קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר ביד במהלך הלידה: התובעת, אישה צעירה, הגישה בהגיעה לגיל 21 תביעה כנגד הנתבעת, קופת חולים כללית של ההסתדרות על רשלנות רפואית מטעמה ומטעם עובדיה בעת לידתה בשנת 1970שכתוצאה ממנה נותרה עם יד ימין משותקת כמעט לחלוטין. ב"כ הצדדים הגיעו להסכם לחלוקת האחריות בחלקים שווים, כלומר הנתבעת הסכימה לקבל על עצמה חבות לפיצוי התובעת על מחצית הנזקים שנגרמו לה כתוצאה משיתוק ידה הימנית במהלך לידתה כך שנותר לדון בשאלת גובה הנזק בלבד. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו עולה כי במהלך הלידה נגרם לתובעת שבר של עצם הבריח הימנית ושיתוק של שרירי היד הימנית. במהלך השנים קיבלה טיפולים רפואיים (כולל ניתוח) ופזיוטרפיים אך השיתוק והמגבלות נותרו, בעיקרם, בעינם ובשלב מסויים אף צויינה הופעת עקמת תגובתית בעמוד השדרה הגבי. נותרו אמנם מספר תנועות ביד אך בפועל אינה יכולה לשמש לתיפקודים של ממש והשימוש שנותר בה הוא כיד עזר לפעולות היד השניה. ב"כ הצדדים הסכימו להגיש את חוות הדעת הרפואיות ללא חקירה נגדית ובחוות דעת אלה הביעו המומחים מטעם הצדדים דעות שונות לגבי הנכות לצמיתות שנותרה לתובעת בשל הפגיעה האמורה. המומחה מטעם התובעת חיווה דעתו כי הנכות היא בשיעור של % 60בשל פגיעה בצורה קשה של כל קבוצת השורשים (plexus) ביד ימין לפי תקנה 31(2) א' iiiלתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) בעוד אשר המומחה מטעם הנתבעת חיווה דעתו כי את הנכות יש לקבוע בשל שיתוק חלקי בצורה בינונית בקבוצת השורשים (radicular group) העליונה או האמצעית או התחתונה ביד שמאל ובהתאם לכך בשיעור של % .30הנימוק לשימוש באחוזי הנכות שנקבעו ליד שמאל מקורו לדעת המומחה בכך שהפגיעה ביד ימין נגרמה כבר בעת הלידה ובעקבות זאת רכשה לעצמה התובעת את הכישורים ואת המיומניות של יד ימין בידה השמאלית שלא נפגעה ולכן יש לראות את הפגיעה ביד ימין כפגיעה ביד החלשה. ההבחנה בין סעיף המשנה שיושם על ידי המומחה מטעם התובעת לבין סעיף המשנה שיושם ע"י המומחה מטעם הנתבעת איננה קלה ביחוד לאחר שב"כ הצדדים ויתרו על חקירה נגדית של המומחים ולא היתה הזדמנות לחקור אותם על הסיבות מדוע בחר כל אחד מהם בסעיף משנה אחר. עם זאת ולאחר שבמסמך המסכם של הלידה שצורף כנספח א' לתצהירה של אם התובעת מצויינת האבחנה בעת השחרור כמתייחסת ל- right fx. Clavicleולאחר שהפגיעה היא בכל חלקי היד ואילו הסעיף שנעשה בו שימוש ע"י המומחה מטעם הנתבעת מתייחס לקבוצת השורשים העליונה או האמצעית או התחתונה ואילו במקרה הנוכחי מדובר בקבוצת השורשים של כל היד ולא רק של אחת מאלה שצויינה בסעיף שנבחר ע"י המומחה מטעם הנתבע ולאחר שמדובר בשתי האפשרויות בשיתוק חלקי, להבדיל משיתוק מלא, הרי שנראה לי שיש לקבוע שבמקרה זה השיתוק החלקי הוא בצורה קשה ולא בינונית, על אף יכולת התנועה הקלה שנותרה לתובעת ביד זו, ומתייחס לכל קבוצת השורשים של הפלקסוס ולכן נראה לי שיש להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת ולקבוע כי הנכות שנותרה היא בשיעור של % .60בתקנה 4(א) של חלק ג' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי אמנם נאמר כי פגימה ביד ימין של איטר יד ימין תחשב כאילו היתה פגימה ביד שמאל אבל לא הובאה כל ראיה שהתובעת נולדה כאיטרת יד ימין. בשל השיתוק ביד ימין אמנם רכשה התובעת את המיומנויות ואת יכולת הפעולה ביד שמאל כיד עיקרית אבל לא עולה מכך שיש להתייחס במקרה כזה ליד שמאל, שרכשה את המיומנויות, כיד הדומנטטית באופן טבעי מלידה. לכל היותר ניתן לומר כי יד שמאל, במקרה כזה, היא שוות כח ליד ימין ששותקה ובמקרה כזה חלות הוראות תקנה 4(ב) שקובעות כי כאשר שתי הידיים שוות כח לא תחול ההוראה של סעיף משנה (א) המעבירה את הנכות מיד ליד ולכן נשאר העיקרון שיש לקבוע את אחוז הנכות לפי היד שנפגעה בפועל, היא יד ימין, ולכן נראה לי כי יש לקבוע את הנכות לפי תקנה 31(2) א' iiiכנכות המתייחסת ליד ימין ובהתאם לכך בשיעור של % 60כאמור ובהתאם לקביעה זו יש לדון בפרטי הנזק השונים. על אף שיתוק ידה הימנית סיימה התובעת בית ספר תיכון וקיבלה תעודת בגרות מלאה. היא גם שירתה שרות מלא בצה"ל כפקידת תנאי שרות בבסיס מרוחק למדי ממקום מגוריה ומעדותה עולה שהשתמשה בתחבורה ציבורית, כלומר בנסיעות באוטובוסים, כדי להגיע מביתה לבסיס שבו שירתה וזאת באופן אינטנסיבי למדי. עם זאת לאחר שהתובעת נותרה למעשה חסרת יכולת שימוש ביד ימין, פרט לשימוש כיד עזר, אין ספק שקיימת מגבלה ביכולת תיפקודה, הן במשק הבית ובגידול ילדים והן בעבודה מחוץ לבית ובכושר השתכרותה. לאחר שסיימה בית ספר תיכון ושירתה כאמור בצה"ל אמנם יכולה היתה להמשיך בלימודים ולרכוש מקצוע שיכולה היתה לתפקד בו באופן פחות או יותר מלא על אף חוסר יכולת התיפקוד ביד ימין אבל כיוון שמגבלותיה מכבידות ודורשות זמן רב יותר בביצוע המשימות בניהול משק הבית ובגידול ילדים הרי שהזמן שנותר לה לעבודה מחוץ לבית מתקצר וגם אין לשלול מידה של השפעה ישירה של המגבלות על כושר ההשתכרות של התובעת גם בעבודה או במקצוע שבו אין למגבלה האמורה משמעות מכרעת. אמנם לפי דבריה עבדה התובעת קרוב לשנתיים כפקידת יצוא במפעל פולגת במסגרת של תשע שעות עבודה ביום (במסגרת של חמישה ימים בשבוע) אך היא העידה כי התקשתה לעמוד במאמץ זה ונאלצה להתפטר לאחר שלא הסכימו לקצר את יום עבודתה. לאור זאת ולאחר שעדותה של התובעת בענין זה נראית לי כמהימנה נראה לי כי יש מקום לקבוע שיכולתה לעבוד פחתה למסגרת של כשש שעות ביום כלומר למסגרת הפחותה בכרבע ממסגרת העבודה הרגילה וזאת גם אם יינתן לה פיצוי שיאפשר לה לקבל עזרה בניהול משק הבית ובגידול הילדים. יש להביא בחשבון שבכל מקרה הנכות שנותרה לתובעת מגבילה אותה במציאת עבודה גם באותם תחומים שיכולה היתה לרכוש לפי כישוריה מבלי שלנכות תהיה השפעה ישירה על יכולה ביצועה וגם ההופעה של העקמת בגב היא גורם שבודאי יכביד על יכולת עבודה מלאה במשך השנים. עם זאת אין לקבל שיכולת עבודתה פחתה לכדי שיעור של ארבע שעות ליום שבמסגרתו עובדת כעת לאחר שקודם עבדה במסגרת של תשע שעות ובהתאם לכך אין הפגיעה בכושר העבודה או ההשתכרות משתווה לנכות הרפואית או אף לשיעור של % 50בהתאם למסגרת עבודתה הנוכחית אלא כפי שפורט לעיל. ב"כ התובעת ביקש לפסוק את הפסד ההשתכרות לפי השכר הממוצע במשק ולאור דברי ב"כ הנתבעת לגבי סוגי העיסוק שיכולה להשתלב בהם נראה לי שיש מקום לכך. לאחר שהשכר הממוצע במשק הגיע לאחרונה לסכום של קרוב ל-000, 4ש"ח הרי מדובר בהפסד השתכרות, לאור האמור, בשיעור של כ-000, 1ש"ח לחודש. עבור התקופה שבה עבדה התובעת במפעל פולגת לא מגיע לה פיצוי על אף שהשכר שקיבלה היה קטן מהשכר הממוצע במשק שכן הקטנה זו לא נבעה ממגבלותיה של התובעת אלא משיעור התשלום שנקבע עבור אותה עבודה. לאור זאת וגם לפי מהותם הכללית של הדברים אין להניח שהתובעת היתה מגיעה לשכר הממוצע במשק מיד לאחר פרישתה מעבודתה בחברת פולגת ובהתאם לכך יש לפצותה עבור התקופה של שנתיים, מאז פרישתה מעבודתה בחברת פולגת ועד למתן פסק הדין, בהפרש שבין השכר שבו השתכרה בחברת פולגת לבין השכר שקיבלה, לפי עדותה, בעבודתה בעת מתן עדותה, כלומר בסכום משוערך כ- 600ש"ח לחודש ובסכום כולל של 400, 14ש"ח עבור התקופה של שנתיים מאז פרישתה מעבודתה בחברת פולגת ועד למועד מתן פסק הדין. עם זאת לגבי העתיד יש מקום לקבוע את הפסד ההשתכרות על בסיס השכר הממוצע במשק כשכר הממוצע שהיתה מקבלת אלמלא הפגיעה לאורך כל שנות עבודתה ובהתאם לכך בסכום גלובלי כולל של 000, 250ש"ח בשים לב לגילה הנוכחי ולאפשרות של נשים לעבוד היום עד גיל 65שנה אך גם בשים לב לכך שאף אלמלא התאונה יש להניח שבמשך שנות גידול הילדים לא היתה עובדת במסגרת של משרה מלאה מחוץ לבית. כמו כן יש לפסוק לתובעת סכום גלובלי של הפסד זכויות פנסיה לאור הגבלת כושר השתכרותה כפי שפורט לעיל אך לפי הנתונים שפורטו נראה לי כי הסכום הגלובלי שראוי לפסוק בשל כך הוא 000, 50ש"ח ולא 000, 75ש"ח כפי שביקש ב"כ התובעת. אשר לפיצוי עבור כאב וסבל הרי בשים לב לאחוזי הנכות כפי שנקבעו ולעובדה שמדובר בפגיעה משמעותית ביותר שהשפעתה לאורך כל חייה של התובעת ולאחר שלא מדובר בתאונת דרכים באופן שאמות המידה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינן חלות, נראה לי שיש מקום לפסוק לתובעת פיצוי משמעותי עבור כאב וסבל. לאחר שבכתב התביעה נתבע סכום של 000, 75ש"ח בפריט זה אין מקום לפסוק לתובעת סכום של 000, 150ש"ח כפי שביקש ב"כ התובעת בסיכומיו גם אם מביאים בחשבון את עליית המדד מאז הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין. הסכום המירבי שניתן לקובעו במסגרת זו, מבלי לחרוג מהנתבע בכתב התביעה, הוא 000, 105ש"ח ונראה לי שיש מקום לפסוק לתובעת סכום זה. הפריט הבא מתייחס לצורך בעזרת הזולת. לאחר שהתובעת איבדה למעשה את כושר התיפקוד בידה הימנית, אין ספק שמגיע לה פיצוי על הצורך בעזרת הזולת הנובעת מעובדה זו וגם ב"כ הנתבעת איננו חולק על מידה של צורך בעזרת הזולת. ניתן לחלק את הדיון בפריט זה למספר חלקים שהם עזרת זולת בניהול משק הבית, עזרה בביצוע פעולות אישיות, עזרה בתקופה של גידול ילדים ועזרה בעבר. לגבי הפריט האחרון של עזרה בעבר יש לחלק גם אותו לשני חלקים, החלק הראשון מתייחס לפרק הזמן שבו התובעת גרה עם הוריה ובמסגרת זו עזרו לה אימה ואחותה בביצוע הפעולות האישיות היום יומיות של הלבשה, רחיצה, תסרוקת וכיוצ"ב לבין התקופה לאחר שנישאה ועברה לגור בדירה נפרדת שאז נמשכה, לפי עדות התובעת ואימה, עזרת האם אך התובעת העסיקה גם עוזרת בנוסף לכך. לגבי התקופה הראשונה בוצעה העזרה ע"י האם והאחות, כאמור, ללא תשלום אך האם העידה כי בשל הצורך בעזרה ובטיפול המיוחד בתובעת הפסיקה את עבודתה מחוץ לבית. העיקרון הכללי בעזרת בני משפחה הוא שאין מקום לפיצוי על עזרה שניתנת במסגרת המקובל ביחסי משפחה גם אם נדרשת לעיתים מידה מיוחדת של עזרה אבל אם העזרה הדרושה חורגת מעבר לכך יש מקום לפיצוי גם אם העזרה ניתנת ע"י בן משפחה שכן בן המשפחה אינו חייב כלפי המזיק במתן עזרה באופן משמעותי מעבר למקובל ביחסי המשפחה והתובע זכאי לפיצוי בשל עזרה מיוחדת ונוספת זו כפי שנקבע בזמנו בפסק הדין המנחה בענין סעדה נ. חמדי (ע.א. 830/76פד"י ל"ג (1) 589) כי: "מוטל על הנתבעים לשלם עבור מעשה ידיה ונדיבות ליבה ואין הם זכאים וראויים שאשת התובע תעמול עבורם בגין הנזק שגרמו, חינם אין כסף, בהיקף ובממדים שאין אדם מסוגל להם". במסגרת זו לו היה מדובר בעזרה לפרק זמן קצר ומוגדר לא היה מקום לזכות את התובעת בפיצוי בשל עזרת האם והאחות אבל לאחר שמדובר בתקופת זמן מתמשכת של שנים רבות ובמידת עזרה שחורגת ממידת העזרה שמקובל לצפות לה בתנאים הרגילים, נראה לי שיש מקום לפצות את התובעת על עזרה זו. כמובן שבן אדם שנפגע בתיפקוד מסויים לומד במשך הזמן להתגבר על המגבלות ולתפקד, כמיטב יכולתו, על אף מגבלות אלה. כך למשל לא יעלה על הדעת שאדם במצבה של התובעת יהיה זקוק למטפל ולמשרת אישי שיעזור לו בפעולות היום יומיות במשך כל שעות היממה על אף שודאי קשה לו יותר לבצע אותן מאשר לאדם רגיל. עם זאת ועל אף הלמידה וההסתגלות שאדם רוכש לעצמו במשך השנים לתפקד במומו אין ספק שבמקרה הנוכחי היה צורך בעזרה של האם והאחות במידה שמצדיקה פיצוי ביחוד בשנים הראשונות שהתובעת היתה עדיין ילדה קטנה ועדיין לא למדה לתפקד במגבלה הקשה שנגרמה לה. עם זאת אינני סבור שהיתה הצדקה לאם להפסיק את עבודתה מחוץ לבית לאחר שהתובעת הגיעה לגיל שבו התחילה ללכת לבית ספר ואפילו לגן ילדים אם כי יש מקום לקבל שהיתה הצדקה לכך בשלוש השנים הראשונות לחייה של התובעת על אף שבתקופה זו גם תינוקת נורמלית לא מסוגלת עדיין לבצע פעולות בכוחות עצמה ועל כל פנים יש מקום לקבל בהבנה את תגובתה של האם שמצאה לנכון להפסיק את עבודתה ולהקדיש באותה תקופה את מירב זמנה ואונה לטיפול בתובעת. מעבר לכך הטיפול והעזרה אינם מתבצעים במשך שעות מוגדרות ורצופות אלא משתרעים על פרקי זמן קצרים במהלך כל שעות היום וקשה במסגרת זו לקבוע פיצוי כספי על בסיס של תעריף כלשהו. נראה לי שבסה"כ כל הנושא מצדיק במקרה הנוכחי פיצוי שיקבע על דרך של אומדן גלובלי. כדי לא להפריז אבל כדי לתת ביטוי למאמץ המיוחד שנדרש לאורך תקופת שנים ארוכה, נראה לי שיש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בפריט זה של עזרת בני המשפחה בעבר בסכום גלובלי של 000, 75ש"ח. לאחר סיום הלימודים ובתקופת השרות בצבא ואף בתקופה לאחר מכן כשהמשיכה התובעת לגור בבית ולעבוד לא נראה לי כי יש מקום לקבוע פיצוי על אף שגם בתקופה זו ודאי עזרו האם והאחות לתובעת מדי פעם או אפילו באופן די קבוע. עם זאת יש מקום לקבל שלאחר שהתובעת התחתנה ועברה לגור בדירה של עצמה, הרי אלמלא מגבלותיה לא היו היא ובעלה מעסיקים עוזרת בית. עצם העובדה שהעסיקו עוזרת כזו בתקופה הראשונה לאחר נישואיהם כשאמצעיהם עדיין מוגבלים מעידה על כך שהיה צורך בכך על אף העזרה הנדרשת מכל בעל בניהול משק הבית. התובעת העידה כי מדובר בארבע שעות פעמיים בשבוע ונראה לי שיש מקום לקבל דברים אלה ובהתאם לכך לקבוע פיצוי בסכום של 700ש"ח לחודש (על בסיס 20ש"ח לשעה כפי שהעידה ולאחר שלא הובאה עדות שהתשלום הראוי הוא בסכום אחר) ובסכום כולל של 400, 15ש"ח בתקופה של 22חודש מאז נישואיה של התובעת ועד ליום מתן פסק הדין. לגבי העתיד אינני סבור שיש מקום לפיצוי נפרד בשל הצורך בעזרה בפעולות האישיות. אין ספק שיש צורך בעזרה מסויימת מדי פעם אבל עזרה זו ודאי יוכל הבעל לתת ובמשך השנים גם הילדים, קיימים גם אמצעים ומכשירי עזר שיקלו על התובעת לתפקד ועל כך היא ראויה לפיצוי כפי שיפורט להלן, אבל אינני סבור שיש מקום לפיצוי נפרד על בסיס תשלומים תקופתיים לצורך בעזרה זו במיוחד לאחר שלא הובאה כל עדות לעזרה שניתנת לה בפועל בפעולת רחיצה שהיא אולי הפעולה הבולטת ביותר שבה ניתן לחשוב על צורך בעזרת זולת בתחום הפעולות האישיות. עם זאת אינני שולל מידה מסויימת של צורך בעזרה גם בפעולות האישיות, אבל הדבר הוא מצומצם ולכן יובא בחשבון במסגרת עזרת הזולת בתחום של ניהול משך הבית על כל הכרוך בכך, נקיון, בישול וכיוצ"ב, דבר שבאופן עקרוני גם ב"כ הנתבעת לא חלק עליו, ולא כתשלום נפרד. בקשר לעזרת הזולת בניהול משק הבית וגידול הילדים העידה המרפאה בעיסוק רותי לוי שהובאה כעדה מטעם התובעת שלדעתה יש צורך בעזרה של חמש עד שש שעות ביום פעמיים עד שלוש בשבוע ואילו ד"ר מיטרני שהוא במקצועו מומחה בתחום הפזיוטרפיה ושהובא כמומחה בתחום זה מטעם הנתבעת הביע דעתו כי די בעזרה של שלוש עד ארבע שעות בשבוע מבלי לציין תוספת בתקופת גידול הילדים. לאור העזרה שהתובעת מעסיקה בפועל מאז נישואיה נראה לי כי כל עוד לא מדובר בגידול ילדים יש מקום לקבל מסגרת זו אם כי תוך תוספת מסויימת לאור העובדה שחוסר האמצעים שהתובעת ודאי סובלת ממנו כל עוד לא ניתן פסק דין בתביעה זו, מונע ממנה את האפשרות לקבלת העזרה במלוא המכסה הראויה. נראה לי לכן כי יש לקבל מסגרת עזרה של עשר שעות בשבוע כמספקת כל זמן שאין ילדים כשמסגרת זו כוללת גם את מה שנאמר לעיל לגבי עזרה בפעולות אישיות. בהתאם לכך ולאור עלות של 20ש"ח לשעת עזרה מדובר על סכום של כ 900ש"ח לחודש לפרק משוער של עוד כשנתיים, עד להולדתם של ילדים, וגם לתקופה לאחר שהילדים יגדלו ולא יהיה צורך באותה תוספת שדרושה בתקופת גידול הילדים. לגבי התקופה של גידול ילדים שנראה לי שיש מקום לקבל את הערכת ב"כ התובעת שיש להעריכה בתקופה כוללת של 11שנה, יש מקום להגדיל את הסכום אבל לא לקבוע עזרה מלאה לכל שעות היום במשך כל ימי השבוע כפי שהעידה המרפאה בעיסוק שהובאה כעדה מטעם התובעת. נראה לי שבתקופת גידול הילדים ולאחר שהצדדים הסכימו כי עלות שעת עזרה לטיפול בילדים היתה 10ש"ח לשעה בסוף שנת 1993יש מקום להוסיף % 50וקצת למעלה מכך לסכום שנקבע לגבי התקופות האחרות באופן שיקבע סכום של 500, 1ש"ח לחודש אך לא מעבר לכך. לאור כל האמור ולאחר שגם אלמלא הפגיעה היתה התובעת נזקקת למידה מסויימת של עזרת זולת בהגיעה לגיל יותר מבוגר נראה לי שיש מקום לפסוק עבור עזרת הזולת בעתיד סכום גלובאלי כולל של 000, 320ש"ח. אשר לפיצוי עבור התאמת הדירה ורכישת אביזרים מיוחדים הרי שלגבי השיפוצים בדירה הוגשו מטעם הצדדים שתי חוות דעת, האחת מטעם התובעת המדברת על 600,15 ש"ח נכון ליום 27.7.93והשניה מטעם הנתבעת על סך 500, 12ש"ח בערך לאותו תאריך. ב"כ הנתבעת הציע לקבוע את הממוצע בין שני הסכומים, לאור ההפרש הקטן נראה לי שנכון ללכת בדרך זו ולכן יש לפסוק לתובעת סכום מעוגל של 200, 15ש"ח נכון ליום מתן פסק הדין. את מרבית המכשירים החשמליים כגון מקרר, תנור, מכונת כביסה, מכונת יבוש, שואב אבק וכיוצ"ב רוכש ממילא כל זוג ולכן יש לכל היותר מקום לקבוע פיצוי עבור הקדמת הצורך לקנות את כל המכשירים. כפי שכבר צויין יש צורך במספר מכשירים מיוחדים שיקלו על התובעת את עבודת משק הבית וגם בפעולות האישיות אך מחירם של אלה מסתכם בסכום כולל של בין 000, 1ל 500, 1ש"ח ותו לא. יש מקום להביא בחשבון בלאי מסויים וצורך בהחלפה וכן גם צורך נוסף בהתאמת הדירה כשיהיה צורך בהגדלתה לאחר לידת ילדים אבל בסה"כ נראה לי שאין מקום לפסוק סכום נוסף העולה על 000, 10ש"ח בשים לב לכך שחלק גדול מההוצאות יחולו במועדים שונים בעתיד. לגבי הוצאות ניידות ורכב, לאחר שהתובעת העידה כי בעת השרות בצבא ובעת שעבדה לאחר מכן השתמשה בתחבורה ציבורית ונסעה באוטובוסים, נראה לי כי אין מקום לומר שלא תוכל להשתמש בתחבורה ציבורית וכי יש לקבוע פיצוי בשל הצורך להיזקק למוניות. עם זאת יש מקום להניח כי במשך הזמן, כמו כל זוג ברמה דומה, ירכשו גם התובעת ובעלה כלי רכב ובשל נכותה של התובעת תגדל העלות כיוון שיהיה צורך בהילוכים אוטומטיים. לפי חוות דעת העד קצין האמור מסתכם ב 000, 4ש"ח ברכישה הראשונה וב 45ש"ח במעוגל לכל חודש לאחר מכן, נכון לחודש אפריל .93לאור זאת נראה לי שיש מקום לקבוע לתובעת פיצוי בפריט זה בסכום גלובלי כולל של 000, 20ש"ח. אשר להוצאות רפואיות בעתיד הרי שלאחר חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי תוכל התובעת לקבל את כל ההוצאות הכרוכות בכך, כולל טיפול פזיוטרפי ללא תשלום. עם זאת יש מקום להביא בחשבון הוצאות נסיעות נוספות, מעבר לצרכים הרגילים של אדם בריא, למטרות אלה וכן גם הצורך בפעילות ספורטיבית במידה מסויימת מעבר לזו של אדם בריא, גם כאן נראה לי שדי בסכום צנוע יחסית ואינני סבור שיש מקום לפסוק סכום העולה על 000, 10ש"ח בענין זה ובסכום זה אני כבר כולל את ההוצאות לרכישת תרופות שהיו בעבר לפי הקבלות שהוגשו. אין ספק שבמשך השנים התובעת קיבלה טיפולים רפואיים רבים אך לאחר שלא הגישה קבלות על תשלומם יש להניח שקיבלה את כל הטיפולים האלה ללא תשלום אחרת היתה מפרטת את עלותם ומשתדלת להוכיח את תשלומם, דבר שלא נעשה. לאור כל האמור נראה לי כי הנזקים שנגרמו לתובעת מסתכמים כדלהלן: א) עבור הפסד השתכרות בעבר 400,14 ש"ח ב) עבור הפסד השתכרות בעתיד 250,000 ש"ח ג) עבור הפסד פנסיה 000,50 ש"ח ד) עבור כאב וסבל 105,000 ש"ח ה) עבור עזרת זולת בעבר עד לגיוס לצבא 75,000 ש"ח ו) עבור עזרת זולת בעבר מאז הנישואין 400,15 ש"ח ז) עבור עזרת זולת בעתיד 320,000 ש"ח ח) עבור שינויים והתאמות בדירה 200,15 ש"ח י) עבור מכשירים ואביזרים 10,000 ש"ח י"א) עבור ניידות והתאמת רכב 20,000 ש"ח י"ב) עבור הוצאות הקשורות לטיפול הרפואי ולצרכים נילווים 10,000 ש"ח סה"כ 885,000 ש"ח בהתאם להסכם בקשר לחלוקת האחריות יש לחייב את הנתבעת בתשלום מחצית מסכום זה כלומר בסכום של 500, 442ש"ח. לכן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א) את הסכום של 500, 442ש"ח בצירוף דמי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. ב) ריבית לפי השיעורים המפורטים כחוק על הפריט של כאב וסבל מיום לידתה של התובעת (20.12.70) ועל הפריטים המתייחסים להפסד השתכרות ולצורך בעזרת הזולת בעבר מאמצע כל תקופה ועד ליום מתן פסק הדין. ג) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 000, 85ש"ח בתוספת מע"מ על סכום זה. לידהידייםרפואהשבר