קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שעות נוספות לנהגי אוטובוס: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט הראשי אדלר - דן יחיד: תב"ע מג/ 5928-3) התבררה "תובענה של המשיבים" (להלן - הנהגים) נגד המערערת (להלן "אגד") לפסק-דין הצהרתי בשאלה, מהן השעות שיש לראותן כ"שעות עבודה" של התובעים, לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951(להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) ובמיוחד לעניין הזכאות ל"גמול שעות נוספות". בית-הדין האזורי נעתר, חלקית, לבקשה, ומכאן הערעור של "אגד" לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) "אגד" עושה, בין השאר, בהובלת חיילים, על-פי התקשרות חוזית, עבור צה"ל; ב) הפעולה האמורה בפסקה הקודמת כוללת נסיעה שבה, משך הזמן שבין צאתו של הנהג עם האוטובוס מאחת המחנות או מרכזי חניית אוטובוסים של "אגד", ועד לשובו למקום שממנו יצא, הוא יותר מיום אחד ולעיתים מגיע עד שלושה ימים (להלן - נסיעה מיוחדת); ג) ב"נסיעה מיוחדת 'צמוד' הנהג ליחידה צבאית העושה באימונים, בכוננות או בפעולה צבאית, והוא לן במקום שבו חונה היחידה"; ד) "לא היתה הוכחה שנהג שלן במקום בו נמצאת היחידה שהוא מסיע, עשה עבודה ממשית בין השעות 24.00-4.00,0, ועולה מהראיות, שבדרך כלל נהג אינו עובד עד 06.00- 07.00בבוקר... הנהג שומר על האוטובוס ולפעמים על הציוד שנשאר בו. לינה בשדה מבטיחה, שהיחידה הצבאית מסוגלת לצאת לדרך מוקדם בבוקר... מאפשרת לנהג לסיים נהיגתו מאוחר בלילה, כי לא צריך זמן לנסוע לבית מלון או דירת 'אגד' בעיר הקרובה ולחזור בבוקר; לפעמים הצבא דורש נוכחות אוטובוס ונהג במקום בו לנה היחידה הצבאית, כי היחידה נמצאת בכוננות" (לשון פסק-הדין שבערעור); ה) נהג "חייב לישון במקום בו נמצאת היחידה הצבאית, כאשר בסוף יום עבודתו הוא רחוק מעיר מגוריו או עיר שיש בה 'דירת אגד'... אין הנהג חופשי לעזוב את האוטובוס והוא חייב לשמור עליו" (לשון פסק-הדין שבערעור); ו) תמורת עבודה ב"נסיעה מיוחדת" שילמה "אגד" לנהגים שכר עבודה על בסיס שעות ניגה בפועל, עבודה הקשורה בנהיגה והמתנה - כל זה עד 17שעות ליום; בעד השעות הנותרות - 7ליום, "שעות שינה" - אין משתלם שכר; ז) על-פי הסכם קיבוצי החל על הצדדים, יום עבודה של נהג הוא של 7.5שעות ועבור שעות נוספות משתלם גמול בשיעור של % 25או %50, לפי מספר השעות, וכן משתלם גמול בעד עבודה בשבת ובחגים בשיעור של %.125 .3בכתב התביעה עתרו הנהגים "להצהיר כי: א) בנסיעה צבאית מיוחדת של 'אגד' אין הנהג מוגבל לשכר בגין 17שעות עבודה ביממה; ב) בנסיעה צבאית מיוחדת נחשבות כל שעות היממה, מתחילת הנסיעה ועד לסיומה, לשעות עבודה של נהג 'אגד'; ג) התובעים יהיו זכאים לחישוב שכרם בנסיעות צבאיות בעתיד על-פי האמור לעיל". .4עיקר הטענות בכתב ההגנה שהוגש על-ידי "אגד" הן: א) "שעות עבודתם, וכן גמול שעות נוספות ותנאי התשלום עבור נסיעות מיוחדות, קבועות בהסכם (העבודה) הקיבוצי... "; ב) "הנהגים השכירים, לרבות התובעים, מקבלים מאת הנתבעת תשלום עבור שעות נוספות המבוצעות מעל למכסה ( 7.5שעות ביום)... בנסיעות מיוחדות המבוצעות עבור צה"ל קיימת תקרה של עד 17שעות בסך הכל ליממה, ואילו יתר 7השעות מיועדות לשנתם של הנהגים, אשר על-פי הדין חייבים במנוחה מינימלית זו בטרם ימשיכו בעבודתם". כן טענו בכתב ההגנה, כי אין מקום ל"סעד הצהרתי". .5בפסק-הדין שבערעור בא בית-הדין האזורי למסקנה "שבמקרה שנהג לן בשדה עם יחידה צבאית, אין הוא אדון לעצמו ופעולותיו מוגבלות, וזה מצביע על זמנו כזמן עבודה, אפילו אם הוא ישן". קטע זה בא אחרי שבקטע קודם נאמר ו "סביר להניח ש'אגד' מקבל תשלום עבור שעות הלילה שהאוטובוס והנהג נמצאים בשדת עם יחידה צבאית, אפילו אם האוטובוס עומד והנהג ישן בתוכו. לכן הימצאות הנהג והאוטובוס באותו לילה בשדה יחד עם יחידה צבאית מביאה תועלת כספית ל'אגד'. המסקנה היא, ש'אגד' כמעביד מפיקה תועלת כאשר הנהג ישן במקום בו נמצאת יחידה שהוא מסיע". קטע אחר מפסק-הדין שבערעור, שמן הראוי להביאו, אומר: "עדיף שנושא תשלום עבור שעות בהן ישן הנהג במקום העבודה יוסדר בהסכם קיבוצי, ואין פסק-דין יכול להכריע בכל מקרה ומקרה שיתעורר בעתיד. אולם, בהסכם הקיבוצי בין הצדדים (נ/1) אין התייחסות לבעיות נשוא תובענה זו". .6בעקבות האמור בסעיף הקודם, מסתיים פסק-הדין שבערעור בסעיף האומר: "התביעה היתה לפסק-דין הצהרתי ובהתאם לנאמר לעיל אני מצהיר: א) בנסיעה צבאית מיוחדת של 'אגד' אין הנהג השכיר מוגבל לשכר בגין 17שעות עבודה ביממה; ב) בנסיעה צבאית מיוחדת נחשבות שעות עבודה השעות שצוינו בסעיפים 6- 10לפסק-דין זה; ג) התובעים יהיו זכאים בעתיד לחישוב שכרם בהתאם לנקבע בפסק-דין זה, כפוף לשינויים שייעשו בחוק, חיקוק או הסכם קיבוצי, או הוראות 'אגד' (למשל, תיתכן הוראה שהנהגים ילונו בבתי מלון או בדירת 'אגד')". .7עיקר הטענות שהעלה בערעור פרקליטה של "אגד" הן: א) עצם הימצאותו של עובד במקום העבודה אינה הופכת את שעות הימצאותו שם לשעות עבודה, וכך גם אם העובד "חייב" היה להימצא במקום העבודה; ב) העובדה, ש"אגד" מקבלת תשלום משלטונות הביטחון עבור שעות הלינה של הנהג ועל כן היא מיקה תועלת כספית משעות לינה אלה, לא הוכחה ואינה רלבנטית; ג) נהגים מקבלים "פיצוי כספי" עבור שעות לינה, על-פי הוראות ההסכם הקיבוצי; ד) לא היה מקום ליתן "סעד הצהרתי", מאחר ומדובר בתביעה כספית גרידא. .8כנגד אלה טען הפרקליט של הנהגים, בעיקר, כי: א) "לגבי נהגים ברכב ציבורי קיימת בתקנות התעבורה הגדרה ספציפית של שעות עבודה ובה הנחיה מרחיבה מאד של הגדרת הזמן שנהג אוטובוס עומד לרשות העבודה, לרבות המתנה או הפסקה הכרוכה בפעולות אלה... במישרין או בעקיפין" (הכוונה לתקנה 168לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961); ב) "ההגדרה הרחבה שבחוק ובתקנות תואמת את המלצות ארגון העבודה הבינלאומי בקשר לשעות עבודה של נהגים (צ' בר-ניב, [10], העבודה במשפט העמים,ע' 147; - th session, report 64,. , i.l.o[11] ;( hours of work and rest periods in transport(2) and(1) vii ג) "מקום העבודה" של נהג האוטובוס בנסיעה צבאית הינו באוטובוס או בסביבתו הקרובה"; ד) "נהג האוטובוס ממתין לחיילים בכפיפות להוראות הקצין המפקד, לן עימם בשדה, באוטובוס או לידו... והוא מנותק מביתו, אינו אדון לעצמו, אינו עומד לרשות עצמו, מוגבל בפעולותיו ובחירותו כל הזמן, וחסר כל פרטיות אלמנטרית"; ה) "ההליך ההצהרתי הנדון הוא למעשה תובענה ייצוגית עקרונית הצופה כולה פני עתיד להבהרת תנאי עבודת הנהגים השכירים באגד בנסיעות צבאיות, באין הסכם קיבוצי הקובע את שעות עבודתם... אין הוא מפלט ולא תחליף ולא הקדמה להליך כספי נוסף שעניינו פסק-דין אכיף על סכום קצוב על נסיעות קודמות לתביעה". .9שני הצדדים סמכו על פסקי-הדין שלהלן, שנתן בית-דין זה: דב"ע לא/2-3, [1]; דב"ע לד/4-3, [2]; דב"ע לז/1-2, [3]; דב"ע לו/67-3, [4]; דב"ע לג/4-2, [5]. .Iiפסק-הדין .1השאלה המרכזית שעמדה להכרעה בבית-הדין האזורי, והיא גם השאלה שתקבע גורלו של ערעור זה, היא, כיצד יש לפרש את המושג "שעות עבודה", לעניין יישום חוק שעות עבודה ומנוחה. השאלה "שעות עבודה" מהן, עת מדובר כחוק שעות עבודה ומנוחה עלתה כבית-המשפט העליון עוד בטרם קמו בתי-הדין לעבודה. עד כמה שאפשר ללמוד מהאסמכתות שאליהן הופנתה תשומת הלב של בית-הדין האזורי, עלתה השאלה לראשונה בעניין נימץ, ע"א 392/69, [6], ולאחר מכן בפסק-הדין בעניין מחטאוי, ע"א 566/70, [7]. בפסק-הדין הראשון לא הופנתה תשומת הלב של בית-המשפט העליון לעובדה, שחוק שעות עבודה ומנוחה עצמו מגדיר את המושג "שעות עבודה". על כן פסק בית-המשפט העליון לפי מבחנים כלליים של המשפט האזרחי והמשפט המקובל והגיע לתוצאה שאליה הגיע. במקרה השני הלך בית-המשפט העליון, רוב השופטים, בעקבות פסק-הדין הראשון. רק אחד השופטים - השופט יצחק כהן, כתוארו אז - התייחס להגדרה שבחוק והגיע לתוצאה שאליה הגיע, אך נשאר בדעת מיעוט. בפני בית-דין זה עלתה השאלה לראשונה בפסק-הדין בעניין אברהם רון (דב"ע לג/4-2, [5]). באותו פסק-דין מתייחס בית-הדין במנומק להגדרת "שעות עבודה", מתייחס למקורות ממשפט העבודה הבינלאומי, בשים לב לעובדה שאמנת עבודה בינלאומית רלבנטית אושרה על-ידי ישראל. .2בכל המקרים שבאו בפני בית-הדין לאחר פסק-הדין בעניין רון, [5], לא חודש למעשה דבר עניין עצם המשמעות של המושג "שעות עבודה", לעניין יישום חוק שעות עבודה ומנוחה. למעשה, מלאכת הפירוש של המושג היתה קלה, אחרי שהמחוקק עצמו קבע את אבן הבוחן, היינו: היות השעות שבהן "עומד העובד לרשות העבודה". אגב, רצוי להדגיש שהמחוקק הישראלי, מטעמים שבשיטה אשר ביסודה תפיסה לגבי מהות יחסי עובד-מעביד, לא ראה לנכון לנקוט לשון "השעות שבהן עומד העובד לרשות המעביד", אלא "השעות שבהן עומד העובד לרשות העבודה". .3משזאת דרכו של בית-דין זה, ולמעשה לא חלקו הצדדים על כך, התשובה לשאלה, "שעות עבודה" - מהן, נעוצה בתשובה לשאלה, מהן השעות שבהן רואים את העובד כעומד לרשות העבודה. .4טען הפרקליט אשר ייצג את הנהגים, כי יש ליתן למושג "שעות עבודה" פירוש מרחיב, והפנה את תשומת הלב לספר "העבודה במשפט העמים", [10], ולשני דינים-וחשבונות של ארגון העבודה הבינלאומי, [11] (סעיף 8(ב) שבחלק iלעיל). אכן, נאמר באותו ספר, כי הדיבור "שעות עבודה" כולל גם "הפסקות וזמן הנסיעה לעבודה וכיוצא באלה פרקי זמן הקשורים בעבודה, אך אין מבצעים בהם עבודה ממש", והפניה לאמור שם מצויה גם בפסק-הדין בעניין רון, [5]. אשר לשני הדינים-וחשבונות של ארגון העבודה הבינלאומי, שאליהם הופנתה תשומת הלב של בית-דין זה, הרי אלה הם דינים-וחשבונות לקראת ניסוחה של אמנה בינלאומית. ואכן, נתקבלה בשנת 1979אמנת עבודה בינלאומית בדבר שעות עבודה ומנוחה בתעבורה בדרכים. ההגדרה שבאותה אמנה, סעיף 4שבה, צופה אפשרות לראות כשעות עבודה "שעוות נוכחות או כוננות בין בתוך הרכב ובין במקום העבודה, שבהן אין הנהג חופשי לשלוט בזמן כרצונו". למעשה, אין בהוראה שבאותה אמנה להרחיב מעבר למה שכבר נקבע בחוק שעות עבודה ומנוחה בשנת .1951 .5משההלכה ברורה - עומדת השאלה, כיצד יש לפרש את המלים "עומד לרשות העבודה". אף כאן יעזרו התקדימים של בית-דין זה. ראשית יש לציין, שהחוק אומר עומד לרשות העבודה: מכאן שהרבה תלוי בעבודה. לא הרי עת מדובר בשומר כהרי עת מדובר בפועל ייצור במפעל, פקיד במשרד, רופא או עורך-דין. ענייננו הוא אחד מאלה, שבהם התשובה על דרך השלילה תהיה הנכונה. התשובה הנכונה על השאלה, אם עומד העובד לרשות העבודה, היא לעיתים התשובה לשאלה, אם הוא עומד לרשות עצמו, דהיינו אם הוא חופשי לעשות לעצמו. .6בענייננו מצטמצמת השאלה לשעות לינה שמחוץ לביתו של העובד, במקום שהמעביד דורש או שמהות העבודה מכתיבה. .7כאן יש לייחס חשיבות למה שכבר נאמר למהות העבודה. לא הרי שומר, שדורשים ממנו כי יישאר באתר השמירה גם בשעות הלינה, כהרי עובד מדינה, שיוצא לעבודה בעיר מרוחקת, ובמקום לחזור יום-יום לעיר מגוריו, לן בעיר שבה הוא עבד ובה ימשיך לעבוד למחרת היום. מכאן, שבמקרים מהסוג השני יש לנטרל את גורם הלינה מחוץ לבית. האמור יחול על כל המקרים שבהם עובד העובד "מחוץ לבסיס". משמדובר בנהגים, המושג "מקום עבודה" מקבל משמעות מיוחדת (ראה דב"ע לא/22-0, [8]). .8כשבאים ליישם את האמור לענייננו, אין להתעלם מנתון עובדתי מרכזי: השאלה איננה, מה דין השעות העודפות, שבהן נמצא הנהג בכוננות בין נסיעה אחת לשניה או עת מטפל הוא באוטובוס. בעד שעות אלה מקבל הנהג גמול שעות נוספות, ולא על אלה המחלוקת. המחלוקת היא בדבר שבע שעות שביממה - שבע השעות הנותרות מעבר לשבע-עשרה שעות, דהיינו השעות שבהן נח הנהג. .9כאן מתעוררת השאלה, מהו הקשר בין ההוראה שבתקנה 168לתקנות התעבורה, תשכ"א-961, לבין הנורמות שנקבעו בחוק שעות עבודה ומנוחה. תקנה 168הנ"ל קובעת, בין השאר, כי "לא יתחיל (נהג) את יום עבודתו בנהיגה, אלא אחרי מנוחה שמחוץ לעבודה במשך שבע שעות רצופות לפחות". קשר ישיר בין התקנה האמורה ובין הנורמה שבחוק שעות עבודה ומנוחה - אין. קשר עקיף - יש. אין קשר ישיר, משום שחוק עבודה ומנוחה מטיל הגבלות על המעביד, הגבלות הבאות להגן על העובד, בעוד שתקנה 168לתקנות התעבורה מטילה איסור על נהג, כל נהג, בין שהוא שכיר ובין שהוא עושה לעצמו. .10אמרנו שקשר עקיף - יש. במה מתבטא הקשר העקיף? חיפוש תשובה לשאלה מחזיר אותנו לאמור בהגדרת "שעות עבודה", עת מדובר בעמידה לרשות העבודה. השאלה הקובעת היא, האם רשאית, במקרה זה, "אגד" או כל הפועל מטעמה, לתת הוראה לנהג "לעבוד", היינו לנהוג או לעשות כל פעולה הקשורה בנהיגה, בטרם חלפו שבע שעות של מנוחה, במקרה שלנו - לינה. התשובה היא - לא. אין מעביד רשאי ליתן הוראה לעובד שיבצע עבירה פלילית, והרי בנהיגה לפני שחלפו שבע שעות מנוחה עובר הנהג על תקנות התעבורה. בתקנה מדובר אמנם ב"מנוחה שמחוץ לעבודה", אך אין ליתן למלים "מחוץ לעבודה" משמעות אחרת מזאת העולה מההגדרה שבחוק שעות עבודה ומנוחה, היינו שעות שבהן, אם יידרש הנהג לפעולה מסוימת - זכותו לסרב ולענות שאינו מצוי בעבודה. מהאמור עד כאן משתמעת התוצאה, אך לא טוב שנסתפק באמור עד כאן. .11טוב להתייחס למה שנאמר בפסק-הדין שבערעור על מנת למנוע תקלה בעתיד. בפסק-הדין שבערעור מייחס בית-הדין חשיבות לעובדה, שאגד מפיקה תועלת כספית מכך שהנהג לן במחנה שבו חונה היחידה הצבאית שאליה הוא צמוד. שיקול כזה יכול לתפוס במשא-ומתן על תנאי השכר, כשם שהשיקול שהעבודה מחייבת את העובד ללון מחוץ לביתו יכול וישקול עת באים לקבוע את השכר או תוספת לשכר כמו "תוספת שדה" או "תוספת לינה מחוץ לבית". אין השיקול האמור יכול לקבוע, אם שעות הן שעות נוספות לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה. .12בפסק-הדין שבערעור נאמר, כי הפיתרון הנכון לבעיה כולה הוא בהסכם קיבוצי (סעיף 5שבחלק iלעיל). גם הפרקליט שטען לנהגים הלין על כך, שאין הסכם קיבוצי המסדיר את שאלת הלינה במחנות. הדגשת שני אלה היא הנותנת. לא בענייני שכר עסקינן, אלא בענייני הגבלה של שעות עבודה במסגרת משפט העבודה המגן - שעות עבודה ומנוחה. כבר פסקנו פעמים רבות (למשל: דב"ע לז/2-4, [9], בע' 469), שאין מטרתו של חוק שעות עבודה ומנוחה להגדיל שכרו של העובד. הגבלת שעות העבודה היא המטרה העיקרית. "גמול שעות נוספות" אינו אלא אמצעי להפיכת העבודה בשעות נוספות לבלתי-כדאית, ורק בעקיפין פיצוי על המאמץ הנוסף. בענייננו, עת מדובר בשבע מתוך עשרים וארבע שעות, שבע שעות שבהן תקנות התעבורה מחייבות מנוחה, מטרת החוק תושג לא על-ידי זיכוי בגמול גם בעד אותן שבע השעות, אלא בהדגשה שבאותן שבע שעות אסור לדרוש מן העובד לעבוד, באשר תהיה זאת דרישה לעבירה פלילית. משמדובר במנוחה של שבע שעות, על-פי תקנות התעבורה, טוב להפנות את תשומת הלב לכך, שגם חוק שעות עבודה ומנוחה מחייב מנוחה של שמונה שעות לפחות בין יום עבודה אחד למשנהו (סעיף 21לחוק), אך אותו חוק אינו הופך מנוחה קצרה יותר לעבירה פלילית שהאשם בה הוא העובד, להבדיל מהאמור בתקנות התעבורה. התוצאה היא שדין הערעור להתקבל כך, שנותרת רק ה"הצהרה" שבסעיף 11(א) של פסק-דינו של בית-הדין האזורי (סעיף 6(א) לחלק iלעיל).שעות נוספותאוטובוסנהג אוטובוס