קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים לילדה שנדרסה כשחצתה כביש: 1. התובעת, ילידת 4/8/1979 ותושבת הכפר "ירכא", נפגעה ביום 30/1/86 בעת היותה קטינה, כאשר חצתה את הכביש (להלן: התאונה). האירוע האמור הוא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- (להלן: חוק הפיצויים). הנתבעת, אררט חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את המכונית הפוגעת במועד התאונה. אין מחלוקת לגבי חבות הנתבעת, המחלוקת היא בשיעור הנזק בלבד. רקע עובדתי - הפגיעה והאשפוזים: 2. עקב התאונה נחבלה התובעת בעיקר בראשה ואיבדה את הכרתה מיד. כאשר הובהלה לבי"ח נהריה היתה ללא הכרה וללא נשימה ספונטנית. בביה"ח בוצעה החיאה, וביום שלמחרת הובהלה לבי"ח רמב"ם, שם אובחנה כסובלת מחבלת ראש ומדימום, וכן משבר ברגל שמאל. במהלך שהותה בבי"ח רמב"ם היתה התובעת בחוסר הכרה עמוק והונשמה באופן מלאכותי למשך שבועיים ע"י צינור הנשמה שהוכנס לקנה הנשימה. לקראת סוף שהותה, מצבה החל להשתפר בהדרגתיות, והתובעת החלה לגלות סימני חזרה להכרה (ראה סיכום מחלה של רמב"ם מיום 6/3/86 נ29/). ביום 6/3/86 הועברה התובעת לבי"ח לוינשטיין, שם שהתה תקופות ממושכות, במהלכן אף יצאה לחופשות בביתה, וכן הועברה מספר פעמים לבי"ח בילינסון, בשל קשיי נשימה. גם לאחר שיחרורה, בסופו של דבר, מבי"ח לוינשטיין במרס 1987, המשיכה התובעת לסבול מבעיות קשות בנשימה, ואף אושפזה בבי"ח נהריה לתקופה ממושכת ומספר פעמים בבי"ח רמב"ם. בסופו של דבר, בעיה זו הוקלה רק לאחר שנותחה בבי"ח בסינסינטי- ארה"ב, בנובמבר 1995. נכויות רפואיות: 3. בשל הפגיעה הרב מערכתית של התובעת עקב התאונה, מונו בתיק מספר מומחים בתחומי רפואה שונים: אורטופדי, עיניים, א.א.ג. ונוירולוגי, נפרט קביעותיהם. 3.1 בתחום האורתופדי ניתנה חוות דעת ע"י ד"ר בש, אשר בדק את התובעת ביום 16.4.89. בחוות דעתו (ת5/) קבע, כי "מבחינה אורתופדית היתה חבלה בשוק שמאל עם שברים בעצמות השוק, בקצה התחתון ללא תזוזה, שנרפאו בשלמות ובאופן אנטומי, לאחר קיבוע בגבס, במשך חמישה שבועות". בתחום זה לא נותרה לתובעת נכות כלשהי. למרות האמור ראוי לציין, כי התובעת סובלת מהפרעות בהליכה, שהוכרו כבעיות הנובעות מהפגיעה בתאונה, אך שוייכה לתחום הרפואה הנוירולוגי. 3.2 בתחום העיניים מונה פרופ' מילר. חוות הדעת בתחום זה ניתנה ביום 23/8/94 (ת4/). שם נקבע כי התובעת סובלת משיתוק של העצב השלישי מימין, שיתוק התכנסות העיניים, מניד עיניים, ומאטרופיה חלקית של העצב האופטי מימין. המומחה קבע כי התובעת סובלת מפזילה ואיבוד אקומודציה התואמים דרגת נכות של 15%, לפי סעיף 57(2) לתוספת בתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז1956- (להלן: תקנות המל"ל), מצניחת עין חלקית התואמת דרגת נכות של 10% לפי סע' 55(א) לתקנות הנ"ל, ומליקויים בכושר הראיה התואמים דרגת נכות של 10% לפי סע' 52(1). 3.3 בתחום אף, אוזן וגרון ניתנה חוות דעת ע"י פרופ' פודושין. מומחה זה בדק את התובעת מספר פעמים, והוא נתן מספר חוות דעת. לראשונה נבדקה התובעת ב- 4/4/89, וניתנה חוות דעת ביום 28/4/89 (ת2/). באותה חוות דעת נקבע, כי התובעת סובלת מקיבוע של שני מיתרי הקול, מצב שיכול להיות תוצאה מהכנסת צינור ההנשמה תקופה ממושכת או תוצאה של ריבוי טיפולים באזור. המומחה הוסיף והמליץ על ניתוח לשם הגדלת פתח הנשימה ע"י הזזת אחד ממיתרי הקול. באופן זמני, קבע המומחה לתובעת נכות זמנית בשיעור של 30% לתקופה של החל מיום התאונה ועד חצי שנה לאחר הניתוח, שהמומחה המליץ לתובעת לעבור. ביום 28/6/92 בדק המומחה את התובעת בשנית, לאחר שעברה מספר ניתוחים, וערך תוספת לחוות הדעת הראשונה, תוספת הנושאת תאריך 10/7/92 (ת2/). בתוספת לחוות הדעת פירט המומחה כי התובעת הגיעה לבדיקה עם קנולה בתוך הקנה שנזקקה לו בשל קוצר נשימה וכי "אינה יכולה לחיות בלעדיו". כמו כן לא יכלה התובעת לדבר ללא סגירת פתח הקנולה. פרופ' פודושין המליץ על הפנית התובעת לניתוח במוסד בחו"ל המתמחה בניתוח ילדים מסוג הניתוחים הנדרש לתובעת. לאור ממצאים אלה, קבע פרופ' פודושין, באותו שלב, כי יש להעמיד את נכותה של התובעת בתחום זה על שיעור של 50%. נכות זו באה במקום הנכות בשיעור של 30% שנקבעה קודם לכן, בחוות הדעת מיום 28/4/89. גם הנכות בשיעור 50% נקבעה כנכות זמנית, עד לביצוע הניתוח וכשנה לאחר מכן, כאשר רק אז ניתן יהיה לראות תוצאות סופיות של נכותה בתחום זה. חוות דעת נוספת (שלישית במספר) ניתנה ע"י פרופ' פודושין ביום 18/4/98, לאחר שחזר ובדק את התובעת ביום 29/3/98, לאחר שמלאו לה כבר 18.5 שנים, ולאחר שהתובעת נותחה בנובמבר 1995 (בחוות הדעת נפלה טעות ונרשם כי התובעת נותחה ב 29/1/97), והפיסטולה בצווארה נסגרה, ניתוח שעברה התובעת, בסינסינטי בארה"ב. בעקבות הניתוח האמור חל שיפור במצבה. התובעת לא נזקקה עוד לפיום קנה קבוע כדי לנשום באופן תקין. עם זאת, נותרו לתובעת מספר בעיות בנשימה הנובעות מפתח צר מהרגיל בין שני המיתרים, משיתוק שני המיתרים, ומנפילת רירית לתוך הגלוטיס (הפתח בין שני המיתרים) בזמן שאיפה. שתי הבעיות האחרונות גורמות אף הן להיצרות הפתח בין שני המיתרים. בעיות אלו מתבטאות בצרידות וקול חלש, רעש בזמן הנשימה, ושירנוק קל בעת הנשיפה, מהצטברות הפרשות לאחר השינה במשך הלילה המצריכה אינהלציה מדי בוקר. כמו כן בימי חמסין יש לבצע אינהלציה מספר פעמים ביום. המומחה לא ראה כי יש עוד מקום להתערבות כירורגית, על אף שלא פסל את הצורך לאפשרות כזו בעתיד לצורך כריתת הרירית ההיפרטרופית, ניתוח שניתן לבצעו בארץ. לסיכום, קבע פרופ' פודושין שעל אף המאמצים והממון שהושקעו בניתוח ובנסיונות שיפור מצבה, נותרה לתובעת דרגת נכות גבוהה שהועמדה על שיעור של 30%, לפי סעיף 71(1)(ב)(4) לתקנות המל"ל, נכות זו נקבעה כנכות צמיתה, אולם המומחה ציין שאיננו יכול לנבא בעת כתיבת חוות הדעת אם בעתיד הקרוב או הרחוק לא יחול שינוי לרעה במצבה של התובעת, לרבות הצורך בפיום קנה חוזר. 3.4 בתחום הנוירולוגי נבדקה התובעת ע"י ד"ר המלי ביום 26/3/89, וחוות הדעת ניתנה ביום 13/1/93. ד"ר המלי קבע כי התובעת הראתה חולשה בפלג גופה השמאלי, ביד יותר מאשר ברגל, הפרעות ותיפקוד ירוד מצד המוח הקטן משמאל. מבחינה קוגניטיבית תיפקודה האינטלקטואלי גובל בפיגור שכלי ו"הפרעה פרונטלית עם אנרטיות ופרסברציה, חוסר יוזמה, אשר יפריעו לה מאוד בהתקדמותה בחיים בנוסף ליכולתה הירודה." על אף שהמומחה סבר שבמהלך הזמן יכול שיחולו הטבות באספקטים מסויימים בתיפקודה של התובעת, לא מצא לנכון להפחית את שיעור נכותה, מאחר שהמומחה גם צפה, שעם התבגרותה של התובעת יופיעו הפרעות וחסר אחרים, שיחמירו עם הזמן, זאת בשל דרישות אינטלקטואליות - בעיקר קוגניטיביות או אפקטיביות - שתלכנה ותגברנה עם הזמן בהתאם לגיל ובהתחשב בצרכים שלה ושל סביבתה. בנסיבות אלה, כאשר מדובר בפגיעה קשה במוחה, בחלקיו השונים, וכאשר לתובעת נגרם נזק מוטורי ואקסטרפירמידלי ובעיקר נזקים קוגנטיבים פחות אפקטיבים, נקבעה לתובעת נכות משוקללת נוירולוגית של 68%, לפי החלוקה הבאה: בשל המיפלגיה חלקית בצורה בינונית עד קשה המלווה בתנועות קוראטטוטיות והפרעות מצד תפקוד המוח הקטן משמאל - נכות בשיעור של 50% לפי סע' 29(1)א II-III לתקנות המל"ל; בשל הפרעה קוגנטיבית על רקע פיגור שכלי גבולי נקבעה נכות בשיעור של 20%, לפי סע' 1-91 לתקנות המל"ל; בשל פגיעה פרונטלית בעיקרה הגורמת לאינרטיות, פרסרבטיביות וחוסר יוזמה, נכות בשיעור של 20%, לפי סע' 34ג' לתקנות המל"ל. הנכות הרפואית המשוקללת מגיעה איפוא, במעוגל ל 85%. הנכות התיפקודית: 4. בנוסף לתחומי הרפואה השונים שפורטו לעיל הוגשה חוות דעת של פרופ' שאקו, מומחה בתחום השיקומי. התובעת נבדקה על ידו ביום 23/7/96, בהיותה בת 17. חוות הדעת נושאת תאריך 8/8/96 (ת1/). לחוות דעת זו נחזור ונתייחס בפירוט ראשי הנזק השונים. בשלב זה ראוי להפנות לכך שהמומחה התרשם כי התובעת עצמאית בפעולות היום-יומיות הנחוצות, כמו עמידה, רחצה, אכילה, וכו'. המומחה עמד על עובדת היות התובעת עצמאית. המומחה חזר על עמדתו זו גם בתשובות לשאלות ההבהרה. למרות האמור קבע המומחה שהתובעת זקוקה לעזרת הזולת בתחומים שונים, כי יקשה עליה, בשל מצבה הקוגניטיבי לחיות לבדה. עוד קבע המומחה שהתובעת איננה מסוגלת להשתכר למחייתה. בהסתמך על חוות דעת זו ועל הראיות הנוספות שהוצגו בפני, נראה כי מדובר בתובעת שנכותה התפקודית עומדת, לפחות בתחומים מסויימים, כמו למשל כושר השתכרות, על שיעור של 100%, אולם ראוי, כפי שהובהר, להתיחס לשיעור הפיצוי על פי מצבה וצרכיה של התובעת בתחומי ראשי הנזק השונים מבלי לקבוע באופן החלטי מה שיעורה של הנכות התפקודית. ב"כ הנתבעים טען עוד שקביעתו של פרופ' שאקו לפיה אין התובעת מתמצאת בזמן ובמקום נוגדת את אבחנתו של ד"ר המלי, אשר קבע שהתמצאותה במקום ובזמן תקינה אך איטית. בנסיבות אלה כאשר קיים פער בין חוות הדעת של המומחה השיקומי לבין חוות הדעת של המומחה בתחום מומחיותו הספציפי, הרי שיש להעדיף את חוות הדעת האחרונה, שהרי חוות הדעת של המומחה השיקומי אינה יכולה לשנות את הממצאים ובוודאי שלא את שיעור הנכות. לענין זה הפנה ב"כ הנתבעים לע"א 5779/90 (הפניקס הישראלי ואח' נ' טיארה אחמד, פ"ד מה(4)77, 86), ולע"א 563/90 ("אשל" נ' צור, פ"ד מה(5) 520, 524. אעיר שהנתבעת הפנתה בטעות למה(3) במקום מה(5)). 5. אכן, יש לקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי ככלל חייב המומחה השיקומי לצאת מנקודת מוצא עובדתית כפי שזו נקבעה על ידי המומחה הרפואי שקבע את הנכות הרפואית. אולם, יש להוסיף ולהדגיש שהנכות הרפואית אינה משקפת בהכרח את הנכות התפקודית שהיא הקובעת בעיקר לענין כושר השתכרותו של הנפגע וצרכיו האחרים, בעיקר, בענייננו עזרת צד ג'. עפ"י ההלכות שנקבעו השאלה איננה מהו שיעור הנכות הרפואית אלא מהי המגבלה התפקודית של הנפגע. השאלה אם בשלב כזה או אחר היתה התמצאות במקום ובזמן (עובדה שלא נקבעה ע"י ד"ר המלי דווקא כפי שיובהר בהמשך), אלא באיזו מידה התמצאות כזו או אחרת, בסיטואציות מסויימות בלבד, אפילו היא קיימת אך איטית, יש בה כדי להשפיע על התפקוד של הנפגע. יתר על כן, חוות הדעת של פרופ' שאקו לצד חוות הדעת של ד"ר המלי, הינם ראיות בגדר כלל הראיות שהוצגו בתיק, ושאלת הנכות התפקודית, כפי שהבהרתי ראוי שתמצא את ביטויה בתחומי התפקוד השונים. לענייננו, מבחינת בדיקת חוות הדעת השונות, השאלה המכרעת היא באיזו מידה הצרכים שנקבעו ע"י פרופ' שאקו סותרים את קביעותיהם של המומחים הרפואיים השונים, ככל שאלה קבעו את הנכות הרפואית. התשובה לשאלה זו היא, שאין סתירה כזו. עיון בחוות הדעת של ד"ר המלי מלמד שגם בבדיקה שנערכה ע"י ד"ר גרדוש, ב 17/11/89, מצא אותו בודק כי קיימים קשיים בתפיסה וידיעותיה הפורמליות של התובעת פחותות מהמקובל לגילה. אמנם ד"ר המלי הזכיר גם בדיקה שנערכה לתובעת ב 8/10/89, בדיקה נירופסיכולוגית ע"י מר ולדימיר לוצקי, אשר קבע שהתובעת התמצאה במקום ובזמן באופן תקין אך איטי, אולם ממצאי הבדיקה של התובעת שנבדקה ע"י ד"ר המלי הובילו, בסופו של דבר, למסקנה שמדובר בתובעת שנפגעה באופן קשה בתאונת הדרכים וכי יש לה נזקים קוגנטיבים המקבלים ביטוי גם על רקע של פיגור שכלי גבולי. יתר על כן, גם מר לוצקי מצא שקיימות הפרעות בהתמצאות במרחב ובעיקר קבע ד"ר המלי כי ישנה הפרעה המקבלת ביטוי של חוסר יוזמה, דבר שיפריע מאד לתובעת בהתקדמותה בחיים וכל זאת בנוסף ליכולתה הירודה, לכן מבחינה מהותית לצורך קביעת הצרכים התפקודיים של התובעת, אין הבדלים מהותיים אשר יש בהם להשפיע על שיעור הפיצוי שיש לקבוע לתובעת. עוד יש להזכיר, כי פרופ' שאקו המומחה השיקומי קבע בחוות דעתו, כי הנכות לא תגרום לקיצור בתוחלת החיים. מאחר שמדובר האישה, הרי שתוחלת החיים הממוצעת שתהווה בסיס לחישובים, יש להעמידה על גיל של 80 שנה. (ראה שנתון סטטיסט לישראל, 1998, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עמ' 3 - 31). נעבור איפוא, לפירוט ראשי הנזק השונים תוך הפניה לראיות השונות, לרבות חוות הדעת השיקומית. כאב וסבל: 6. למרות שהנכות הרפואית הועמדה על שיעור משוקלל מעוגל של 85%, אין מחלוקת כי התובעת זכאית למלוא הפיצוי המכסימלי, בשל מספרם הרב של ימי האישפוז. ב"כ התובעת העמיד את שיעור הפיצוי על סכום של 250,486 ש"ח נכון ליוני 99', קודם לפרסום המדד באותו חודש. ב"כ הנתבעת לא התייחס לראש נזק זה בסיכומיו. על פי הוראת בית המשפט השלים ב"כ הנתבעת טיעוניו גם בראש נזק זה, ועמדתו העקרונית אינה שונה. הסכום משוערך להיום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (4% נומינאלי מיום התאונה עד יום 13/4/89, 8% ריבית מצטברת עד ליום 31/5/93, ומ- 1/6/93 עד היום ריבית מצטברת של 4% - לענין שיעורי הריבית, ראה חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 4), התשמ"ד1984- , ס"ח התשמ"ד, עמ' 28, ותיקון חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 8), תשמ"ט1989-, ס"ח 1274, התשמ"ט 50, וצו הריבית (שינוי שערים) התשנ"ג1993-, ק"ת 5525, התשנ"ג (1/6/93), 866), מגיע ל- 256,503 ש"ח. הפסד השתכרות: 7. למעשה קיבלו שני הצדדים את הקביעה של המומחה השיקומי בחוות דעתו (ת1/), כי התובעת לא תוכל ללמוד מקצוע וגם לא תוכל להשתכר למחייתה. גם מבחינת גובה השכר שיש לקבוע כבסיס לחישוב הפסדי השתכרות לעתיד, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים. בסעיף 14 לסיכומי טענות הנתבעת, מסכים בא כוחה כי יש לקבוע את השכר, אילמלא התאונה, לפי השכר הממוצע במשק. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה, אם יש לפסוק את מלוא הפסד ההשתכרות על בסיס שכר כזה, הן לעבר והן לעתיד. התובעת טוענת להפסד השתכרות מלא מגיל 18 עד 65, ועוד טוענת כי בניכוי מס הכנסה המוטל על השכר הממוצע, יש להתחשב בנקודות הזיכוי להן היתה זכאית התובעת, אילמלא התאונה. ואילו הנתבעת סבורה שמגיל 18 ועד היום (התובעת ילידת 4/8/1979 והינה היום למעלה מגיל 20) ולפחות לתקופה של מספר שנים לאחר גיל 18, וגם בהנחה שהתובעת היתה יוצאת לעבוד, הנחה שאינה ודאית כלל, הרי שסביר להניח כי השתכרותה היתה נמוכה מהשכר המומצע במשק. גם לגבי חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד, סבורה הנתבעת שיש להתחשב בטענתה לפיה גם אילמלא התאונה, סביר היה להניח שהתובעת היתה נישאת ויולדת ילדים ולא היתה יוצאת לעבוד כלל מחוץ לבית, כמו מרבית הנשים במגזר הערבי אליו משתייכת התובעת. עוד טוענת לניכויי מס בשיעור גבוה יותר. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת איפוא, לגבי ראש נזק זה, בשני נושאים: שיעור ניכוי המס, והתקופה הרלוונטית לחישוב אורך תקופת הפסד ההשתכרות. מבחינת גובה ניכויי המס, אם ישנה טענה כי סביר היה שהתובעת תינשא ותלד ילדים - עובדה אשר יכולה להיות נתון רלוונטי בקביעת שיעור הפיצוי בגין ראש נזק זה - הרי מתבקשת המסקנה שאותו נתון יישקל גם משאנו באים לקבוע את שיעורו של ניכויי המס, הכל על בסיס ההנחה שאכן זכאית התובעת לפיצוי כלשהו בגין הפסד השתכרות. לכן, במחלוקת זו בין הצדדים, יש בדעתי לקבוע כי שיעור המס הרלוונטי הוא, לפי מעמד של אישה נשואה עם לפחות שני ילדים. השכר הממוצע במשק עומד על 6,318 ש"ח, לפי "חשב" דצמבר 1999. ניכויי מס לגבי אישה נשואה עם שני ילדים הוא 531 ש"ח, ואילו שיעור הניכוי לגבי אישה עם שלושה ילדים מגיע לסכום של 366 ש"ח בלבד. על דרך הממוצע, ניתן איפוא להעמיד את בסיס השכר הממוצע נטו על סכום של 5,850 ש"ח. השאלה המורכבת יותר היא, אם יש לקבוע את שיעורו של הנזק בגין הפסד ההשתכרות על בסיס נתונים אלה, לפי חישוב ארתמטי. נראה כי יש לתת משקל מסוים גם לעמדת טיעוני הנתבעת, בעיקר לגבי תקופת העבר. יש להתחשב בטענה, כי לפחות בשנים הראשונות לכניסת צעיר למעגל העבודה, גם אם למד מקצוע או קיבל תואר אקדמי מוכר, לא יוכל לקבל את מלוא שכרו, כבר מתחילת התקופה. בנסיבות אלה, לפחות לתקופה של חמש שנים, יש להעמיד את בסיס השכר על מחצית השכר הממוצע במשק. כמו כן, יש לתת משקל מסוים לטענה, כי ספק אם התובעת היתה נכנסת למעגל העבודה אלמלא התאונה, ואפילו עבדה, אם היקף עבודתה היה זהה, לאורך כל תקופת הגיל הרלוונטית. אמנם ההלכה היא, כי בחישוב כושר השתכרותו של הקטין יהווה השכר הממוצע במשק את בסיס החישוב (ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' שלום אייגר (קטין) ואח', פ"ד מה(1) 580, 590 ו-ז), אולם אין מניעה ל"תקן" את החישוב הקונוונציונאלי בדרך האומדן הגלובלי, תוך התאמה לנתונים האינדיווידואליים של התובע הספיציפי (שם, 591 ב-ג). יש בדעתי ללכת בדרך זו גם בתיק זה. הפיצוי שייקבע יהיה על דרך "תיקון" חישוב קונוונציונאלי, תוך מתן משקל מסוים לטיעוני הנתבעת, הן לגבי העבר והן לגבי העתיד. הסכום הגלובלי מבוסס על החישובים הבאים: לתקופה מגיל 18 לתקופה של חמש שנים יחושב הפסד ההשתכרות על מחצית השכר המומצע במשק. לתקופת העבר, מאז מלאו 18 שנים לתובעת ועד היום (28 חודשים): 81,900 = 27 * 2,925 לתקופה הנתורת עד הגיע התובעת לגיל 25 (מקדם היוון ל- 57 חודשים שהוא 53.06) החישוב הוא: 155,200 = 53.06 * 2,925 לתקופה הנותרת, לפי מקדם היוון כפול (הנתבעת התעלמה מהצורך בהיוון כפול) מקדם היוון ל- 40 שנה שהוא 280 ומקדם היוון לסכום שישתלם בעוד כ- 5 שנים 0.865) סכום שייפסק יועמד על שיעור של 85% מהתוצאה המתקבלת, החישוב הוא: 1,062,652.5 = 75% * 0.865 * 280 * 5,850 סה"כ הפסד השתכרות לעבר ולעתיד הוא: 1,299,752.5 = 78,975 + 155,200 + 1,062,652.5 ובמעוגל יועמד הסכום על 1,300,000 ש"ח. על-פי החישוב שנעשה, ברור הוא, כי נדחתה טענת הנתבעת, כי סיכויי אישה במגזר הערבי, במיוחד אישה נשואה עם ילדים, לצאת לעבודה ולהשתלב במעגל העבודה, אינו גבוה. אין להתעלם מן העובדה כי גם במגזר הערבי נשים יוצאות לעבודה והן עושות כן גם בהיותן נשוארות ואמהות לילדים, הגם שיתכן שתעשנה זאת, כמו נשים במגזרים אחרים, לא לאורך כל תקופת גילאי העבודה. מכל מקום אין למנוע מאישה ערביה אפשרות למימוש אופציה כזו. בחישוב כפי שנעשה נלקחו בחשבון גם תנאים סוציאליים ואין בדעתי לפסוק סכום נוסף ונפרד בגין ראש נזק זה. הפסד תנאים סוציאליים, פיצויי פיטורין ופנסיה: 8. לעניין פיצוי בגין הפסד תנאים סוציאליים, טוען ב"כ התובעת כי יש להעמיד ראש נזק זה על 15% משכרה. הנתבעת סבורה, כי אין לפצות את התובעת בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים, זאת מן הטעם שהזכירה קודם לכן, באומרה כי מאחר שבמגזר הערבי מרבית הנשים אינן עובדות, במיוחד נשים נשואות. לכן החישוב שנעשה, על בסיס השכר הממוצע במשק, ממילא לקח בחשבון גם נתון זה. טענה זו, כאמור נדחתה. יחד עם זאת, לאור אופן חישוב הפסד ההשתכרות, הבהרתי, כי בחישוב נלקח כבר בחשבון הפסד תנאים סוציאליים, למעט נושא הפסד הפנסיה. לעניין אופן ביצוע החישוב, יש לאמץ את נוסחת הנתבעת. אין מקום להעניק הפסד פנסיה ולהתעלם מן הצורך להקטין את גובה ההכנסה בשיעור ההפרשה המתחייב (סכום הפנסיה לפי 70% מהשכר החודשי, מהוון בהיוון כפול. מסכום זה יש לנכות את השתתפות העובד בפנסיה, בשיעור של 5%. (סע' 17 בסיכומי הנתבעת) ראה גם ע"א 516/88, 514 א.ד.י.ג. תעשיות והרכבות בע"מ ואח' נ' נגר, פ"ד מז(1) 383ז- 387א) עוד יש להעיר כי תוחלת חייה של אישה היא 80 שנה (ולא כפי שצויין בסיכומי הנתבעת). לפיכך החישוב הוא: תשלומי הפנסיה: 156,540 = 0.264 * 144.8 * 70% * 5,850 השתתפות העובד: 86,375 =295.3*5 % *5,850 הפיצוי בגין הפסד פנסיה: 70,165 ש"ח. עזרת צד ג' : 9. אין ספק שראש הנזק העיקרי בתיק זה הוא, היקף העזרה לה נזקקת התובעת, ומהותה של אותה עזרה, כאשר אין מחלוקת, שהתובעת אכן זקוקה לעזרת צד ג'. התובעת באמצעות בא כוחה, טענה באריכות לגבי ראש נזק זה. לעמדתה זקוקה היא לטפול והשגחה לאורך כל שעות היממה, וכי אלה צריכים להעשות ע"י מטפלים ראויים המועסקים תחת חברה או איגוד מאורגן, העשיר בנסיון. עוד טוענת התובעת כי הטיפול וההשגחה להם היא זקוקה הם מעבר לטפול של מטפל או עוזר רגיל, מאחר שמדובר בתובעת צעירה המשתייכת לעדה הדרוזית. הנתבעת סבורה שיש לפצות את התובעת רק בהיקף הנדרש לפי העזרה הדרושה במשק הבית, וכי אין הכרח כי העזרה תעשה ע"י עובד מקצועי. לגבי הליווי, טוענת הנתבעת שנושא זה מופיע בחוות הדעת של המומחה השיקומי, רק על דרך הרצוי, ואינו דבר הכרחי. הנתבעת מוסיפה וטוענת שאפילו יהיה אדם אחר המלווה את התובעת בתחבורה ציבורית או יתגורר עימה, הרי גם אז מדובר באדם פאסיבי. כמו כן טוענת הנתבעת כי אין לפסול עזרת צד ג' אשר תנתן באמצעות עובד זר. 10. כדי לקבוע את היקפה של העזרה ומהותה ראוי להפנות תחילה לקביעותיו של פרופ' שאקו, המומחה השיקומי. בחוות דעתו נקבע שלתובעת נותרה נכות מוטורית עם חולשת הגפיים משמאל ורעד ביד השמאלית, וכן פגיעה קוגנטיבית. למרות האמור, התובעת עצמאית בפעולות היום-יומיות החיוניות, כמו מעבר משכיבה לישיבה ולעמידה, רחצה, הלבשה ואכילה. גם בתשובות לשאלות ההבהרה חזר פרופ' שאקו והדגיש שהתובעת עצמאית בפעולות החיוניות היום יומיות, כהלבשה ורחצה. אולם התובעת זקוקה לעזרת הזולת בקשר להחזקת משק הבית ונקיונו. בשל הפגיעה הקוגנטיבית, לא תוכל התובעת, המתגוררת היום עם הוריה, לגור בגפה והיא למעשה זקוקה למלווה גם בביתה וגם לצורך שימוש בתחבורה ציבורית (ראה חוות דעת המומחה מיום 8/8/96). בתשובות לשאלות הבהרה ששלח עו"ד זינגר ב"כ הנתבעת, הבהיר המומחה שהמדובר באדם מלווה אשר צריך להשגיח על התובעת ולא לטפל בה וכי אותו אדם המשגיח על התובעת יכול שידאג גם לעבודות משק הבית. לכן, יש לקבל את עמדת הנתבעת כי עיקר תפקידו של המלווה הוא תפקיד פאסיבי. לענין זה רצוי גם להפנות לדוחות החקירה שהוצגו מטעמם של הנתבעים (נ7/ ונ21/). מדוחות אלה ניתן לראות כי התובעת מסוגלת פיזית ללכת לביה"ס ולחזור ממנו, בקבוצה חברתית של בני גילה, וכי היא עושה כן בפועל ללא ליווי של מבוגר (עובדה שאינה עולה בקנה אחד עם עדותו של האב בעמ' 92 לפרוטוקול). נסיבות אלה אכן מחזקות את קביעת פרופ' שאקו, שהתובעת עצמאית בכל פעולותיה היום יומיות וכי היא הולכת ומניעה היטב את הגפיים, אולם כל זאת מבחינה פיזית בלבד. אין באמור כדי לשלול את קביעתו של פרופ' שאקו שהתובעת אכן זקוקה גם לליווי, ליווי שיכול להעשות שלא באמצעות אדם מקצועי אלא יותר מתבונן פאסיבי. אין גם מניעה שבמועדי ביניים קצרים תשאר התובעת ללא השגחה. גם עפ"י הראיות שהוצגו, מבלי להתעלם מהעובדה שעובר למועד הבאת הראיות התגוררה עם בני משפחתה הדואגים לצרכיה, היקף עזרת צד ג' לא עלתה על 13 שעות ביום. (ראה עדות האב, עמ' 85 - 86 לפרוטוקול). בנוסף לאמור לעיל, יש להזכיר שעל פי קביעותיו של פרופ' פודושין (נ10/) זקוקה התובעת לאינהלציה כל יום בבוקר ובימי חמסין אף למספר פעמים ביום. טיפול זה חורג במידה מסויימת, מטיפול פאסיבי ודורש בכל זאת ידע והדרכה מסויימים לבצע פעולות אלה. בנסיבות אלה ולאור מצבה הפיזי של התובעת יש לקבוע שהתובעת אינה זקוקה לעזרת צד ג' בהיקף מלא של 24 שעות ביממה כפי שטענה התובעת. יתר על כן במהלך שעות הלילה יכולה התובעת לדאוג לעצמה, לגבי פעילויות שגרתיות כמו שינוי תנוחה וכד', ודי בכך שיהיה אדם המשגיח עליה מידי פעם בפעם. יחד עם זאת, אין לדרוש מבני משפחתה לעמוד לרשותה ולטפל בה ובמיוחד יש לקחת בחשבון כי הוריה לא יוכלו לספק לה בעצמם את העזרה הממושכת שהיא זקוקה לה, לכל ימי חייה. מבחינת היקף העלות כפי שהובהר, מדובר בעזרת צד ג' של משק בית ובמלווה שאינו דורש כישורים מיוחדים (לענין עלות שעת עבודה לגבי עובד שאינו מקצועי ראה עדות נציגי מט"ב בעמ' 58 - 59 לפרוטווקול). 11. התובעת טוענת כי יש לפצותה בנוסף לפיצוי בגין עזרת צד ג', בגין הוצאות כלכלה, משק ונסיעה של המלוים אשר יתגוררו עם התובעת, יסעו איתה בתחבורה ציבורית ויעשו שימוש במים או בחשמל בדירה ויאכלו עימה ארוחות מסויימות. בגין ראש נזק זה תבעה התובעת סכום של 300,000 ש"ח. הנתבעת לא התיחסה לנושא זה. בחוות דעת של מר האס (נ7/), שהוגשה מטעם הנתבעת, ישנה התייחסות לעלות שהייה של מטפל בבית המטופל, לגבי מטפל זר, עלות הכוללת ארוחות, אחזקת הדירה ומשק הבית. לפי חוות דעת זו העלות של מטפל כזה היא 675 ש"ח, אולם במקרה כזה עלות שעת עבודה היא נמוכה ומהווה חלק משכר חודשי כולל של 5,032 ש"ח. בנסיבות הענין נראה כי בהתחשב בנתונים שפורטו לעיל, יש לבסס את העלות החודשית, לרבות הוצאות נלוות של המלווים, הוצאות כלכלה נסיעה וכיוצ"ב, על עלות חודשית ממוצעת של 7,500 ש"ח לחודש. בהתחשב במקדם ההיוון (333.23) יגיע סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה לסך של 2,499,225 ש"ח, ובמעוגל 2,500,000 ש"ח. עזרת צד ג' לעבר: 12. ב"כ התובעת מדגיש כי התובעת נפגעה עוד בהיתה בת 6.5 שנים, דהיינו, לפני כשלוש עשרה שנים וכי בתקופה זו נזקקה לטיפולים רבים וממושכים בבתי חולים רבים ובאישפוזים חוזרים ונשנים. בתצהירו של האב (ת6/), מתאר הוא באופן מפורט את ההשקעה וההקרבה לה נדרש כדי ללוות את בתו. במיוחד מתאר האב את הקושי שנתקל בו בליווי התובעת בעת שהותה בבי"ח לוינשטין, כאשר נדרש לנסוע מדי יום ביומו, מכפר ירכא לבי"ח לוינשטין (מרחק של כ120- ק"מ), ולשהות עם התובעת בביה"ח, כאשר במקביל נדרש גם לדאוג לפרנסת משפחתו, ומשנמנע ממנו הדבר, הרי שיש לכלול בפיצוי גם הפסדיו אלה. האב מציין עוד, כי היו ימים בהן ישן על ספסלי בית-החולים או במכוניתו, והגיע עד כדי תשישות פיזית ונפשית (סע' 18-36 לתצהיר). עוד מציין האב את הקושי הרב שהיה כרוך בנסיעה לארה"ב בערך לתקופה של חודשים, זאת לצורך ליווי בתו לניתוחים אותם עברה, הבדידות ממנה סבל, אי ידיעת השפה האנגלית והקור העז בשיא החורף. (סע' 45-50 לתצהיר). מעבר לאשפוזים עברה התובעת מאות טיפולים ומעקבים אשר גם הצריכו ליווי ונסיעות של ההורים למרפאות השונות. התובעת גם מציינת כי במשך תקופה זו (ובמיוחד לפני הניתוח בבי"ח בסינסינטי) סבלה מבעיות חריפות של נשימה ופרכוסים, ולפעמים היה באלה כדי לסכן את חייה. מצבה זה הצריך טיפולים רבים של ההורים כגון ביצוע טיפולי אינהלציה מדי יום, מתן תרופות, והשגחה עליה פן תצא מהבית. טיפולים אלה, נטען, ניטרלו את ההורים מעיסוקיהם כמעט במשך כל שעות היממה. עוד מוסיף האב כי לאחר שחרורה מבית-חולים לוינשטין, ולאחר שנכשלו הנסיונות להחזירה לבית-ספר רגיל, נעשו נסיונות להביא מורות פרטיות לביתה על חשבון האב (עמ' 87 לפרוטוקול). הנתבעת טוענת כי הוצאות שהוצאו בפועל אינן יכולות להוות קריטריון למידת הפיצוי שיש לפצות עבור נזק זה, וכי גם השתכרות האב אינה יכולה להוות קריטריון, בין היתר, זאת מפני שהאב לא הביא כנדרש שומות מס הכנסה מלפני התאונה ואף לא הגיש תביעה מטעמו. הנתבעת טוענת כי לכל היותר עזרת צד ג' לעבר צריכה להיקבע גם היא לפי עלות העזרה של אשה זרה, המסתכמת, לטענתה, בעלות של 14.5 ש"ח. הנתבעת מציעה פיצוי לפי 5 שעות ליום למשך 3 שנים, ובשבע השנים שלאחר מכן לפי שלוש שעות עזרה ביום. כך שסכום הפיצוי שמציעה הנתבעת עבור עזרת צד ג' לעבר מסתכם בכ218,000- ש"ח, (הכוללים גם 30,532 ש"ח עבור הוצאות טיסה לארה"ב והפסד השתכרות לאב בתקופה זו). 13. אכן יש לקבל את טענות התובעת כי מצבה בשנים הראשונות לאחר התאונה, הצריך עזרה רבה ומשאבים רבים מהוריה. תחילה אושפזה אשפוז ממושך בבית-חולים רמב"ם, לוינשטיין, ובילינסון, שהצריך נסיעות הוריה (ומאוחר יותר רק אביה) מהכפר לבתי-החולים השונים מדי יום ביומו, וזאת, יש להדגיש, גם כחלק מהתהליך הטיפולי (ראה נספח ד' עמ' 4 לתצהיר). מאוחר יותר, לאחר שחרורה לביתה אחרי האשפוז הראשון, ולפני הניתוח שעברה בסינסינטי, הפרכוסים וקשיי הנשימה מהם סבלה אז, הצריכו השגחה מתמדת וטיפולים רבים של אינהלציה, וגם אשפוזים רבים ונשנים לצורך הטיפול בבעיה זו, בין היתר גם נעשו נסיונות התערבות כירורגית. אמנם היו נסיונות להחזיר את התובעת לבית-הספר, אולם נסיונות אלה לא צלחו, והתובעת הלכה לבית-הספר, מדי פעם ובאופן מקוטע, לתקופה של 3-4 שנים (ראי תצהיר האב סע' 38). מעבר לטיפולים אלה, ההורים השגיחו על התובעת . עוד אין להתעלם מהאישפוזים הממושכים בחו"ל. ועוד יש לקחת בחשבון שלתובע נגרם הפסד השתכרות, הגם שלא בהיקף הנטען. הגם שהאב לא תבע כספים אלה בתביעה נפרדת ועצמאית, אין מניעה כי אלה יתבעו במסגרת תביעה לפיצוי בגין עזרת צד ג'. יושם לב שגם התובע אינו טוען כי יש לפצותו במלוא הפסד ימי העבודה כנהג מונית (ראה סעיף יג(9) לסיכומי התובעת). יחד עם זאת, אין גם להתעלם מן העובדה שבעת היות התובעת בבית הוריה לא נזקקה למלווים נוספים, הגם שראוי לפצות את ההורים בגין הטיפול ההמושך, המקיף והדואג. עוד יש לקחת בחשבון שבעת אשפוזה של התובעת, קיבלה את מירב הטיפולים במוסדות הרפואיים המתאימים. לפיכך, לתקופה שמפברואר 96' ועד היום יש להעמיד את עזרת צד ג' על סכום גבוה יותר הנע בין 5,000 ל 6,000 ש"ח לחודש, ואילו לתקופה הקודמת לכך, למשך כ10- שנים (לתקופה שמיום התאונה ועד לינואר 96'), על כמחצית הסכום הנ"ל, בהתחשב בתקופות האשפוז הממושכות של התובעת. בנוסף יש לפסוק לאבי התובעת שכר כמלווה עבור 4 חודשים, על בסיס שכר ממוצע במשק, לפ ערכים של היום, והסכום יועמד על סך של 5,521 ש"ח, סכום כולל המגיע ל 22,080 ש"ח. לא מצאתי לנכון לפסוק בגין הוצאות טיסה לארה"ב ושהייה בבית מלון, מאחר שהוצאות אלה כוסו ישירות ע"י הנתבעת, (ראה החלטה מיום 5/10/95) ובלבד שסכומים אלה לא יכללו בתשלום התכוף. לפיכך, יועמד הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר על סכום כולל של 650,000 ש"ח. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: 14. התובעת טוענת כי יש לפצותה עבור ראש נזק זה בשיעור גלובלי של 90,000 ש"ח. למרות שאין ראש פרק נפרד בסיכומי הנתבעת לגבי הוצאות רפואיות לעבר, הרי שיש לראות את האמור בפרק ה' של סיכומי הנתבעת, בראש פרק של הוצאות רפואיות בעתיד, כמתיחס גם לנושא זה בעבר, מה עוד שכל הוצאות רפואיות שהיו, כוסו בפועל על ידי הנתבעת, ובכל מקרה לא הונחה בפני כל תשתית המצדיקה החזר הוצאות בגין ראש נזק זה. לגבי הוצאות רפואיות לעתיד יש לחזור ולהפנות להלכת אלחדד (ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ אלחדד ואח' פ"ד נא(2) 724) שם נקבע כי חוק הבריאות קובע שזכותו של כל תושב בארץ לקבל את שירותי הבריאות לפי החוק וכי קופת החולים הרלוונטית חייבת לממן את שירותי הבריאות הכלולים בסל הבריאות. החוק אף מאפשר להציע לחבריו ביטוח למימון שירותי בריאות משלימים. שירותי הבריאות הם רחבים וכוללים וכדי להצביע כי אלה אינם מכסים את כל הטיפול הרפואי הנדרש, יש להביא בענין זה ראיות. אמנם ד"ר מילר ציין בחוות דעתו כי התובעת תדרש לעבור בדיקות מעקב לעיניים כל 6 חודשים בעלות של 500 ש"ח לבדיקה, וכן ניתוח קוסמטי בעלות של 8,000 ש"ח, אך אין ראיה כי טיפולים אלה לא יכוסו במסגרת החוק. עוד יש להפנות לכך שפרופ' פודושין ציין בתשובות לשאלות ההבהרה כי אין הוא יכול לומר שהתובעת אכן תזקק לניתוחים נוספים בעתיד. אולם בכל מקרה גם אם תזקק לניתוח, ניתן יהיה לבצעו, בארץ. ד"ר המלי לא קבע שהתובעת תזקק לטיפול רפואי כלשהו. כמו כן יש להפנות לחוות דעתו של פרופ' שאקו שם נקבע, כי התובעת לא תזקק לטפול פיזיוטרפי. בכל מקרה אין בפני תשתית ראייתית המצביעה על טיפולים רפואיים נדרשים ושאינם במסגרת סל הבריאות. לפיכך, יש לדחות את התביעה לגבי ראש נזק זה. הוצאות נסיעה: 15. במחלוקת שבין התובעת, הטוענת כי יש לחשב את הפיצויים בראש נזק זה על בסיס עלות של רכב פרטי עם ליווי, לבין הנתבעת המדגישה כי התובעת יכולה לנסוע בתחבורה ציבורית, יש להעדיף את העמדה של האחרונה וזאת לאור קביעתו של פרופ' שאקו שהתובעת מסוגלת לנסוע בתחבורה ציבורית, אך זאת יחד עם מלווה. יחד עם זאת, במסגרת קביעת שיעור הפיצוי יש לקחת בחשבון כי תחנת האוטובוס הקרובה ביותר למקום מגוריה של התובעת, מרוחקת כ- 1500 מטר, ולכן, מאחר שהמומחה העריך כי התובעת תתקשה בהליכה למרחק זה ותזדקק להסעה במכונית פרטית או במונית, הרי שלמרות שהנתבעת מצידה טוענת כי המרחק הוא 650 מטר, יש לאפשר גם נסיעה במונית (לענין המרחק בין הבית לתחנת האוטובוס ראוי גם להפנות לעדותו של האב (עמ' 91 לפרוטוקול). בנסיבות אלה יש לקבוע כי אין מקום לאשר לתובעת רכישת רכב ויש לקבוע את שיעור הפיצוי על בסיס של עלות תחבורה ציבורית ו/או מוניות. בהתחשב בהוצאות הנסיעה לטיפולים המרובים שעברה התובעת בעבר, לרבות הסעות לביתה בעת חופשות מאשפוזה בבית חולים בילנסון ולוינשטיין, ונסיעות של הוריה יועמד הפיצוי הכולל לתקופת העבר על סכום של 160,000 ש"ח. לגבי העתיד יש לפצות את התובעת רק בגין ההפרש שיווצר בין הזקקותה לנסיעות מרובות ברכב ציבורי או במוניות עקב פגיעתה. בהתחשב בעובדה שאין מניעה שגם בעתיד תשתמש התובעת באמצעי תחבורה המפורטים לעיל, ובלבד שתהיה מלווה על ידי אדם אחר (עלות שנלקחה בחשבון במסגרת עזרת צד ג'), יועמד הסכום הכולל לעתיד על 150,000 ש"ח. התאמת דיור: 16. ב"כ התובעת טען כי מרשתו זכאית למגורים בבית ראוי, מותאם וסביר שיתאים לצרכיה, וכי לא מוטלת על הוריה חובה לשלם מכספם, כדי לספק לה מגורים תואמים. הנתבעת טענה, כי אין צורך בדירה מיוחדת לתובעת, וכי בכל מקרה שלא היתה נישאת, וללא קשר לתאונה, היתה נשארת לגור בבית הוריה. לכן, לעמדתה, אין מקום לפסוק כל פיצוי בגין ראש נזק זה. לחלופין, אם בית המשפט יקבע שאכן זקוקה התובעת למלווה אזי מסכים ב"כ הנתבעת שיש לפצותה בגין חדר נוסף על בסיס עלות כפי שנקבעה על ידי השמאי מטעמו מר דן ברלינר. על פי חוות דעתו של פרופ' שאקו אין צורך בדירה מיוחדת, אולם בכל זאת נדרשו התאמות מיוחדות ותנאים מסויימים בשל מגבלותיה של התובעת. כך למשל רצוי כי דירתה לא תעלה על קומה שניה. בתשובות לשאלות הבהרה הוסיף המומחה וקבע שיש לדאוג למעקה בחדר הרחצה. אין לפצות את התובעת מעבר לתוספות ולהתאמות הנ"ל. ההלכה היא שגם אלמלא התאונה היתה נדרשת התובעת לדיור כזה או אחר ואין לפצות אלא בגין הפער הכספי הנוסף שנוצר עקב התאונה (ראה ע"א 247/87, 255/87 אלירן ואח' נ' שלמה אלימלך ואח' תקדין עליון 89(3), תשמ"ט/תשנ"ו 989). בנסיבות אלה אני מעמידה את הסכום הכולל בגין ראש נזק זה על 60,000 ש"ח. שירותי אפוטרופוס: 17. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, שוב בהסתמך על חוות הדעת של פרופ' שאקו שהתובעת תזקק לשירותי אפוטרופוס. עוד אין חולק שכל עוד התובעת נמצאת עם הוריה, משמשים הם גם אפטרופסיה, בין מכח היותם אפוטרופסים טבעיים, בהיותה קטינה, ובין כאפוטרופוס ממונה, מן המועד שבגרה (לענין זה, הגם שהצו הוגש כנספח לסיכומי התובעת ולא בדרך הבאת הראיות הראויה, אין בהגשת המסמך לכשלעצמו כדי לשנות את המסקנה האמורה כעולה מחוות הדעת של פרופ' שאקו). המחלוקת היא למעשה האם יש לפצות את ההורים בהיותם ממלאים תפקיד זה ואם כן מה שיעור הפיצוי. התובעת טוענת כי יש להעמיד את ההוצאה החודשית על סכום של 1,300 ש"ח, לעתיד ואילו הנתבעת מסכימה לכל היותר לסכום של 600 ש"ח לחודש. בנסיבות הענין נראה כי הסכום הראוי יועמד על 700 ש"ח והפיצוי הכולל (לפי מקדם היוון עד גיל 80 - 333.23) מגיע ל 233,261 ש"ח. סך כל הפיצויים: 18. כאב וסבל 256,503 הפסד השתכרות לעבר ולעתיד 1,300,000 פנסיה 70,165 עזרת צד ג' לעתיד 2,500,000 עזרת צד ג' לעבר 650,000 הוצאות נסיעה לעבר 160,000 הוצאות נסיעה לעתיד 150,000 התאמת דיור 60,000 שירותי אפוטרופוסות 233,261 סה"כ - 5,379,929 ש"ח מסכום הפיצוי הפסוק יש להפחית את התשלומים התכופים משוערכים בהפרשי הצמדה בלבד וכן את גמלאות המל"ל, גם אלה משוערכים בהפרשי הצמדה בלבד. בנסיבות הענין משלא נפסקו שיעורי ריבית, למעט על ראש נזק של כאב וסבל, יש לבצע את חישובי הניכויים על אותו בסיס, דהיינו משוערכים על פי הפרשי הצמדה בלבד. ניכויים: 19. אין מחלוקת בין הצדדים כי התשלומים התכופים ששולמו עד היום מסתכמים בסכום של כ- 746,000 ש"ח. יש לערוך את החישוב המדוייק. יש להדגיש כי תשלומים ששולמו בגין הוצאות רפואיות בארה"ב וכן הוצאות אחרות ששולמו ישירות לבתי החולים, אין לכלול בתשלום התכוף. על בסיס אותו עקרון יש לבחון את כרטיסי הטיסה לאבי התובעת והוצאות שהייה במלון. סכומים אלה אם נכללו בתשלום התכוף אין להפחיתם, ואם לא נכללו ולא כוסו על ידי הנתבעת יש להוסיפם כחלק מהוצאות שעל הנתבעת להחזירם לתובעת. בכל מקרה יש לשערך את התשלומים התכופים על בסיס הפרשי הצמדה בלבד, כפי שפורט לעיל. שכר טרחה בגין התשלומים התכופים: 20. ב"כ התובעת טוען כי יש לקבוע את שכר הטרחה גם על התשלום התכוף, באופן ששכר הטרחה יקבע מן הפיצוי הכולל. אין בדעתי לקבל טענה זו. יש לנכות את התשלומים התכופים נטו, כלומר לעקר מתוך הסכומים התכופים ששולמו את שכר הטרחה והמע"מ, כפי שפירט ב"כ הנתבעת בסיכומיו. למרות שהיה מקום לבחון אם התשלומים התכופים שולמו לאחר הגשת התביעה (ראה סעיף 16(א) לחוק הפיצויים), או קודם לכן לענין גובה שיעור שכר הטרחה (8% או 11%), הרי שלאור הסכמת ב"כ הנתבעת יועמד שכר הטרחה בגין כל התשלומים התכופים על 11% אך יחושב בדרך של עיקורם של הסכומים הנ"ל, באופן שניכוי התשלומים התכופים יעשה לאחר ניכוי שכר טרחת עו"ד ומע"מ מכל אותם התשלומים ששולמו, והסכום נטו ישוערך עפ"י הפרשי הצמדה בלבד, לגבי כל אחד מן התשלומים התכופים השונים ששולמו. גימלאות המל"ל: 21. התובעת מבקשת לנכות קיצבת ילד נכה השווה ל13,848 ש"ח, וקיצבת נכות כללית השווה ל- 391,894 ש"ח, לפי חוות דעת אקטוארית שהוגשה (נ8/, ראה גם השלמה לחוות דעת זו בסיכומי הנתבעת). הנתבעת מציינת כי התובעת לא הגישה בקשה לקיצבת שירותים מיוחדים. מעבר לכך שהנתבעת מוצאת בכך חיזוק לטענתה כי התובעת איננה זקוקה לעזרת צד ג' מעבר למשק הבית, טענתה היא כי יש לעכב סכום מסוים כדי לאפשר לתובעת לפנות ולתבוע שירותים מיוחדים. לענין זה אין למעשה מחלוקת כי יש לנכות את מלוא הקצבה של הנכות הכללית וכן קצבת ילד נכה, כאשר סכומים אלה ישוערכו, כאמור, בהפרשי הצמדה בלבד, עפ"י חוות דעת אקטואריות מעודכנות, הנספחות לסיכומי הנתבעת. לגבי תביעה לשירותים מיוחדים, יש להורות על הקפאת חלק מסכום הפיצוי. בהסתמך על ההלכה שנקבעה בע"א 714/80 (גולדברגר נ' בסה, פ"ד לז(3 ) 109, הרי כל עוד המזיק צפוי לתביעת שיבוב מאת המל"ל זכאי הוא שסכומים שהמוסד עשוי לשלם לניזוק לא יובאו בחשבון על נזקים שיש לחייבו בהם או ינוכו מנזקים שבהם חוייב. על תביעה כזו אין הנפגע יכול לוותר וחייב הוא לפנות למל"ל גם אם טרם עשה כן. הלכה זו שניתנה במסגרת עובדתית לגבי מזיק שהוא מעביד, חלה לגבי כל מזיק (קציר, פיצויים בשל נזק גוף, עמ' 905). למרות "הרהורי כפירה" שהושמעו בנושא זה (ראה במאמרו של כבוד השופט אריאל, "גימלאוח המוסד לביטוח הלאומי בטרם נדרשו ושולמו ניכויים מסכום הפיצוי" ("דין ודברים", חוברת 2, יוני 1986, עמ' 23), וכן בספרו של כבוד השופט קציר/פיצויים בשל נזק גוף (עמ' 909 ואילך), וכן סיכום של ההתפתחות בפסיקה בנושא זה וביקורת בשולי הדברים, בפס"ד גבאי (ע"א 311/85 מב(3) 191, כבוד השופט י' מלץ, בעמ' 198 - 200). הפועל היוצא הוא שההלכה המחייבת היא פניה למל"ל לגבי כל מזיק, ללא יכולת לוותר על תביעה כזו. הימנעות מלתבוע אין בה כדי לפגוע מזכות המזיק לנכות סכום זה, גם על דרך של ניכוי רעיוני. בהסתמך על חוות הדעת האקטוארית מיום 31/10/99 לענין קצבת שירותים מיוחדים אני מורה על הקפאת סכום של 350,000 ש"ח, כדי לאפשר לתובעת להגיש תביעה מתאימה למל"ל. תדחה התביעה, ישולם הסכום לתובעת, בצרוף 13% שכר טרחת עו"ד + מע"מ כחוק. שכר טרחת עו"ד: 22. שיעור 13% של שכר הטרחה של ב"כ התובעת צריך להקבע מסכום הפיצוי נטו, לאחר ניכוי של התשלומים התכופים כפי שפורט לעיל ותגמולי המל"ל (כולל סכום ההקפאה). אין בדעתי לקבל את תביעת ב"כ התובע לפסוק שכ"ט עו"ד בגין הוצאות רפואיות או הוצאות אחרות שכיסתה הנתבעת באופן ישיר למוסדות רפואיים או אחרים. התוצאה: 23. על כן אני מורה כמפורט להלן: א. לסילוק חוב התביעה בתיק, לרבות תביעות המטיבים למיניהם יועמד הפיצוי הכולל לו זכאית התובעת על סך של 5,379,929 ש"ח (להלן: סכום הפיצוי הפסוק). ב. מסכום הפיצוי הפסוק הנ"ל יש להפחית את התשלומים התכופים נטו לאחר ניכוי שיעור שכ"ט של 11%, בצרוף מע"מ כחוק, משוערכים עפ"י הפרשי הצמדה בלבד. ג. מסכום הפיצוי הפסוק הנ"ל יש להפחית תגמולי המל"ל בגין קצבת ילד נכה ובגין קצבת נכות כללית, בצרוף הפרשי הצמדה בלבד מיום הגשת חוות הדעת האקטוארית 1/11/99 ועד למועד מתן פסק-הדין. ד. סכום של 350,000 ש"ח מתוך סכום הפיצוי הפסוק יוקפא כדי לאפשר לתובעת להגיש תביעה למל"ל בגין שירותים מיוחדים. תדחה התביעה, ישולם הסכום בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ובצרוף 13% שכ"ט עו"ד + מע"מ. התובעת רשאית להגיש תביעתה למל"ל תוך 90 יום מהיום. לא תוגש התביעה תוך אותו מועד, הרי שאין הנתבעת חייבת עוד בסכום זה. תוכר תביעתה, ויקבע סכום הגמלה, הרי שמייד בסמוך לאותו מועד תערך התחשבנות, עפ"י אותה קביעה, וסכום הפרש לטובת התובעת אם יהיה, ישולם בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ כחוק. ה. הסכום הנותר מסכום הפיצוי הפסוק לאחר ההפחתות שפורטו בסעיפים קטנים ב - ד, הוא סכום הפיצוי נטו, שעליו יווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ כחוק. הסכום הנותר ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום המלא בפועל. ו. יתרת אגרה אם תחול, תשולם על ידי הנתבעת. כבישדריסהמשפט תעבורהפיצוייםתאונת דרכיםקטינים