קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים של עובדת זמנית בעירייה: .1ההליך .1זה הוא ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט הבר - אב-בית-הדין; ה"ה הורוביץ וינקלביץ - נציגי ציבור; תב"ע מא/154-3) אשר בו פסק בית-הדין, כי על המשיבה, עירית בני ברק (להלן - העיריה), לשלם למערערת (להלן העובדת) פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנה, וכן תמורת הודעה מוקדמת על פיטורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ודחה את תביעת העובדת להחזרתה לעבודה ותביעה לתשלום הפרשי שכר. .2עובדות המקרה, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי, הן כדלקמן: א) העובדת עבדה בשירות העיריה מאוגוסט 1966ועד אוגוסט 1979כעובדת של שירות ההזנה בבית הספר "בית יעקב" בבני ברק; היא "היתה עובדת במשכורת וקיבלה שכרה לפי הדירוג האחיד ועל-פי שעות עבודה"; כל זה היה מוסכם על שני הצדדים; ב) "על הצדדים חלה חוקת העבודה לרשויות המקומיות"; ג) באוגוסט 1979הופסק שירות ההזנה בבית-הספר שבו עבדה העובדת ועבודתה נפסקה; ד) לעובדת לא נמסרה כל הודעת פיטורים, אפילו לא בעל-פה; ה) לא היה כל משא-ומתן בדבר פיטוריה של העובדת; ו) לעובדת נקבעה עבודה של שעה וחצי ליום. .3עיקר טענתה של העובדת בבית-הדין האזורי היה: . . . . . . . . . . . . . . . ג) לקראת סוף שנת הלימודים תשל"ט הופסקה עבודתה, ומאז אוגוסט 1979 הופסק תשלום שכרה; ד) היא פנתה להנהלת בית-הספר וגם לראש העיריה בבקשה לאפשר לה להמשיך בעבודתה, אך לא נענתה; ה) העיריה שלחה לעובדת הודעה על אישור תשלום פיצויי פיטורים, כפי שסוכמו, לטענת העיריה, עם בעלה של העובדת, אולם עד לסוף הדיון בבית-הדין האזורי לא שולמו הפיצויים; מכל מקום טענה העובדת, כי בעלה לא ייצג אותה בשום משא ומתן עם העיריה, ואף לא נתבקש על-ידיה לעשות כן; ו) העובדת תבעה איפוא להחזירה לעבודה ולשלם לה שכרה בעד כל התקופה מאז הפסקת העבודה, וכן לשלם לה הפרשי שכר עבור התקופה מאז 1.4.1973בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על עובדי המועצות המקומיות וכן תבעה פיצויי פיטורים, אם לא תתקבל תביעתה להמשך עבודתה. .4עיקר טיעונה של העיריה בבית-הדין האזורי, היה: א) העובדת לא פוטרה מעבודתה, אולם בגלל הפסקת שירות ההזנה בבית-הספר שבו עבדה נדרשה לעבוד באותה עבודה בבית-ספר אחר הגובל במקום עבודתה הקודם; היא סרבה, וגם בעלה, שהיה רגיל לעבוד במקומה, חדל לעשות כן, ומאז חודש אוגוסט איש מהם לא הופיע יותר לעבודה; ב) שכרה של העובדת שולם כל הזמן בהתאם למגיע לה לפי ההסכמים הקיבוציים החלים של עובדי הרשויות המקומיות, וניתנו לה על כך תלושי שכר ערוכים כדין; ג) העיריה קבעה לעובדת פיצויי פיטורים, על-פי הסכם פשרה שהושג עם בעלה ובהמלצת ועד העובדים, וזאת על אף שלא פוטרה ולא הגיעו לה בכלל פיצויי פיטורים. אך היא התחרטה ולא באה לקבל את הפיצויים; ד) אין העיריה חייבת לעובדת כל שכר מולן, ומכל מקום פיצויי ההלנה הנתבעים על-ידיה התיישנו; ה) מעמדה של המערערת היה של עובדת זמנית ולפיכך לא היה צורך במשא- ומתן על הפסקת עבודתה. .5בית-הדין האזורי פסק: ה) העובדת פוטרה ללא הודעה מוקדמת; "כבר נפסק, כי משנסגר מפעל ללא הודעה מוקדמת לעובדים בו והעובד בא לדלת נעולה של המפעל אלה פיטורים"; ו) לעובדת לא נמסרה כל הודעה מוקדמת על הפסקת עבודתה והעיריה לא יכולה להסתמך על הודעות שנמסרו לבן משפחה של העובדת; ז) מעדויות של מנהל המנגנון של העיריה ומנהל מחלקת ההזנה נובע, כי הטענה שהעובדת נדרשה לעבוד באותה עבודה בבית-ספר סמוך, "איננה משקפת את כל האמת: לעובדת לא נשלחה כל הודעה בכתב ואף בעל-פה לא הודע לה ישירות על הפסקת עבודתה במקום עבודתה": ח) התובעת לא היתה "עובדת זמנית"; על-פי חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל "עובדים זמניים אפשר להעסיק רק בעבודות זמניות או עבודות מקריות, והעובדת לא עבדה בעבודה מסוג זה"; יתירה מזה: עובד יכול לעבוד במעמד של "זמני" רק שנים-עשר חודשי עבודה רצופים, ולאחר מכן יועברו העובדים לסטטוס של עובדים קבועים או יציבים"; העובדת עבדה שלוש-עשרה שנים רצופות וללא ספק היתה כבר עובדת קבועה; ט) לעניין סדרי הפיטורים של עובד קבוע קובעת חוקת העבודה, כי הפיטורים טעונים הסכמה של ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים; י) לא נוהל כל משא-ומתן עם ועד העובדים, ו"לאור עדותו של יו"ר ועד העובדים, ספק גם אם מדויקת עדותו של מנהל מחלקת המנגנון, לפיה הודיע לוועד עובדי חוץ על הפסקת עבודתה של התובעת"; יא) ברור איפוא שהפיטורים נעשו שלא כדין; "אלא מאי? אין לנו סמכות, בנסיבות המקרה, להורות על החזרת התובעת לעבודה ולא היתה בפנינו תביעה ולא הוכחות לנזקים עקב הפרת החוקה"; יב) העיריה התנתה תשלום פיצויי פיטורים לעובדת בוויתור על כל תביעה נוספת; התניה כזאת אין לה אחיזה לא בדין ולא בחוקה; יג) לפיכך חייב בית-הדין האזורי את העיריה לשלם לעובדת פיצויי פיטורים בסך של 562.17, 1שקלים "בצירוף פיצויי הלנה מירביים על-פי דין החל מיום 1.9.1979ועד התשלום", וכן תמורת הודעה מוקדמת בסך של 240.38שקלים, "בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מירביים על-פי דין החל מיום 1.9.197ועד התשלום בפועל"; כן פסק לה הוצאות משפט בסך 500, 3שקלים; מאידך גיסא דחה בית-הדין את התביעה לביטול הפיטורים ולפסיקת הפרשי שכר. .6העובדת מערערת על דחיית תביעתה לביטול הפיטורים, ועל דחיית טענתה כי לא שולם לה השכר המלא שהגיע לה בהתאם לחוקה. .11אחד מנציגי הציבור לא הופיע, והדיון התקיים בהעדרו. .2פסק-הדין . . . . . . . . . . . . . . . . .5ועתה לערעור של העובדת, ונתחיל בערעור על דחיית התביעה לביטול הפיטורים. בית-הדין האזורי קבע, כי העובדת פוטרה שלא כדין, מפני שלא התקיים משא-ומתן עם נציגות העובדים כנדרש בחוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות, אך נמנע מלהצהיר על ביטול הפיטורים, מפני שמצא כי אין לו סמכות, "בנסיבות המקרה", להורות על החזרה לעבודה. כן נמנע בית-הדין האזורי מלפסוק פיצויים על הפרת חוזה. .6אין ספק שבכך שגה בית-הדין קמא. במקרה הנדון המעבידה היא רשות מקומית, כלומר רשות הפועלת מכוח סמכויות שהוגדרו בחוק, ובפסיקה נקבע כבר לא פעם (לאחרונה בדב"ע מב/117-3, [1], בע' 173), כי לגבי גוף כזה יש לבית-הדין האזורי לעבודה הכוח לקבוע ביטול הפיטורים. מאידך גיסא נקבע בפסיקה, כי מקום שניתן לפצות את העובד על-ידי פסיקת פיצויים על הפרת חוזה, לא יפסוק בית-הדין על ביטול הפיטורים. .7אכן בנסיבות המקרה הנדון ניתן לפצות את העובדת של הנזק שנגרם לה על-ידי תשלום פיצויים על הפרת ההסכם. משמצא בית-הדין האזורי, כי הפיטורים היו שלא כדין, וכאמור לא נמצאה הצדקה לביטול הפיטורים, שומה היה על בית-הדין לפסוק פיצויים על הפרת ההסכם. אם לא היו בפני בית-הדין נתונים על גובה הנזק שנגרם לעובדת, בעיקר מפני שלא היתה מיוצגת על-ידי עורך-דין, ניתן לקבוע זאת על-ידי הבאת ראיות בעניין זה, ולשם כך יוחזר התיק לבית-הדין האזורי להשלמת הדיון. .10סיכומו של דבר: דין הערעור של העובדת להתקבל חלקית כך: נקבע בזה, כי מאחר שפיטוריה של העובדת היו שלא כדין, היא זכאית לפיצויים על הפרת הסכם, והדיון יוחזר לבית-הדין האזורי לקביעת גובה הפיצויים, לאחר שהצדדים יגישו ראיות וישמיעו סיכומים לעניין זה. העיריה תשלם לעובדת הוצאותיה בסך של 000, 5שקלים.פיטוריםעירייה