קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור זכאות לקצבת נכות לתקופה מסוימת: .1ההליך .1זה הוא ערעור על החלטת ועדת נכות לעררים מכוח סעיף 127לג לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק), מיום 7.1.1980, אשר קבעה כי המערער אינו זכאי לקצבת נכות בגין פרק זמן מסוים. .2עובדות המקרה, כפי שהן עולות מהחומר שבתיק (ולמעשה אף אינן שנויות במחלוקת ככל שהן נוגעות לערעור שלפנינו) הן כדלקמן: א) בתקופה שמיום 22.8.1976ועד יום 7.3.1977למד המערער, אשר עד אז עבד כעובד אחזקה במפעל "גיבור", וכמסגר במפעלים פרטיים שונים, בקורס מקצועי שהתקיים בתעשיה הצבאית במקצוע עיבוד שביבי השחזה עגולה, עמד בהצלחה בבחינות הגמר מטעם משרד העבודה בקבלו ציונים גבוהים מן הממוצע, וביום 15.5.1977קיבל ממשרד העבודה תעודת גמר מס' 1706; ב) לאחר סיום הקורס עבר המערער, עם יתר מסיימי הקורס, לעבוד במפעל תע"ש בקרית שמונה; זמנית עבד ב"כירסום", עד שתימצא עבודה בהשחזה; ג) ביום 5.8.1977ארעה למערער תאונה בעת העבודה, בכך ששביב מתכת חדר לעינו. השביב הוצא, אך המערער סבל ממיחושים בעיניים, ואף החל לפזול בעין אחת. לאחר מכן החל לחוש גם מיחושים בחזה ואושפז; ד) הרופאים קבעו, כי אין קשר בין חדירת השביב לעינו של המערער והתאונה - שלא הותירה בו נכות המזכה בגמלה לפי פרק ב' לחוק ביטוח לאומי ובין מיחושיו שהם תוצאה של מחלת שרירים; ה) המערער נותח בחזה, בבית-חולים "תל-השומר", אך מצבו לא השתפר; ו) ביום 21.12.1977נקבעה למערער נכות "רפואית" צמיתה בשיעור של %80 (% 60לפי פריט 29(ד), ו-% 20לפי פריט 35(ב) (ג)); ז) התאריך הקובע שנקבע למערער היה 5.5.1977(כלומר היום שארעה לו תאונה); ח) המערער עובד במחסן בעבודה חלקית של ארבע וחצי שעות ביום, ואף זה לא בכל יום, ובכך הוא ממצה את יכולת העבודה שלו. .3ועדת הנכות החליטה, בהחלטה מיום 24.9.1979, כי לא היה צמצום של %50 לפחות בכושר השתכרותו של המערער וכי הוא משתכר כדי מחייתו. החלטה זו אושרה על-ידי ועדת נכות לעררים ביום .7.1.1980הוועדה חישבה את צמצום כושר ההשתכרות על בסיס השתכרותו של המערער בששת החודשים ספטמבר 1976- אפריל 1977, וזאת בהסתמך על תקנה 4לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות), תשל"ד- 1974(להלן התקנות). הוועדה לא לקחה בחשבון בחישוביה, כי כושר השתכרותו של המערער השתנה בסמוך לתאריך הקובע עקב סיום הקורס ורכישת מקצוע חדש. על כך נסוב הערעור שלפנינו. .4במהלך הדיון העלו שתי שאלות: א) האם התקנות מסדירות את נושא מדידת "צמצום הכושר להשתכר" הסדר מלא וכולל גם לגבי נסיבות מיוחדות כגון אלו שבמקרה הנדון, או שמא הותיר מחוקק המשנה לקונה, שאם לא תתמלא לא תושג מטרתו של החוק; ב) האם "התאריך הקובע" במקרה הנדון הוא אכן התאריך שנקבע, היינו .5.5.1977 .5טענת המוסד לביטוח לאומי היתה, כי בדין קבעה ועדת הנכות כפי שקבעה; בין אם יפעילו במקרהו של המערער תקנה 4(א) לתקנות ובין אם יפעילו תקנה 4(ב), התוצאה תהיה אותה עצמה. "צדק המשיב שקבע את התקופה הקובעת על-פי ששת החודשים האחרונים שקדמו לתאריך הקובע - .5.5.1977כמובן, שאם יבקש המערער לקבוע תקופה קובעת על-פי אחת מארבע השנים שקדמו לתאריך הקובע - יסכים לכך המשיב". אשר לשאלה, אם "לצורך קביעת צמצום הכנסותיו של המערער יש לחרוג מהמבחנים הקבועים בתקנות", התשובה היתה, שמחוקק המשנה פעל בתחום הסמכות שהוענקה לו וקבע בתקנות מבחנים אלה. בדין גם נקבע התאריך הקובע ליום 5.5.1977, שהרי מאז הפסיק המערער עבודתו הרגילה ואז צומצמו הכנסותיו. .2פסק-הדין .1קביעת התאריך הקובע ליום 5.5.1977, הוא תאריך התאונה שארעה למערער, מעורר ספקות שלא נמוגו גם לאחר תשובת בא-כוח המוסד*. אם המוסד מקבל את הקביעה, כי לא היה קשר סיבתי בין התאונה ובין נכותו של התובע, לא ברור מדוע דווקא יום התאונה נבחר לתאריך הקובע. לא הובאו בפנינו כל נתונים בדבר התפתחות מחלתו של המערער ובדבר השלב והזמן, שבו צומצמה הכנסתו או נפסקה כאמור בהגדרה הנ"ל. .2אולם מה שחשוב הרבה יותר היא השאלה, האם התקנות קבעו להערכת הצמצום בכושר ההשתכרות מבחן מלא וממצה, מבחן סביר מבחינת מטרתו של החוק; ואם התשובה לכך תהיה בחיוב, האם יישום ההוראות שנקבעו היה סביר. .3סעיף 127כא לחוק מגדיר כך את הביטוי "נכה": "'נכה' - מבוטח שכתוצאה מליקוי גופני, שכלי או נפשי הנובע ממחלה, תאונה או מום מלידה (להלן - הליקוי) אין לו הכושר להשתכר כדי מחייתו או שכושרו להשתכר מעבודה או ממשלח יד צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, -% 50או יותר, הכל לפי כללים ומבחנים שיקבע השר בתקנות באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת (לאי-כושר כאמור ייקרא להלן - נכות)". * סעיף 127כא לחוק מגדיר את הביטוי "התאריך הקובע": "(1) לגבי מי שלפני היותו נכה היה עובד או עובד עצמאי - התאריך שבו עקב נכותו צומצמה הכנסתו מעבודה או ממשלח יד ב-% 50או יותר או שנפסקה". .4מכאן, שהחוק קבע שני מבחנים אלטרנטיביים לעניין השאלה המעניינת אותנו: א) אין לו למבוטח הכושר להשתכר כדי מחייתו (ולא נטען שמבחן זה נתקיים במקרה הנדון); ב) כושרו להשתכר כדי מחייתו צומצם עקב הליקוי ב-% 50או יותר. עינינו הרואות, כי החוק מבסס את המבחן לא על השכר שהיה למבוטח בפועל, אלא על הכושר להשתכר, כלומר על צמצום יכולתו של המבוטח להשתכר את מה שהיה באופן סביר מסוגל להשתכר בסמוך לתאריך הקובע. .5החוק הסמיך את שר העבודה והרווחה לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, כללים ומבחנים שלפיהם ייקבע, אם מבוטח פלוני הוא "נכה" כאמור או לא; אבל ברור שהסמכה זו כפופה לעיקרון, שנקבע בחוק עצמו, כי המדובר הוא בצמצום כושר ההשתכרות ולא בהשתכרות בפועל. .6על-פי תקנה 3לתקנות שהותקנו כאמור נקבע, שלשם קביעת צמצום בכושר ההשתכרות של מבוטח תובא בחשבון הכנסתו החודשית הממוצעת מעבודה או ממשלח יד בתקופה הקובעת. אין ספק, כי ברוב המכריע של המקרים זהו מבחן מספיק וסביר; אך במקרים חריגים ברור, כי מקום שבתכוף לפני התאריך הקובע חל שינוי בכושר ההשתכרות של המבוטח, יש לקחת שינוי זה בחשבון כשבאים לקבוע, אם כושר ההשתכרות צומצם עקב הנכות, ובכמה צומצם. קביעת הצמצום רק על-פי ההכנסה שהיתה למבוטח בפועל בששת החודשים האחרונים לפני התאריך הקובע, ללא כל התייחסות לשאלה, אם חל שינוי בכושר ההשתכרות, אינה עומדת במבחן הסבירות ואינה מתיישבת עם מטרת החוק. .7אין גם ספק, כי בסמוך לתאריך הקובע חל שינוי ניכר לטובה בכושר ההשתכרות של המערער. הוא סיים קורס להשחזה והוסמך על-ידי משרד העבודה כעובד מקצועי: מהתעודה שקיבל ושצורפה לסיכומיו עולה, שעמד בלימודיו בקורס בהצלחה וקיבל ציונים גבוהים, רובם בהערכה של 80- 90נקודות. אמנם הוא עדיין לא עבד בתע"ש במקצוע שבו הוסמך, אך היה זה רק סידור זמני, שהרי מתום הקורס עברו רק שבועות אחדים והתעודה אף נשלחה לו כבר אחרי התאונה; ברור איפוא, שחלה עליה ניכרת בכושר השתכרותו. מכל מקום, מן הדין היה לבדוק, מה היתה השפעת סיום הקורס וההסמכה למקצוע חדש על כושר ההשתכרות, אך הדבר לא נעשה. לאור האמור לעיל מסתבר, כי קביעה שלא חל צמצום בכושר ההשתכרות, ללא כל התייחסות לשינוי, איננה סבירה ואיננה מקדמת את מטרת המחוקק. .8נקבע כבר בפסיקה, כי משבאים לפרש הוראות חיקוק שעניינו היחסים בין מוסד לביטוח סוציאלי ובין המבוטח, אין לפרש את ההוראה לא פירוש מרחיב ולא פירוש דווקני, אלא פירוש תכליתי, המתאים למטרת החוק. אנו סבורים, כי הפירוש התכליתי של תקנה 3לתקנות איננו סותר במקרים מיוחדים חובה להתחשב בשינוי שחל בכושר ההשתכרות בסמוך ליום הקובע. כל פירוש אחר היה מחייב בהכרח לקבוע, כי התקנה לוקה בחוסר סבירות, וכלל הוא שאין פוסלים תקנה בגלל חוסר סבירות אם ניתן לפרשה בצורה שתתיישב עם היותה סבירה; אך אין ספק שיישום החוק והתקנות היה בלתי- סביר. .9לסיכום: התיק מוחזר לוועדת נכות לעררים לדיון מחדש תוך התחשבות בשינוי שחל בכושר השתכרותו של המערער. הוועדה תנמק החלטתה במלא. המשיב, ישלם למערער, שלא היה מיוצג, הוצאותיו שאנו מעמידים אותן על הסך של 000, 4שקלים.קצבת נכותערעורנכות