קשירת קשר לפריצה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קשירת קשר לפריצה: 1. בת.פ. 4322/96 הואשמו שבעה נאשמים בקשירת קשר לפרוץ לבנין שערי ירושלים ברח' יפו - פינת רח' שרי ישראל בירושלים (להלן - הבנין) ולגנוב רכוש מהבנין. לפי כתב האישום נפגש נאשם מס' 6 אברהים אלחמור (להלן - אלחמור), עם נאסר אבו חומוס - שומר בבנין (להלן - אבו חומוס), מספר ימים לפני הפריצה לבנין ואיים עליו כי אם יפריע לפריצה לבנין - יפגעו בו או יחטפו אחד מילדיו, זאת במסגרת הקשר ולצורך קידומו. ביום 20.10.96 בשעות הערב הגיעו כל שבעת הנאשמים לבנין, פרצו לששה מחסנים שונים בבנין ע"י שבירת מנעולים ופריצת דלתות המחסנים, וגנבו מתוכם רכוש בשווי מאות אלפי שקלים. את הרכוש העמיסו על משאית שנאשם 1 - דאוד חססנה (להלן - חססנה) הסיע מהמקום. בתקופה הרלבנטית לא היו בידי נאשם 3 - חאתם שריף (להלן - חאתם), נאשם 5 - חאלד שריף (להלן - חאלד), נאשם 6 - אלחמור, ונאשם 7 - חוסיין חרוב (להלן - חרוב) - אישורי שהייה בישראל. 2. בשל המעשים המתוארים בכתב האישום כאמור - הואשמו שבעת הנאשמים בקשר לפשע, התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה, וסחיטה באיומים. הנאשמים חתאם, חאלד, אלחמור וחרוב - הואשמו גם בכניסה לישראל שלא כחוק, הודו בכך ללא שמיעת ראיות - והורשעו בעבירה זו. 3. כל שבעת הנאשמים כפרו בעבירות האחרות בהן הואשמו. 4. חססנה אישר כי הגיע לבנין בערב האירוע, וזאת, לטענתו, בעקבות בקשת אחד, מנחם, שעצרו באופן מקרי בשכונת תלפיות ובקש ממנו לבצע הובלה באותו ערב. בהגיע חססנה לבנין - היו שם פועלים שהעמיסו את הרכוש על משאיתו. בסיום ההעמסה נסעו מנחם ופועל נוסף במשאיתו של חססנה, אולם ירדו ממנה קודם שחססנה נעצר, תוך סיכום על מקום מפגש בשכונת גילה. לאחר מכן - נעצר חססנה ובמשאיתו נתפש הרכוש הגנוב. 5. נאשם 2 - אוסאמה סעיד (להלן - סעיד), ונאשם 4 - ראיד קרעין (להלן - קרעין) - טענו כי הגיעו ברכב הטרנזיט שלהם סמוך לבנין ושם אספו את יתר הנאשמים, למעט חססנה, וזאת בעקבות קריאה טלפונית של אחד הנאשמים, שבקש להשתמש בשירות ההסעות שהשניים הפעילו ברכב טרנזיט. 6. א. בית המשפט קמא ראה לזכות את סעיד וקרעין בנימוק שלא הוכח במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי כי רכב טרנזיט שנצפה חג סביב הבנין בערב האירוע - הינו הטרנזיט של סעיד וקרעין, וקיים ספק סביר בנוגע למעורבותם בפרשה. ב. בית המשפט קמא התחשב במודעת פרסומת שלהם, בה מופיע מספר הפלאפון שלהם, ובעובדה כי שלושה מהנאשמים שנמצאו בטרנזיט - אישרו כי הטרנזיט הגיע למקום בעקבות שיחת פלאפון. ג. לענין זה לא קבל בית המשפט קמא את טענת המדינה כי לא יתכן שדרך הנסיגה של הנאשמים - נותרה מקרית, וכי יש בכך כדי להעיד על שיתוף פעולה מוקדם. 7. א. אשר לנאשם חססנה, שבמשאיתו נתפש הרכוש הגנוב - הפעיל בית המשפט את כלל "החזקה התכופה", הקובע כי המחזיק במטלטלין שזה מקרוב נגנבו - מוחזק כאחראי לגניבתם, או לפחות בקבלתם ביודעין שהם גנובים - אם אין למחזיק הסבר סביר להחזקתם. ב. בית המשפט קמא קבע כי הסבריו של חססנה במקרה דנן - אינם סבירים, תוך שמנה את חוסר הסבירות בפירוט (עמ' 22-23 להכרעת דינו). ג. אנו מצטרפים לדעת בית המשפט קמא כי הסבריו של חססנה אינם סבירים בנסיבות הענין, ולפחות היה בנסיבות האמורות כדי להעלות חשד כי הענין אינו כשר או אינו כשורה. ד. עם זאת, אין כל ראייה ישירה שחססנה היה מעורב בקשר, ולא הוכח שהכיר קודם לכן מי מהמעורבים בפרשה. לפי העדויות, לא השתתף חססנה בהתפרצות עצמה - שכן ישב במשאיתו, מספר אנשים העמיסו על משאיתו את הרכוש, וחססנה הסיע את המשאית מהמקום. ה. מאחר שאין ראיות הקושרות את חססנה לקשר לביצוע ההתפרצות והגניבה, ואין ראיות כי ביצע את ההתפרצות עצמה - ניתן להרשיע את חססנה בסיוע לגניבה לאחר ביצועה ובחזקת הרכוש הגנוב. 8. הנאשמים חאתם, חאלד, אלחמור וחרוב - נתפשו יחדיו בתוך הטרנזיט של סעיד וקרעין. 9. הנאשם אלחמור זוהה באופן וודאי על ידי השומר אבו חומוס - כמי שאיים על אבו חומוס מספר ימים לפני הפריצה בקשר עם הפריצה, וכמי שנכח במקום בעת הפריצה. 10. א. חססנה הזכיר בהודעתו ת4/ כי לאחר שהמשטרה עצרה את הטרנזיט - ראה בו שלושה אנשים שהשתתפו בארוע - אך לא היה מסוגל לזהותם. ב. חססנה לא עשה הבחנה בין סעיד וקרעין לבין חאתם, חאלד, אלחמור וחרוב, שכולם נסעו בטרנזיט, אולם השופט המלומד עשה הבחנה זו על בסיס מסקנתו שלא הוכח מעבר לספק סביר כי סעיד וקרעין השתתפו באירוע. ג. קיימת ראייה כי הטרנזיט נראה חג סביב לבנין עובר לאירוע - אף כי אין ראייה שזה אותו רכב בו נתפשו ששת הנאשמים. ד. קיימת עדות של חססנה כי שלושה מתוך הששה שנתפשו בטרנזיט - נראו על ידיו בבנין בעת האירוע, ללא זיהוי השלושה. ה. אין להסיק, איפוא, מדברי חססנה, כשלעצמם, כי השלושה שראה במהלך האירוע נמנו דווקא עם חאתם, חאלד, אלחמור וחרוב. 11. א. העד, השוטר חיים פלקון, ראה בתחילת ערב האירוע רכב טרנזיט העושה "סיבובים" ליד הבנין, אך לדבריו לא הספיק לרשום את מספרו. ב. השוטרים המשיכו בנסיעתם אחרי משאיתו של חססנה, ולאחר שזו נעצרה - בצע פלקון את עצירת הטרנזיט. ג. תחילה טען פלקון כי ראה בטרנזיט שניים שתיאורם דמה לתיאור שני האנשים שירדו מהמשאית ועברו לטרנזיט, ואף טען כי זיהה את חאלד כמי שירד מהמשאית, אולם לאחר מכן אמר כי יש ספק אם זה היה חאלד. (ע' 42 לפרטיכל). ד. בית המשפט קמא קבע, איפוא, כי מדברי פלקון עולה ספק לענין זיהויו של חאלד כמי שירד מהמשאית ועבר לטרנזיט. 12. א. חאתם נחקר במשטרה ע"י שלמה מושליאן (ת29/) וההודעה תורגמה, על פי הכתוב בה, ע"י כמאל מנצור ללשון הערבית. ב. בבית המשפט טען חאתם כי בהודעתו שנכתבה בעברית נרשמו דברים שלא אמר. בית המשפט קמא קיים על כך משפט זוטא, ובסעיף 19 בהכרעת הדין קבע כי הוא מאמין למושליאן ולמנצור כי הדברים הכתובים בהודעה ת29/ - באו מפיו של חאתם. ג. בא כוחו המלומד של חאתם טען בפנינו כי מנצור כלל לא נכח בעת גביית ההודעה ת29/, שכן לא חתם עליה אותה חתימה כפי שנהג לחתום על מסמכים אחרים שהוא חתום. ד. על גבי ת28/ (א) מופיעה חתימה מלאה של כמאל מנצור, ואילו על גבי ת29/ - מופיע "שירבוט" העשוי להיות חתימה מקוצרת של מנצור, שלגבי המסמך האמור שימש מתורגמן בלבד, ולא חוקר. מן המפורסמות וכך מקובל שיש לאנשים רבים חתימה מלאה וחתימה מקוצרת, ואופן החתימה קשור במהות המסמך ובהחלטת החותם אם לחתום חתימה מלאה או מקוצרת, ולעתים באות חתימות מלאות ומקוצרות בערבוביה, אף שלא במתכוון. ה. אנו ערים לכך שמנצור נשאל כמה חתימות יש לו וענה - "אחת" (ע' 41 מיום 8.5.96), אך הוא לא נשאל אם יש לו חתימה מלאה וחתימה מקוצרת, ולא נחקר מדוע חתימתו על גבי ת28/ (א) שונה מזו שעל גבי ת29/. ו. משהעיד מנצור כי חתימת "השירבוט" על גבי ת29/ - היא חתימתו, (ע' 39 מיום 8.5.96) ובית המשפט קמא האמין לו, אין מקום שנתערב בקביעה זו. 13. בהודעה ת29/ מסר חאתם כי ביום הארוע היה כל הזמן ביחד עם אחיו חאלד, ועם חרוב ואלחמור, וכי הם נאספו ע"י "מישהו בעל רכב קטן" כדי להעמיס דברים על משאית מאתר בנייה חדש. חאתם מסר כי ההעמסה בוצעה בחצר, וכי הם לא נכנסו לתוך הבנין. משסיימו את העבודה - "תפשו את המונית" (הכוונה כנראה לטרנזיט שבו נתפשו). 14. הנאשם חאלד אישר בהודעתו במשטרה (ת19/) כי היה באותו ערב עם חאתם, חרוב ואלחמור, וכי הם חיפשו עבודה באזור התחנה המרכזית, הסתובבו בבנין חדש ברחוב יפו שלא הושלמה בנייתו, ושאלו אם יש צורך בעובדים. עם זאת, הכחיש חאלד כל קשר לגניבה. בעדותו בבית המשפט, העיד חאלד כי לא חיפש עבודה בבנינים, אלא רק בחנויות וסופרמרקטים. 15. הנאשם חרוב מסר כי עבד עד שעה 20: 30 ואז באו חבריו אלחמור, חאלד וחאתם וכולם הלכו, יחדיו, לרחוב יפו. כן מסר כי ביום האירוע עבד עם שלושת האחרים "בסבלות של רהיטים" באזור רחביה עד שעה 17: 00, וכי פגש בהם לפני העברת הרהיטים. 16. בית המשפט קמא האמין לעד אבו חומוס כי אלחמור היה זה שאיים עליו מספר ימים קודם לאירוע - שלא להפריע לפריצה, וכי ראה את אלחמור בבנין ביום הפריצה, ועל כן הסיק כי אלחמור היה בין מתכנני הפריצה והמשתתפים בביצועה. 17. אמנם עדותו של אבו חומוס מעלה תמיהות רבות, אולם משראה בית המשפט להאמין לעד שהעיד בפניו והתרשם ממנו במישרין - איננו רואים הצדקה להתערב בקביעתו כי אלחמור אכן ביצע את העבירות בהן הואשם בכתב האישום. 18. נוכח עדותם של חאתם, חאלד וחרוב כי הם היו ביום האירוע כל הזמן ביחד עם אלחמור - עד תפישתם, הסיק בית המשפט קמא כי שלושת האחרים שותפים לכל העבירות שביצע אלחמור, מה גם שחאתם הודה בת29/ - בהעמסת רכוש מאתר בנייה על משאית. נראה לנו כי בכך הסיק בית המשפט קמא מסקנות מרחיקות לכת. אכן, ניתן היה לקבוע כי חאתם, חאלד וחרוב היו עם אלחמור בעת הארוע - שכן הם עצמם אישרו כי היו ביחד כל אותו ערב, אך אין בכך משום ראייה כי חאתם, חאלד וחרוב ידעו מראש על תכנון הפריצה וכי קשרו קשר לביצועה, ואף אין ראייה כי הם אלה שפרצו למחסנים. המירב שניתן לומר הוא, כי הם סייעו לפריצה ולגניבה בעצם נוכחותם במקום, ובהעמסת הרכוש הגנוב על המשאית. 19. אנו מקבלים, איפוא, את ערעור חססנה, חאתם, חאלד, וחרוב על הרשעתם בעבירות הקשר לביצוע פשע וההתפרצות עצמה, ומזכים אותם מעבירות אלה. אולם, אנו מוצאים את חאתם, חאלד וחרוב אשמים בסיוע להתפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה, עבירה על ס' 407(ב) + 32 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. אנו מוצאים את חססנה אשם בסיוע לגניבה ובהחזקת רכוש החשוד כגנוב, עבירות על ס' 384 + 32, וסעיף 413 - לחוק העונשין, תשל"ז1977-. לענין העונש: 20. א. אשר לחססנה - קבענו כי יוגש לנו לגביו תסקיר של שירות מבחן עד ליום 25.11.97. לאחר קבלת התסקיר - נקבע את עונשו בלא צורך לזמן את הצדדים. ב. אשר לאלחמור - לא ראינו להתערב בעונש שנגזר עליו. ג. לענין חאתם, חאלד וחרוב, הנמצאים בכלא מעט יותר משנה - אנו סבורים כי די בתקופה זו כדי להוות עונש מתאים למעשיהם. בית המשפט קמא גזר עליהם 22 חודשי מאסר בפועל ועוד שנה מאסר על תנאי - משום שמצאם אשמים בקשר ובהתפרצות עצמה. משזיכינו אותם מעבירות אלו ומצאנום אשמים בסיוע להתפרצות - יהא זה מוצדק להפחית את עונשם. גם אילו מצאנו שראוי לדונם ל18- חודשי מאסר בפועל - כבר היה מקום לשחררם בהנחה שהיו זוכים לניכוי שליש ממאסרם בשל התנהגות טובה. אי לזאת, אנו מורים כי תקופת מאסרם תעמוד על תקופת המאסר שריצו עד כה, והם ישוחררו מן המאסר - מיד עם מסירת פסק דין זה למפקד בית הכלא שבו מוחזקים המערערים במשמורת. עונש המאסר על תנאי - יעמוד בעינו. קשירת קשר לביצוע פשע / עווןפריצה