קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קרן גמלאות מרכזית ניכוי הלוואה: .1ההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופט הראשי אדלר - אב-בית-הדין; ה"ה פרסלר וקיזלשטיין - נציגי ציבור; תב"ע מא/ 128-6) אשר דחה את תביעת המערערים לחייב את המשיבה לערוך את חישוב הסכומים המגיעים למערערים, כך שחשבון ההצמדה והריבית על הסכומים המוחזרים להם יכלול אף את כל הסכומים שהופרשו למשיבה, מבלי לנכות את הסכומים שהיו בידי המערערים בכל אחת מן התקופות הרלבנטיות עקב הלוואות שקיבלו מאת המשיבה. .2העובדות הצריכות לעניין, כעולה מפסק-דינו של בית-הדין האזורי ומחומר הראיות, הן: א) המערערים היו עובדי המשביר המרכזי. על תנאי עבודתם חלה חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, ומכוחה היו מבוטחים בקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות (להלן - הקרן); ב) כל אחד מן המערערים קיבל בתקופות שונות הלוואות מהקרן, ופרע אותן בהתאם לתנאי ההלוואות; ג) בטופס "בקשה להלוואה" שהנהיגה הקרן החל משנת 1976, והמערערים מס' 1ו- 3חתמו עליו, מופיעה פסקה בלשון זו: "אני מצהיר כי ידוע לי שבמקרה של הפסקת חברותי בקרן הגמלאות המרכזית לפני פרישה לפנסיה, לא תשולם לי הצמדה על הכספים שקיבלתי כהלוואה מהקרן"; ד) עם קבלת ההלוואות חתמו המערערים על הסכמי הלוואה. בהסכמים אלה לא היתה התייחסות לשאלת חישוב הפרשי ההצמדה והריבית; ה) עבודת המערערים במשביר המרכזי נסתיימה, וחברותם בקרן נפסקה, בתאריכים אלה: מערער מס' 1- 31.1.1979; מערער מס' 2- 31.3.1980; מערער מס' 3- 7.11.1978; ו) לאחר סיום חברותם בקרן, משכו המערערים את הכספים, שנצברו לזכותם, וזאת על-פי תקנות הקרן. בחשבון שנערך על-ידי הקרן ונמסר לכל אחד מן המערערים, חושבו הרווחים על כל סכומי הגמולים ונוכו מן הסכום הכולל "רווחים בשל הלוואה", כך שבסופו של חשבון קיבלו המערערים רווחים רק על הסכומים שעמדו לרשותם בפועל בקרן בכל אחת מן התקופות הרלבנטיות. ז.א. הסכומים בניכוי סכומי ההלוואות שהיו אותה עת בידי המערערים. מאידך, הריבית על ההלוואות, מששולמה, צורפה אף היא לסכומי דמי הגמולים והחלה לצבור, יחד עם הקרן שהוחזרה, הפרשי הצמדה וריבית; ז) בתקנון הקרן (המכונה: "הילכות הגמלאות") הוראות לגבי זכויות חברים הפורשים מהקרן לקבל סכומים שנצברו לזכותם בקרן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. ביום 22.4.1979אישר הוועד הפועל של ההסתדרות שינוי בהוראות אלה (על משמעות השינוי ידובר להלן); ח) תקנון הקרן מאמץ את הוראות תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), תשכ"ד- 1964(להלן - תקנות מס הכנסה), והתקנות האמורות דינן כחלק מן התקנון; ט) בשנת 1981שונו תקנות מס הכנסה ונקבע, כי מן הרווחים המשולמים לעמית הפורש מקופת גמל יש לנכות הפרשי הצמדה וריבית כגון סכום ההלוואה, לגבי התקופה בה היה בידי העמית. .3טענות המערערים בבית-הדין האזורי היו: א) הקרן היתה חייבת לחשב את הרווחים על כל הסכומים שהופרשו לה, בלי לנכות את סכומי ההלוואות; ב) הקרן פעלה בניגוד לתקנונה (הילכות הגמלאות); ג) מאחר ובהסכם ההלוואה לא נאמר דבר בסוגיה, העובדה שהנושא נזכר בבקשה להלוואה אינה שוקלת; ד) תקנונה של הקרן עד שנת 1978חייב לערוך את חשבון ההחזר כולל הרווחים בניכוי דמי סיכון, דמי ביטוח והוצאות ניהול בלבד; השינוי בתקנון נכנס לתוקף, על-פי תקנון הקרן, רק לאחר אישור הוועד הפועל של ההסתדרות. אישור זה ניתן רק לאחר שהמערערים 1ו- 3חדלו להיות חברים (עמיתים בקרן; ה) הקרן פעלה בניגוד לתקנות מס הכנסה, אשר אומצו במפורש על-ידי תקנונה; ו) מהשינוי בתקנות מס הכנסה בשנת 1981(לאחר שכל המערערים חדלו להיות חברים בקרן) למדים, כי לא היה מקום לניכוי הפרשי ההצמדה והריבית כאמור לפני התיקון; ז) החישוב אשר ערכה הקרן ייקר את ההלוואות בצורה ניכרת, מעבר לתחום המותר מכוח חוק הריבית; ח) בחישוב שנערך על-ידי הקרן יש אפליה בין עמיתים, באשר עובדים היוצאים לגמלאות אינם ניזוקים מכך שקיבלו הלוואות בתקופת עבודתם; ט) המערערים זכאים להחזר הסכומים אשר נוכו מהם. .4טענות הקרן בבית-הדין האזורי היו: א) הקרן פעלה על-פי תקנונה (הילכות הגמלאות) בכל אחת מן התקופות הרלבנטיות; ב) תקנון הקרן קובע, כי חישוב הרווחים לעוזבים ייעשה על-פי החלטת הנהלת הקרן, וזאת ערכה את החישוב על-פי נוסחה שאושרה על-ידי הגוף המפקח; ג) תיקון תקנון הקרן משנת 1979(סעיף 2(ז) לעיל) לא בא לשנות מצב קיים, אלא להבהירו; ד) גם תיקון תקנות מס הכנסה (סעיף 2(ט) לעיל) בא להבהיר את המצב ולא לשנות; ה) הקרן קמה וקיימת בעיקר לצורך מתן פנסיה לחבריה, וזאת משתלמת מסך נכסי הקרן, כך שעלות הפנסיה לחלק מן הפנסיונרים עולה על הסכומים שהצטברו בקרן מן ההפרשות בגינם, בעוד שלחלק האחר העלות פחותה מן הסכום האמור; ו) המערערים היו רשאים "להקפיא" זכויותיהם בקרן, ולקבל גמלאות בגיל הפרישה; ז) המערערים היו מודעים לשיטת החישוב, לפחות משנת 1976, מאחר וחתמו על בקשות להלוואה, בהן צוינה שיטת החישוב במקרה של החזר כספים. .5בית-הדין האזורי, בפסק-דינו, קבע: א) הקרן פעלה על-פי תקנונה, כפי שהיה בתקופה הרלבנטית; ב) טרם תיקון התקנון היתה מסורה קביעת שיטת החישוב להנהלה וזאת קבעה, כי סכומים המצויים בידי העמית כהלוואה לא ישאו רווחים בתקופת ההלוואה; ג) תקנות מס הכנסה אינן מסייעות לגרסת המערערים. כל תפקידן לקבוע מסגרת לניהול הקרנות; ד) בהסכמי ההלוואות שנחתמו מאז שנת 1976מצוינת העובדה, כי בעת חישוב ההחזר, מי שהפסיק חברותו טרם צאתו לגמלאות, לא יהיה זכאי להצמדה בגין סכום ההלוואה. .6בערעורו חזר בא-כוח המערערים על כל טענותיו בבית-הדין האזורי, בעוד בא-כוח הקרן תמך בפסק-הדין שבערעור. .2פסק-הדין .1המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה, באם היתה הקרן חייבת להחזיר למערערים את דמי הגמולים בצירוף הרווחים על מלוא הסכומים, לרבות אלה שקיבלו כהלוואות, כגרסתם, או בצירוף רווחים רק על הסכומים שהיו ברשות הקרן מעת לעת, כגרסת הקרן. .2טענה ראשונה למערערים והיא, כי ההחזר נעשה בניגוד לתקנון הקרן. סעיף 133לתקנון קובע, כי לעובדים הפורשים מן הקרן ישולם "מענק פיטורים" המורכב מ"דמי הגמולים", דהיינו ההפרשות לקרן שנעשו לזכות החבר בצירוף הרווחים שיגיעו לו על-פי החלטת הנהלת הקרן. הנהלת הקרן החליטה, בשנת 1962, לאמץ בסוגיה זו את חוזרי הרשות לפנסיה בוועד הפועל של ההסתדרות ורשות החיסכון והביטוח באוצר, ועל-פיהם פעלה. מכוח החלטה זו חושבו הרווחים, פעמיים בשנה, על סכומי הגמולים שנמצאו אותה עת בקרן, דהיינו דמי הגמולים בניכוי סכומי ההלוואות. טענת המערערים היא, כי רק בשנת 1978נתקבלה החלטה על שינוי התקנון כך, ששיטת החישוב תעשה כפי שנהגה הקרן, וכי החלטה זאת אינה ישימה לגבי מערערים 1ו-3, מאחר ואושרה על-ידי הוועד הפועל של ההסתדרות אחרי שעזבו את הקרן (סעיף 3(ד) לחלק I). עיון בתקנה המתוקנת מראה, כי למעשה חל שינוי בשתי נקודות בלבד לעומת המצב הקיים; הנקודה הראשונה - כי ההצמדה למדד תחושב מדי חודש בחודשו, ולא אחת למחצית השנה, כפי שהיה הדבר על-פי החלטת ההנהלה משנת 1962, והנקודה השניה שיטת ההחזר הפכה לחלק מן התקנות ואין ההנהלה רשאית לשנותה עוד. .3 א) טענתם השניה של המערערים היא, כי שיטת ההחזר נוגדת את תקנות מס ההכנסה, ובתוך כך אף את תקנות הקרן, שאימצו את תקנות מס ההכנסה (סעיף 3(ה) לחלק י); ב) את טענתם מבססים המערערים על נוסח תקנות מס הכנסה בתקופת ההחזר, והם מבקשים ללמוד על משמעות ההוראה אף מן התיקון לתקנות משנת 1981(ק"ת 4201, תשמ"א, ע' 409), בו נקבע במפורש, שאכן סכומי ההלוואות לא ישאו רווחים והפרשי הצמדה; ג) תקנה 40לתקנות מס הכנסה (אשר נוסחה לא שונה בתיקון בשנת 1981 או בכל תיקון אחר), קובעת: " .40בחישוב הסכום המגיע לעמית על-פי תקנות 34, 36עד 39ייכללו גם הרווחים, הפרשי הצמדה ותוספת ערך הנכסים של קופת הגמל. דרך חישוב חלקו של העמית ותנאי התשלום ייעשו בהתאם להוראות הגוף המפקח". תקנה 34קובעת חובת החזרת הכספים לעמית "לפי תקנות קופת הגמל והסכם העבודה". תקנה 30, שעניינה תנאים למתן הלוואות לעמיתים, קובעת, כי סכום ההלוואה לעמית לא יעלה על הסכומים העומדים לזכותו בקופה בעת מתן ההלוואה. עוד קובעת התקנה את מטרות ההלוואה ואת שיעור הריבית המינימלי שתישא. בתיקון משנת 1981הוחלפה תקנה 30, ולענייננו נקבעו הוראות אלה בתקנה 30(3): "(ב) הלוואה הניתנת לתקופה העולה על שנתיים תישא ריבית בשיעור שלא יפחת מ-% 5לשנה, וקרן ההלוואה והריבית עליה ישאו הפרשי הצמדה כמשמעותם בתקנה 40; (ג) בהלוואה הניתנת לתקופה העולה על שנתיים רשאית קופת הגמל להסכים - לפי בקשתו של העמית - כי במקום תנאי הצמדה כאמור בפסקה (ב), ייקבע שבעת חישוב הסכום שיגיע לעמית על-פי תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 34ותקנות 36עד 39, ינוכו ממנו הרווחים, הפרשי ההצמדה ותוספת ערך הנכסים כאמור בתקנה 40, בעד סכום השווה לסכום קרן ההלוואה למשך תקופת ההלוואה; (ד) קופת גמל לקצבה רשאית לתת לעמית הלוואה לא צמודה גם לתקופה העולה על שנתיים בריבית שלא תפחת מ-% 48לשנה, בתנאי שאם העמית פורש מקופת הגמל לקצבה לפני הגיעו לזכאות לקצבה כאמור בתקנה 34(ד), ינוכו ממנו הרווחים, הפרשי ההצמדה ותוספת ערך הנכסים כאמור בתקנה 40, בעד סכום השווה לסכום קרן ההלוואה למשך תקופת ההלוואה"; ד) עיון בנסח תקנה 40מראה, כי אין הוא מונע את שיטת החישוב בה נהגה הקרן. התקנה משאירה את "דרך החישוב" ל"גוף המפקח", והוכח, כי זה אישר את הדרך בה נוקטת הקרן. תקנה 34קובעת את חובת ההחזרה "לפי תקנות קופת הגמל", וכאמור, נהגה הקרן בסוגיה זו על-פי תקנונה; ה) נכון הדבר, כי בתקנה 30, טרם תיקונה, לא היתה מצויה ההוראה בדבר ניכוי הרווחים מהסכום העומד לזכות החבר; אלא מאי - באותה תקופה היו ההלוואות בלתי-צמודות למדד, ונשאו ריבית בלבד; ו) עוד ובנוסף - אין תיקון תקנה מעיד בהכרח על שינוי מצב קיים בכל התחומים בהם היא דנה, ולא בכל המקרים בהם מוספת הוראה מפורשת בסוגיה כל שהיא, יש לפרשה כאילו לא ניתן היה לנהוג על-פי התקנה המקורית באותה דרך; ז) סופו של דבר: אין בצורת חישוב ההחזר על-ידי הקרן סתירה לתקנות מס ההכנסה. .4הקרן חייבת, מכוח תקנות מס הכנסה, להשקיע חלק ניכר מכספיה באגרות חוב ממשלתיות צמודות הנושאות ריבית מועדפת וזאת כדי לשמור על ערכם הריאלי של הכספים המצויים בקרן, על מנת שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה. הקרן לא יכלה להשקיע את הכספים שהלוותה באותן אגרות חוב, ומכאן שאין כל הצדקה עניינית שתשלם למערערים "רווחים" על כספים שנמנע ממנה להשקיעם. .5טענתם השלישית של המערערים היא, כי החישוב שנערך על-ידי הקרן ייקר את ההלוואות, ולמעשה הריבית ששולמה עליהן עלתה על הריבית המותרת באותה תקופה. טענה זו אינה נכונה משני טעמים. הראשון - הריבית ששולמה היתה בפועל פחותה בהרבה מזו שהיתה נהוגה אותה עת ואין להוסיף "אבדן רווחים" על הסכומים שהולוו לחשבון הריבית הכולל, והשני - הריבית על ההלוואה, ששולמה על-ידי המערערים לקרן, נזקפה לזכותם והחלה לצבור רווחים מאותו מועד, עובדה שבחשבון סופי הקטינה את הנזק על אי-חישוב רווחים על סכומי ההלוואה, שעה שאלה היו בידי המערערים. .6טענתם הרביעית של המערערים היא, כי בהסכם ההלוואה אין התייחסות לסוגיה, ומכאן שהקרן אינה רשאית לנהוג כפי שנהגה. בית-הדין האזורי לא דק שעה שקבע (סעיף 5(ד) לחלק י), כי הוראה באמור מצויה בהסכם ההלוואה. ההוראה מצויה בטופס "בקשה להלוואה" בחלק - "הצהרת מבקש ההלוואה", אך אין באי-דיוק זה כדי לפגוע בתוצאה. הסכם ההלוואה בא לקבוע את תנאי ההלוואה והחזרתה ואין ההסכם חייב להתייחס כלל לשיטת חישוב החזר כספים מן הקרן, אם ובמידה יפרוש הלווה ממנה טרם הגיעו לגמלאות. המערערים לא טענו, כי נמסר להם מידע שונה על צורת חישוב ההחזר במקרה של עזיבת הקרן, או שנמנע מהם לקבל מידע בעניין זה. הקרן נוהגת בעניין ההחזרים בשיטתה החל משנת 1962, והמערערים יכלו על נקלה לברר פרט זה; על כל פנים, מערערים 1ו- 3ידעו על דרך זאת עת נטלו את הלוואותיהם אחרי שנת 1976, כך שטענתם הגורפת בסוגיה זו מוטב היה שלא תועלה כלל. .7טענתם החמישית והאחרונה של המערערים היא, כי הקרן נוהגת באפליה בין חבריה בכך שאלה היוצאים לגמלאות אינם ניזוקים כלל מהלוואות אותן נטלו, בעוד אלה העוזבים את הקרן טרם צאתם לגמלאות יוצאים ניזוקים. דין הוא, כי אין אפליה, אלא בין שווים. ושווים לענייננו - אלה הפורשים מן הקרן טרם צאתם לגמלאות. כל האחרים הם בגדר "סוג אחר" של מבוטחים, כך שאין לדבר על "אפליה" בינם לבין הסוג הראשון. הקרן לא נהגה בכל הפליה בין חבריה שעזבו טרם הגיעם לגמלאות בכל הנוגע והמתייחס לשיטת חישוב הרווחים על הכספים שהצטברו לזכותם, ומכאן, כי דין טענת ההפליה - להידחות. .8העולה מכל האמור, כי דין הערעור להידחות. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.קרן גמלאותהלוואה