קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים בגלל מחלת נפש: .Iiההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (תב"ע מא/345-3) התבררה תובענה של המערערת (להלן - העובדת) נגד המדינה בעתירה, כי תוחזר לעבודה. בית-הדין האזורי דחה את התביעה על הסף ומכאן הערעור של העובדת לבית-דין זה. .2להלן העובדות הצריכות לעניין: א) העובדת עבדה בשירות המדינה, משרד הבריאות, קרוב לחמש שנים; ב) העובדת חלתה במחלת נפש - אושפזה, שוחררה מבית-החולים ולשכת הבריאות המחוזית בתל-אביב הודיעה ל"נתבעת", כי "התובעת מסוגלת להמשיך בעבודה. הוועדה המליצה להעסיקה בעבודות פקידותיות, ללא מגע ישיר עם קהל"; ג) ביום 27.2.1978 הודיע מנהל המחלקה לענייני עובדים, כי עבודתה במשרד "נפסקת" ביום 31.3.1978וכי ישולמו לה פיצויי פיטורים; ד) ביום 3.11.1980הגישה העובדת תובענה לבית-הדין האזורי בעתירה, שהפיטורים יבוטלו והיא תוחזר לעבודה; ה) כתב ההגנה שהוגש בשם המדינה פתח בטענה, "כי יש לדחות על הסף את התביעה" "מחמת שיהוי", "מחוסר יריבות וזאת מאחר שהתובעת וטרה כדין ואין בינה לבין הנתבעת יחסי עובד-מעביד" ו"מחוסר עילה, וזאת מאחר שהתובעת פוטרה כדין...". במקביל הוגשה בשם המדינה (פרקליטות מחוז תל-אביב - אזרחי) בקשה נפרדת למחיקה על הסף; ו) השופט הראשי המנוח, השופט הרניב, זימן את הצדדים לדיון מוקדם וראה לנכון להביא לכך, שנציג הסתדרות עובדי המדינה יביא לידיעת בית-הדין את "עמדת האיגוד המקצועי" ובמהלך "הכנת הדיון" במסגרת סעיף 18לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, עשה לבירור העניין לגופו ולא לפיתרון המבוקש על-ידי המדינה - "מחיקה על הסף בגלל שיהוי"; ז) משמאמציו של השופט הראשי לא נשאו פרי - קבע השופט מועדים לשמיעת הבקשה ל"דחיה על הסף", אולם עקב התרשמותו (של השופט) כי התובעת זקוקה לאפוטרופוס לדין, מינוי שנתקל בקשיים ולא יצא אל הפועל, נדחה מועד שמיעת הבקשה עד שימונה אפוטרופוס לתובעת אשר ייצגה בדין; ח) עקב פטירת השופט הראשי, הועבר הדיון בבקשה "למחיקה על הסף" למותב אחר; ט) באותו שלב הוגשה לבית-הדין תעודה רפואית האומרת, כי "הגברת כעת במצב של רמיסיה סוציאלית... וכי מקום עבודה קבוע היה עוזר, לדעתנו, לשמור על איזונה הנפשי והיה מבטיח את המשך קיום המצב השפיר"; י) בית-הדין האזורי סמך על התעודה הרפואית האמורה ואמר "עוד יצוין, כי לאור התרשמותנו הבלתי-אמצעית מן התובעת נחה דעתנו, כי יכולה היתה לנהל כדבעי את משפטה - בכל שלבי הדיון שהתקיימו בפנינו (בפני המותב החדש) ולפיכך נדונה בקשה זאת (הבקשה למחיקה על הסף) ללא מינוי אפוטרופוס לתובעת". .3בישיבה הראשונה שלאחר חידוש הדיון חזרה העובדת על עתירתה - ביטול הפיטורים וחזרה לעבודה וביקשה להזמין כעד "את נציג ההסתדרות, מר ניצני (?), ואת דודה מר שמש. הפרקליטה אשר ייצגה את המדינה חזרה על טענתה למחיקה על הסף בשל "שיהוי". בית-הדין החליט "לקבוע להוכחות, לעניין השיהוי בלבד". החל מאותו שלב, לא דנו כלל בגופו של עניין וכל אשר עמד לדיון היה נושא השיהוי כסיבה ל"מחיקה על הסף". .4העובדת לא היתה מיוצגת על-ידי עורך-דין. כתב ההגנה והבקשה למחיקה על הסף היו חתומים על-ידי "נציגת היועץ המשפטי לממשלה" (כנראה לא עורך-דין, אלא רק "מתמחה"; אף בשלבים הראשונים של הדיון בבית-הדין האזורי, כולל בשלב שבו החליט אב-בית-הדין על הצורך למנות אפוטרופוס לדין והמשא-ומתן לפיתרון ענייני - היתה המדינה מיוצגת על-ידי מתמחה; החל מהשלב שכבר טיפלו במינוי אפוטרופוס החלה המדינה להיות מיוצגת על-ידי עורכת-דין מפרקליטות המחוזי). .5הפרקליטה אשר ייצגה, בשלב מאוחר, את המדינה סמכה בסיכומה על שני פסקי דין של בית-דין זה, בבקשתה למחוק את התביעה על הסף; פסקי-הדין הם: דב"ע לג/50-3, [1] (בע' 532) ודב"ע לה/110-3, [2]. .6לגופה של הבקשה למחיקה על הסף, אומר בית-הדין האזורי: " .8להלן פסקי-הדין הנזכרים אשר מהם נלמדת ההלכה: בדב"ע לג/50-3, [1], שנה בית-הדין הארצי לעבודה (ע' 532): 'פסק-דין שבחשבון סופי בא לבטל פיטורים ולהחזיר אדם לעבודתו, הוא מהתרופות שבשיקול הדעת של בית-הדין. ממהותה של תרופה זאת, בקשר ליחסי עבודה, הוא הזמן שחלף בין הפיטורים ובין הפניה לבית-הדין, כשם שבהליך שבו עותרים לתרופה כאמור, חייב ביתהדין לפעול מיידית אך תוך זמן קצר ביותר - במסגרת שבועית ולא במסגרת חודשית... אין לקבוע כלל נוקשה, לפיו יוכרע אם הזמן שחלף הוא סביר כדי להצדיק היענות לעתירה, או הזמן שחלף סביר כך, שלא ידחו תביעה על הסף... ברור שלמען היענות לעתירה צריך שהזמן יהיה קצר ביותר, זמן שיהיה בו כדי לאפשר לעובד לשקול את צעדיו ולקבל עצה משפטית או עצה מאיגוד מקצועי, וזמן זה אינו יכול לעלות על שבועות מספר; כן ברור שבהעדר נסיבות בלתי-רגילות, חלוף זמן של למעלה משנה מצדיק דחיה על הסף, (ההדגשות אינן במקור). אף בדב"ע לה/110-3, [2] (בו היתה הנתבעת מדינת ישראל), נזקק בית-הדין הארצי לעבודה לטענת 'השיהוי' בתביעה שעניינה בטלות פטורים, ואלה דבריו בסוגיה הנדונה: 'יחסי עבודה תקינים והפעלה סדירה של מפעל או שירות אינם סובלים, שלאחר זמן יבקשו להחזיר איוש תפקידים למצב קודם, מבלי להביא לשיבושים שבגררה. לפיכך חייב עותר לפעול מיידית לעניין פתיחת הליך שעניינו פיטורים' (ההדגשה אינה במקור). .9אם ניישם על עובדות המקרה שבפנינו את דבר ההלכה הפסוקה - הרי לאור העובדה כי התוודעה התובעת אל הדרך היחידה הפתוחה בפניה כ- 20חודשים בטרם אושפזה (שאז נפסק מרוץ השיהוי עד להגשת התביעה) הרי בצדק טוענת הנתבעת - בהסתמכה על ההלכה כדלעיל - כי יש לדחות את התביעה על הסף. .10בטרם סיום עוד עלינו להתייחס לתעודה שהמציאה התובעת מטעם המוסד לביטוח לאומי למען הכשיר את השיהוי, על-פיה הוכרה לה נכות בשיעור % 75מאז 1978- לצמיתות. אין התעודה מפרטת מה טיב הנכות ומהן השלכותיה על תיפקוד התובעת, מה עור שמצויה בפנינו גם התעודה הנזכרת לעיל (ת-נ/1) - המעידה על יכולת התובעת לנהל ענייניה - לרבות ענייניה המשפטיים. אך ממה נפשך: אם היה מצבה הנפשי של התובעת (למעט תקופת אשפוזה) כה רופף עד כדי אי-יכולת להגיש תביעתה לבית-הדין במשך חודשים ארוכים וחרף הייעוץ שקיבלה (ופעילותה העירנית והנמרצת בנדון מחוץ לכותלי בית-הדין אינה מצביעה על כך) כי אז לא היינו מורים על בטלות פטוריו של עובד שעד לדרגה כזאת נפגם תיפקודו. ובל נשכח כי תרופת בטלות הפיטורים נתונה לשיקול דעת בית-הדין (ראה ציטוטים בנדון ופסקי-הדין, דלעיל). מאידך, אם שפיר היה מצב בריאותה של התובעת עד כדי יכולת להגיש תביעתה לבית-הדין - וכך הננו מניחים באין ראיה אחרת - הרי השתהתה בהגשת תביעתה הרבה מעבר לתקופה אותה ציין בית-הדין הארצי כתקופה המצדיקה דחיית התביעה על הסף. ולסיכום: עם כל הכבוד שאנו רוחשים לתובעת איננו רואים מנוס לפנינו אלא לדחות על הסף את תביעתה". .7עם ראשית הדיון בערעור הציג בית-דין זה בפני הפרקליטה אשר טענה למדינה את השאלה, אם היא עומדת על טענת "שיהוי" או שמסתפקת היא בטענה לגופו של עניין, כולל טענת מצב נפשי כמצדיק פיטורי העובדת. באותו שלב ניתנה האפשרות לעובדת-המערערת להעלות את כל טענותיה לגופו של עניין, והיא עשתה כן. בדבריה גוללה העובדת את כל פרשת מחלתה, המלצת הרופאים להחזירה לעבודה, העבודות שהוצעו לה, עמדת ועד העובדים ואי-שמיעת נציג ועד העובדים במהלך הדיון בבית-הדין האזורי. בעקבות השאלה שהוצגה על-ידי בית-דין זה (פסקה ראשונה שבסעיף זה) ציינה הפרקליטה שייצגה את המדינה, כי בית-הדין האזורי (הכוונה לשלב הדיון שקדם להחלטת אב-בית-הדין שהחל לשבת בדין - השופט הראשי) נעשו נסיונות למצוא עבודה מתאימה לעובדת והדבר לא עלה יפה, כך שאין מנוס לחזור מחדש לחיפוש פיתרון שיאפשר חזרתה של העובדת לעבודתה. .Iiפסק-דין .1שני היבטים לעומד לדיון: א) של דחיה על הסף בשל שיהוי; ב) של גוף העניין. .2למחיקה על הסף: הלכה פסוקה של בית-דין זה מזה שנים היא, שמחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך ועדיף בירור לגופו של עניין. טוב שיצוין, כי אף התקנות בדבר סדר דין בבתי-דין לעבודה - תקנה 37- מבחינה ברורות בין "דחיה" בשל "מעשה בית-דין" או "חוסר סמכות", לבין דחיה בשל "כל נימוק אחר...", עת לפעולה במסגרת האפשרות השלישית - תנאי מוקדם. ותנאי הוא, שבית-הדין יהיה "סבור", כי "ניתן לדחות מלכתחילה את אותה התובענה בנוגע לאותו נתבע". .3בענייננו נדחתה התובענה על הסף, מאחר ונתקבלה טענת הפרקליטה שייצגה את המדינה כי העובדת השתהתה בהגשת התביעה ("שיהוי"). .4בפסק-הדין שבערעור, מובאים קטעים משני פסקי-דין (סעיף 6שבחלק iלעיל). הכלל העולה מפסק-הדין בדב"ע לג/50-3, [1], הוא, כי עת עותרים לביטול פיטורים ולהחזרה לעבודה - "הזמן שחלף בין הפיטורים ובין הפניה לבית-הדין" הוא גורם רב משקל, עת בא בית-הדין להחליט, אם ליתן את הסעד שלו עותרים או שלא לתיתו. ברור שהדברים מכוונים לגופו של עניין ולא ל"מחיקה" או ל"דחייה על הסף". פסק-הדין בדב"ע לג/50-3, [1], פותח במלים "בדב"ע לג/3-9, [3], פסק כבר בית-דין זה, כי אין למחוק כתב תביעה על הסף, מהטעם, שאין הכתב מראה עילת תביעה, ואין לדחות תביעה על הסף מהטעם, שאין לבית-הדין הכרח ליתן את הסעד המבוקש, רק בשל כך שהמבוקש הוא ביטול פיטורים והחזרה לעבודה. בית-הדין פסק שיש לדון בתביעה לגופה, ולפסוק לפי הנסיבות" (שם, [1], ע' 532, סעיף 1). .5אלא מאי? באותו פסק-דין אף נאמר: "משלדיון עומדת שאלת ביטול פיטורים והחזרה לעבודה, רשאי בית-הדין לראות כנימוק שעל-פיו ניתן לדחות מלכתחילה תובענה - את העובדה שחלף זמן כה רב כפי שחלף במקרה הנדון" (" 18בינואר 1970 24בספטמבר 1972). אשר לזמן 'הסביר' אומר בית-הדין, כי 'אין לקבוע כלל נוקשה' ומאבחן בין הזמן לדחיית עתירה לגופה ובין הזמן ל'דחיה על הסף', ואומר: "כן ברור שבהעדר נסיבות בלתי-רגילות, חלוף זמן של למעלה משנה מצדיק, דחיה על הסף" (ההדגשות אינן במקור). .6בית-הדין האזורי נעתר לבקשת הפרקליטה שייצגה את המדינה, דחה את התביעה "על הסף" - משמע לא מצא "נסיבות בלתי-רגילות". נשאלת השאלה - האמנם כך הוא, האמנם לא היו "נסיבות בלתי-רגילות" להסברת השיהוי, כך שהתובענה לא תידחה "על הסף" והעניין יתברר לגופו של עניין? .7נראה לנו שנסיבות כאמור, אכן היו. די באחת מהן; הכוונה היא לעובדה, שבית-הדין האזורי - המותב המקורי - ראה לנכון להחליט ביום 1.2.1982לאמור "... לפי התרשמותי במשך הדיונים הרבים שקיימתי - אין התובעת יכולה מבחינה נפשית לנהל את ענייניה בדיון זה" וננקטו צעדים למינוי אפוטרופוס. אותה החלטה לא בוטלה בהמשך הדיון, אך ביום 19.12.1983נקבע הדיון "להוכחות בלבד לעניין השיהוי בלבד" (סעיף 3שבחלק iלעיל), מבלי שמונה אפוטרופוס. זאת ואף זאת: בתעודה הרפואית שהוגשה לבית-הדין על-ידי הפרקליטה שייצגה את המדינה, ואליה מתייחס בית-הדין האזורי באומרו "בינתיים הוטב מצבה של התובעת ולתי בית-הדין הומצאה תעודה רפואית מיום 30.6.1982חתומה על-ידי ד"ר אולמן המעידה, כי התובעת נמצאת במצב של רמיסיה סוציאלית ו"אין סיבה למנות לה אפוטרופוס שינהל את ענייניה לרבות ענייניה בבית-המשפט". אשר לאותה תעודה ייאמר, כי נושאת היא תאריך 30.6.1982ונאמר בה "בסיכום: ניתן לאמר, שהגברת כעת במצב של רמיסיה סוציאלית" (ההדגשה לא במקור); אם ניתן ללמוד מאותה תעודה על העבר - ניתן ללמוד רק דבר אחד והוא, כי עד לאותו תאריך המצב היה גרוע יותר ואותו מצב יכול היה לשמש "נסיבה מיוחדת" לדחיית טענת "שיהוי", והיה יסוד להחלטת השופט הראשי, מיום 1.2.1982, וחזרו עליה גם ביום .4.1.1982 .8לו גורלו של הערעור היה תלוי בשאלת "שיהוי" כסיבה ל"דחיה על הסף" - היינו מקבלים את הערעור. אלא מאי: עם ראשית הדיון בערעור הועמדה השאלה, אם לגופו של עניין היה מקום לקבל את תביעתה של העובדת, עת הוברר לצדדים, כי למעשה השאלה לא היתה "פיטורים בגלל מצב רפואי", אלא אי-אפשרות למצוא עבודה מתאימה, לאור המצב הרפואי. יצוין, שהשאלה לא הועמדה על כך שאותן נסיבות שהיה בהן כדי להצדיק טענת "שיהוי" הן הן שהיה בהן למנוע החזרה לעבודה (קטע שלישי שבסעיף 10לפסק-הדין שבערעור - מובא בסעיף 6שבחלק iלעיל). עניין האפשרות למצוא עבודה מתאימה לעובדת התברר בבית-הדין האזורי - אמנם במסגרת לא "פורמאלית" - ואף בבית-דין זה שמענו על הפעולות שנעשו. לא שוכנענו, כי במכלול הנסיבות, כולל הזמן שחלף, יהיה זה נכון ומעשי להחזיר את העניין לבית-הדין האזורי, על מנת שתידון התובענה לגופה. באמור אין כדי לקבוע, שבית-דין זה שוכנע, כי אכן נהגה המדינה, כמעבידה, בדרך שנוהג כל מעביד הגון אשר אחד מעובדיו אחרי שנות עבודה, חלה, החלים עד כדי כושר לחזור לעבודה (במגבלות) וכאמור בתעודה הרפואית שהוגשה מטעם המדינה זקוק לעבודה לשם שיקומו (סעיף 2(ט) שבחלק iלעיל). .10העתק פסק-דין זה יישלח לפרקליט המדינה, שמא יראה לנכון ליתן את הדעת, אם טוב הדבר ש"מתמחה" חותם על כתב הגנה בנושא שעמד לדיון, ובמיוחד - עתירה "למחוק" או "לדחות על הסף תובענה בשל "שיהוי", עת אף לעניין פחות בעייתי "התיישנות" - ישנן, כנראה, הוראות גם לפרקליטים ממש מתי לטעון אותה טענה ובאיזה תנאים לטעון אותה טענה. .11התוצאה היא, שדין הערעור להידחות.התחום הנפשירפואהחולי נפשפיטורים