תאונת דרכים 65 אחוז נכות במל"ל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא 65 אחוז נכות מתאונת דרכים במל''ל: 1. התובע, יליד 6.3.77, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 6.5.94 (להלן - התאונה), והנתבעים חייבים בפיצוייו. 2. פגיעותיו היו קשות והן כללו חבלות בראש ובפנים שהביאו לאובדן הכרה, שברים בלסתות ופגיעות בשיניים; שברים מרוסקים באגן ובמפרק הירך, קרע בטחול ופגיעה בריאה. נגרם שיתוק עצבי של כף הרגל הימנית, הוא נזקק לסדרות של ניתוחים וטיפולים בבית החולים "שיבא" בתל השומר. הטיפול הרפואי הצריך 93 ימי אישפוז. 3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. הוועדות הרפואיות של המוסד קבעו לתובע נכות זמנית של 100 אחוזים מיום התאונה ועד ליום 1.5.96. הנכות לצמיתות היא בשעור של 65 אחוזים, בגין פגימות אלה: 40 אחוזים לפי סעיף 48(1)ג למבחנים בגלל קשיון נוח של פרק הירך הימנית; 20 אחוזים לפי סעיף 35(1)(ד) למבחנים בגלל השיתוק בכף הרגל הימנית; 10 אחוזים לפי סעיף 14(1)(ב) בגלל ההפרעות במערכת העיכול; 10 אחוזים לפי סעיף 73(1)(א)II למבחנים, בגין השברים בלסתות, וכן 3.5 אחוזי נכות לפי סעיף 74(1)(ד) למבחנים בגלל הפגיעה ב - 7 שיניים. רופאי המל"ל הפעילו את תקנה 15 במחציתה, והעמידו את הנכות הכוללת על 94 אחוזים לצמיתות. 4. התובע נבדק, באשר למצבו הנפשי, על ידי ד"ר עמיקם טל, שנתן חוות דעת מיום 7.9.98. הוא מציין כי התובע היה בינוני בלימודים; בתקופת בית הספר חלה התדרדרות בלימודיו והוא הפסיק להתעניין בהם. הוא החל לעבוד כתקליטן וראה בכך את עתידו. הוא "מתאר את עצמו בגיל 17 בעל ביטחון עצמי, הופעה נאה ובעל יכולת להנחות אירועים. מתאר את אותה תקופה כעסק אינטנסיבי במקצועו כתקליטן. היה מאוד מעורה בחברה,...". התובע התלונן כי הוא סובל ממצב רוח ירוד, חש שהכל אבוד, אינו מוצא טעם בחייו, סובל ממצבי רוח, עצבנות, חוסר סבלנות וקושי בריכוז. זה כשנתיים הוא במעקב אצל רופא פסיכיאטר ומקבל תרופות. בבדיקה לא מצא הרופא דיכאון עמוק וגם לא הפרעות פסיכוטיות. ישנן הפרעות קוגניטיביות. ד"ר טל קבע כי לתובע נכות נפשית בשעור של 30 אחוז לפי סעיף 34ד' של המבחנים. נכות זאת, כך קבע ד"ר טל, היא זמנית לתקופה של שנתיים ממועד עריכת חוות הדעת 7.9.98 עד ליום 7.9.2000. אף שנקבעה בתחום הנפשי נכות זמנית בלבד, התרשמותי היא כי לתאונה ולתוצאותיה השפעה שלילית לצמיתות על התובע, גם בתחום זה. 5. התובע נבדק, באשר לצרכי שיקומו, על ידי פרופ' נחנזון, שנתן חוות דעת מיום 12.1.97. בחוות דעתו הוא מפרט כי התובע מתמצא במקום ובזמן ומדבר לענין; איננו לגמרי עצמאי בלבוש, הולך עם שני קביים ולמרחקים קצרים. משקל גופו בעת הבדיקה היה 97 ק"ג, בעוד שלפני התאונה שקל 75 ק"ג. רוב הזמן התובע שרוי באפס מעשה. ישנו קיצור של הגף התחתון הימני באורך של 4.5 ס"מ. עיקר המגבלות הן בגלל הרס מפרק הירך הימני שנמצא במצב של אנקילוזה וגורם לכאבים עזים. המגבלות אינן מאפשרות ישיבה נוחה על כסא ישיבה רגיל. סביב הירך ישנה אטרופיה של השרירים וכף הרגל היא בצניחה מלאה. פרופ' נחנזון ציין כי התנהגותו של התובע ומצבו הדכאוני (אפס מעשה) אינם מתאימים לפגיעה הפיזית. פגיעותיו של התובע, אומר פרופ' נחנזון, הותירו בעיות שיקומיות במישור הפיזי בעיקר באשר לגף התחתון וכן במישור הנפשי בגלל מצבו הדכאוני הנובע משלוש סיבות, והחשובה לעניננו היא הסיבה הנפשית. לפי דברי פרופ' נחנזון "יצחק אמנם לא הצליח לפני התאונה בלימודים, אך היתה לו הצלחה עצומה מבחינה מקצועית. מגיל צעיר רכש בכוחות עצמיים מקצוע שהוא מגדיר כ"תקליטן", אך למעשה למד לבדר את הקהל וכנראה הצליח מאוד והיה לו ביקוש גדול בשוק. למקצוע זה, הדורש פעילות פיזית, איננו יכול לחזור". מסקנתו של פרופ' נחנזון היתה כי התובע איננו משוקם, והשיקום איננו נראה באופק בגלל מורכבות המקרה. התובע זקוק לטיפול פיזיוטרפי אינטנסיבי שיינתן על ידי פזיוטרפיסט מקצועי וכן רצויה פעילות אקטיבית להפעלת כל הגוף. נדרש שיקום מקצועי "שאפשרויותיו מוגבלים בגלל הנזק הפיזי והשכלתו הנמוכה של יצחק". כמו כן נדרש שיקום נפשי. כל זה למשך כשנתיים וחשוב כי הטיפולים יינתנו במרכז שיקומי שיבטיח את הטיפול המתואם בשלושת התחומים בו זמנית. בעדותו (עמ' 38 עד 42 לפרוטוקול) הסביר פרופ' נחנזון כי התובע "פגוע רציני", והדבר "מתבטא בכאבים מאוד מאוד קשים... כל נגיעה או פגיעה הוא מרגיש כאבים". לגבי נסיעה ברכב ציבורי, קבע הרופא כי "תנודות של האוטובוס זה גורם לו לכאבים לכן אינני חושב כי יוכל לנסוע באוטובוס, בתדירות. הייתי ממליץ שיסע ברכב פרטי". פרופ' נחנזון התייחס בעדותו להיקף העזרה לה זקוק התובע ובאשר לשיקומו של התובע בעבודה, הוא ציין כי הוא ראה "בכך בעיה הכי הכי קשה". הוא ציין כי התובע "יכול אמנם למצוא עבודה אבל לא הרבה יותר מעבודה מוגנת". לאור מצבו הנפשי "הוא לא יעשה את זה בעבודה מוגנת כי הוא לא יוכל להשלים עם זה". בעבר מצא התובע "את הנישה של התקליטן, כך יש סיכוי שימצא לעצמו איזה שהוא עיסוק כעצמאי שיעסיק את עצמו אם כי לא יוכל להרוויח הרבה". פרופ' נחנזון הסביר כי אין הוא מאמין שבעל בית כלשהו יעסיק את התובע, ושיקומו של התובע יהיה בכך שיעסיק את עצמו. לשאלה, האם התובע יוכל נהל עסק של תקליטנות ענה פרופ' נחנזון "כי לניהול צריך כל מיני תכונות שאני מסופק אם יש לתובע... הוא יוכל לנסות אני מסופק אם יצליח". 6. מסקנתי היא, לאור העדויות, שמדובר בנפגע צעיר בגילו, אשר נפגע קשה בתאונה נשוא התביעה. עקב פגיעתו הוא מתהלך בעזרת קביים קנדיים, מתקשה לשבת זמן ארוך על כסא, סובל רוב הזמן מכאבים קשים, כושר התמודדותו עם פגיעותיו ועם צרכי שיקומו, נמוך. אין הוא יכול לחזור לעבודת התקליטנות, ואין הוא מסוגל לנהל עסק של תקליטנות. הוא איבד את מירב כושר עבודתו והשתכרותו. 7. התובע נפגע בהיותו כבן 17. בבית הספר לא למד באופן סדיר יותר מאשר 7 כיתות, והישגיו בלימודים לא היו טובים. גילה כשרון בתקליטנות, ונראה כי יכול היה להצליח בעתיד בתחום זה. שמעתי בקשר לכך את עדויותיהם של תומר ורד וגד ביטון. העד ג'וני בג'ים, שהיה ראש צוות בחב' "מיקס" בה עבד גם התובע, הסביר שהתובע היה מוכשר בעבודתו והיה לו סיכוי טוב מאוד להתקדם ולהתפתח בשלבים מתקדמים במקצועו. דברים אלה אושרו גם על ידי העד מרדכי אלוני. העד אורן קוטלש תיאר כי מאז גיל 12-13 הוא הופיע יחד עם התובע במסיבות של ילדים ולתובע כבר היו כלי נגינה ומערכות הגברה, תאורה וציוד נוסף. בתקופה הסמוכה לתאונה, היה התובע בתחילת עיסוקו כשכיר בחב' "מיקס", הוא השתכר סכומים נמוכים למדי, כדי - 1,500 ש"ח לחודש, בלבד. גם השתכרותו של מר קוטלש היא נמוכה. הוא עובד בדיסקוטק ידוע ומפורסם והעיד כי "המשכורת בדיסקוטקים אחרים משתנה כל פעם בהתאם לתקליטן, אצלנו מרויחים לפי משכורת חודשית... בין 4,000 - 6,000 ש"ח לחודש". (עמ' 36 לפרוטוקול). באשר לגיל הפרישה מהעיסוק בתקליטנות הוא הסביר "אני משיב שאין לזה גיל. זה ענף ללא גיל. זה תלוי בכל אחד. אפשר למצוא גם אנשים מבוגרים שמתעסקים עם זה". למרות זאת, אני מסופק אם אפשר להתמיד בעיסוק זה, גם בגיל מבוגר. הכלל הוא כי יש להעריך את כושר ההשתכרות בעתיד של קטין אשר טרם החל לממש את יכולתו בשוק העבודה, על פי השכר הממוצע במשק. העדויות שהובאו אינן מספיקות בעיני כדי להוכיח כי בעתיד, לאחר השרות הצבאי, היה התובע משתכר השתכרות גבוהה יותר מהשכר הממוצע באופן משמעותי. אעריך, על כן, את היקף השתכרותו לעתיד של התובע, על בסיס השתכרות העולה כדי קצת מעל השכר הממוצע במשק, ואלך על פי השתכרות זו לכל אורך חיי עבודתו, אף כי ברור שבחלק מן התקופה בעבר היה התובע משתכר, אלמלא התאונה, סכומים פחותים בהרבה. באשר להפסד השתכרות בעבר - מיום התאונה ועד לגיוס הצפוי לצה"ל, ישנה תקופה של 10 חודשים. אקח בחשבון השתכרות של 6,600 ש"ח לחודש ברוטו; אנכה מס הכנסה בסכום של 1,034 ש"ח; ההפסד החודשי הוא בסך של 5,566 ש"ח נטו לחודש. מתקבל הפסד כולל של 55,660 ש"ח. בתקופת השירות הצבאי, משך 3 שנים, לא היה התובע עובד ומשתכר. על הנתבעת לפצות את התובע בכיסוי צרכי מחייתו בתקופה זאת, שאלמלא התאונה היה מקבל אותם מאת הצבא. לפי 1,500 ש"ח לחודש, משך 3 שנים, מתקבל סכום של 54,000 ש"ח. בתקופה שלאחר השחרור מן הצבא - עד היום חלפו 21 חודשים. אני מעריך את ההפסד לפי 5,566 ש"ח לחודש. מתקבל סכום של 116,888 ש"ח. לעתיד - עד גיל 65 שנה, משך 42 שנים ו4- חודשים, אבסס את החישוב על הכנסה של 6,600 ש"ח לחודש ברוטו. יש לנכות מס הכנסה בסכום של 1,034 ש"ח. ההפסד החודשי עולה לסך של 5,566 ש"ח. המקדם הוא 287.49 מתקבל הפסד של 1,600,169 ש"ח. יש לעשות הפחתה מתאימה בגלל האפשרות, שהתובע ישקם עצמו באופן חלקי מאוד בעבודה כלשהיא. אעמיד את הסכום של 1,400,000 ש"ח. 8. באשר לנזק הבלתי ממוני - הסכום המקסימלי כיום עומד על סך של 132,255 ש"ח. בעבור הנכות של 65 אחוזים מגיע פיצוי בסך של 85,966 ש"ח. עבור 93 ימי האישפוז מגיע פיצוי בסכום של 24,994 ש"ח. בסה"כ מגיע בראש נזק זה, פיצוי בסכום של 110,960 ש"ח בצירוף ריבית מאז התאונה. 9. בגין נכותו ומצבו, זקוק התובע לעזרת צד שלישי. הוא סובל מכאבים קשים, והדברים תוארו בעדותו של פרופ' נחנזון. בעדותו הוא נשאל אם התובע זקוק לעזרה של כ5- שעות ביום, והשיב: "הייתי אומר כי הוא צריך לגור אצל מישהו אמא או קרוב משפחה, ואז שעתיים של עזרה יספיקו. אם יגור לבד - הוא יצטרך עזרה בהיקף גדול יותר כיוון שהוא יצטרך לבקש כל מיני סידורים ודברים שלא יוכל לעשותם לבד. אפילו דברים קטנים מאוד, להלביש לו מכנסיים יהיה לו קושי, ויזדקק לעזרה. אם הוא חי אצל מישהו שהוא יכול לעזור לו לדקה כשהוא צריך את זה, זה הרבה יותר קל. הייתי מעריך כי עליו לקבל עזרה בין 4 ל5- שעות. חשוב מאוד שתהיה לידו אשה קרובה שתעזור... האשה צריכה לעזור לו במה שהוא צריך ולא יותר מזה. זה לא מתמטיקה שאפשר לומר כמה שעות בדיוק, אך הוא זקוק לעזרה. גם אם יהיה נשוי והכל יהיה בסדר ראוי לתת לו עזרה של שעתיים". (עמ' 38 - 39 לפרוטוקול). לאור האמור, נראה לי שהיקף של 4-5 שעות עזרה ביום, הוא מעבר לנדרש. די ב2- שעות ליום. העלות היא כ60- ש"ח ליום. 1,800 ש"ח לחודש. את העזרה שבעבר, אעריך לפי הסכום הנ"ל. מאז התאונה 6.5.94 ועד היום חלפו 67 חודשים. הסכום הוא 120,600 ש"ח. לגבי העתיד - לפני התובע עוד 55 שנות חיים. המקדם הוא 323. מתקבל הפסד של 581,400 ש"ח. באשר לניידות - התובע מתהלך בעזרת קביים. הרגל הימנית קוצרה ב - 4.5 ס"מ. מפרק הירך הרוס, ולפי עדותו של פרופ' נחנזון התובע לא יוכל לנסוע, באופן תדיר, באוטובוס. מומלץ כי יסע ברכב פרטי. ברשותו מכונית "הונדה סיויק", ולי נראה שמכונית זו יכולה להתאים לצרכיו. נראה מתאים להעריך את הפיצוי בגין ההיזקקות המוגברת לניידות ברכב פרטי, בסכום של 1,250 ש"ח לחודש. עבור העבר יעמוד הפיצוי על 84,000 ש"ח. בעבור העתיד יעמוד הפיצוי על 490,000 ש"ח. 10. נחוצה התאמת דיור לתובע, על מנת שיוכל להיעזר בכסא גלגלים בתוך הדירה. מתאים להעריך את הפיצויים בראש נזק זה בסכום של 150,000 ש"ח, וזה בנוסף לכל עזרה בנדון זה שיוכל אולי התובע לקבל מאת המל"ל. 11. התובע נכה עבודה מוכר על ידי המל"ל. הוא זכאי לכך שכל הוצאותיו הרפואיות, לטיפולים, לתרופות, לאביזרים ולאישפוזים, תכוסינה על ידי המל"ל וקופ"ח. ככל הנראה, חלק מסויים מכל אלה לא יכוסה, בעיקר מה שנוגע לטיפול פיזיוטרפי בבריכה כפי שהומלץ על ידי פרופ' נחנזון, וכן טיפול נפשי מקיף. אעריך את הפיצוי בעבור אלה, מעבר לסל הבריאות, בסכום של 40,000 ש"ח. 12 לאור כל האמור, אני מעריך את הנזקים בסכומים אלה: ש"ח 110,960 א. נזק בלתי ממוני - ש"ח 55,600 ב. הפסד חלקי בעבר לפני הצבא - ש"ח 54,000 ג. הפסד בתקופת הצבא - ש"ח 116,888 ד. הפסד בעבר אחרי הצבא - ש"ח 1,400,000 ה. הפסד השתכרות בעתיד - ש"ח 120,600 ו. עזרה בעבר - ש"ח 581,400 ז. עזרה בעתיד - ש"ח 84,000 ח. ניידות בעבר - ש"ח 490,000 ט. ניידות בעתיד - ש"ח 150,000 י. התאמת דיור - ש"ח 40,000 יא. הוצאות רפואיות - ש"ח 3,203,448 סה"כ 13. מן המגיע לתובע כמפורט לעיל, יש לנכות את הניכויים הדרושים: בגין תגמולי נכות עבודה, סך של 1,483,755 ש"ח ליום 31.5.99; בגין קצבה מיוחדת וקצבת נידות סך של 597,347 ש"ח למועד הנ"ל, וכן את התשלומים התכופים שהתובע קיבל עד כה, בגין התאונה. השיערוך לצורך הניכוי ישא הפרשי הצמדה וריבית, כדרוש. 14. יש להוסיף ריבית על הנזק הבלתי ממוני מיום התאונה ועד לתשלום. כמו כן ריבית ממחצית כל תקופה לגבי הנזקים שבעבר. הנתבעת תשלם לתובע את הסכום המגיע על פי החישוב המפורט לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. כמו כן את הוצאות המשפט שנגרמו לו וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ כדרוש. החיוב הוא להיום. נכותתאונת דרכיםאחוזי נכות