קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים לעורך דין עצמאי במועצה מקומית: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי ציבור - ה"ה ויינשטיין ופיק; תב"ע מב/750-3) התבררה תובענה נגד המשיבה (להלן - המועצה המקומית) בעתירה לחייב את המועצה המקומית לשלם לתובע (להלן - עורך-הדין) פיצויי פיטורים. בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן ערעורו של עורר-הדין לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור, כפי שנקבעו בפסק-הדין שבערעור, הן: א) עורך-הדין, התובע, פעל במשך שנים רבות כעורך-דין עצמאי, אשר - לפי הכותרת בכתב התביעה - משרדו היה בחיפה, ברחוב שמריהו לוין 5; ב) במשך שנים שימש עורך-הדין כתובע מטעם המועצה המקומית, כ"תובע בבית-משפט עירוני", מטעמה ומטעם רשויות מקומיות אחרות שבאזור; ג) "עבודת התובע (עורך-דין) היתה, בעיקר, בהופעה בבתי-המשפט, אך היא כלה גם עבודת הכנה של משפטים וכן התייעצויות עם פקידים של הרשויות המקומיות"; ד) בהגיעו לגיל 65חדל עורך-הדין לפעול כאמור (לשון כתב התביעה "פרש מהעבודה כ'תובע'") ותבע פיצויי פיטורים. .4עיקר טענותיו של עורך-הדין בכתב התביעה היו: א) הוא היה "כפוף לראש העיריה ופקידיה הבחירים הקשורים בביצוע חוקים שבתחום סמכותה של העיריה" (והיה חייב) "...לבקר ברשות המקומית לצורך הדרכה... בשעה קבועה בימי שלישי של השבוע מ- 15.15עד 16.00(שעת התחלת ישיבת בית-המשפט), ופגישות עם פקידי או פקחי העיריה, המעוניינים בכך"; ב) עורך-הדין קיבל מהרשות המקומית "שכר חודשי בצירוף תוספת יוקר המשתלמת לעובדים ועם הופעת מס ערך מוסף, התווסף תשלום של מס ערך מוסף". .5הטענה העיקרית של המועצה המקומית היתה, כי עורך-הדין "היה ונשאר עובד עצמאי, אשר נתן שירותים לנתבעת, במסגרת הסכם בין הצדדים. .6במרכז הדיון בבית-הדין האזורי עמדה השאלה, אם היחסים שבין עורך-הדין לבין המועצה המקומית היו יחסי עובד-מעביד. בית-הדין האזורי קבע, שהיחסים בין הצדדים לא היו יחסי עובד-מעביד, אלא יחסים בין עורך-דין עצמאי לבין לקוח. ביסודו של פסק-הדין הקביעה-מסקנה, כי "לא היתה במקרה זה השתלבות במפעל של הנתבעת". .7הטענות שהועלו ב"עיקרי הטיעון לערעור" בשם עורך-הדין הן: "א) העובדות בתיק זה מצביעות, כי עבודתו של המערער כתובע מטעם המשיבה (רשות מקומית) בבית-הדין העירוני, היתה חלק מ"המערך הארגוני" של המשיבה; ב) 'מבחן ההשתלבות' אינו 'מרשם פלאים' הפוטר מניתוח נסיבות ועובדות. העובדות במקרה הנוכחי מצביעות על כך, כי מעמדו של התובע בבית-משפט עירוני מטעם רשות מקומית יכול להיות מעמד של עובד שכיר או של עובד עצמאי, מבלי שחל שינוי ממשי בנסיבות עבודתו. ניתן לומר שעבודתו של תובע שהוא עובד שכיר 'רק נלווית' לעיסוקה של הרשות המקומית (כאשר השימוש (בדיבור) 'עסק' אינו מתאים לתיפקודה של רשות מקומית) ובכל זאת לא ייפגעו בשל כך יחסי עובד-מעביד (דב"ע לא/27-3, [1], בע' 189; בג"צ 123/81, [2], בע' 427-429) ; ג) גם כאשר לעובד 'עסק משלו' יכול ועבודתו במפעל מסוים תהיה בגדר יחסי עובד-מעביד, כאשר הוא נמנה על 'המערך הארגוני הרגיל של המפעל'. (דב"ע לב/1-3, [3]). .8בטיעונו בעל-פה הדגיש מי שייצג את עורך-הדין: א) "קשה בעורך-דין, בנסיבות המקרה, לאבחן בין שכיר לעצמאי" ; ב) ההתקשרות היתה למטרה מוגדרת ואין לייחס משקל ל"מקום ביצוע העבודה". .Iiפסק-דין .1במרכז נימוקי הערעור עומדת טענה, שבית-הדין האזורי שגה משנזקק ל"מבחן ההשתלבות" וזה הביאו למסקנה שהיחסים בין הצדדים לא היו יחסי עובד-מעביד. .2לא רק שבית-הדין האזורי לא שגה בדרכו - פסיקה לפי "מבחן ההשתלבות", אלא שהיה שוגה לו פסק על-פי מבחן אחר. נאמר כבר בפסק-הדין בעניין עיריית נתניה - בירגר, [1], כי "'מבחן ההשתלבות' הוא העדיף, כי יש בו כדי לענות על השאלות המתעוררות בתחום דיני העבודה והביטחון הסוציאלי" (שם, [1], בע' 185-186). מאז אותו פסק-דין, לא שונה העיקרון שביסודו; נהפוך הוא - התועלת שבו התבררה יות ויותר. במקרים חריגים חיפשו נתונים נוספים ומשלימים, אך לא מבחן חליפי (עניין "אלקטרה", דב"ע שם/114-3, [4]). .3טענו בערעור, כי "'מבחן ההשתלבות' אינו 'מרשם פלאים' הפוטר מניתוח נסיבות ועובדות". אכן, כך הדבר, וכך נאמר כבר בפסק-הדין בעניין עירית נתניה בירגר, [1], בו עצמו, שבו הונח היסוד ל"מבחן ההשתלבות" (מבחן ההשתלבות אינו "מרשם פלאים' הפוטר מניתוח נסיבות ועובדות", שם, [1], בע' 189). בהמשך למובא בקטע הקודם. נאמר בפסק-הדין בעניין עירית נתניה - בירגר, [1]: "לא נערכה רשימה ממצה, וייתכן כי לא ניתן לערוך רשימה ממצה, של השיקולים הרלבנטיים עת באים לפסוק אם אדם 'מועבד כחלק מן העסק, ועבודתו נעשית כחלק אינטגרלי של העסק' או שעבודתו אף כי נעשית היא למען העסק, אינה משולבת אלא 'רק נלווית לו' (כלשון הלורד דנינג בעניין ,stevenson[7], או אם אדם 'פועל כבעל עסק קטן משלו' (כלשון בית-המשפט העליון של ארצות הברית בעניין ,silk[8], ע' 71-1468). בהעדיפו את 'מבחן ההשתלבות' אין בית-דין מתחייב אף הוא לערוך מראש ולתמיד רשימה כאמור. לעניין הערעור הנדון, מספיק שייאמר כי תנאי ל'השתלבות' במפעל הוא שקיים 'מפעל' יצרני, לשרותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל, ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו 'גורם חיצוני'". .4אשר הכשיל את מי שייצג את עורך-הדין היא ההנחה, שמבחן ההשתלבות יפה רק ל"עסק", והרי המועצה המקומית אינה עסק ("השימוש (בדיבור) 'עסק' אינו מתאים לתיפקודה של רשות מקומית" - סעיף 2שבעיקרי הטיעון). "מבחן ההשתלבות" מעולם לא הוגבל בפסיקה ל"עסק". בפסק-הדין בעניין עירית נתניה - בירגר, [1], נאמר: "'במפעל' יהיה ה'עובד' תמיד משולב במפעל. בפעילויות רבות, אך לא בכולן, מחייבת ההשתלבות קבלת הוראות בדבר דרך ביצוע העבודה ויימצא 'הסימפטום החיצוני' שבו מדובר בעניין אגושביץ, [5], בפעילויות אחרות גוררת ההשתלבות קבלת הוראות בתחום הארגוני-מינהלי בלבד, ובקבוצה אחרת של פעילויות, תמצא ההשתלבות ביטוי אחר; הכל בתנאי שהאדם שבו מדובר משולב במפעל ואינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני" (שם, [1], בע' 188). נזקקו, אפוא, לדיבור 'מפעל'-ואשר ל'מפעל', נאמר כבר בקטע שהובא קודם לכן, ש'מפעל' יכול להיות - "יצרני, או אחר". ההנחה, ש"מבחן ההשתלבות" נקבע רק ל"עסק" ומאחר ורשות מקומית אינה עסק - אין ליישם אותו מבחן עת ברשות מקומית מדובר, בטעות יסודה .5לשון אחר: אין כל סיבה שלא ליישם את המבחן עת באים לזהות יחסים בין הרשות המקומית לבין הזולת - אם כיחסי עובד-מעביד ואם כיחסי "עצמאי" המגיש שירותים לרשות המקומית. .6המערער סמך, בטיעונו, על פסק-הדין בעניין "גלוב", [3] (דב"ע לב/1-3). האמור באותו פסק-דין הוא אמנם רלבנטי ביותר לענייננו ובית-הדין האזורי היה מודע לאותו פסק-דין. אלא מאי? אותו פסק-דין, הבנוי על "מבחן ההשתלבות" ולא על מבחן אחר - צריך שיביא לתוצאה שאליה הגיע בית-הדין האזורי. שם קבעו, כי מי שבו היה מדובר היה "עובד" במשרה חלקית, ומוסבר - "במקרה זה מצאה ההשתלבות את ביטויה, בעיקר, בתחום הארגוני-מינהלי. לוי היה חלק מהמנגנון הרגיל של ה'מפעל', הוא היה חייב לבצע את העבודה במשולב עם כל ארגון העבודה במפעל, להיות במשרד עת המנהל היה נוכח, ולבצע פעולות שאינן חלק בלתי-נפרד מהנהלת חשבונות, אך הדרושות לפעילות הסדירה של המפעל" (שם, [3], בע' 251). בענייננו לא טענו כלל, שעורך-הדין היה חלק מ"מנגנון" הרשות המקומית ומשולב בו, כך שנעזר על-ידי אחר או עזר ליד אחר מעובדי הרשות המקומית. "בידוד" זה - אף הוא אינו מעיד על השתלבות. .7משמדובר ב"שירות", וביסודו של דבר רשות מקומית היא שירות, עדיין באים למצב שבו "מפעל" זקוק לשירות, וזה תופס גם בגין מפעל, שהוא עצמו "שירות". גם אז יכול ו"השירות" יינתן מבפנים - על-ידי "עובדים", ויכול ויינתן מבחוץ על-ידי "עצמאי" או על-ידי "מפעל" אחר (עניין בנק אוצר לחייל, [6], דב"ע לא/1-4, בע' 267). .8וזה מביאנו לנסיבות העומדות לדיון. יכול ורשות מקומית תקיים שירות משפטי משלה ואזי העוסקים בכך יהיו עובדי הרשות המקומית, משולבים במנגנונה, נעזרים במנגנונה ומקבלים שירותים - כתבנות וכדומה - מהרשות המקומית, ויכול והיקף פעילותה של אותה רשות אינו מצדיק מנגנון משלה, כך שיזדקקו לשירותו של עורך-דין עצמאי - היינו לעורר-דין אשר לו לקוחות שונים, ואותה רשות מקומית היא אחת הלקוחות. .9מכל האמור עולה, כי בדין נקבע בפסק-הדין שבערעור, שעורך-הדין פעל, בקטע המוגבל שבו פעל, כ"גורם חיצוני", ולא כחלק מהמנגנון העצמי של העיריה. התוצאה היא, שדין הערעור להידחות, ודין פסק-הדין שבערעור, כי יאושר, מטעמיו. המערער ישלם למשיבה הוצאות בסך 000, 15שקלים בתוספת מע"מ.עורך דיןפיצוייםמועצות מקומיותפיטוריםפיצויי פיטוריםעצמאים