פגיעה קשה בתאונת דרכים של אישה מבוגרת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה קשה בתאונת דרכים של אישה מבוגרת: 1. התובעת מס' 1, ילידת 1.5.1917, נפגעה קשות בתאונת דרכים ביום 10.11.92. התובע מס' 2 הוא בעלה, גם הוא יליד שנת 1917. התובעת מס' 3 היא בתה אשר סעדה אותה רבות, כל תקופת אישפוזה, מיום התאונה עד לפטירתה ביום 2.7.99. הנתבע מס' 1 הוא נהג המכונית הפוגעת. הנתבעת מס' 2 היא מבטחת השימוש במכונית הפוגעת ביום התאונה, ועליה לפצות את התובעת, על נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. ענינו של פסק דין זה: קביעת היקף הפיצויים וסכומם. 2. ממקום התאונה נלקחה התובעת לביה"ח "איכילוב" שם אושפזה עד ליום 26.1.93. מאותו מועד ועד ליום 29.4.93 היתה התובעת מאושפזת במרכז הרפואי "חורב" בחיפה. מאז ועד לפטירתה, שהתה התובעת בבית החולים הסיעודי "נוף הדר" בחיפה. בתאונה נגרמו לתובעת פגיעות רבות: חבלות בקרקפת ובפנים, באגן ובגפיים התחתונות. מצבה היה בלבולי. נגרמו שברים באגן, שברים ברגל הימנית, פריקה של הכתף מימין, שבר בחולית הגב, שבר בגולגולת, שברים בעצמות האף, בגתות, בלסת, ובעצם המצח ודימום בחדרי המוח. התובעת נזקקה לניתוחים ולטיפולים רפואיים קשים, וסבלה מזיהומים. בגין כל אלה, מאז התאונה ועד לפטירתה לא חזרה התובעת לתפקד והיתה תלויה באופן מלא בעזרת הזולת.. התובעת נבדקה על ידי 3 מומחים רפואיים: ד"ר וולר נתן חוות דעת מיום 9.7.95 לגבי מצבה הנוירולוגי, וקבע לתובעת 35 אחוזי נכות לפי סעיף 34(ו) בגלל ירידה קוגניטיבית עם הפרעות בזכרון ובהתמצאות, וכן 10 אחוזי נכות בגלל הפרעות בשליטה על הסוגרים בצורה חלקית. ד"ר רופמן נתן חוות דעת לגבי מצבה בתחום האורטופדי. הוא הסביר שנסיון השיקום לא עלה יפה ובמהלך האישפוז בבית החולים "נוף הדר", שוב נפלה התובעת ושברה את הירך הימנית שנותחה. נגרמו הגבלות קשות ברוב מפרקי הגוף עם קושי תיפקודי מלא. הוא קבע את נכותה ל - 100 אחוז לצמיתות. בשנת 1989 לקתה התובעת בסרטן שטופל כראוי. בקשר לכך ציין ד"ר רופמן, וקביעתו מקובלת עלי: "ברור לי שלעברה הרפואי אין כל השלכה על הנכות הנדונה כיוון שבעת התאונה היתה הולכת רגל ונראה כי תיפקדה באופן עצמאי". הנתבעת טענה שאין הצדקה לאפז את התובעת במוסד "נוף הדר" בהתחשב בצרכיה של התובעת, במחיר האישפוז במוסד זה, וברמת השירותים הניתנים בו. ב"כ הנתבעת טען שהאישפוז במוסד זה יקר יתר על המידה ואין הצדקה לאשפז בו את התובעת. הוברר שאין כל ממש בטענה זו וכי אין הפרש משמעותי במחיר האישפוז בין מוסד זה לבין שאר המוסדות שבאו בחשבון לאישפוזה של התובעת במצבה הקשה לאחר התאונה. לשם בירור מחלוקת זאת, מונה כמומחה רפואי ד"ר רן מיכלק, מנהל המחלקה הגריאטרית לאיבחון ושיקום בבית החולים "פלימן" בחיפה. הוא נתן חוות דעת מיום 11.2.97. בחוות דעתו הוא פירט כי התובעת היא חולה סיעודית הזקוקה לעזרה בכל פעולות היום יום, מרותקת למיטה ולכסא גלגלים, לא מתמצאת במקום ובזמן, אולם מגיבה לסביבה ויש לה קשר עם המטפלים. לא צפוי שיפור במצבה התיפקודי. הוא ציין כי מוסדות שונים המצויים בחיפה, לרבות "נוף הדר", מתאימים לטפל בתובעת וקבע כי: "העברה של חולה סיעודי לאחר אישפוז ממושך ממוסד למוסד אחר עלולה לגרום לירידה נוספת במצבו של החולה". התובעת נפטרה ביום 2.7.99, בעודה מאושפזת במוסד "נוף הדר". בשוקלי את הראיות, ולאור חוות דעתו של ד"ר מיכלק, יש לקבוע כי "נוף הדר" היה בהחלט מוסד ראוי ומתאים לאשפז בו את התובעת, הן מבחינת צרכיה והן מבחינת העלות. אני דוחה את כל טענות הנתבעת בנדון זה. עוד יש לקבוע, כי האישפוז במוסד האמור, הוא אך ורק תוצאת התאונה, ובא לשם טיפול רפואי בתובעת עקב נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. גם השבר בירך שנגרם לתובעת במהלך האישפוז והשיקום במוסד "נוף הדר" קשור קשר סיבתי לתאונה. על אף הראיות שהביאה הנתבעת, ואפילו שהתובעת סבלה בעבר ממחלת הסרטן וכן מתופעות של דמנציה ומצבים בלבוליים, לא שוכנעתי שאלמלא התאונה היתה התובעת נזקקת לאישפוז סיעודי כלשהוא בכל התקופה שמאז התאונה ועד לפטירתה בגיל 82 שנה. כך הוא גם לגבי בעלה. איני יכול לסמוך על דברי בעלה שלקה באלצהיימר. עדותה של התובעת מס' 3 נאמנה עלי, ואני קובע כי אלמלא התאונה היו שני בני הזוג, מסוגלים באחרית ימיהם, ועד למועד פטירתה של התובעת, לטפל בעצמם בכוחות עצמם, פרט אולי לעזרה מסוימת בשנה האחרונה. 3. באשר לנזק הבלתי ממוני: התובעת ילידת 1.5.1917. התאונה היא מיום 10.11.92. במועד התאונה היתה התובעת בת 75 שנה. הסכום המקסימלי עולה כיום לסך של 129,775 ש"ח. יש להפחית (לאור גילה של התובעת) 45 אחוז מן הסכום המקסימלי. מתקבל סכום של 71,376 ש"ח, המגיע לתובעת על פי תקנה 2(א)(2) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976. התובעת אושפזה מיום התאונה 10.11.92 ועד ליום 29.4.93 בבית החולים "איכילוב" ובמרכז הרפואי "חורב" בחיפה. סה"כ 170 ימים. עבור כל יום זכאית התובעת לשני פרומיל מן הסכום המקסימלי. מתקבל סכום של 44,123 ש"ח. צירוף שני הסכומים (71,376 ש"ח + 44,123 ש"ח) מביאנו לסכום כולל של 115,499 ש"ח. באשר לאישפוז במוסד "נוף הדר": כב' השופט ריבלין בספרו תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב פיצויים, מסביר בעמ' 475 כי "אשפוז, על פי לשון התקנה, מתייחס לא רק לאשפוז בבית החולים כי אם גם לאשפוז "במוסד לטיפול בחולים או בנכים". הפסיקה הבהירה כי בגדר אשפוז כאמור יבוא לא רק אשפוז לצרכי טיפול רפואי, כי אם גם אשפוז לצרכי סיעוד". הדברים הוסברו בע.א. 235/78 הורנשטיין נ' אוהבי, פ"ד לג(1) עמ' 346. באותו מקרה נדחתה הטענה כי שהות בבית חולים לחולים כרוניים איננה באה בגדר "אישפוז" כאמור בתקנה הנ"ל. נפסק מפי כב' השופט ברק כי "ההבחנה בין מצב רפואי-דינמי הנופל לגדר הביטוי "אשפוז" - לבין מצב רפואי סטטי אינה מופיעה בתקנות, ואין היא מתבקשת מהמטריה בה עוסקות התקנות... מה לי אשפוז המקדם את מצבו הרפואי של הניזוק ומה לי אשפוז שאינו מקדם את מצבו הרפואי של הניזוק? נראה לי, כי את הביטוי "מאושפז" יש לפרש כמשמעותו בלשון בני אדם. על פי משמעות זו, מי שמוחזק בבית חולים ונתון להשגחה רפואית, הריהו "מאושפז" באותו בית חולים, בין אם חלה הטבה או הרעה במצבו הרפואי, ובין אם מצבו הרפואי נשאר סטטי". (שם, בעמ' 351). ראה גם ספרו של דוד קציר "פיצויים בשל נזק גוף", מהדורה רביעית, בעמ' 700. וכן צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים", עמ' 6.18.11. ד"ר מיכלק התייחס אל המוסד "נוף הדר" כבית חולים לכל דבר ומנה אותו, בין שאר המוסדות שבדק, כ"בתי חולים לחולים כרוניים הפועלים ברשיון משרד הבריאות". במצב דברים זה, מסקנתי היא שניתן לראות במוסד "נוף הדר" "בית חולים" ובוודאי כ"מוסד לטיפול בחולים או בנכים" כמשמעות מונחים אלה בתקנה 2 הנ"ל, ובאישפוז שהיתה התובעת מאושפזת שם כאישפוז לצורך הטיפול בה ובנכותה בשל התאונה. יש להוסיף על כן במניין הימים, שלצורך תקנה 2(א)(1) לתקנות את תקופת אישפוזה של התובעת במוסד "נוף הדר" מאז 29.4.93 ועד ליום פטירתה 2.7.99. יש לציין כי גם תוך כדי האישפוז ב"נוף הדר", נזקקה התובעת לאישפוזים מיוחדים בבית החולים "רמב"ם" בחיפה. ימי אישפוז אלה בוודאי באים במנין הימים לצורך חישוב הנזק הבלתי ממוני. לאור הנ"ל אני פוסק לתובעת, בראש הנזק הבלתי ממוני את מלוא הסכום המקסימלי. יש לצרף ריבית כחוק מיום התאונה ומהיום ואילך, הצמדה וריבית. 4. כאמור, התובעת אושפזה במוסד "נוף הדר" החל מיום 29.4.93 ועד לפטירתה. בגין התקופה המסתיימת ביום 15.6.94 שילמה הנתבעת את עלות החזקת התובעת במוסד האמור. אז הפסיקה הנתבעת לשלם את הנדרש, ולאחר היזקקות לבית המשפט לצורך תשלום תכוף, המשיכה בתשלום באופן שהסכום הנדרש שולם לידי בא כח התובעת. הוא ניכה את הנדרש עבור שכ"ט עו"ד ומע"מ, ואת השאר מימנה התובעת מס' 3. נראה לי שעל הנתבעת לשאת בהפרש האמור, ואני מחייבה להוסיף ולשלם לתובעת את כל ההפרשים הנדרשים, היינו להוסיף שכ"ט ומע"מ על כל התשלומים התכופים ששילמה לידי בא כח התובעת בעבור עלות החזקתה של התובעת במוסד "נוף הדר", לתקופה שמיום 15.6.94 ועד לפטירת התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד החיוב החודשי של כל תשלום ותשלום. 5. עקב התאונה נאלצה התובעת מס' 3 לסעוד את התובעת. תחילה סיעוד אינטנסיבי בבית החולים "איכילוב" ואח"כ במרכז הרפואי "חורב" ובעת האישפוז ב"נוף הדר". מדובר בתקופה שמיום התאונה 10.11.92 עד ליום פטירתה של התובעת 2.7.99. זוהי תקופה של 6 שנים ו - 8 חודשים, סך הכל כדי 80 חודשים. תהא זו הערכה צנועה למדי לכמת את העזרה הזאת לסכום של 1,000 ש"ח לחודש, כשסכום זה כולל את הוצאות הנסיעה. אלמלא התאונה, כך אני סבור, התובעת ובעלה היו מסוגלים ומצליחים, על אף הקשיים, לנווט את חייהם בדירת מגוריהם בתל אביב, ללא היזקקות לסיעוד של התובעת מס' 3, ובלא שהבעל ייאלץ להעתיק מגוריו לחיפה אצל הבת, ובלא שהיא היתה נאלצת לטפל בהם ולסעדם מעבר למידה המקובלת כמתחייב מקרבת המשפחה והעזרה המוגשת בד"כ על ידי בת, להוריה המבוגרים. לאור האמור יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת מס' 3 סך של 80,000 ש"ח כשסכום זה צובר ריבית ממחצית התקופה עד היום, ומהיום ואילך הפרשי הצמדה וריבית. 6. אינני סבור שיש לנכות מן הפיצויים המגיעים לתובעים סכום כלשהוא בגין חסכון בהוצאות מחיה (כגון מזון) במהלך האישפוז או בגין האפשרות להשכיר את הדירה בתל אביב לאחר מעברו של התובע לחיפה לגור אצל בתו. בגין התאונה לא יכול היה התובע מס' 2 להנות מאותו חלק של עבודות משק הבית אותן יכלה התובעת לעשות לפני התאונה; בגין התאונה לא יכול היה התובע מס' 2 להמשיך ולהתגורר בדירתו בתל אביב, לבדו; כל עוד התגורר בדירה, לא היה אפשר להשכירה. התועלת שבהשכרה בדמי השכירות הנמוכים שהיה אפשר לקבל, מתקזזת במידה רבה כנגד הסיכונים והנזקים שבהשכרה. איני סבור שיש להכיר באפשרות ההשכרה כיתרון או רווח שצמח לתובעים עקב התאונה, ואין לבוא אליהם בטרוניה על כך שהדירה לא הושכרה. עקב פגיעות התובעת בתאונה נאלץ התובע לשהות בביתה של התובעת מס' 3 בחיפה, ואין היא דורשת דמי שכירות בעבור זה. היא נשאה בעלות שכר מטפלת בעבורו בסכום של 4,500 ש"ח לחודש. בכל התקופה הזו לא יכלה התובעת לעבוד במשק ביתה. בנזק זה חייבת הנתבעת. לא אקח בחשבון את כל עלות הטיפול בבעל, לאור טענות הנתבעת, אך יש לפצותו על אובדן שירותי אשתו במשק הבית בתקופת האישפוז ועד לפטירתה, בסכום של 1,500 ש"ח לחודש. יש להוסיף ריבית ממחצית התקופה מאז התאונה ועד פטירת התובעת, ומעתה ואילך ריבית והצמדה. 7. בגין מצבה של התובעת היה צורך למנות לה אפוטרופוס. הדבר גרם להוצאות ולטרחה. אעריך זאת בסכום של 6,000 ש"ח. 8. לאור כל האמור מחוייבת הנתבעת לשלם לתובעים כדלקמן: א. הסכום המקסימלי בסך 129,775 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה מיום התאונה עד היום, ומכאן ואילך ריבית והצמדה. ב. שכ"ט עו"ד ומע"מ לגבי כל התשלומים התכופים ששולמו על ידי הנתבעת בעבור החזקת התובעת במוסד "נוף הדר" החל מיום 15.6.94 ואילך. יש להוסיף ריבית כנזכר לעיל, והפרשי הצמדה וריבית מהיום ואילך. ג. סך של 80,000 ש"ח בצירוף ריבית כאמור לעיל והצמדה מהיום ואילך. ד. סך של 120,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כאמור לעיל. ה. סך של 6,000 ש"ח בעבור האפוטרופסות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום. 9. על הסכומים שמנויים לעיל (פרט לסעיף קטן ב'), יש להוסיף שכ"ט ומע"מ כדרוש. הנתבעת תישא גם בכל הוצאות המשפט שנגרמו לתובעים. יש לנכות את כל הסכומים שהתובעת שילמה על חשבון איזה מראשי הנזק הנ"ל. אם תהיה בין הצדדים מחלוקת חשבונאית כלשהיא ביישום החיובים שבפסק דין זה, יוכל מי מהם לפנות אלי בבקשה מתאימה, שתידון במעמד שני הצדדים.תאונת דרכים