קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטה לא להעניק סיוע משפטי בתביעה בבית הדין הרבני: זהו ערעור שהגיש המערער על החלטת הלשכה לסיוע משפטי (להלן - המשיב) מיום 19.8.97 שלא להעניק לו סיוע משפטי. המערער נשוי, יחסי בני הזוג עלו על שרטון ונדונו בהליכים שונים בפני בתי הדין הרבניים. המערער ביקש סיוע משפטי מהמשיב ובהחלטה מיום 19.8.97 הודיע לו עו"ד וורק מלשכת הסיוע המשפטי במחוזות ירושלים והדרום כי פנייתו נדחית מהנימוקים הבאים:ב "בהמשך לשיחתינו מיום 9.7.97, צר לי אך עלי להמליץ לדחות פנייתך לסיוע משפטי בערעור על החלטת ביה"ד האזורי באשקלון לחיובך בגט באמצעות החרמות שהוטלו עליך ע"י ביה"ד, בפני בג"ץ וזאת הואיל וההחלטות שניתנו הינם במסגרת סמכותו של בית הדין ובג"צ לא יתערב בשיקול דעת בית הדין בעניינים המסורים להם באופן בלעדי. כמוכן, אני מביא לידיעתך את סעיף 2 לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) תשנ"ה 1995 לפיו בית הדין מוסמך ליתן צו הגבלה לענין איסור יציאה מהארץ, קבלת דרכון ישראלי, אסור החזקת רשיון נהיגה, כמו כן ניתן למנוע מאדם לשמש במשרה בגוף מבוקר על פי חוק מבקר המדינה. לפי האמור לעיל איני מוצא סיכוי לכך שבג"ץ יתערב בשיקול דעת בית הדין. ומכאן נובעת המלצתי לדחות פנייתך לסיוע משפטי בערעור על ההחלטה של ביד"ר אשקלון, ושל ביה"ד הגדול בירושלים. אני מאחל לך הצלחה בכל מילי דמיטב". 3. המערער ערער על החלטת המשיב והשלים את טיעוניו בסיכומים בכתב. המערער טוען כי אין זה מתפקיד המשיב לבחון את סיכוי ההצלחה בבית המשפט. לטענתו, "זה שיש פה קייס זה אין כל ספק אחרת היו דוחים את המערער אלא השתמשו בלשון המלצה" (ערעור מיום 28.10.97). בסיכומיו הוסיף המערער וטען כי הוא מבקש עזרה משפטית בהליכים שונים וביניהם ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי לחייבו בגט, ערעור שטרם נדון על ידי בית הדין הרבני הגדול וכן עתירה לבג"ץ על החלטת בית הדין הרבני הגדול אשר דחה את ערעור המערער על החלטת בית הדין האזורי באשקלון להטיל עליו סנקציות משום שאינו נותן גט לאשתו (נספח א' לסיכומים) וכן הגשת עתירה לבג"ץ על דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע החיוב בגט. כמו כן עתירה לבג"ץ נגד החלטת נשיא בית הדין הרבני הגדול אשר הורה להעביר את הדיונים להרכב מיוחד ולא נעתר לבקשה לעכב את הדיונים עד שיישמע הערעור שהגיש על חיובו בגט (נספח 5 לסיכומים). בסיכומיו מוסיף המבקש עניין נוסף בו הוא מבקש סיוע משפטי - פנייה לבג"ץ בקשר למעצרו על צו הבאה שהוצא נגדו (עמ' 3 לסיכומיו). 4. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים הרבים שהגיש המערער, הגעתי למסקנה כי החלטת המשיב בדין יסודה ולא מצאתי בה טעות המצדיקה התערבות של בית משפט. מעיון בהחלטות הרבות שניתנו על ידי בתי הדין הרבניים בעניינם של בני הזוג בן עמי עולה שהיחסים הקשים בין בני הזוג נדונו פעמים רבות ובהליכים ממושכים על ידי בתי הדין הרבניים. בית הדין האזורי באשקלון פסק כי על המערער לתת גט לאשתו לאחר שקיבל את טענות האשה בדבר אלימות ואיומים מצד המערער ופרידה ממושכת בין בני הזוג. ערעורו של המערער על הסנקציות שהטיל בית הדין אם לא יתן לאשתו גט, נדחה על ידי בית הדין הרבני הגדול בירושלים ובהחלטה מיום ח' באייר תשנ"ז הורה נשיא בית הדין הרבני הגדול הרב בקשי דורון, להעביר את התיק לבית הדין המיוחד בירושלים לענייני עגונות, לאמור: "מאחר ומדובר במקרה קשה ביותר ויוצא דופן שבו התקיימו עשרות רבות של דיונים בכל הערכאות הקיימות: בתי הדין האזוריים בבאר שבע ובאשקלון, וביה"ד הגדול, ובתי המשפט האזרחיים מהשלום עד לבג"צ במשך כ10- שנים. כאשר ביה"ד האזורי ניסה בכל דרך שהיא להגיע עם הבעל להסכם גירושין ואף אילצו להופיע יום יום בתקופה מסויימת. הבעל בעצמו ניסה בכל דרך שהיא לעכב הדיונים ופנה לכל הגורמים בבקשות ותלונות לאין מספר על כל החלטה ועל כל דיון ואף בביה"ד הגדול הצטבר מספר לא רגיל של ערעורים ובקשות רבות לאין מספר. אין אפשרות לצטט מהחומר הרב שהצטבר ואביא רק צטוט אחד מפסה"ד האחרון לחיוב גט שנתן ביה"ד באשקלון שאליו הועבר התיק ע"פ בקשת הבעל. כתב ביה"ד: "שמעולם לא נפגש עם אדם קשוח כ"כ וחסר רגש, הרואה באשה חפץ, ולא מענינים אותו רגשותיה... אדם ערמומי שלמען מטרתו מוכן להסתכסך עם כולם... וא"כ איך נוכל לתת לו להתעלל בבת ישראל". לאור כל הרקע הנ"ל של תיק זה החלטתי בהתאם לסמכותי להעביר התיק לביה"ד המיוחד בירושלים לעניני עגונות" (נספח ב' לסיכומים). החלטת בית הדין הרבני הגדול בעניינו של המערער ניתנה במסגרת סמכותו הייחודית המוקנית לו בדין, בעניניים המסורים לסמכותו ולא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת המשיב שסרב לבקשת המערער להעניק לו סיוע בפניה לבג"ץ על החלטות בית הדין הרבני הגדול. בסיכומיו טען המערער כי ערעורו בדבר עצם חיובו בגט בבית הדין האזורי טרם נדון בבית הדין הרבני הגדול והוא מבקש לעתור לבג"ץ על החלטת בית הדין הרבני הגדול לדחות את ערעורו בעניין חיובו בסנקציות, אי הענות לבקשתו לעיכוב ביצוע ועל ההחלטה להעביר את הדיונים להרכב מיוחד. מהחלטת המשיב מיום 19.8.97 עולה כי יש בה התייחסות רק לבקשות המערער לסיוע משפטי להגשת עתירה לבג"ץ להתערב בשיקול דעתו של בית הדין הרבני הגדול. לפיכך אם מבקש המערער לפנות למשיב בבקשה לסייע לו בערעור שהגיש לבית הדין הרבני הגדול על ההחלטה בדבר עצם חיובו במתן גט, הוא יוכל לשוב ולפנות בעניין זה אל המשיב שישקול את בקשתו ותשיבו לגופם של דברים. המערער ביקש בסיכומיו, לראשונה, סיוע משפטי גם בעניין מעצרו. בעניין זה המערער לא פנה עדיין למשיב ולפיכך אין מקום לדון בכך במסגרת הערעור ופתוחה בפניו הדרך לפנות אל המשיב גם בעניין זה. לאור כל האמור לעיל דין הערעור להידחות ככל שהוא מתייחס לבקשות שהגיש המערער לסיוע משפטי בעניין הגשת עתירה לבג"ץ על החלטות בית הדין הרבני הגדול מיום ט"ז באדר א' תשנ"ז ו-ח' באייר תשנ"ז (נספחים א', ב' ו-ג' לסיכומי המשיבה). המערער ישא בשכ"ט המשיב בערעור זה בסכום של 500 ש"ח בערכם היום. סיוע משפטיערעור