קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על סחר בהרואין: 1. המערער הואשם בכתב האישום המתוקן בששה אישומים אלה: א. אישום 1 - החזקת 0.7729 גרם נטו של סם מסוכן מסוג הרואין, ביום 30.7.97, שלא לשימושו העצמי בלבד. ב. אישום 2 - מכירת הרואין במשקל 481 0.2 גרם נטו תמורת 120 ש"ח לדניאל עדרי ביום 29.7.97 בסמוך לשעה 17: 05 באזור הרחובות אגריפס - הכרמל בשוק מחנה יהודה בירושלים. ג. אישום 3 - מכירת הרואין במשקל 0.4027 גרם נטו תמורת 100 ש"ח לאריה אמיגה ביום 8.6.97 בסמוך לשעה 12: 10 ברח' זכרון טוביה בירושלים. ד. אישום 4 - מכירת הרואין במשקל 0.3968 תמורת 100 ש"ח לדניס סילוביוס ביום 29.7.97 בסמוך לשעה 14: 55 באזור הרחובות אגריפס - הכרמל בשוק מחנה יהודה בירושלים. ה. אישום 5 - מכירת הרואין במשקל 0.4695 גרם נטו, ונוזל בנפח 14 מ"ל המכיל מתאדון - תמורת 100 ש"ח לישעיה אמיגה ביום 7.6.97 בסמוך לשעה 12: 00 בגן התות שמאחורי רחוב אגריפס. ו. אישום 6 - החזקת הרואין במשקל 2.9569 גרם נטו ביום 16.7.97 בסמוך לשעה 18: 30, ברחוב עובדיה בירושלים - שלא לצריכה עצמית. 2. בית המשפט קמא זיכה את המערער מאישומים 5 ו6-, הרשיעו באישומים 4-1, וגזר עליו 40 חודשי מאסר בפועל, ו - 24 חודשים מאסר על תנאי לשלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, בגין עבירות סמים, למעט החזקת סמים לשימוש עצמי בלבד. 3. הערעור שלפנינו הוא על ההרשעה ועל חומרת העונש. 4. ב"כ המערער טען בפנינו כי בתום הבאת ראיות התביעה - טען כי אין מקום להשיב לאשמה, אולם בית המשפט קמא דחה טענה זו, ולאחריה איפשר למדינה להעיד שני עדי תביעה שכבר העידו קודם לכן, ואיפשר לתביעה "מקצה שיפורים" - דבר, שלשיטתו, בית המשפט לא היה צריך לעשותו. 5. בית המשפט קמא דחה את טענת המערער שאין מקום להשיב לאשמה - מבלי שפרט את נימוקיו לכך, והודיע כי יתן את נימוקיו בהכרעת הדין - אם יתבקש לעשות כן. (ע' 49). נראה לנו כי ראוי היה שבית המשפט קמא יפרט בהחלטתו את הטעמים לדחיית הטענה האמורה. מכל מקום, משדחה בית המשפט קמא את הטענה שאין להשיב לאשמה, מן הסתם קבל את עמדת המדינה - שיש בפניו ראיות לכאורה. 6. א. באותו שלב התיר בית המשפט קמא להעיד שני עדים שכבר העידו - לצורך השלמת עדויותיהם. ב. העד נתי גור, שהוחזר להעיד, הוסיף בעדותו הנוספת את שמו של הבחור עליו העיד בעדותו הראשונה - דני עדרי (ע' 51). ג. העד דני עדרי שהוחזר להעיד - נחקר על מועד מעצרו והעיד שאינו זוכר תאריכים (ואף אינו זוכר ממי קנה את הסם) )(ע' 53). באי כוח הצדדים הודיעו לבית המשפט כי מוסכם עליהם שדני עדרי נעצר ביום 29.7.98 (ע' 54). ד. שני עדים אלה - התייחסו לאישום 2 בלבד. 7. תמהים אנו על התנגדותו הנמרצת של ב"כ המערער להחזרת שני העדים הנ"ל לעדות משלימה. עדותו של דני עדרי לעניין ציון יום מעצרו הייתה מיותרת - נוכח הסכמת הצדדים לגבי מועד מעצרו; ואילו עדותו של נתי גור באה להשלים את שמו של הבחור שנעצר, כאשר אין מחלוקת שדני עדרי נעצר באותו יום. 8. אולם, אפילו היו עדויותיהם מהותיות יותר - עדיין רשאי היה בית המשפט להתירן - נוכח הדברים הברורים שנאמרו בע"פ 951/80 יצחק קניר נ' מדינת ישראל - שם הותר להביא עדויות נוספות אף לאחר שלב הסיכומים, בעוד שבעניינינו התבקשה השלמת עדויות התביעה - קודם שהחלה פרשת ההגנה, ולמערער הייתה מלוא ההזדמנות לחקור את העדים קודם שהחל בפרשת הגנתו, ולא נגרם לו עוות דין כלשהו בהתרת החזרת שני העדים האמורים לאחר שנדחתה טענתו שאין מקום להשיב לאשמה. 9. מכאן - לראיות שהיו בפני בית המשפט קמא, בגינן הרשיע את המערער באישומים 4-1. לעניין אישום 1 - 10. הנאשם מודה בהחזקת סם הרואין במשקל 0.7729 גרם נטו, אך טוען שהחזיק בסם לצריכתו העצמית בלבד. ב"כ המדינה אישרה בפנינו כי אילו זו הייתה העבירה היחידה שלו - יתכן שאף לא היה מוגש נגדו כתב אישום, שכן המערער מוכר כנרקומן. אולם בהתחשב בעובדה שהנאשם נראה סוחר בסמים ואין לו מקורות הכנסה חוקיים - ראתה המדינה להאשימו בהחזקת הסם שלא לצריכה עצמית נוכח כמות הסם העולה על החזקה שבדין. 11. בית המשפט קמא ציין כי המערער לא הציג ראיות על חסכונות, כספים מעבודה או כספים שנתנה לו אמו, בעוד שלדבריו הוא זקוק לסמים בסכומים המגיעים כדי 100 ש"ח ליום, דהיינו - 3,000 ש"ח לחודש לסמים בלבד, ועל כן הרשיע את המערער בהחזקה שלא לצריכה עצמית. 12. בית המשפט קמא היה רשאי לקבוע את אשר קבע, ואין אנו רואים להתערב בפסיקתו לעניין אישום 1. לענין אישום 2 - 13. דניאל עדרי נעצר ביום 29.7.97 כשברשותו הרואין במשקל 0.2481 גרם. 14. עדרי העיד כי קנה את הסם באזור מחנה יהודה וכשירד לאחר הקנייה לכיוון קולנוע עדן - נתפש על-ידי המשטרה. עוד העיד כי מרגע שקנה את הסכם ועד שנתפש - לא פגש באדם אחר. 15. השוטרים רונן רגב וחן רונן ראו את דניאל עדרי נפגש עם המערער, והשוטר נתי גור עצר את דניאל עדרי זמן קצר לאחר המפגש עם המערער, על סמך דיווח שקבל משוטר התצפית - כשברשות עדרי נתפש הסם שאמר כי קנה באזור מחנה יהודה. 16. על פי כל אלה הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי המערער היה זה שמכר את הסם לדניאל עדרי, שמטעמים מובנים העדיף שלא לזהות את המערער כמוכר הסם. נראה לנו כי בידי בית המשפט קמא היו ראיות משכנעות להגיע למסקנה אליה הגיע לעניין אישום 2. לעניין אישום 3 - 17. השוטר עפר גנין ראה את המערער ואריה אמיגה ביום 8.6.97 ברחוב זכרון טוביה, וראה שאמיגה מעביר למערער שטרות כסף ואף ראה את המערער מוציא דבר מה מפיו ומעבירו לאמיגה. לאחר זמן קצר עצר את אמיגה ומצא אצלו סם הרואין. השוטר ליאור שירוני ראה אף הוא את אריה אמיגה (לפי תיאור לבושו) נפגש עם המערער. 18. אריה אמיגה העיד שקנה באותו יום סם בגן התות מאדם שאינו מכיר, ודקות מעטות לאחר הקנייה - נתפש בידי המשטרה. עוד העיד אמיגה כי מאז קניית הסם - לא פגש באדם נוסף. עם זאת טען אמיגה כי המערער אינו האיש ממנו קנה את הסם. 19. נוכח העובדה שהשוטרים ראו את אמיגה והמערער נפגשים ומשוחחים, המערער משך את אמיגה לכיוון רחוב הגלבוע, ואחד השוטרים ראה העברת סם תמורת כסף; ונוכח דברי אמיגה כי נתפש דקות ספורות לאחר קניית הסם, ומבלי שנפגש עם אדם אחר כלשהו - הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי המערער מכר לאמיגה את הסם, למרות שאמיגה הכחיש שקנה את הסם מהמערער. 20. נראה לנו שהיו בפני בית המשפט קמא די ראיות להוכחת אשמתו של המערער באישום זה. לעניין אישום 4 - 21. רוכש הסם - דניס סילוביוס - לא התייצב לעדות בבית המשפט, למרות שהוזמן, והמדינה לא ביקשה דחייה לצורך הבאתו לעדות, בדרך של "צו הבאה". 22. לעניין מכירת הסם לסילוביוס היה בפני בית המשפט קמא דו"ח תצפית ת11/ - מיום 29.7.97, שעה 14: 55 של רונן רגב, שראה את סילוביוס נפגש עם המערער באזור שוק מחנה יהודה והם הלכו לכוון מזכרת משה. בשעה 14: 58 נראה המערער חוזר לכיוון רח' הכרמל, ובשעה 15: 02 נראה סילוביוס הולך לרחוב אגריפס ומשם לרחוב יפו. 23. השוטר עפר גנון קיבל דיווח מרגב, הלך אחרי סילוביוס ביחד עם השוטר ארז תבור לפי התיאור שנמסר להם, ושניהם עצרו את סילוביוס ומצאו עליו סם. 24. על סמך זאת מצא בית המשפט קמא את המערער אשם במכירת הסם לסילוביוס. 25. נראה לנו שבאישום זה נתפש השופט המלומד קמא למסקנה הגיונית, אך לא חד-משמעית. 26. בהעדר עדותו של סילוביוס שיעיד כי קנה את הסם בשוק מחנה יהודה וכי לא נפגש עם אף אדם אחר עד שנתפש בידי השוטרים - לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי סילוביוס רכש את הסם מהמערער דווקא, כאשר לא נצפתה על-ידי השוטרים העברת דבר מה מידי המערער לסילוביוס והעברת כסף מסילוביוס למערער. אכן, הדעת נותנת כי הסם של סילוביוס נקנה מידי המערער, אך מכיוון שאין ראיות מעבר לספק סביר על כך ויתכן שקנה את הסם קודם שנפגש עם המערער, או בין המפגש עם המערער למועד שנתפש - נראה לנו כי היה מקום לזכות את המערער מעבירה על אישום 4, מחמת הספק. 27. לאור כל האמור - אנו דוחים את הערעור ככל שהוא נוגע לאישומים 1, 2 ו3-, מקבלים את הערעור ככל שהוא נוגע לאישום מס' 4 - ומזכים את המערער מן העבירה המפורטת באישום מס' 4, וזאת - מחמת הספק. 28. מאחר שזיכינו את המערער מאחת העבירות, אנו מעמידים את עונשו של המערער על 33 חודשי מאסר בפועל, שיחושבו מיום מעצרו - 30.7.97. 29. יתר חלקי גזר הדין - יעמדו בעינם.סמים