קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה ביד עקב פתיחות מוצר מזון: התובעת, ילידת 1935 נפצעה ביום 7.6.95 שעה שבקשה לפתוח את צנצנת הקונפיטורה אותה רכשה במרכול קו אופ ברחוב יהודה המכבי בת"א. אגב פתיחת מכסה הצנצנת התנפצה הזכוכית בתוך כף ידה הימנית של התובעת וגרמה לה נזק גוף (להלן: "התאונה"). את נזקיה, שנגרמו עקב התאונה, תובעת התובעת מיצרנית הקונפיטורה, מי שמלאה את הצנצנת בקונפיטורה, אטמה אותה במכסה ושווקה אותו - תעשיות משק בית יצחק 778 (להלן: "נתבעת 1"), ומהמבטחת על פי דין של נתבעת 1 (להלן: "נתבעת 2"). הנתבעות שיגרו הודעת צד שלישי נגד יצרנית הצנצנת - פניציה בע"מ (להלן: "פניציה"). האחריות: שמעתי את עדותה של התובעת, התרשמתי ממנה ואני מאמינה ומקבלת את גרסתה כי התאונה ארעה שעה שניסתה לפתוח בתנועה סיבובית רגילה את מכסה הצנצנת, תוך שימוש בכח סביר לצורך פתיחתה, כפי שנהגה לעשות בפתיחת צנצנות אחרות קודם לכן. מטענות הנתבעת 1 ופניציה בסיכומיהן עולה נסיון לייחס לתובעת, התרשלות בפתיחת מכסה הצנצנת. טענה זו מבססות על דברי המומחה מטעם פניציה, אברהם ולד, שהעיד בסעיף 4 לחוות דעתו כי: "אם הצנצנת עם הריבה שכבה הרבה זמן במחסן ובחנות, ועדיין יש ואקום חזק בצנצנת, יש קושי ממשי בפתיחת המכסה. לכן, נראה שהתובעת, לאחר שלא הצליחה לשחרר את המכסה, החלה במתן מכות למכסה עם גוף קשה כלשהו או דפקה את המכסה בגוף קשיח ואחד המכות הנ"ל פגעה בדופן הצנצנת, מתחת למכסה וגרמה לשבירתה". זוהי עדות שבסברה שאינה מתקבלת. לא הוכח בפניי שהצנצנת אוחסנה בחנות זמן רב, התובעת הכחישה - ואני מאמינה לה - כי היא לא נקשה על הצנצנת במכשיר או בגוף קשיח כלשהו, וכי כל שהיא עשתה הוא תנועה סיבובית של מכסה הצנצנת שבעקבותיה היא נפצעה. למעלה מן הצורך יוער כי נסיונן של הנתבעת 1 ופניציה לטעון כי התאונה ארעה בשל התנהגותה הרשלנית של התובעת אין בו כדי להוות הגנה ליצרן כאמור בסעיף 4(ב) לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם1980-. את עילת תביעתה נגד הנתבעת משתיתה התובעת על שניים: א. מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם1980- (להלן: "חוק האחריות למוצרים פגומים"). ב. מכח פקודת הנזיקין (נוסח חדש) - סעיפים 38, 41 (להלן: "פקודת הנזיקין"). א. חוק האחריות למוצרים פגומים קובע לאמור: 2. אחריות היצרן. (א) יצרן חייב לפצות את מי שגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן: " הנפגע"), ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן. (ב) נגרם הנזק על ידי רכיב פגום, יהיו אחראים הן יצרן המוצר והן יצרן הרכיב". ובסעיף 3 לחוק: "מוצר פגום. א. מוצר הוא פגום בכל אחת מאלה: 1 . מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף. 2. בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר. ב. חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגם מאשר עם המסקנה שהיה תקין. אני סבורה כי בנסיבות דנן התקיימו בנתבעת 1 כל יסודות האחריות שבסעיף 2 לחוק האחריות למוצרים פגומים: א. נתבעת 1 היא ה"יצרן", דהינו עוסקת למטרות מסחריות בייצור מוצרים או בהרכבתם. ב. הצנצנת היא "מוצר" וההגדרה יפה לכל רכיביה דהיינו: הכלי עצמו, הקונפיטורה שמולאה בו וכן המכסה. ג. נגרם לתובעת "נזק גוף". ד. המוצר המוגמר, קרי צנצנת הקונפיטורה, יוצרה על ידי נתבעת 1, הגם שאחד מרכיביה יוצר על ידי גוף אחר - פניציה. ה. נזק הגוף נגרם עקב פגם במוצר שייצר היצרן, וזאת לפי הפרוט שלהלן. ו. האחריות לנזק שנגרם על ידי רכיב פגום, מוטל הן על יצרן המוצר המוגמר - הנתבעת 1, והן על יצרן הרכיב - פניציה. סעיף 3(ב) לחוק האחריות למוצרים פגומים קובע חזקה כי הצנצנת היתה פגומה אם נסיבות המקרה מתישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין. כפי שהובהר לעיל, נסיבות המקרה מלמדות, שפתיחה תמימה של צנצנת הקונפיטורה אשר גררה אחריה שבירתה ופציעת התובעת, מתישבת יותר עם המסקנה כי הצנצנת היתה פגומה, מאשר עם המסקנה שהיא היתה תקינה. כדי להחלץ מכבלי החזקה עדיין עומדת ליצרן האפשרות להוכיח את אחת ההגנות שבסעיף 4 לחוק. ההגנה הנוגעת לענייננו, עליה נעשה נסיון להסתמך, היא זו המופיעה בסעיף 4(א)(1) לחוק, שזו לשונה: "בתובענה לפי חוק זה לא תהא ליצרן הגנה אלא באחת מאלה: (1) הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו: הוכיח היצרן שהמוצר המסוים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו, חזקה שהנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר לאחר מכן". (הדגשה שלי ש.א.). טענתה של פניציה היא, שהצנצנות המיוצרות על ידה, לרבות הצנצנת הנידונה, עוברות בדיקות בטיחות סבירות לפני שהן משווקות על ידה, ועל כן, עומדת לה החזקה שהפגם שגרם לנזק, נוצר לאחר שהצנצנת עזבה את פניציה. העולה מחוות דעתו של מומחה מטעם פניציה, אברהם ולד, הוא כדלקמן: (1) הצנצנת נשוא התביעה הינה מתוצרת פניציה ומיועדת לשמוש חד פעמי עבור מילוי ריבות ואינה מיוצרת בלעדית לנתבעת 1. (2) יצור הצנצנות על ידי פניציה הינו על פי התקן הישראלי ת"י 172. למפעל פניציה גם תו תקן ליצורה והיא כפופה לביקורת מנהלת תו התקן. כמו כן, לפניציה תקן איזו 9002. (3) אשר לבדיקות איכות הצנצנות המיוצרות על ידי פניציה, אלה נערכות בשלושה מישורים: א. בדיקות על קוי הייצור עם ציוד אוטומטי ואלקטרוני בה כל צנצנת נבדקת על הקו ובאם היא תקינה מבחינת המידות, עובי דופן מזערי של הזכוכית וסדקים ושברים. ב. בדיקת מדגמית של צנצנות, מידי שעתיים, לעמידה במאמצים פנימיים, משקל ונפח, עמידה בהלם טרמי וכו'. ג. בדיקות איכות סטטיסטית על פי התקן ת"י 172 על התוצרת הארוזה והמוכנה וזאת לכל משמרת ייצור. מן האמור לעיל נובע כי פניציה אמנם נוהגת לפי דרישות התקן הישראלי ויש לה אמצעי בדיקה וביקורת לאיתור ליקויים בצנצנות, אולם השאלה היא לא אם, בדרך כלל היא נוקטת אמצעי בקרה ובטיחות סבירים, אלא אם "המוצר המסוים", דהיינו הצנצנת שגרמה לנזק ואשר חזקה שהיה פגום, עברה בדיקות בטיחות סבירות קודם ששווקה על ידי פניציה. לשאלה זו יש להשיב בשלילה שכן חלק מהבדיקות שנערכות על ידי פניציה הנן בדיקות מדגמיות בלבד ובמילים אחרות, לא כל הצנצנות עוברות את כל שלבי הבדיקות, ומכאן נובע כי לא הוכח שהצנצנת שגרמה לתובעת נזק עברה בדיקות בטיחות סבירות. המומחה, אברהם ולד, מעיד כי חלק מן הבדיקות שנערכות על ידי פניציה הן מדגמיות בלבד (עמוד 13 שורות 12-4) והוא מודה שעל אף הבדיקות הנערכות קיים שעור מסוים של צנצנות פגומות: "ש. יכול להיות צנצנת שעברה את כל הבדיקות שלכם ועדיין פגומה? ת. המצב הסטטיסטי תקן 172 מציין בדיקה סטטיסטית, מציין לקחת מדגם של 80 צנצנות ולבדוק עובי זכוכית. לגבי ה80- זה מאה אחוז. בגלל שה80- מייצגות אז יכול להיות שב150,000- יש פגם בצנצנת כזו או אחרת. התקן מאפשר אחוז מסוים של צנצנות פגומות". (עמוד 16 שורות 13-9). ובהקשר לצנצנת נשוא התביעה: "ש. אתה לא יכול להצביע על אישור שביום שהיא יוצרה לא היתה תקלה? ת. לא יכול". (עמוד 13 שורות 30-29). מן האמור לעיל מתבקשת המסקנה שפניציה לא הוכיחה שהפגם בצנצנת נגרם לאחר שהיא יצאה מחזקתה ומשליטתה, ומכאן נובע כי החזקה הקבועה בסעיף 3(ב) לחוק לא נסתרה לגביה. אף נגד הנתבעת 1 עומדת לתובעת החזקה האמורה. נתבעת 1 הינה "יצרן" של צנצנת הקונפיטורה כהגדרת המונח בחוק והנה אחראית מכח החוק לפצות את התובעת על נזקיה. נתבעת 1 אף היא נתפסת ברשת החזקה שסעיף 3(ב) לחוק, ומובן הוא שגם בפניה, כמו בפני פניציה, פתוחה להוכחה ההגנה שבסעיף 4(א)(1) לחוק. הנתבעת 1 לא עמדה בנטל האמור, ולא הצביעה על קיום בדיקות כלשהן של המוצר המוגמר. המומחה אברהם ולד מעיד בסעיף 3 לחוות דעתו כי מפעלי הריבות בודקים את הצנצנות באמצעות ציוד מיוחד, לאחר מלוי הצנצנות בריבה. לאחר אטימתה במכסה וקירורה נוצר ואקום על מנת להבטיח שמירת הריבה. תהליך בקרה זה של המוצר אין בו כדי להוות "בדיקת בטיחות סבירה", ובוודאי שלא הוכח כי הצנצנת המסויימת עברה את התהליך האמור. ב. פקודת הנזיקין: התובעת בסיכומיה מבקשת לטעון כי על התאונה חל הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" כקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין") והן הכלל הנוגע לדברים מסוכנים כקבוע בסעיף 38 לפקודת הנזיקין ובכך להעביר נטל הראיה לנתבעת 1 ולפניציה להוכיח כי הן לא התרשלו. דין הטענה להדחות. לתובעת לא יכול להיות לעזר הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" הן משום שבעת קרות התאונה לא היתה לפניציה או לנתבעת 1 השליטה ב"מוצר המזיק", והדרישה היא שהשליטה תהיה בעת קרות התאונה (ראה ע"א 375/62 גיספן נ' אליצור ואח' פ"ד יח(3) 165, 169). זאת משום שמחומר הראיות עולה שהפגם בצנצנת הקונפיטורה יכול להגרם בעת יצור הצנצנת, בעת מילוייה, אטימתה במכסה מיוחד או בדרך בה טיפלו בה - עד הגיעה לידיו של הצרכן. מן הנימוקים דלעיל אין גם מקום להחיל על נסיבות הענין את סעיף 38 לפקודת הנזיקין. שכן לא הוכח באיזה משלבי היצור נפגמה הצנצנת. לא הוכח האם הצנצנת נפגמה בעת שיצאה מחזקתה של פניציה, או שמא כשיצאה משליטתה של הנתבעת 1. הואיל וכך הרי שאין מקום להחיל את החזקה הקבועה בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, ובמילים אחרות התובעת לא עמדה בנטל להוכיח רשלנות של הנתבעת והנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח רשלנותה של פניציה. מן האמור בפרק א' לעיל נובעת המסקנה שהן על הנתבעת והן על פיניציה חלה האחריות לנזקה של התובעת על פי חוק האחריות למוצרים פגומים. הואיל ועל פי נסיבות המקרה לא ניתן לקבוע מהי מידת האחריות של כל אחת מהן לקרות התאונה הרי שיש לחלקה בשווה בין שתיהן (ראה ע"א 66/88, 184/88 פניציה ואח' נ' ארמנד עמר ואח', מ"ה(2) 457). הנזק: כתוצאה מהתאונה נחתכה התובעת באצבעות 2 ו3- של כף יד ימין ובוצעה חבישה של הפצעים ללא תפירה. התובעת מתלוננת על תחושת נימול וירידה בתחושה בכריות אצבעות 2,3 - מגע ולחץ גורמים לכאב חד והרגשת זרם דבר המפריע, לעיתים, בביצוע פעולות יום יומיות כגון כתיבה, פתיחת דלת, סרוק וכד'. המומחה הרפואי מטעם התובעת מצא כי היא לוקה בנכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 5% בגין הפרעה בתחושה, והקרע החלקי של העצבים בכריות האצבעות. המומחה מטעם הנתבעת לא מצא נכות צמיתה כלשהי. באי כוח הצדדים ויתרו על חקירת המומחים. התובעת בסיכומיה אינה תובעת פצוי כלשהו עבור הפסד השתכרות לעתיד ולגבי העבר לא הוכח הפסד שכר, הגם שהתובעת העידה כי נעדרה מעבודתה כשבועיים. לפיכך לא יפסק לה סכום כלשהו בגין ראש נזק זה. עבור כאב וסבל, בהתחשב באמור לעיל, יפסק לה סכום של 15,000 ש"ח. עבור תשלום למומחה - סך של 1,700 ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 8.4.97 ועד למועד התשלום בפועל. עבור הפרשי תשלום לחדר מיון 120 ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 7.6.95 ועד למועד התשלום בפועל. עבור עזרת צד ג' של בני המשפחה ועוזרת במהלך ימי הרפוי - 300 ש"ח. הנתבעות ופניציה ישאו בשווה בסכומים האמורים. אשר לתשלום שכר טרחה יש להתחשב בהיקף העבודה ולא דווקא בגובה הנזק. לפיכך אני מחייבת הנתבעות לשלם לתובעת סך של 7,500 ש"ח בצרוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אני מחייבת את פניציה לשלם לנתבעות סך של 7,500 ש"ח בצרוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ידייםמוצראוכל (תביעות)