פיצויים לעובד בניין בתאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים לעובד בניין בתאונת עבודה: 1. התובע הוא פועל בנין, נולד ביום 11.11.66, נשוי ואב לילד, תושב הכפר קרע. הוא נפגע בתאונת עבודה שארעה ביום 16.6.93, כאשר עבד בשרות הנתבעת באתר בניה בחדרה, ונפל לארץ מן הקומה החמישית של הבנין. כתוצאה מכך נגרמו לו פגיעות קשות ובהן שבר באגן, שבר בזרוע השמאלית, שבר בעצם הרדיוס של יד שמאל, פריקת עצמות היד ושבר במרפק. 2. יש לפסוק לתובע פיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. שאלת האחריות אינה עוד במחלוקת לאחר שהוחלט ביום 20.4.98 (עמ' 41 עד 43 לפרוטוקול) כי הנתבעת אחראית כלפי התובע בנזיקין, ועליה לשאת בשעור מלא בפיצוייו של התובע, ללא כל רשלנות תורמת מצידו. היקף המחלוקת הוא כדלקמן: התובע טוען לנזקים בסכום כולל של 5,550,000 ש"ח. הנתבעת מעריכה את הנזקים לסכום של 1,310,828 ש"ח. ברי, כי בחישוב הפיצויים יש לנכות תגמולי ביטוח לאומי אותם מקבל התובע בגין קצבת נכות מהעבודה, קצבאות מיוחדות ומענקים. תגמולים אלה עולים לכדי הסך של 1,850,000 ש"ח. היינו, שלפי עמדת הנתבעת התביעה נבלעת בתגמולי הביטוח הלאומי, ולכן יש לדחותה. 3. ממקום התאונה נלקח התובע לביה"ח "הלל יפה" בחדרה. תחילה טופל ביחידה לטיפול נמרץ ולאחר מכן במחלקה האורטופדית. הוא אושפז בביה"ח עד ליום 23.7.93. ביום 27.5.94 אושפז שוב באותו בי"ח למשך 5 ימים. במהלך האישפוז בוצעו בגופו ניתוחים: רדוקציה של השברים ומקבע חיצוני לשורש כף היד וכן קיבוע פנימי של השברים בזרוע באולקרנון ובאולנה. כמו כן נזקק התובע לביקורים רבים במרפאות החוץ של ביה"ח ולטיפולים פיזיוטרפיים. עד היום אין הוא עובד. 4. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדות המוסד קבעו לתובע נכויות אלה: 20 אחוזי נכות בתחום הנפשי על פי סעיף 34(ג) למבחנים, בגלל "סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית בכושר העבודה"; 30 אחוזי נכות על פי סעיף 41(6)(ב) למבחנים בגין קישיון לא נוח במרפק השמאלי; 15 אחוזי נכות לפי סעיף 41(4)(ב) למבחנים בגלל הגבלה בתנועות בפרק הכתף עד לגובה השכם וכן 15 אחוזי נכות לפי סעיף 41(10)(ב) למבחנים בגלל קישיון נוח של שורש כף יד שמאל. הנכות המשוקללת מגעת ל- 59.54 אחוזים. ועדת המל"ל לענין תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956, המליצה על הפעלת התקנה לאחר שמצאה כי התובע "אינו מסוגל ולא חזר לעבודתו". לאחר הפעלת התקנה עלתה הנכות ל89.31- אחוזים ועל פי תקנה 19א לתקנות הנ"ל, הועמדה הנכות על 90 אחוזים לצמיתות, החל מיום 1.5.96. 5. התובע טוען, כי למעשה נכותו גבוהה מזו שנקבעה על ידי רופאי המל"ל. ד"ר שטהל מטעמו נתן חוות דעת מיום 5.8.94, בה העריך כי עבור ההגבלות בתנועות הכתף, קישיון המרפק, הפגיעה בשורש כף היד, השבר באגן והצלקות והפגיעה התחושתית, זכאי התובע לנכות מצטברת של 90 אחוזים, וכשהיא משוקללת בשעור של 63.55 אחוזים. ד"ר ארדרייך בדק את מצבו הנפשי של התובע ונתן חוות דעת מיום 15.6.96. הוא העריך כי נכותו בתחום הנפשי היא בשעור של 20 אחוזים לצמיתות. ד"ר סמואל דב בדק את מצבו של התובע בתחום האורולוגי. הוא נתן חוות דעת מיום 10.5.94. ד"ר דב העריך כי "מדובר בליקוי חמור בתיפקוד המיני ובהנאה המינית שהופיעה לאחר התאונה. היכולת הזיקפתית האורגנית תקינה, אך היכולת לתרגם אותה להנאה מינית פגומה ביותר. הוא (התובע) זקוק לתהליך שיקומי ממושך - גופני, פסיכולוגי וסקסולוגי שהצלחתו מוטלת בספק. זכאי לסעיף נכות 24(5) (אובדן חלקי של ה - Penis) - דומה, 30%, עד להחלמתו". היינו, שלפי הרופאים מטעם התובע נכויותיו הן 63.55 אחוז בתחום האורטופדי, 20 אחוז בתחום הנפשי ו - 30 אחוז בתחום הסקסולוגי. הנתבעת הסתמכה על פרופ' יואל אנגל, פרופ' אבנר אליצור וד"ר יורם ורדי אשר בדקו את התובע מטעמה ונתנו חוות דעת על מצבו. פרופ' אנגל הכיר בכך ש"מדובר בפגיעה קשה בגפה השמאלית העליונה. פגיעה זו הותירה את הנפגע עם הגבלות ניכרות של התנועה בעיקר בפרקי המרפק במידה מסויימת גם בפרקי הכתף ושורש כף היד. הוא העריך את נכותו של התובע ב- 39 אחוזי נכות לצמיתות. פרופ' אליצור בדק את מצבו של התובע בתחום הנפשי ונתן חוות דעת מיום 27.12.96 ועדכון לחוות הדעת מיום 28.6.97. הוא סבר שמצידו של התובע "ישנו גם מרכיב של הגזמה מגמתית", והגיע למסקנה כי אין מקום לקבוע בגין מצבו של התובע, נכות נפשית. ד"ר ורדי נתן חוות דעת מיום 25.4.97. הוא הגיע למסקנה כי "למר כנענה אין כל עדות לפגיעה אורגנית במנגנון הזקפה". הוא העריך את נכותו האורולוגית בשעור של 0 אחוזים. 6. על מנת להכריע במחלוקת לגבי מצבו של התובע בתחום האורולוגי, מיניתי את ד"ר קדר כמומחה של בית המשפט. הוא נתן חוות דעת מיום 19.1.98 בה קבע "כי לא קיימת פגיעה אורגנית במערכות הנוירולוגיות ומחזור הדם שעלולה להוות רקע להפרעה בתפקודו המיני". לגבי חוות דעתו של ד"ר ורדי קבע ד"ר קדר כי היא "איננה לוקחת בחשבון פרמטרים משמעותיים אחרים התורמים ליכולת לקיים יחסי מין תקינים". ד"ר קדר לא קיבל את מסקנתו של ד"ר סמואל דב, כאילו לתובע 30 אחוז נכות בתחום הסקסולוגי שכן "אחוזי נכות ברמה זו נקבעים לנפגעים שסובלים מאינאונות מלאה ולא מהפרעות בלבד ולכן לדעתי מסקנתו איננה סבירה. במקרה שלפנינו הליבידו קיים, הנפגע מסוגל להגיע לזיקפה, אולם תוך נסיון לקיים יחסים מתעוררים כאבים הקשורים בפגיעות בעצמותיו. התיפקוד המיני איננו רק פונקציה של תקינת המנגנון האורגני ומושפע בצורה מאוד משמעותית מאי-נוחות פיזית וממצב נפשי, סביבתי ואינטראקציה עם בת הזוג. כמו כן תרופות פסיכוטרופיות עלולות לפגוע בתיפקוד המיני". מסקנתו של ד"ר קדר היתה כי התובע "סובל מהפרעה בתיפקודו המיני כתוצאה משנית של מצבו הגופני שנגרם עקב התאונה הנדונה... לאור כל האמור לעיל אני מעריך את נכותו ב 10%", קבע. 7. ביום 22.6.98 נרשמה הסכמת בעלי הדין כי "תעמודנה בפני בית המשפט כל חוות הדעת של רופאי הצדדים. כמו כן יעמוד בפני בית המשפט החומר של המל"ל. הרופאים לא ייחקרו על חוות דעתם. לבית המשפט יהיה שיקול דעת לאחר שישמע את טענות הצדדים לקבוע את המצב הרפואי מכל (צ"ל - על סמך כל) החומר שבפניו ועל פי מכלול הראיות". לאור כל האמור, ולאחר שקילת הראיות המונחות בפני, נראה לי לקבוע כדלקמן: פגיעתו של התובע היתה קשה; קביעות המל"ל לגבי הנכויות לצמיתות בגלל המגבלות עקב השברים והפגיעות בידיים ובכתף, מקובלות עלי. המל"ל לא קבע נכות בגלל השברים באגן, אך אין לחלוק על כך שנגרם "שבר מסוג MALGAIN ... עם דיסאסטזיה קטנה (1 ס"מ) של עצמות הבושת. שברים בעצמות האיסקיום והפוביס משני הצדדים. אי סדירות של הפרק הסקרואליקלי מאחור". (ראה חוות דעתו של פרופ' אנגל). שבר זה טופל בביה"ח "הלל יפה" בחדרה באופן שמרני, במנוחה בלבד והתובע שוחרר לביתו, מביה"ח עם ציוד שאיפשר לו ניידות באמצעות כסא גלגלים. התובע נבדק על ידי רופאי ועדת העררים של המל"ל לענין ניידות ביום 19.10.98. נמצאו פגימות באגן ומגבלות ביכולת הפעלת הרגליים, אך נקבע כי "ממצאים אלה אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת", ופניית התובע לקבל תגמולי ניידות, נדחתה. עד היום מתהלך התובע בעזרת קב קנדי, ואף אם כטענת הנתבעת הוא מפריז במגבלתו, מקובל עלי שנותרה לו מגבלה בעלת משקל גם בגלל השברים באגן. כמו כן לתובע נכות של 10 אחוז לצמיתות בתחום האורולוגי, כפי שקבע ד"ר קדר. כמו כן מקובלת עלי המסקנה כי התובע לא יוכל לחזור לעבודת הבנין ולא יוכל לעבוד בעבודה פיזית אחרת מחמת העדר כושר הסתגלות. אינני רואה סיכוי רב לאפשרות להכשירו הכשרה מקצועית אחרת, ואין בכוחו הנפשי להשתקם השתקמות של ממש. מקובלת עלי בעיקרה, בנדון זה, מסקנתו של פרופ' גרוסוסר בחוות דעתו מיום 31.8.98 (ת3/) כי "החולה אינו עובד מזה כ- 5 שנים ולנוכח חוסר השינוי לטובה במצבו ותחושתו כחסר כוחות, אין למעשה סכוי של ממש לשינוי במצבו... עקב העדר כל תגובה חיובית לטיפול ועקב העובדה שחלפו חמש שנים ממועד פציעתו ולאור חוסר האונים שהחולה מגלה אין סכוי של ממש לשלבו בשוק העבודה ויש לראותו כמי שאיבד את כשרו להשתכר לחלוטין ולצמיתות". 8. פרופ' גרוסוסר העריך בחוות דעתו ת3/, כי התובע זקוק למעקב רפואי בתחום האורטופדי כדי פעמיים בשנה, וכן לטיפול תרופתי ולמעקב במרפאה לבריאות הנפש. פרופ' גרוסוסר פירט בחוות דעתו את צרכיו של התובע אשר מתקשה להשתמש בידו השמאלית והפך להיות חשדן לסביבתו, ותלוי באשתו בחלק מפעולות היומיום. הוא "זקוק לעזרה אישית בלבוש, ברחצה, בנקיון אישי, בהכנת מזונו וכן בעזרה באכילה. מבחינת ניידות אישית החולה מתהלך אך הינו דורש שאשתו תלווה אותו לכל מקום. אני מעריך את צרכיו לגבי שני הסעיפים לעיל בהיקף של 4 שעות ליום. רצוי כי עזרה זו תינתן בצורה מפוצלת במשך היממה. החולה מתקשה להשתמש בתחבורה ציבורית וזקוק להסעה ברכב פרטי. מומלץ כי יותקן מזגן ביחידת המגורים של החולה. רצוי ביותר כי תמצא לחולה מסגרת חברתית כגון מפעל מוגן על מנת לנסות ולצקת ענין ותוכן בחייו". מצבו של התובע אינו קל, אך נראה לי, גם לאור עמדתו של פרופ' סולסי, כי ישנה הפרזה מסוימת בהערכת מצבו ובהיקפם של הצרכים שקבע פרופ' גרוסוסר, כמצוטט לעיל. ניתן להסתפק בעזרה בהיקף מופחת ממה שנקבע על ידו, לא שוכנעתי שנדרש מזגן, אינני סבור שנדרשת רכישת רכב פרטי. בהחלט יש צורך בהסעות מוגברות, והיקף העזרה יכול להיות מצומצם מ4- שעות ביום. ברוב פעולות היום יום, התובע מסוגל לדאוג לעצמו. לא שוכנעתי שישנה אפשרות מעשית לשלב את התובע במפעל מוגן. 9. הפיצויים בראש הנזק הבלתי ממוני צריכים לקחת בחשבון את נכותו של התובע, פגיעותיו הקשות, וכן את כאביו ואת סבלו. מתאים להעריכם, במקרה דנן, לסכום של 225,000 ש"ח, להיום. 10. התאונה ארעה ביום 16.6.93. מאז ועד היום חלפו 6 שנים ו4- חודשים. סה"כ 76 חודשים. התובע נפגע כשהיה כבן 27 שנים, בנאי במקצועו. הוא סבל מחוסר יציבות במקום עבודה קבוע, והשתכרותו עובר לתאונה היתה נמוכה למדי. אפשר שהיה ביכולתו להתקדם עוד ולשפר את השתכרותו מעבודה בענף הבנין. מתאים להעריך את השתכרותו כיום, אלמלא התאונה, בסכום של 5,000 ש"ח. את הפסדו בעבר אחשב לפי השתכרות של 4,000 ש"ח לחודש. ההפסד בעבר עולה איפוא לסכום של 304,000 ש"ח. התובע יליד 11.11.66. כיום הוא כבן 33 שנים. לפניו עוד 32 שנות עבודה. המקדם הוא 246.66. מתאים לפצותו בגין ראש הנזק של הפסד השתכרות בעתיד, בסכום של 1,233,000 ש"ח. לאור חוסר יציבותו של התובע במקום עבודה קבוע, אין הצדקה לפצותו בגין הפסד פנסיה. 11. את היקף העזרה שלה ייזקק התובע, מתאים לחשב לפי 3 שעות ליום. היקף זה מתאים להוצאה של 1,750 ש"ח לחודש. עבור 76 חודשי עבר זכאי התובע ל- 133,000 ש"ח. עבור העתיד, מתאים לפסוק 520,000 ש"ח. 12. את ההוצאה עבור נסיעות מוגברות אני מעריך ב - 500 ש"ח לחודש. 38,000 ש"ח עבור העבר. 150,000 ש"ח עבור העתיד. 13. מירב הוצאותיו הרפואיות של התובע יכוסו על ידי המל"ל או על ידי קופ"ח במסגרת סל הבריאות. נראה שיש צורך בהוצאות נוספות, שלא יכוסו כאמור, בעיקר לגבי הטיפול בתחום הסוקסולוגי ואפשר שגם בתחום הנפשי. אני מעריך עלויות אלה בסכום כולל של 40,000 ש"ח. זה בנוסף למענק המיוחד שקיבל התובע לסיוע ברכישת אביזרי עזר, מאת המל"ל. 14. לאור כל האמור יחושבו הפיצויים כדלקמן: א. נזק בלתי ממוני 225,000 ש"ח. ב. הפסד השתכרות בעבר 304,000 ש"ח. ג. הפסד השתכרות בעתיד 1,233,000 ש"ח. ד. עזרת צד ג' בעבר 133,000 ש"ח. ה. עזרת צד ג' בעתיד 520,000 ש"ח. ו. נסיעות מוגברות בעבר 38,000 ש"ח. ז. נסיעות מוגברות בעתיד 150,000 ש"ח. ח. הוצאות רפואיות 40,000 ש"ח. ס ה " כ 2,643,000 ש"ח. 15. להפסדים שבעבר (לפי סעיף קטן (ב), (ד) ו - (ו) יש להוסיף ריבית ממחצית כל תקופה עד היום. מהיום ואילך יווסף לכל הסכומים ריבית והצמדה. 16. יש לנכות תגמולי מל"ל. קצבת נכות מהעבודה בסך 1,215,510 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.4.97, וכן קצבאות מיוחדות בסך 436,612 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.1.99. 17. הנתבעת תשלם לתובע את המגיע לפי האמור לעיל. המגיע ישא ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום. יש להוסיף את הוצאות המשפט שנגרמו לתובע וכן שכ"ט עו"ד בסך 175,000 ש"ח, ומע"מ. פיצוייםבנייןתאונת עבודה