הפניה לבית-הדין האזורי היתה בטרם עת, מאחר וטרם מוצו ההליכים המוסכמים. באי-כוח הצדדים התייחסו לנושא. .2פסק-דין .1ענייננו אינו מחייב להידרש לשאלה, אם הבוררות שבה מדובר היתה בוררות לפי חוק הבוררות או בוררות במשמעות המקובלת בסכסוכי עבודה, על כל העולה מהשוני שבין השניים. יהא אשר יהא, ברור שהצדדים הסכימו להשלמת ההסכם, שכבר הושג, על-ידי גורם שלישי, כך שהליכים בטרם עת יידחו. נצא מההנחה, שאכן בבוררות לפי חוק הבוררות מדובר וההחלטה נשוא הערעור היא החלטה שלא לעכב הליכים במסגרת סעיף 5לחוק הבוררות, וכל זה משום שבעיקרו של דבר המבחנים לשני המקרים אינם שונים ביסודם. .2השאלה היא, אם בדין הפעיל בית-הדין האזורי את כוחו שמסעיף 5(ג) לחוק הבוררות, שלא לעכב את ההליכים, היינו, אם ה"טעם המיוחד" ששימש אותו לכך אכן טעם מיוחד היה. אחד המפתחות לתשובה לשאלה האמורה הוא בעצם העתירה שפתחה בהליך שלפני בית-הדין האזורי. .3מה עתרה הר"י? הר"י עתרה, למעשה, לפירוש ולאכיפה של מערכת הסכמים קיבוציים, והם: "הסכם קיבוצי 83" ו"הסכם קיבוצי - בוררות". למעשה, אף "חוזר הביצוע", על פניו, לא הוצא אלא "בהתאם" להסכמים אלה. לשון אחר, שני הצדדים ראו את נושא הוראות הביצוע כמוסדר בהסכמים הקיבוציים האמורים, בין הסדר מפורש ובין הסדר שמשתיקה. .4אלא מאי? טוענים המעבידים, כי אם נפלו חילוקי דעות לעניין פירוש ההסכמים הקיבוציים, "הסכם הבוררות" תופס גם לעניין זה, וביסוד טענה זאת, שפסק הבוררים הוא חלקי וחילוקי הדעות הם הסדר הנותר לבוררות. .5למעשה, אין אנו חייבים לחתוך גם בחילוקי דעות אלה עד הסוף. נניח שצודק הטוען, שהנושא הוא במסגרת הבוררות. הנושא, כפי שהוצג בבקשה שפתחה בהליך וכעולה מדברי הפתיחה לחוזר הביצוע, הוא פירוש של מערכת הסכמים קיבוציים. כנגד זה ברור, שמערכת ההסכמים וקשת הטענות והשאלות, שניתן להעלות בבית-הדין האזורי, היא רחבה יותר מזאת, שניתן להעלות בפני בורר. וכל כך למה? אם תתעורר שאלת פירושו של פסק הבוררים עצמו, ספק אם כוח כזה נתון לבורר, אלא אם במפורש הוקנה לו הכוח, ובענייננו לא הוקנה לבוררים הכוח לפרש את פסק הבוררים. .6אם יבוא הטוען ויטען: די לצרה בשעתה, ואשר לבורר לבורר ואשר לבית-הדין לבית-הדין - התשובה היא, שבמקרה כזה אין בית-הדין מעכב הליכים, אם יש בכך כדי לתת יד לפיצול (ע"א 20/70, [1]; ע"א 95/58, [2]). .7נוסיף לאמור את העובדה, שבית-הדין האזורי החליט שלא לעקב את ההליך, נתן טעמים לדבר, שביסודם אינם פסולים, והכלל הוא, שאין ערכאת ערעור הופכת החלטה שלא לעכב הליכים, אלא בנסיבות מיוחדות - נסיבות כאלה לא מצאנו. .8מהאמור עולה, כי דין הערעור להדחות. אין צו להוצאות.סכסוך קיבוציהסכם קיבוציסכסוך