קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על עבירת סחר בהרואין: 1. המערער, (יליד 1961), הורשע בבית-המשפט קמא בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן מסוג הירואין, ונדון ל26- חודשי מאסר בפועל ול12- חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים - שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) - למעט עבירה של צריכת סם בשימוש עצמי. 2. באישום הראשון הורשע המערער במכירת הירואין, ביחד עם אחר, לסוכן משטרתי סמוי ביום 27.5.96 בסמוך לשעה 10: 20, בתחנה המרכזית החדשה בעיר העתיקה בירושלים (להלן - התחנה המרכזית); באישום השני הורשע המערער במכירת הירואין לסוכן משטרתי סמוי ביום 28.5.93 בסמוך לשעה 11: 15 בתחנה המרכזית. 3. כתב האישום הוגש ביום 21.7.93 ונקבע לטיעון ליום 26.10.93. אולם, המערער לא אותר, והתיק נדחה ליום 2.12.93 ואחר כך לימים 4.1.94, ל- 1.2.94 ול- 12.4.94 - ועדיין המערער לא אותר. 4. רק במועד הששי, ביום 28.4.94 התייצב המערער, לראשונה, וטען כי לא קיבל את כתב האישום. באותו מועד הכחיש המערער את המיוחס לו בכתב האישום, וטען שברצונו למנות לעצמו סניגור, ואמנם בית-המשפט קמא דחה את הדיון ליום 21.6.94. ביום 21.6.94 הודיע המערער כי בשל תאונת עבודה לא היה סיפק בידו לשכור שירותיו של סניגור, והתיק נדחה להוכחות ליום 8.12.94, בשל כפירת המערער בעובדות שבכתב האישום. ביום 28.7.94 דחה בית-המשפט קמא את ישיבת ההוכחות ליום 2.2.95. באותו מועד לא התקיימה ישיבת הוכחות בשל קשיים באיתור המערער ובאיתור העד המרכזי, והתיק נדחה ליום 13.4.95 ללא תיאום עם התביעה, והתביעה ביקשה לקבוע מועד אחר להוכחות. התיק נקבע לתזכורת ליום 18.5.95, ובאותו יום מינה בית-המשפט את עו"ד לרנר כסניגור למערער, וקבע את ישיבת ההוכחות ליום 15.6.95. ביום 15.6.95 שוב לא התקיימה ישיבת הוכחות, ואין זה ברור מה היתה הסיבה לכך, והתיק נדחה להוכחות ליום 19.10.95. 5. רק ביום 19.10.95, כשנתיים אחרי המועד הראשון שנקבע על-ידי בית-המשפט קמא, הוחל בשמיעת ההוכחות. מועד נוסף להוכחות נקבע ליום 15.2.96. התביעה ביקשה לדחות מועד זה מן הטעם שאחד מעדיה אינו יכול להתייצב, אך השופט דחה בקשה זו והורה לשאר העדים להתייצב. ביום 15.2.96 הודיעה ב"כ המדינה שעד אחד אינו יכול להתייצב ועל כן לא יסתיים המשפט באותו יום, וביקשה דחייה, וב"כ המערער הסכים לדחייה. אין כל הסבר מדוע לא נשמעו שאר העדים באותו יום. מכל מקום - הדיון נדחה ליום 27.5.96, ובאותו יום אכן התקיימו הוכחות - אך לא הסתיימו, והדיון נדחה ליום 8.7.96. 6. ביום 8.7.96 - לא התייצב המערער - ועל כן לא ניתן היה לשמוע את ההוכחות, והתיק נדחה ליום 3.11.96. גם ביום 3.11.96 לא התייצב המערער והתיק נדחה ליום 5.12.96. 7. ביום 5.12.96 לא התייצב המערער ובא כוחו הודיע כי לא היה לו קשר עם המערער. התיק נדחה, איפוא, להמשך ליום 20.1.97. אולם, גם ביום 20.1.97 המערער לא התייצב וב"כ המדינה הודיע כי לא ניתן לאתרו. התיק נדחה שוב, ליום 31.3.97. 8. ביום 5.5.97 הואיל המערער להופיע, סוף סוף, בבית המשפט, והתיק נדחה להוכחות ליום 29.6.97, ואכן באותו מועד נסתיימה מסכת ההוכחות, והתיק נדחה לסיכומים ליום 18.8.97. 9. ביום 18.8.97 לא התייצב המערער בבית המשפט, ובא כוחו הודיע כי יש קושי שמנע מהביאו, והוא מבקש לסכם במועד אחר. ב"כ המדינה הודיעה כי היא מעדיפה לסכם באותו מועד, אך בית המשפט דחה את הסיכומים ליום 2.9.97, ובאותו מועד אכן סיכמו באי-כח בעלי הדין את טענותיהם. 10. הכרעת הדין ניתנה ביום 18.12.97, וביום 31.12.97 נשמעו טענות לעונש, וגזר הדין ניתן ביום 7.1.98. 11. השתלשלות העניינים כפי שתיארנו גרמה לכך שגזר הדין ניתן קרוב לחמש שנים לאחר ביצוע העבירות. 12. הסניגור המלומד טוען כי הדחיות היו באשמת המאשימה, אולם מהשתלשלות העניינים כמתואר לעיל, ברי כי למערער עצמו חלק הארי בדחיות, בשל כך שלא התייצב פעמים רבות לדיונים שקבע בית-המשפט, אף כשהיה מיוצג על-ידי סניגור, והתעלם ממועדים שנקבעו. 13. בית המשפט קמא שמע הוכחות בתיק זה ובסיומן החליט כי הוא מאמין לעדי התביעה, אינו מאמין למערער, והרשיע את המערער בשני האישומים. 14. ב"כ המערער טען בפנינו כי בית המשפט קמא שגה משהאמין לעדי התביעה, ובעיקר לסוכן הסמוי, שכן לסוכן יש עניין להפליל מספר רב של אנשים כדי שהתביעה תיטיב עמו. ב"כ המערער מפנה לעובדה שהסוכן הינו עבריין, צרכן סמים, ואף הורשע בשיבוש הליכי משפט, ועל כן אין להאמין לעדותו, כלל ועיקר. עוד טען ב"כ המערער בפנינו כי עדויות עדי התביעה האחרים בבית-המשפט קמא, אינן תומכות בעדות הסוכן - אלא סותרות אותה, וכך גם הקלטת שהוגשה. 15. בית המשפט קמא היה ער לעברו של הסוכן, ואף אנו ערים לכך. אולם, אין לפסול מעיקרה עדות של סוכן אך מן הטעם שהוא עצמו צרכן סמים ועבריין. כדי להביא לתפישתם של סוחרי סמים, שהיא מלאכה קשה במיוחד - הכרחי להשתמש במשתפי פעולה עם המשטרה, אף אם הם עבריינים, והרי סוחר סמים אינו מנדב את "מרכולתו" ואינו מוכר סמים בדרך כלל אלא למי שמוכר לו כנרקומן. 16. אמת נכון, שלסוכן, שהוא עבריין - יש עניין להפליל את האנשים שאליהם הוא נשלח על-ידי מפעיליו ואם לא ישתף פעולה - לא ייטיבו עמו ולא יתעלמו מתיקים התלויים ועומדים נגדו. מכאן, שכאשר יש בפני בית המשפט עדות נגד עדות בלבד, ללא סיוע או חיזוק כגון - הקלטה, תצפית, תפישת סם אצל קונים אחרים וכדומה - על בית המשפט להיזהר זהירות רבה בהרשעת נאשם על סמך דברי הסוכן בלבד. אולם, כאשר יש בפני בית המשפט לא רק עדותו של הסוכן, אלא יש לה סיוע - בהקלטה, תצפית, תפישת רוכשי סמים מאותו סוחר וכדומה, וכאשר הנאשם עצמו מוכח כבלתי אמין - רשאי גם רשאי בית המשפט להרשיע את הנאשם, כשהוא מסתמך גם על עדות הסוכן. גירסת המערער 17. המערער נחקר במשטרה פעמיים - חקירתו הראשונה נערכה ביום 30.6.93 (ת4/) - יומיים לאחר האירוע נושא אישום 2, ושלושה ימים לאחר האירוע נושא אישום 1. באותה חקירה הכחיש שהוא נוהג להסתובב בתחנה המרכזית. הוא אישר שהוא משתמש בסמים אך טען כי הוא מצוי בהליכי גמילה באל-סם, ואמר כי הוא מבקר אחת לחודש באל-סם. חקירתו השנייה נערכה ביום 4.7.93 (ת5/). באותה חקירה אמר שאין לו מה להוסיף על שאמר ארבעה ימים קודם לכן. רק בחקירתו הראשית בבית המשפט, ביום 29.6.97, נשאל על ידי סניגורו אם בחודש מאי 1993 השתמש לפעמים בסמים, וענה בחיוב, וכשנשאל היכן היה קונה את הסם, השיב: - "בתחנה המרכזית". זו הייתה כל חקירתו הראשית של המערער. 18. מעניין לציין כי המערער נזכר אחרי ארבע שנים שאכן השתמש בסם במאי 1993 וכי היה קונה סמים בתחנה המרכזית, ואילו יומיים-שלושה אחרי האירועים המתוארים בכתב האישום - לא זכר זאת. כשנשאל בחקירה נגדית מדוע הכחיש בחקירתו במשטרה שהיה בתחנה המרכזית ענה: "כשעוצרים בן אדם על דבר שלא עשה ושואלים אותו דברים שלא לעניין, אז יכול להיות שהבן אדם יהיה מבולבל ויגיד שהוא לא יודע" (ע' 40). תשובה זו יכולה להיות יפה כשמדובר בחקירה הראשונה, בסמוך למעצר - שאז הנחקר עדיין מבולבל. אולם, למערער ניתנה אפשרות נוספת - ארבעה ימים לאחר החקירה הראשונה - לאמץ את זכרונו ולתקן את דבריו בחקירתו השנייה. המערער לא עשה כן, והעדיף לדבוק בגרסתו הראשונה, בה הרחיק עצמו משימוש בסם (הוא נמצא בגמילה, לטענתו), ומנוכחות בתחנה המרכזית. 19. ועוד זאת, אפילו נקבל את דבריו של המערער, כפי שהעיד בחקירתו הראשית, שהוא אכן מאשר כי היה קונה סמים בתחנה המרכזית בשנת 1993 - עדיין אין הסבר לכך מה עשה המערער בתחנה המרכזית יום אחר יום, כאשר באותם יומיים לא נצפה כמי שבא לרכוש סמים ונעלם עם הסם שקנה. המערער הסתובב בתחנה המרכזית זמן ממושך בכל אחד מאותם שני ימים, שהרי יש פער בין הזמנים שבהם סוכן ראה אותו שם (ואין ספק שהסוכן ראה אותו שם בחברת עדנאן ובחברת טאהר), לבין הזמנים שהשוטרים (התצפיתנים) ראוהו שם (70 דקות ביום 27.5.93, ושעה ביום 28.5.93). 20. מי שמגיע לתחנה המרכזית במעבר מאוטובוס או לאוטובוס, או אם הוא בא למטרת רכישת סמים - אין הוא משתהה במקום זמן כה ממושך. עצם השתהותו של המערער בתחנה המרכזית יום אחר יום - יש בה משום חיזוק לעדות הסוכן שהמערער היה שם לצורך מכירת סמים ולא למטרה אחרת. לעניין זה נציין כי המערער עצמו העיד: "אף פעם לא מכרתי, קניתי לשימוש שלי וללכת" (עמ' 41). לעניין האישום הראשון 21. הסוכן העיד כי ביום 27.5.93 הוא הגיע לתחנה המרכזית במונית ושם ראה את המערער ביחד עם אחד, עדנאן. הסוכן אף העיד כי הכיר את המערער, על פי דמות פניו, משום שעשה עמו מספר עסקאות סמים קודם לכן, אף כי באותה עת הכיר את המערער בשם "סאלח". הסוכן אמר כי ביקש מעדנאן שיתן לו "חומר" - וזאת בנוכחות המערער. לדברי הסוכן - עדנאן הוציא פאקט ונתן למערער, והמערער נתן את הסם לסוכן. הסוכן מסר לעדנאן 300 ש"ח ועדנאן העביר למערער 100 ש"ח מכסף זה. 22. הסוכן העביר את הסם למפעילו והמפעיל אמר לו כי שמו של המערער איננו "סאלח". הסוכן טען כי בירר בין מכריו את שמו הנכון של המערער ולא היה זה המפעיל שמסר לו את שמו הנכון של הנאשם. 23. המפגש האמור הוקלט על-ידי הסוכן, ובהקלטה נשמעים קולותיהם של הסוכן ועדנאן, אך לא נשמע בהקלטה קולו של המערער. 24. הסניגור הביע פליאה על טענת הסוכן שעדנאן נתן את הסם למערער והלה מסר את הסם לסוכן, אולם בית המשפט קמא הבהיר כי סיטואציה כזו מקובלת ואפשרית בעסקות סמים. 25. ב"כ המדינה טענה בסיכומיה כי העדר קולו של המערער מן הקלטת סביר הוא, נוכח טיבה הירוד של ההקלטה, ונוכח העובדה שהסוכן שוחח עם עדנאן ופנה אליו, ולא שוחח עם המערער ולא פנה לעברו. 26. מן הקלטת אנו למדים, כי אכן התקיים מפגש בין הסוכן לעדנאן, אך איננו יכולים ללמוד מהקלטת על נוכחות המערער באותו מפגש. עם זאת, הייתה בפני בית המשפט קמא עדותו של השוטר יחיאל כהן, שתצפת ביום 27.5.93 על סוחרי סמים בתחנה המרכזית, והוא זיהה במקום את המערער שהיה ביחד עם עדנאן. יצוין כי התצפית הייתה בשעה 11: 30, ואילו על פי כתב האישום - העסקה שבאישום 1 בוצעה בשעה 10: 20. 27. עדותו של יחיאל כהן איננה עדות של עד ראייה על העסקה שבוצעה בין הסוכן לבין המערער ועדנאן. אולם, היא מחזקת את עדות הסוכן כי בשעה שהוא עשה את העסקה עם עדנאן - המערער נכח, ואף השתתף בעסקה. 28. התצפית שביצע יחיאל כהן מוכיחה כי הסוכן לא המציא את הקשר והנוכחות של המערער ועדנאן יחדיו בתחנה המרכזית באותו יום, בתקופת זמן קרובה יחסית. לעומת זאת, כשנשאל המערער בחקירתו במשטרה ביום 30.6.93 (ת4/) שאלה, שהיא, לכאורה, תמימה לחלוטין: "האם אתה נוהג להסתובב בתחנת האוטובוסים החדשה בעיר העתיקה?" (ש' 16). השיב: "לא" (ש' 17). כשנשאל ספציפית אם בתאריכים 28-27 במאי 1993 היה בתחנה המרכזית האמורה, השיב: "מאיפה אני זוכר מה התאריך של אתמול אני לא יודע" (ש' 21-20). עצם העובדה שהמערער הרחיק עצמו ממקום כל כך ציבורי כמו התחנה המרכזית - אומרת דרשני, ופועלת לרעת המערער. 29. מכל מקום, רשאי היה השופט המלומד להסתמך על עדות הסוכן שהמערער היה ביחד עם עדנאן בתחנה המרכזית בעת שהסוכן קנה מעדנאן את הסם, וזאת משום שהקלטת תומכת בעסקת הסם בין הסוכן לעדנאן, עדותו של יחיאל כהן תומכת בעובדת היותו של המערער ביחד עם עדנאן בתחנה המרכזית באותו בוקר, והמערער שיקר בכוונה בדבר נוכחותו בתחנה המרכזית בכלל, ובאותו יום בפרט. לעניין האישום השני 30. הסוכן העיד כי ביום 28.5.93 מכר לו המערער סם מסוכן מסוג הירואין בתחנה המרכזית בסמוך לשעה 11: 15. הסוכן העיד כי באותו יום הוא הגיע לתחנה המרכזית והיו שם המערער ואחד טאהר, והסוכן ביקש מהם חומר. המערער אמר "בסדר", והסוכן זוכר שטאהר הוציא שקית ניילון שקופה, מתוכה שלף פאקט עטוף בניילון כחול והעבירו למערער, והמערער מסר את הפאקט לסוכן. בפאקט היו שתי מנות קוקאין. הסוכן לא זכר איזה סכום כסף שילם תמורת הסם, אך אמר שמחיר שתי מנות הוא 100 ש"ח. עוד העיד הסוכן כי אף אדם אחר לא נכח במקום אותו זמן, וכן אישר כי היו מקרים קודמים בהם רכש סמים הן מעדנאן והן מטאהר - ללא קשר למערער. הסוכן גם אמר כי רכש קודם לכן סמים מהמערער, וניתן להבין שעשה כן ללא קשר לטאהר או לעדנאן. לשון אחרת, הסוכן הכיר כל אחד מהשלושה כסוחר סמים, ואף רכש מכל אחד מהם סמים בעבר, ללא קשר לאחרים. כאמור - המערער הכחיש בהודעתו במשטרה שהיה בתחנה המרכזית. 31. לעומת זאת, העיד השוטר דביר בראלי כי ביום 28.5.93 הוא ביצע סריקות באזור התחנה המרכזית כדי לאתר סוחרי סמים ומפגשים ביניהם לבין סוכן משטרתי. במהלך הסריקות זיהה בראלי את המערער כשהוא נפגש עם מספר אנשים באזור, ואף ציין בדו"ח שלו כי ראה את המערער עם הסוכן. כן ראה בראלי אותה עת גם את איסחק טהה. לפי הרישום בדו"ח התצפית - ראה בראלי את המערער בשעה 10: 15. כאמור, בכתב האישום נטען כי מכירת הסם לסוכן ארעה באותו יום בשעה 11: 15. 32. גם לעניין זה ייאמר כי בראלי איננו עד ראייה לביצוע עסקת הסם, אך יש בעדותו כדי לסייע לטענת הסוכן כי הסוכן אכן נפגש עם המערער באותו יום בתחנה המרכזית, ורכש ממנו סם - כאשר המפגש ביניהם אושר מפי בראלי, בעוד שהמערער לא טוען כי הוא נפגש עם הסוכן - אך לא קנה ממנו, ואף מכחיש שהיה בכלל בתחנה המרכזית. הנה כי כן, יש בעדות בראלי כדי לחזק את טענת הסוכן כי טאהר או טהה - אכן נכח במקום. נושא הזיהוי 33. הסוכן העיד כי הכיר את המערער לפני רכישות הסם המפורטות בכתב האישום, שכן רכש ממנו סמים קודם לכן. בנסיבות אלה, לא היה מקום לערוך מסדר זיהוי כלל - בין מסדר זיהוי "חי" ובין מסדר זיהוי של תמונות. לסוכן הוצגו 8 תמונות והוא נשאל אם הוא מזהה מישהו בתמונות, והוא אכן זיהה את המערער. 34. מאחר שלא היה כלל צורך במסדר זיהוי - הרי גם אם הצגת התמונות בפני הסוכן לא נעשתה כדין בתור מסדר זיהוי - עדיין אין בה כדי לפגום בתוכן עדותו של הסוכן או בזיהויו את המערער. שרשרת הסם 35. ב"כ המערער טוען הן נגד שרשרת הסם והן נגד העובדה שקיים הבדל רב בין המנות ברוטו שנרכשו על-ידי הסוכן, לבין הסם נטו שנבדק על-ידי המחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל (מז"פ). 36. אין ליתן משקל להבדלים שבין המשקל ברוטו והמשקל נטו של הסם. חוקרי מז"פ מסלקים את כל העטיפות - ושוקלים את הסם נטו. כשמדובר במשקל זעיר של חומר - של גרם - גרם וחצי ברוטו, ברור ששקילת הסם ללא העטיפות עשויה להביא להפרש במשקל והסם נטו יגיע למשקל של 0.41 גרם נטו ו0.12- גרם נטו, לפי העניין. לא ייפלא, איפוא, אם סוחר הסמים, המעונין אך ברווח כספי - ירוויח עוד יותר אם ימעיט בסם ויגדיל בעטיפה. 37. לעניין שרשרת הסם - נוסיף דברים אלה: הסם שהמציא הסוכן, הקשור לאישום 1 - נארז במעטפה וסומן על-ידי חיים פינקלשטיין בציון יום הקנייה ומספר המעטפה - 278 - והועבר למז"פ. מומחה מז"פ, אבנר רוזנגרטן, ציין כי קבל את המעטפה 278 שציין פינקלשטיין. הסם שהמציא הסוכן, הקשור לאישום 2 - הושם במעטפה שסומנה "א", וצוין שמו של חיים פינקלשטיין, מועד הקנייה ופרטים נוספים. מומחית מז"פ מרים עזורי קבלה מעטפה זו וציינה כי קיבלה את המעטפה של חיים פינקלשטיין מיום 28.5.93. צודקת ב"כ המדינה בטענתה כי עזורי לא ראתה לציין כי על המעטפה כתוב "א" שכן לא קיבלה מעטפה נוספת מאותו אירוע. הפגם הטכני, בו רשמה איריס ביטון ממז"פ כי קיבלה את הסם מידי אריקה מזרחי, מבלי שמזרחי אישרה זאת בחתימת ידה - אינו פגם היורד לשורש העניין. 38. נוכח האמור רשאי היה בית המשפט קמא לקבוע כי החומר שהמציא הסוכן למפעילו (שלדבריו רכש מהמערער כמפורט בכתב האישום) - שהועבר למז"פ לצורך בחינתו - אכן היה סם מסוכן. סתירות בעדות הסוכן 39. הסוכן הועסק לא רק בעניינו של המערער, אלא נשלח להפליל סוחרי סמים רבים, ככל האפשר, וכך אכן עשה. נוכח האמור, לא ייפלא כי הסוכן לא זכר בעדותו בבית המשפט בוודאות כל מילה שנאמרה (כגון: טענתו שהמערער אמר ביום 8.6.93: "אין לי חומר", בעוד שהמערער אמר: "אני לא מוכר" - כפי שנשמע בהקלטה). גם אין ללמוד מאומה מכך שהסוכן אמר לקבוצת סוחרי סמים שהוא קנה מהמערער סם רק פעם אחת, שהרי המערער אינו חב חובת דיווח מדויק לסוחרי סמים אחרים. 40. לענייננו, קובע מה הסוכן מסר למשטרה ביום האירוע הספציפי, או אם העלה את הדברים מדמיונו ומהרהורי לבו, או שיש לדבריו חיזוקים נוספים בראיות. במקרים שלפנינו נמצאו תימוכין לדבריו של הסוכן בעצם נוכחותו של המערער בתחנה המרכזית בימים שצויינו בכתב האישום, לצד סוחרי הסמים שהסוכן ציין, בעוד המערער הכחיש נוכחותו במקום, ולא נתן הסבר מה עשה בתחנה המרכזית בלוויית שני סוחרי הסמים שעמם נצפה, במשך זמן ממושך יחסית, בימים שפורטו בכתב האישום. 41. לאור כל אלה - אנו דוחים את הערעור על ההרשעה. לעניין העונש 42. על המערער נגזרו 26 חודשי מאסר בפועל ועוד 12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, שהמערער לא יעבור בתקופת התנאי עבירה על פקודת הסמים המסוכנים, למעט שימוש עצמי. 43. ב"כ המערער טוען כי העונש שנגזר על המערער מופלג בחומרתו, מה גם שחלקו של המערער היה שולי; ועוד זאת: עברו כחמש שנים מיום ביצוע העבירות ועד גזר הדין, והעיכובים היו באשמת המאשימה, וכי בתקופת ביניים זו - לא ביצע המערער כל עבירה נוספת; ב"כ המערער אף מוסיף כי המאשימה חרגה מנהלים שקבעה לעצמה ולא צרפה תיק זה לתיק אחר. 44. כפי שהראינו לעיל - חלק רב מן העיכובים בשמיעת התיק ובהבאתו לידי גמר - נגרם עקב היעלמותו של המערער והקושי לאתרו, ועקב העדרו מישיבות הוכחות של בית המשפט - לאחר שאותר. 45. גם לנו, כמו לב"כ המדינה - קשה להבין מדוע מתרעם ב"כ המערער על אי צירוף תיק זה לתיקים אחרים. גלוי וידוע הוא שאין לצרף תיק לתיקים אחרים - אלא אם כן מודה הנאשם בתיק שהוא מבקש לצרפו לתיק אחר. ואילו בתיק שלפנינו לא הודה המערער כלל, וניהל בו הוכחות עד גמירא. נוכח עובדה זו - כיצד ניתן היה לצרף תיק זה לתיקים אחרים, ועל שום מה רואה ב"כ המערער להלין על המאשימה שלא צרפה תיק זה לתיקים אחרים. 46. בשני המקרים המפורטים בכתב האישום היה המערער מעורב בעסקות הסמים, למרות שלכאורה ניתן היה לבצען גם בלעדיו, שהרי הסוכן הכיר גם את עדנאן וגם את טאהר, ויכול היה לרכוש את הסם ישירות מהם ללא תיווכו של המערער. 47. אילו דובר במי שאין לו הרשעות קודמות - היה מקום להקל עמו בהתחשב בחלקו באותן עסקות. דא עקא, למערער קופת שרצים של הרשעות משנת 1977 ועד אפריל 1993 - עד חודשיים לפני ביצוע העבירות שבפנינו, וכוללת מגוון של עבירות: גרימת נזק לרכוש בזדון, איומים, פריצה וגניבה, ומספר עבירות של סחר בסמים. בנסיבות אלו, עונש של 26 חודשי מאסר בפועל - אינו חמור עד שיצדיק התערבות של בית משפט של ערעור. 48. לפיכך, אנו דוחים את הערעור גם על העונש. ערעורסמים