קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה: זהו ערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט1959- [נוסח משולב] (להלן - החוק) שהגיש המערער על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 25.5.98 שדחתה את ערעורו על החלטת הועדה הרפואית וקבעה כי נותרה לו: "הגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי - 10% וחיבור גרוע של עצם זרוע שמאל לאחר שבר עם הגבלה קלה - 10%". הועדה קבעה כי נכותו הרפואית הכוללת של המערער היא בשיעור של 19%. המערער טוען כי הועדה הרפואית העליונה טעתה בכך שלא התייחסה לכל הנכויות שנגרמו לו בשל התאונה. המערער טוען כי הציג בפני הועדה את הצילומים שערך ביוזמתו ביום 5.4.98 ושטח בפניה את טיעוניו לגבי הפגימות שנותרו לו, אך הועדה החליטה שלא לקבל את טיעוניו ולטענתו, החלטתה ניתנה בצורה גורפת ושגויה. המערער טוען כי הרופאים שאת חוות דעתם הביא בפני הועדות הרפואיות הינם מקצועיים והוא מבקש מבית המשפט למנות "רופא-בורר" שיכריע בין הדעות השונות - דעת הועדות הרפואיות שדנו בעניינו ודעתם של הרופאים מטעמו. ב"כ המשיב טוען כי יש לדחות את ערעורו של המערער על הסף שכן אין הערעור מעלה כל טענה משפטית. גם לגופו של עניין טוען ב"כ המשיב כי הועדה הרפואית העליונה בדקה את המערער והמסמכים שהגיש לה ואין למצוא כל פגם במימצאים הרפואיים שקבעה, כמו גם במימצאים הרפואיים שנקבעו על ידי הועדה הרפואית של הדרגה הראשונה שבדקה את המערער. 4. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת המסמכים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות: א. סעיף 12 א(א) לחוק קובע כי ניתן "לערער על החלטת ועדה רפואית עליונה לפני בית משפט מחוזי, בנקודה משפטית בלבד". ערעורו של המערער אינו מעלה כל שאלה משפטית וכל כולו מתייחס למימצאים הרפואיים שקבעו הועדות הרפואיות שדנו והחליטו בעניינו אשר - כך טוען המערער - אינם תואמים את הנכויות שנותרו לו כתוצאה מהתאונה. כבר מטעם זה דין הערעור להידחות על הסף. ב. גם לגופו של עניין, לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בהחלטת הועדה הרפואית העליונה. המערער נפצע בתאונת דרכים בשנת 1988 בעת שירותו בצה"ל ונגרם לו שבר בזרוע שמאל. מהתיקים של הועדות הרפואיות ניתן לראות כי עניינו של המערער נדון פעמים רבות בועדות הרפואיות במהלך השנים מאז נפגע. בפברואר 98' זומן המערער לועדה רפואית לבדיקה חוזרת. הועדה בדקה את המערער, עיינה במסמכים הרפואיים שהוגשו בעניינו ובסיכום החלטתה קבעה: "מבחינת הצוואר: חל שיפור ביכולת הנעתו, יקבל נכותו בהתאם לצמיתות. לגבי השבר בזרוע שמאל: אין שינוי במעמד הזרוע ומדובר בחיבור גרוע של עצם הזרוע, נכותו תישאר בעינה לצמיתות. כתף שמאל: אין עדות קלינית או רנטגנית לארטריטוס בכתף, קיימת הגבלת תנועה קלה מאוד מעל גובה השכמה שאינה מהווה הגבלה תפקודית ונובעת כנראה מהשבר בזרוע ועל כך ניתנה נכות בסעיף נפרד, נכותו בגין פגימה זו הגיעה לקיצה. נכותו בגין הפגיעה הקלה בקבוצות שורשים תחתונים צווארים משמאל - כיום אין כל עדות להפרעה נוירוגנית בתפקוד שרירי היד השמאלית, אין דילדול שרירים, כח תקין, והחזרים הופקו סימטרית, אי לכך נכותו בגין פגימה זו הגיעה לקיצה". על החלטה זו הגיש המערער ערעור בפני הועדה הרפואית העליונה שבדקה את המערער ואת המסמכים הרפואיים שהוגשו בענייננו. המערער הציג בפני אותה ועדה בדיקה נוספת של M.R.I שביצע ביוזמתו ביום 5.4.98. מפרוטוקול הדיון עולה שהועדה התייחסה למימצאי אותה בדיקה כמו גם לבדיקות הנוספות שהיו בפניה ולמצבו הרפואי של המערער. על בסיס הנתונים והמימצאים הרפואיים אליהם הגיעה הועדה היא קובעת בסיכום החלטתה לאמור: "הועדה דוחה את הערעור ומקבלת את החלטת הועדה המחוזית. לנ"ל קיים שבר שהתחבר בעמדה לא אנטומית המגבילה את תנועת הכתף, ומביאה גם לקצור. מצב התואם במדוייק בסעיף 40 1. לגבי הצואר מגבלות התנועה תוארו, אין חסר נוירולוגי, ועצב נוכחות דיסק אינה מקנה נכות, אלא ע"פ השינוי התפקודי". טענתו העיקרית של המערער היא כי יש בידו חוות דעת של מומחה רפואי מטעמו (ד"ר בלט), המגיע למסקנה אחרת בדבר מצבו הרפואי וכן מכתבים של רופאים אחרים אותם הציג בפני הועדה הרפואית. המערער מבקש מבית המשפט למנות "מומחה-בורר", כלשונו, שיפסוק בין הדעות הרפואיות הנוגדות. טיעון זה יש לדחות. עצם העובדה שקיימות דעות רפואיות שונות בעניין רפואי העומד לבדיקת הגוף הרפואי המוסמך, אינה מעידה, כשלעצמה, על טעות בשיקול דעתם המקצועי של המומחים הרפואיים שישבו בוועדות הרפואיות ובדקו את עניינו של המערער. המומחים הרפואיים בדקו את המערער במקצועיות וביסודיות ולא מצאתי כל פגם מקצועי או אחר במימצאים הרפואיים שמצאו ובמסקנתם בדבר הנכויות הרפואיות שנותרו למערער כתוצאה מהתאונה. בקשתו של המערער למנות "מומחה-בורר", אין לה כל בסיס משפטי ועובדתי ויש לדחותה. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור. רק לפנים משורת הדין ונוכח עמדת המשיב נמנעתי מלחייב את המערער בהוצאות ערעור זה. נכותצבארפואהערעורחוק הנכים (תגמולים ושיקום)ועדה רפואית (ערעור)ועדה רפואית