סעיף מיגון בפוליסת ביטוח גניבת רכב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף מיגון בפוליסת ביטוח גניבת רכב:

א. מהות התביעה
התובעים בתיק זה ביטחו רכב אשר היה בבעלותם מסוג פורד אסקורט, שנת ייצור 1992, מספר רישוי 20-798-08 (להלן – הרכב) אצל הנתבעת.
על-פי דיווחי התובעים, הרכב נגנב מרשותם ב5.2.1997- ולא אותר.
דרישת התובעים לפיצוי כספי בגין רכב זה נדחתה על-ידי הנתבעת מן הנימוק כי לא נתמלאה התניית המיגון אשר בחוזה הביטוח. מכאן תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי כספי בגין רכב זה.
ב. להלן בתמצית טיעוני התובעים
(1) הרכב נושא התביעה נרכש בשנת 1994, ומאז בוטח באמצעות סוכן הביטוח, מר פליקס אמזלג (להלן – פליקס), כאשר דרישת המיגון לרכב הייתה "מנעול הילוכים מסוג רב בריח" אשר היה מותקן ברכב.
(2) מאחר שפוליסת הביטוח לרכב עמדה להסתיים ביום 31.8.1996, התקיימה שיחה טלפונית בין התובעת חנה בר-און לפליקס, ובמהלכה שאל זה האחרון "האם הרכב מוגן באמצעות מנעול הילוכים מסוג רב בריח". הוא נענה בחיוב ולא הוסיף דבר המתייחס לשינוי ו/או דרישה לתוספת מיגון כלשהם בפוליסת הביטוח המתחדשת.
(3) ביום 14.9.1996 שילמה התובעת את דמי הביטוח באמצעות שיקים אחדים (חלקם דחויים) לפקודת סוכן הביטוח פליקס.
(4) הרכב נגנב ביום 5.2.1997, פוליסת הביטוח התקבלה אצל התובעים רק לאחר מועד זה, על-פי דרישתם, ורק אז התבררה להם העובדה כי למעשה קיימת תניית מיגון שונה מזו שבה הרכב היה ממוגן.
(5) טענותיהם המשפטיות של התובעים מסתכמות בשתיים:
(א) חוזה הביטוח בין התובעים לנתבעת נקשר בשיחת הטלפון בין התובעת לסוכן במהלך חודש אוגוסט (עובר לחידוש הביטוח), ובמהלכה לא עלה על הפרק עניין שינוי תניית המיגון.
(ב) סוכן הביטוח מר פליקס "יצר מצג ברור כלפי התובעת לפיו תנאי המיגון לא השתנו, הרי שההסכמה בינו לבין התובעת היתה על המשך החוזה באותם תנאים של ההתקשרות הקודמת ביניהם".
ג. להלן בתמצית טיעוני הנתבעת
(1) אין לפצות את התובעים בגין גניבת הרכב, מן הנימוק של אי-קיומה של תניית מיגון כפי שנדרשו למלא על-פי פוליסת הביטוח שהוצאה להם.
(2) פוליסת הביטוח (נ7/) אשר נכנסה לתוקף ביום 1.9.1996 ואשר הועברה אליהם בסמוך למועד זה, מציינת מפורשות את דבר חובת קיומה של תניית מיגון המתייחסת ל"משבת מנוע" (אימובילייזר).
(3) ללא קשר עם הפוליסה שלחה הנתבעת לתובעים מכתב נפרד אשר כותרתו "המסמך מהווה חלק בלתי נפרד מתנאי הפוליסה" ובו מודיעה הנתבעת באופן ישיר (שלא באמצעות סוכן הביטוח) כי תנאי מוקדם לקיום כיסוי ביטוחי למקרה גניבת הרכב הוא קיום מערכת מיגון הכוללת:
"מנעול מסוג רב בריח לידית ההילוכים ואימבולייזר בעל מעטה קשיח..." (ראה נ8/).
ד. הסכמה דיונית
באי-כוח הצדדים הביאו לידיעת בית-המשפט את פרטי ההסדר הדיוני שאליו הגיעו, ולפיו סוכם כי שוויו של הרכב שנגנב לצורך התביעה הינו 35,000 ש"ח.
ה. ראיות וטיעוני הצדדים
על-פי הנטען על-ידי התובעים, הרי בתקופה שלמעלה מעשור שנים ביטחו את רכבם באמצעות סוכן הביטוח פליקס אמזלג וכך גם בוטח הרכב נושא הדיון שבפניי באמצעות זה האחרון.
ראיות התביעה נסמכו בעיקר על עדותה של התובעת הגברת חנה בר-און, אשר למעשה חזרה בתצהירה ובעדותה בבית-המשפט על תמצית העובדות כפי שצוינו לעיל, מטעם התובעים.
לגירסת התובעת, בשיחה היחידה אשר התנהלה בינה לבין פליקס במהלך חודש אוגוסט 1996, עובר לחידוש הפוליסה, לא עמדה על הפרק כל סוגיה שעניינה תוספת מיגון הרכב במערכת של אזעקה או רב בריח ואימובילייזר, אשר יוגדר לצורך העניין שבפנינו כ"מיגון הנוסף".
עולה מעדותה של הגברת בר-און (ע.ת. מס' 1), כי למעשה לא הייתה מודעת כלל בדבר הדרישה למיגון הנוסף, אלא עד לאחר גניבתו של הרכב, וזאת מאחר שכאמור, לטענתה, לא הובא הדבר לידיעתה על-ידי סוכן הביטוח, ואף לא קיבלה לידיה את פוליסת הביטוח, אלא עד לאחר גניבת הרכב.
עם זאת הגברת בר-און אישרה בתשובה לשאלה בחקירתה הנגדית כי אמנם קיבלה את מכתב חברת הביטוח המפרט את דרישות המיגון (נ8/), ואולם לדבריה:
"אני ראיתי אותו כאישור פורמלי של המיגון של הרכב השני שגם הוא חודש באותו הזמן" (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 12).
כמשקל נגד לגירסתה של הגברת בר-און הובאו למתן עדות מטעם הנתבעת סוכן הביטוח מר פליקס אמזלג (ע.ה. מס' 1), אשר אף הגיש תצהיר (נ2/), וכן הגברת וייס יהודית (ע.ה. מס' 2) ותצהירה (נ6/).
מתצהירו ומדבריו של פליקס עולה כי גם בשנה שקדמה לביטוח הרכב אצל הנתבעת נדרשה דרישת המיגון כתנאי לפוליסת הביטוח שהוצאה על-ידי חברת ביטוח "ציון", חברת הביטוח שביטחה את המכונית נושא התובענה שנה קודם לכן, וכי מכאן ניתן ללמוד כי כבר בשנה שחלפה ידעה הגברת בר-און על דרישת המיגון, וכל זאת ללא קשר עם דרישת המיגון בשנה הרלוונטית לביטוח הרכב אצל הנתבעת.
בתשובה לשאלת בית-המשפט טען פליקס כי הסביר לגברת בר-און את עניין דרישת המיגון, ובהמשך כשנדרש מתי עשה כן, השיב:
"עמדתי על כך מהרגע שיצא מכתב מחברת הביטוח לתובעת על המיגון, זה היה בטלפון אני מניח סדר גודל של 20-25 יום אחרי תחילת הפוליסה, אמרתי שנשלח מכתב רשום מחב' הביטוח ושתדאג שיהיה המיגון המתאים על פי דרישות חברת הביטוח" (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 3-2).
ולדבריו, שאלת המיגון אינה מעלה ואינה מורידה בזמן המשא ומתן לצורך קביעת הפרמיה לתשלום על-ידי המבוטח.
ע.ה. מס' 2 הגברת וייס, המשמשת כאמור עובדת מחלקת חיתום אצל הנתבעת, סיפרה בעדותה על הדפסת פוליסת הביטוח (נ7/) בסמוך לכניסתה לתוקף ביום 1.9.1996 ושליחתה לסוכן הביטוח פליקס על-מנת שיעבירנה למבוטחים, וכן על הנוהג כי בנוסף למשלוח הפוליסה נוהגת הנתבעת לשלוח ישירות למבוטחים מכתב בדואר רשום ובו מציינת מה הן דרישות המיגון שקיומן מהווה תנאי למתן כיסוי ביטוחי בגין גניבת הרכב, כבמקרה דנן (נ8/).
מן האמור לעיל ניתן ללמוד כי במוקד הדיון עמדו כמה סוגיות, ובכללן השאלה אם הובא לידיעת התובעים, במקרה דנן התובעת 1 הגברת חנה בר-און, דבר הדרישה לתוספת מיגון, מיגון אשר בפועל לא היה מותקן ברכב בעת גניבתו.
זאת ועוד, גם אם התשובה לשאלה הנ"ל הינה חיובית, עדיין עלינו להידרש לתוקפה המשפטי של תניית מיגון זו בנסיבות השתלשלות האירועים כפי שנטען על-ידי הצדדים.
לעניין האמור לעיל נזכיר רק כי טענות התובעים מן ההיבט המשפטי מסתכמות כדלקמן:
(1) חוזה הביטוח נכרת בשיחת הטלפון בין התובעת לבין סוכן הביטוח פליקס, וכלל תנאי מיגון מסוג רב בריח בלבד.
(2) תנאי המיגון לא הובלטו כדין ולכן אין הנתבעת יכולה להסתמך עליהם.
מנגד, טוענת הנתבעת, כי אמצעי המיגון הוא תנאי מוקדם בחוזה הביטוח, ולא תנאי מאוחר להסכם ההתקשרות בין הצדדים.
לאחר ששמעתי ראיות בתיק זה ועיינתי עיין היטב בסיכומי טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי לקבל את תביעת התובעים בתיק זה.
אני נותן אמון בגירסתה של הגברת בר-און, כפי שבאה לידי ביטוי בעדותה בפניי, ומעדיף את גירסתה על פני גירסת סוכן הביטוח.
יצוין כי במקרה דנן אני מתקשה לקבל את גירסת הנתבעת כפשוטה, כי הובא לידיעת התובעים על דרישת המיגון בעת ההתקשרות עמם לצורך ביטוח הרכב, והללו לא מילאו דרישה זו מתוך ידיעה ברורה של דרישה זו.
הספק מעמדת הנתבעת עולה דווקא מדברי עדי ההגנה, וזאת כפי שיפורט על-ידיי בהמשך, בין שזה סוכן הביטוח פליקס ובין שזו הגברת וייס, שהינה כאמור עובדת במשרדי הנתבעת מול סוכני הביטוח של חברה זו.
טען בא-כוח הנתבעת בסיכומיו בכתב, כי "לו התנגדו התובעים לתנאי המיגון הנוספים (כהגדרתם) היו הם חדלים לשלם את תשלומי הפרמיה ורוכשים להם ביטוח אחר תחת זה הנדון" ואולם טענה זו, לאו טענה היא, משום שניתן לראותה אף כמחזקת את טענתם כי לא היו מודעים כלל לדרישת המיגון הנוספת, ואילו ידעו אזי היו נדרשים לכך בעת ניהול המשא ומתן ובדיקת הצעות ביטוח נוספות בחברות ביטוח אחרות כפי שאמנם עשו.
המבוטח אשר "נכנס" להתקשרות עם חברת הביטוח מביא בחשבון, בין היתר, את שאלת המיגון הנדרש ממנו כאחד המרכיבים בשיקוליו אם לבטח את רכבו בחברה זו או אחרת, וזאת לנוכח ההוצאות הנלוות לביצוע כל מערכת מיגון והעלולות להביאו להוצאה כספית נוספת, ומכאן שאיני מקבל את דבריו של פליקס, כי עניין זה איננו רלוונטי כלל ועיקר.
כמו כן לא ניתן להתעלם ממסגרת המועדים אשר יש בהם כדי ללמד על השתלשלות האירועים במקרה דנן.
המדובר הוא בפוליסת ביטוח מתחילת חודש ספטמבר 1996, דרישה למיגון המוצאת בכתובים במועד מאוחר יותר, התשלומים בגין הפרמיה משולמים בהמחאות למועדים נדחים וגניבת הרכב בחודש פברואר 1997.
יצוין, כי ככלל וכדבר שבשיגרה עומדות חברות הביטוח על זכותן לדרוש מכל מבוטח אסמכתה המצביעה על קיומו של מיגון ברכב המבוטח על-ידיהן, או המצאת אישור של מתקין מוסמך על דבר התקנת מיגון שכזה בעקבות דרישתן.
העניין הנ"ל לא בא לידי ביטוי כלל בעדות סוכן הביטוח כי דרש ו/או ביקש אסמכתה שכזו מעבר לדבריו הסתמיים כי התניית המיגון במקרה דנן הייתה למעשה זהה להתניית המיגון בשנה חולפת.
יתרה מזו, למעשה אין חולק על כך כי סוכן הביטוח מר פליקס הכיר למעשה מתוקף היותו המבטח של רכבי התובעים זה 15 שנה את סוגי כלי הרכב אשר ברשותם וכפועל יוצא מכך גם את מערכות המיגון הקיימות בכלי רכב אלה.
אני סבור כי במקרה דנן חוזה הביטוח שבין התובעים לנתבעת נכרת בשיחת הטלפון אשר התקיימה בין התובעת בר-און לבין סוכן הביטוח פליקס במהלך חודש אוגוסט, גם אם באשר לתוכנה של השיחה הדעות חלוקות, כאשר כזכור, התובעת טוענת כי השיחה נסבה על גובה הפרמיה ותנאי התשלום שנדרשה לשלם בגין הפוליסה המתחדשת.
עוד ציינה בר-און, כי בסופה של השיחה נשאלה על-ידי פליקס אם הותקן ברכבה מנעול מסוג רב-בריח, וזה נענה בחיוב, וכי לא נשאלה ואף לא נדרשה לעניין תוספת מיגון, כנטען על-ידי הנתבעת.
לעומת האמור לעיל טען פליקס כי אמנם במהלך אותה שיחה נדונו עניינים הנוגעים לעלות הפוליסה, אולם לדבריו לא שאל את התובעת כל שאלה המתייחסת לאמצעי מיגון כלשהו, ואף לא לעניין מנעול רב הבריח.
לדברי פליקס:
"מאחר ובדרך כלל בזמן שאנו מגיעים להסכמה לגבי המחיר אני לא מדבר על המיגון מאחר וחב' הביטוח משנה את דרישותיה לגבי המיגון חדשות ובקרים" (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 7-6).
נשאלת השאלה אם יש ממש בדבריו אלה של סוכן הביטוח, והרי עניין דרישת המיגון אינו דבר של מה בכך, וכפי שעינינו הרואות במקרה דנן סוגיה זו היוותה נושא למחלוקת שאליה נדרש בית-המשפט בתיק זה.
מכל מקום, מן הראוי לציין כי במהלך אותה שיחה בין התובעת לסוכן הביטוח דרישות המיגון כפי שצוינו בנ8/ לא הוזכרו כלל.
כפי שציינתי לעיל, לעניות דעתי, שאלת המיגון, בין היתר, לאור עלותה ואף הטרחה שיש לכל בעל רכב לעסוק בהתקנתה, אינה עניין שולי אשר אינה מובאת לידיעת המבוטח עובר לחידוש הפוליסה.
זאת ועוד, לעתים מיגון זה או אחר יש בו אף כדי להקטין את סכומי הפרמיה הנדרשים מאת המבוטח.
אין למעשה כל חולק כי סוכן הביטוח פליקס לא החתים את התובעת על הצעת ביטוח כלשהי, וזאת אף ניתן ללמוד מדבריה של הגברת וייס:
"החוזה נחתם בין המבוטח למבטח ועל טופס ההצעה לא היתה חתימת המבוטח, כנראה, או שצוין שהמיגון לא תואם את המיגון הרשום אצלנו על טופס הפוליסה" (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 22-21 לפרק).
נקבע לא אחת כי הצעת ביטוח אינה דבר המחויב על-פי חוק חוזה הביטוח, תשמ"א1981- ואולם היעדרה יש בו כדי להרחיב את חובת הגילוי כלפי מבוטח, העמדתו על תנאי החוזה והשלכותיהם (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר [1]).
איני סבור כי חברת הביטוח לאחר שהתקשרה עם מבוטח זה או אחר בהתקשרות לביטוח רכבו, יכולה לפנות במועד מאוחר יותר במהלך תקופת הביטוח של הרכב ולעמוד על זכותה למיגון נוסף, תנאי אשר לא בא לידי ביטוי בעת המשא ומתן והסכמת הצדדים על תנאי ההתקשרות ביניהם ובכלל זה התשלום בגין התקשרות זו.
אני סבור כי במהלך ניהול המשא ומתן לגבי כריתתו של חוזה הביטוח על נציג חברת הביטוח ליידע כל אדם המבקש לרכוש את שירותי הביטוח כי יהיה עליו למלא אחר כמה תנאים מאוחרים לכריתת החוזה ו/או במקביל לכריתת החוזה, וכי תנאים אלה מהווים תנאי מוקדם ובסיסי למתן כיסוי ביטוחי עתידי.
האמור לעיל מהווה מסד להתקשרות עתידית והאמור נכון גם אם אין לנציג חברת הביטוח שיקול-דעת משלו באשר לשינוי תנאי זה או אחר, במקרה דנן תנאי המתייחס למיגון הרכב, וזאת גם אם נציג חברת הביטוח אינו יודע למעשה בשעת המשא ומתן, ואף בשלב כריתת החוזה, מה הן דרישות המיגון העתידיות שתבקש חברת הביטוח, וזאת מאחר שדרישות אלה משתנות "חדשות לבקרים".
ספק רב אם סוכן הביטוח פליקס, כשלוחה של חברת הביטוח, אינו יודע מה הם התנאים, וגם אם אינו יודע, אזי עליו לטרוח ולהביא מידע זה בפני המבוטח הפוטנציאלי, וזאת כחלק בלתי נפרד מהצגת העובדות בכללותן, וכפי שראינו במקרה דנן, אי-מילויה של תניית מיגון, כנטען על-ידי חברת הביטוח, מהווה אף פתח למניעת פיצוי כספי עתידי.
אמנם כן, טוב נהגה הנתבעת כאשר שלחה למבוטחים, ללא קשר עם פוליסת הביטוח, מכתב ובו היא חוזרת ומדגישה את דרישות המיגון וכן את הסיכון שלוקח על עצמו המבוטח בהיעדרן של דרישות מיגון אלה.
גם אם נקבל את גירסתו של סוכן הביטוח, האם לא היה על סוכן הביטוח במקרה דנן לוודא את דבר הסכמתה של התובעת לדרישת המיגון הנוסף?
זאת ועוד, האם לא היה נכון וראוי להעמיד את המבוטח בדבר הסיכון הנ"ל עוד בראשית ההתקשרות? היה נכון וראוי להחתימו על מסמך המאשר את דבר קיומו של המיגון הנדרש ברכבו ואת ההשלכות של תצהיר כוזב בדבר קיומו של מיגון שכזה בעת היעדרו של המיגון. ו/או לחלופין, על-מנת להבטיח כי המבוטח אכן עומד בדרישות המיגון, יהיה זה נכון לדרוש מהמבוטח אסמכתה המצביעה על קיומו של מיגון זה, ובהיעדר אסמכתה או אישור של מתקין מוסמך על המבטחת להודיע למבוטח על הפסקת ההתקשרות ביניהם תוך כדי החזרת הפרמיה, וזאת לפרק הזמן היחסי שנותר עד למועד סיום תקופת הביטוח.
האם אין בנסיבות האמורות לעיל והמוצגות על-ידי סוכן הביטוח פליקס בדבר ניהול משא ומתן לחידוש פוליסת הביטוח ללא מרכיב המיגון וקביעתו רק לאחר מכן על-ידי חברת הביטוח, כדי פגיעה בדרישת תום-הלב של מהלך ניהול משא ומתן כדרישת סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-?
אני סבור כי לנוכח אופיו של חוזה הביטוח מוטלת על המבטח/מבטחת חובת הסבר מפורטת של כלל מרכיבי הפוליסה, ובכלל זה התניות המצויות בה ואף היקף ה"סיכון" של אי-קיומם של תנאי הפוליסה, וזאת אף מעבר לחובה המוטלת על כל מוכר בעיסקת מכר רגילה.
אין בהצעה לבדיקת המיגון חינם, כפי שהציעה הנתבעת לתובעים במכתב נ8/, כדי לפטור את חברת הביטוח מאחריות ו/או ניתן לראותה כדי יציאת ידי חובתה. על המבטחת היה לדרוש פעולה אקטיבית מהמבוטחים בצורת אסמכתה או אישור כלשהו כי הרכב נבדק ובתוכו מצויה תניית המיגון כנדרש.
אם נוהג הוא כי חברות הביטוח אינן מציינות בשלב כריתת החוזה, ולו ברמז, את דרישת המיגון הנדרש מן המבוטח, אזי אני סבור כי נוהג זה הינו נוהג נפסל.
לא ייתכן כי חברת ביטוח תיידע את המבוטח לעניין דרישות המיגון במועד מאוחר יותר לחתימת הסכם הביטוח עמו. והרי אזי ימצא עצמו המבוטח בפני עובדה כמעט מוגמרת, ויכולתו לסגת מהסכם הביטוח הינה אם לא מוגבלת אזי לבטח בעייתית.
במקרה כזה אזי ימצא עצמו המבוטח תר אחר חברת ביטוח חלופית לעתים בעמדה נחותה, וקיימת סכנה של "נפילה" בין הכיסאות, קרי בין חברות הביטוח, ואיני סבור כי יש בכך כדי לשרת את אינטרס הציבור בכללותו.
כפי שנקבע, משנכרת חוזה הביטוח, אין חברת ביטוח יכולה לערוך בו שינויים ללא הסכמה מפורשת של המבוטח, ואין לראות היעדר תגובה של המבוטח כהסכמה (ראה ע"א 713/76 פדני (ג'ואלרם) לימיטד נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ [2]).
ככלל, נראה כי חברות הביטוח, כדבר שבשיגרה למרות הכול, עומדות על זכותן לדרוש מכל מבוטח אסמכתה המצביעה על קיומו של המיגון ברכב המבוטח על-ידיהן, או המצאת אישור של מתקין מוסמך על דבר התקנת מיגון שכזה, ואני תמה מדוע לא פעלה הנתבעת בדרך זו, דבר שייתכן שהיה מייתר תביעה זו.
מיותר לציין כי כפי שנטען ולא הוכחש, סוכן הביטוח פליקס היה סוכן הביטוח של התובעים במשך 15 השנים שקדמו לאירוע גניבת הרכב, ומכאן אף הכיר למעשה את סוגי הרכב שברשות התובעים, וכפועל יוצא מכך נשאלת השאלה אם לא היה מודע למערכות המיגון הקיימות בכלי רכב אלה.
איני סבור כי לנוכח האמור לעיל מן הראוי להידרש לעניין טענתה החלופית של התובעת הגברת בר-און, כי תנאי המיגון לא הובלטו כדין, ולכן אין הנתבעת יכולה להסתמך על כך, וזאת לאחר שלמעשה קיבלתי את טענתה הראשונה כי חוזה הביטוח נכרת בין הצדדים באותה שיחת טלפון במהלך חודש אוגוסט 1996 וכך שאין במשלוח הפוליסה (ואשר מועד שליחתה לתובעים הינה במחלוקת), כמו גם אין במשלוח מכתב דרישות המיגון (נ8/), כדי לשנות את עובדת החוזה שנכרת בחודש אוגוסט ונכנס לתוקפו ב1.9.1996-.
לסיכום האמור לעיל, אני מקבל את תביעת התובעת ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 35,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש פברואר 1997 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,000 ש"ח + מע"מ בגין הוצאות משפט תוך 30 יום מהיום, ולא סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גניבת רכב נכה

  2. גניבת רכב מונע

  3. ביום גניבת רכב

  4. עורך דין גניבת רכב

  5. גניבת רכב ממוסך

  6. גניבת רכב מליסינג

  7. גניבת רכב בנתניה

  8. עונש על גניבת רכב

  9. גזר דין גניבת רכב

  10. גניבת רכב ממגרש חניה

  11. מה העונש על גניבת רכב

  12. גניבת רכב נזקים עקיפים

  13. גניבת רכב ע''י שב''חים

  14. כסף מהביטוח על גניבת רכב

  15. ערעור פלילי על גניבת רכב

  16. ביטוח גניבת רכב מליסינג

  17. עונש על ניסיון גניבת רכב

  18. גניבת רכב מחניה ליד הבית

  19. ביטוח גניבת רכב - תאונות

  20. גניבת רכב ממגרש – אחריות חברת שמירה

  21. גניבת רכב - אזעקה לא תקינה

  22. ביטוח גניבת רכב משועבד לבנק

  23. הוכחת גניבת רכב לחברת הביטוח

  24. גניבת רכב במכון שטיפת מכוניות

  25. גניבת רכב שנקנה ממדינת ישראל

  26. הרשעה בעבירת ניסיון גניבת רכב

  27. תביעה נגד מנורה ביטוח גניבת רכב

  28. חברת הביטוח לא משלמת על גניבת רכב

  29. ביטוח גניבת רכב - מחירון יצחק לוי

  30. סעיף מיגון בפוליסת ביטוח גניבת רכב

  31. ביטוח מקיף סובארו ג'סטי - גניבת רכב

  32. גניבת רכב זמן קצר לאחר תחילת הביטוח

  33. פיצוי על גניבת רכב נמוך ממחיר מחירון

  34. סירוב חברת הביטוח לפצות על גניבת רכב

  35. תביעה נגד מושב - אחריות בגין גניבת רכב

  36. ניסיון לרמות חברת ביטוח - ביום גניבת רכב

  37. האם פציעה בזמן גניבת רכב מהווה תאונת דרכים

  38. חברת הביטוח מסרבת לשלם על גניבת רכב - תביעה

  39. מדיניות ענישה מחמירה כלפי העבירות פריצה וגניבת רכבים

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון