קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה של מסגר: .1נושא פסק דין זה הוא תביעת התובע לפיצוי נזקי גוף עקב תאונת עבודה מיום 22.9.93(להלן: התאונה), בעת שהועסק בביצוע עבודת מסגרות בשירות הנתבעת 1עפ"י הפניית הנתבעת 2(להלן: הנתבעות). .2בהחלטתי מיום 21.2.96ניתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה ישאו הנתבעות הדדית בחבות לפיצוי התובע בשיעור של % 82.5והתובע מודה באשם תורם של %.17.5 המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לגובה הנזק. .3אין מחלוקת בין הצדדים כי:נ- התובע יליד 19.7.1951, נשוי ואב לשלושה ילדים, מסגר במקצועו. הוא נפגע בתאונת עבודה ב- 22.9.93בידו השמאלית ע"י מסור דיסק שנשמט מידו, עקב התמוטטות מעטפת ביטון של צינור מים שעסק בניסורה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), אשר קבע לתובע את הנכויות הבאות (נספח ו' לתצהיר התובע): א) נכות זמנית של % 100מיום התאונה ועד 6/94( 9חודשים). ב) נכות זמנית של % 50לתקופה שמ- 7/94עד 9/94( 3חודשים). ג) נכות צמיתה מ- 10/94ואילך בשיעור % 20בתוספת % 10בגין הפעלת תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1956(להלן: התקנות), ובסה"כ נכות צמיתה של %.30 .4השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הן: א. מהי נכותו הרפואית של התובע. ב. מהו גובה הנכות התפקודית של התובע. ג. מהו הפסד השתכרותו ו/או אובדן כושר השתכרותו - כולל זכויות פנסיה של התובע בעבר ובעתיד. ד. מהו היקף הפיצוי בגין הפסד זכויות פנסיה - אם בכלל התובע זכאי להן. ה. מהו היקף היזקקותו של התובע עקב התאונה לעזרת הזולת בעבר ובעתיד, עקב התאונה. ו. מה היקף ההוצאות הרפואיות של התובע בעבר ובעתיד, והאם הן ברות ניכוי. ז. מהו היקף הוצאות התובע בנושא ניידות. ח. מהו היקף הנזק הלא ממוני. הצדדים אינם חלוקים בקשר לחובת ניכוי כל תשלומי קיצבאות מל"ל בעבר ובעתיד, כולל דמי שיקום, מסכום הפיצויים הכולל והנתבעות מסכימות כי בכל מקרה גם אם תשלומי המל"ל עולים על הפיצוי, זכאי התובע מהנתבעת 1ל- % 25מהפיצוי (לאחר ניכוי אשם תורם), לפי הוראות סע' 330לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשכ"ח-.1968 .5על יסוד הראיות שהובאו בפני, לאור הערכתן כר"מ, הוכחו עובדות נוספות לסע' 3כדלהלן: א. נכות רפואית: כללי: עקב התאונה, התובע הועבר לבית החולים קפלן, שם אושפז 5ימים עד ה .26.9.93אובחנו אצלו קרע של העצב האולנרי השמאלי ושל הגידים, חיתוך השריר המכופף האולנרי וחתך העורק האולנרי. התובע עבר ניתוח להטרייה של הפצע, קשירה של העורק ותפירת גיד השריר והעצב האולנריים. לאחר הניתוח, היה התובע בקיבוע גבס למשך חודש וסדים דינמיים למשך כחודשיים. טופל בפיזיוטרפיה ובמרפאת כאבים, תחילה בבי"ח קפלן ובהמשך בבי"ח וולפסון (נספחים ב', ג'1, ג'2, ד' 1ו- ד' 5לתצהיר התובע). התובע הופנה למרפאת בריאות הנפש ב- 4/94, אך הוא לא נזקק לשרותיה, מחמת אופיה הציבורי ופנה לפסיכולוג פרטי (נספח ח' 1- ח' 2לתצהיר התובע), ונזקק ל- 5טיפולים. (א) נכות אורטופדית: (1) העובדות: התובע סבל מנכות זמנית מלאה בשיעור % 100מיום התאונה 30.6.94ובשיעור % 50מ- 1.7.94עד 30.9.94והחל מ- 1.10.94נותרה לו נכות צמיתה בשיעור %.20 (2) הערכת הראיות: א. הוגשו לביהמ"ש 3חוות דעת בתחום זה, כאשר החתומים עליהן לא נחקרו בחקירה נגדית: פרופ' נרובאי מטעם התובע, ד"ר ש' וייס מטעם הנתבעות וד"ר מיכאל לבני מטעם ביהמ"ש שמונה שלא בהסכמת הצדדים, בהתאם להחלטה מיום .21.2.96 (א) פרופ' נרובאי קבע כי התובע סובל משיתוק מלא של העצב האולינרי וקבע כי לתובע נותרה דרגת נכות בשיעור של % 40לפי סע' ב' 31(5)(ב) לטבלת דרגות הנכות בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשל"ז- 1956(להלן: הטבלה)) , בתוספת % 20ע"י הפעלה מלאה של תקנה 15לתקנות הנ"ל, ובסה"כ %.60 (ב) ד"ר ש' וייס קבע כי דרגת שיתוק העצב האולנרי אינה מוחלטת, כלשונו: "נשאר היום עם פגיעה ניכרת נמוכה... של העצב האולנרי", שכן "א) החלק העליון של העצב לא נפגע. ב) גם בחלק הנמוך של העצב אין שיתוק מלא...", והעניק לו נכות צמיתה של % 20לפי סע' 31(5)(א)(4) לתקנות. (ג) ד"ר מ' לבני מצטרף לחוות דעתו של ד"ר ש' וייס, לפיה התובע אינו סובל משיתוק מלא של העצב, וכי "מדובר בשיתוק חלקי בצורה קשה של העצב". מבחינה תפקודית קבע מומחה זה כי התובע אינו יכול לבצע יישור אקטיבי של האצבעות 4ו- 5במנח של clawוכי אינו יכול לבצע אחיזה בין אצבע 4ו- 5לבין האגודל. יחד עם זאת, קיים חוסר תחושה באצבע 5וירידה בתחושה באצבע .4הערכתו של ד"ר לבני הינה כי יש לקבוע דרגת נכות צמיתה בשיעור %20, אך הואיל והתובע אינו יכול לעסוק בעבודה הדורשת הפעלה בכח של כף היד, מציע לקבוע לו נכות תפקודית של %.30 ב. גם ד"ר ש' וייס וגם ד"ר מ' לבני קבעו חד משמעית כי טעה פרופ' נרובאי באיבחונו כי העצב האולנרי משותק באופן מלא. שני המומחים הנ"ל הסכימו כי נכותו של התובע מתאימה לשיעור של % 20לפי סע' 31(5) לתקנות. קביעה זו תואמת את קביעות המל"ל. התוספת בגין הפעלת תקנה 15שניתנה לתובע, הן על ידי המל"ל והן ע"י ד"ר לבני ופרופ' נרובאי (בשיעור %20), מקומה בשאלת קביעת שיעור הנכות התפקודית שתידון בסע' .4ב'(2) להלן. יוצא איפוא, כי לתובע מגיעה נכות אורטופדית רפואית צמיתה בשיעור %.20 (2) נכות נפשית: (1) העובדות: עקב התאונה, נפגע התובע גם פגיעה נפשית בתר חבלתית, שביטויה העיקרי הוא תחושת דכאון עקב מוגבלותו הפיזית. לתובע נותרה עקב פגיעה זו נכות צמיתה בשיעור %.7.5 (2) הערכת הראיות: הוגשו שתי חוות דעת מטעם הצדדים, של: א. ד"ר מ' זוהר, פסיכיאטר מטעם התובע, אשר קבע כי התאונה הביאה לפגיעה מתמשכת במצבו הנפשי שהסיכוי לשיפור קלוש מאוד המתאימה לנכות נפשית צמיתה של %.15 ב. ד"ר י' בר-אל מטעם הנתבעות, אשר קבע שמצב התובע מתאים לנכות נפשית של % 10לפי סע' 34ב' לטבלה, כאשר רק % 5מתוכם יש לזקוף כתוצאה מהתאונה (לפי סע' 34א'-ב' לטבלה) וה- % 5הנותרים מקורם בבעיות שבעבר. ג. אין אפשרות להכריע בדבר גובה הנכות הנפשית של התובע כיום, אם היא בגובה % 15כדעת ד"ר מ' זוהר, או % 10כדעת ד"ר י' בר-אל ולכן אני מעמיד נכות זו על הממוצע בין 2ההערכות. ברם, בהתחשב בעובדת שחרורו של התובע מצה"ל בפרופיל 21מטעמים נפשיים, זמן קצר לפני התאונה ובתלונות מעבידו ע"ה 1, מקובלת עלי הערכתו של ד"ר י' בראל כי יש לזקוף חלק מנכותו על חשבון מצבו הנפשי של התובע לפני התאונה. מחקירתו הנגדית של ד"ר זוהר (עמ' 35- 34לפרוטוקול, עולה כי לא עמדו בפניו מספר מסמכים בעת עריכת חוות דעתו, וגם תכנם לא נמסר לו ע"י התובע בעת הבדיקה. המדובר בתיקו הצבאי ותיק קופ"ח של התובע, כאשר מתיקו הצבאי עולה כי התובע שוחרר מצה"ל על יסוד אבחנה שנערכה ב- 14.2.93, לפיה הוא סובל מ- anxiety disorders" כולל: generalized anxietyאו panic attacksאו phobic anxietyאם ביטויי מצוקה וקשיי תיפקוד חמורים" (ראה אישור מצה"ל (נ/2)). אמנם ד"ר י' בראל מודה כי העובדה שהתובע תיפקד ועבד בעבודות קבועות לפני התאונה מצביעה על כך שהצליח להתמודד בבעיות שיוחסו לו לפני התאונה, אך איבחונו ע"י רשויות הצבא כאמור לעיל מלמד לכאורה כי לתובע היתה הפרעה נפשית שאינה מוגבלת לתפקודו כחייל - ומשפיעה על חייו האזרחיים, במיוחד בתחום העבודה, שגם בהם דרושה משמעת (ור' בהקשר זה מעבידו ע"ה 1בעמ' 64"אני יודע שיוסי לא הסכים כמעט לכל דבר שהיה במפעל. לא הסכים לעבודה שנתנו לו במפעל"). לפיכך, ראוי כי נכותו הפסיכיאטרית עקב התאונה תיקבע ל- %.7.5 לאור כל האמור, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה %.26 ב. נכות תפקודית: (1) עובדות: מקובל הוא כי לרוב הנכות הרפואית משקפת הנכות התפקודית, אך במקרה דנן, לאור העובדה כי הפגיעה היתה בידו של התובע אשר במקצועו הינו מסגר, עובד כפיים, יש להניח כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית. כיום כף היד מוגבלת, חלקה משותק וחלקה נותר חלש. התובע מתקשה להרים חפצים כבדים ביד הפגועה ואינו מסוגל לבצע בה פעולות הדורשות פעולות עדינות. יחד עם זאת, הוא משתמש בה כיד עזר. לאחר תקופת הבראה, ניסה התובע ללא הצלחה להשתלב בעבודות שהוצעו לו כמפורט בסע' 19- 18לתצהירו על נספחיו. לבקשתו, המל"ל הפנה אותו ב- 8/95ליחידת השיקום המקצועי שליד בית לוינשטיין, שם הוא בחר להשתתף בקורס . C.n.cלעיבוד שבבי, אשר נמשך כשנה. התובע התקבל במפעלו של ע"ת 8לנסיון כמפעיל c.n.cאך העסקתו הופסקה כעבור שבוע (עמ' 106, שם). ברם, חרף הצהרות התובע בתצהירו ובעדותו בקשר לאי יכולתו לשוב לעבודה ולסבלו הנפשי, ברי לי כי התובע מגזים בתאור מגבלותיו וסבלותיו. גם מדו"ח סיכום איבחון של המרכז להכשרה ושיקום מקצועי, על פני הדו"ח שהוגש כראיה נוספת בהתאם להחלטתי מיום 30.6.97(ושסימונו יהיה נ/6), עולה כי לתובע "פוטנציאל אינטלקטואלי לא ממומש", וכי במבחנים עולה תמונה של אדם בעל כישורים טכניים מרחביים וחשבוניים טובים וגבוהים מן הממוצע", אך לנוכח מגבלותיו הפיזיות "דימויו העצמי נפגע". לפיכך, ולאור הערכתם של ד"ר מ' לבני ושל פרופ' נרובאי, הנכות התיפקודית של התובע עולה על נכותו הרפואית, ובהתחשב בנכות הנפשית המזערית שנותרה לתובע עקב התאונה, מעמיד אני את נכותו התפקודית של התובע על %.35 (2) הערכת הראיות: אין ספק כדעת ד"ר מ' לבני כי התובע אינו יכול לעסוק בעבודה הדורשת הפעלה בכח של כף היד, וכי "לתובע קיים קושי מסויים באחיזת הגה ולכן "הגה כח" יקל עליו". יחד עם זאת, התובע מסוגל לעבוד בכל עבודה אחרת, כגון: מחסנאות, נהיגה, שמירה, שכן ידו הדומיננטית היא יד ימין. בהקשר זה איני מאמין כי התובע ניסה באופן רציני למצוא עבודה המתאימה לו ואין להסיק מנסיונותיו הקצרצרים להשגת עבודה המתוארות בסע' 19לתצהירו, כי לא נמצאת בשוק העבודה עבודה מתאימה עבורו. איני גם מאמין כי התובע השתדל כראוי בביצוע "עיבוד השבבים" שלו הוכשר במשך שנה! לאור כל האמור, נכותו הרפואית של התובע, גילו והיותו עובד כפיים טרם קרות התאונה, ובכך שעדיין לא חזר למעגל העבודה - דוחה אני את טענת התובע כי נותרה לו נכות תפקודית של %80, וכאמור, קובע את נכותו התפקודית ל- %.35 ג. הפסד השתכרות בעבר ובעתיד: (1) העובדות: (א) השכלת התובע, תיכונית מקצועית, הוא סיים 12שנות לימוד בתיכון אורט עם תעודת גמר, ללא בגרות, שירת שירות צבאי סדיר במפא"ט, עבד כמחסנאי בסדנאות צה"ליות וכן שירת שנתיים בצבא קבע, עד 1983עסק כמחסנאי חלקי חילוף ומסגרות כשכיר. לאחר מכן, עבר לעבוד כנהג מונית למשך 7שנים עד 1990(ר' עמ' 73לפרוטוקול). לאחר מכן עבד 4שנים בחברת אדרל, כמסגר והתחיל לעבוד בשירות הנתבעת 2במהלך שנת 1993וכעבור 3חודשים קרתה התאונה. מאז התאונה ועד היום לא שב התובע למסלול עבודה, אך הוא גם לא עשה מאמצים ראויים לשוב למסלול עבודה כלשהי. אמנם במסגרת תהליך שיקומי ע"י המל"ל הוא שובץ בקורס לעיבוד שבבים . C.n.cאך עבודתו הנסיונית כמעבד שבבים הופסקה כאמור לעיל, לאחר מספר ימים מחמת אי התאמה. מעבר ל"נסיון" זה, הוא לא עשה כל מאמץ רציני לעסוק בעבודה אחרת. (ב) על פי התעודה שהוגשה למס הכנסה ע"י חב' אדרל לשנת 1991(נספח א' 1לתצהיר התובע), הסתכם שכרו של התובע עבור 7חודשי העבודה, מ 1/93עד 7/93ב- 259, 22ש"ח ברוטו, כלומר, 180, 3ש"ח ברוטו בממוצע לחודש. (ג) על פי תעודה דומה (שם, נספח א' 1) שהוגשה למס הכנסה ע"י הנתבעת 2, שבמהלך העסקתו על ידה אירעה התאונה, עולה כי שכר התובע עבור 3חודשים (9/93-7) הסתכם ב- 196, 7ש"ח ברוטו. ברם, חודש אוגוסט משקף שכרו האמיתי של התובע, שכן עבד בחלופה רק 3ימים ביולי והתאונה קרתה ב- 22לחודש ספטמבר, ובכן בחודש 8/93השתכר 556, 3ש"ח ברוטו. (ד) על סמך סע' (ב) ו- (ג) לעיל, השכר הרבע שנתי של התובע שקדם לתאונה הינו: 180, 3+ 180, 3+ 556,3 = 916, 9ש"ח ובממוצע 305, 3ש"ח לחודש השווה ל- 883, 4ש"ח בשיערוך להיום. (ה) השכר הממוצע במשק ב- 9/93עמד על 522, 3ש"ח - כך שניתן לומר שהתובע השתכר אז כ- % 94מהשכר הממוצע במשק. (ו) התובע קיבל דמי שיקום מהמל"ל במשך שנה בסך חודשי של 800, 3ש"ח (סע' 25לתצהיר התובע) ובסה"כ 600, 45ש"ח שהם 652, 53ש"ח לאחר שיערוך (ר' סיכומי התובע). (2) ההפסד לעבר: מאמץ אני את הצעת ב"כ הנתבעות לראות בתקופה שמאז התאונה ועד היום כתקופת שיקום והתאקלמות ולחשב הפיצויים לפי נכות של % 100מיום התאונה ועד 6/94(כקביעת המל"ל) ו- % 50מ- 7/94ועד היום, כך שהפסד השתכרות התובע לעבר על בסיס ממוצע השכר הרבע שנתי משוערך להיום הינו: 883, 4ש"ח 9 x= 947,.43 883, 4ש"ח % 50x63 x= 894,.87 סה"כ: 841,.131 סכום זה כשהוא נושא ריבית מאמצע התקופה הינו: 885, 141ש"ח. (3) ההפסד לעתיד: כאמור, שכרו של התובע ערב התאונה עמד על 305, 3ש"ח, כ- % 94של השכר הממוצע במשק, בהנחה שהיה זוכה בהעלאת שכר, כפי שניתן להניח, היה מגיע לשכר הממוצע במשק המסתכם ב- 220, 5ש"ח ועל פיו יחושב ההפסד בעתיד. לאור האמור בסע' ב'.2, אין להעמיד את משכורתו החודשית לעתיד על סך 500, 1ש"ח, שהוא מחצית השכר החודשי שהתובע יכול להשתכר כמפעיל - . C.n.cבשל קשייו למצוא עבודה וסיכוייו הרבים להיות מפוטר (סע' ה'2(ג) לסיכומיו). כאמור, נכותו התפקודית של התובע היא %35, לפיכך סביר להניח שהתובע יוכל למצוא עבודה שבה ישתכר כ- 400, 3ש"ח. התובע הוכיח את יכולתו ללמוד ולהצליח בקורס שיקומי (ר' נ/6) ואף בהנחה - שאינה מקובלת עלי - כי לא התאים לעבודה כמפעיל . C.n.cבשל מגבלותיו, אין בכך כדי לבטל את המשך הכשרתו כמכוון . C.n.cשהוא מקצוע המתאים למגבלותו, עם שכר גבוה יותר (ר' עמ' 109לפרוטוקול). אשר על כן, הפסדו לעתיד בהסתמך על הנכות התפקודית עומד על: 220, 5%53 x= 827, 1ש"ח לחודש. ועד הגיעו לגיל 65יסתכם הפסד שכרו ב:- 827,1 9826.371 x= 220, 317ש"ח. על סכום זה ראוי להוסיף 000, 17ש"ח שהוא פיצוי נוסף חלף קשיי התובע להשיג עבודה מתאימה תוך השנתיים הקרובות. ד. הפסד הפרשות מעביד לקרן פנסיה: (1) כללי: מעיון בתלושי שכר שהוגשו ע"י התובע כנספח לתצהירו ביחס לתקופת עבודתו בחב' אדרל עולה כי הופרשו לזכותו תשלומים לקרן פנסיה - "מבטחים". גם בשרות הנתבעת 2, אמור היה התובע לזכות בהפרשת % 6ממשכורתו על חשבון המעביד בגין הפנסיה, ובלבד שיתמלא התנאי המקדמי של עבודה במשך שנה בשירותה של הנתבעת (ר' עדות ע"ת 6, מנכ"ל הנתבעת 2בעמ' - 95 94לפרוטוקול). (2) המומחים: הוגשה חוות דעת של מר ד' שפרינצק ע"ת 7, מטעם התובע שהתבררה כבלתי מדוייקת במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 102- 97לפרוטוקול). ואכן, בתשובותיו לשאלות הבהרה של ב"כ הנתבעת 1, הגיש מומחה זה - שאינו אקטואר - 2חישובים חדשים ומתוקנים להפסד הפנסיה לפי הנחות שונות כאשר הראשון מסתכם ב- 978, 145ש"ח והשני 516, 92ש"ח (נספח ז' לסיכומי התובע), לעומת 024, 437ש"ח בחוות דעת המקורית (ת/2). לאור האמור לעיל, מעדיף אני לאמץ את חוות דעתו של האקטואר שי ספיר מטעם הנתבעות שלא נדרש להיחקר בחקירה נגדית אלא לענות לשאלות הבהרה מטעם התובע, שלא הוגשו לביהמ"ש! לפי חווה"ד של שי ספיר, ההפסד המהוון מחושב לפי מכפלה של 25.43לכל 1ש"ח בשכר הקובע. (3) בהתחשב בכך כי לא כל רכיבי השכר משמשים בסיס לחישוב הפנסיה וכי קיים ספק אם התובע היה מתמיד בעבודתו וזוכה בהפרשה לפנסיה עד גיל 65, מעמיד אני את השכר הקובע להפרשה לקרן פנסיה ל- % 80מהשכר הממוצע במשק, דהיינו: 220, 5%08 x= 176, 4ש"ח. ההפסד אם כן הינו 176 25.43,4 x= 196, 106ש"ח, ובניכוי היחסי של כספי הצבירה (176, 18ש"ח) = 020, 88ש"ח, נכון ליום .1.1.97 ה. עזרת הזולת בעבר ובעתיד: (1) כללי: לא הוגשו שום מסמכים לאמת או להוכיח את גובה הפיצויים בגין ההוצאות הנדרשות בראש נזק זה, מלבד תצהירי התובע ואשתו שנחקרו עליהם. התובע טוען כי מגיע לו פיצוי על שהעסיק עוזרת בית משך 6חודשים בהיקף של 6שעות שבועיות וכי יזדקק לעזרה זאת גם בעתיד. בנוסף לכך טוען התובע, כי מגבלותיו עקב התאונה מונעות ממנו לבצע עבודות באחזקת הבית אשר היה נוהג לבצע ובכך לחסוך את הבאתם של בעלי מקצוע והוא מעריך כי הוצאותיו בגין אחזקת הבית בעבר ובעתיד מגיע לכ- 300ש"ח לחודש. כאמור, התובע לא הביא שום הוכחה לכך וגם לא הגיש כל קבלה על סיעוד אישי וכן לא קבלה כלשהי של בעלי המקצוע שהזמין לדבריו בעת כניסתו לדירה חדשה לאחר התאונה. אין על כן כל יסוד להערכת הוצאות חודשיות כנ"ל. יחד עם זאת, אין ספק כי התובע נזקק בעבר לעזרת הזולת של בני משפחתו ושל סועדים אחרים, במיוחד בתקופת היותו במצב של אי כושר מוחלט. (2) בעבר: לאור האמור ובהתחשב בעדויות התובע ואשתו, מגיע לתובע עבור עזרתם של בני משפחתו, עוזרות בית ובעלי מקצוע לעבודות תחזוקה קלות שהיה מבצע בעבר, מאז התאונה ועד היום ( 45חודשים), פיצוי על דרך אומדן - לאחר שיערוך וריבית - בסך 000, 20ש"ח. (3) בעתיד: על אף שאין כל ראיה כי התובע יזדקק בעתיד לעזרת הזולת, כגון: חוו"ד רפואית התומכת בהיזקקות זו, סביר להניח שאם יגור לבד - אפשרות הקיימת לאור המתח שבינו לבין אשתו - יזדקק לעזרת מה בעבודות משק הבית. לאור האמור לעיל, מגיע לתובע עבור פיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד, עבור הצורך בהעסקת בעלי מקצוע בעבודות תחזוקה קלות כנ"ל, שאני מעמידו, על דרך אומדנא ע"ס 000, 50ש"ח. ו. הוצאותיו הרפואיות בעבר ובעתיד: מקובלת עלי בענין זה עמדת ב"כ הנתבעות כי אין הצדקה לחיובן בעלות טיפול פסיכולוגי פרטי הן בעבר והן בעתיד, כאשר התובע יכול היה לקבל אותו טיפול כ"נפגע עבודה" במסגרת תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) התשכ"ח-1968, או במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-.1994 אשר על כן, אין לחייב את הנתבעות בתשלום כלשהו, זולת הסכום שהנתבעות הסכימו, לפנים משורת הדין, לשלם לתובע, על חשבון העבר, בסך 467, 1ש"ח (ר' עמ' 6סע' ג' בסיכומי הנתבעות). יחד עם זאת, אם בעתיד יזדקק התובע לשרותים רפואיים ו/או הוצאות רפואיות עקב התאונה, ולמרות מיצוי כל זכויותיו עפ"י כל דין, לא תשולמנה לו עלויות הוצאות רפואיות אלו, הנתבעות מחוייבות מעכשיו לשאת בהן עפ"י קבלות שתומצאנה להלן. ז. ניידות: כאמור בסע' 4ב'(2) לעיל, ד"ר לבני השיב בתשובה לשאלת ב"כ התובע אם התובע זקוק להגה כח ולתיבת הילוכים אוטומטית, כי "הגה כח יקל עליו, אך לא חייב הילוכים אוטומטיים היות והילוכים מחליפים עם יד ימין והתובע נפגע בידו השמאלית". התובע לא הוכיח כי כל מכונית חדשה, עם "הגה כח" הינה גם בעלת הילוכים אוטומטיים (ור' בהקשר זה תשובה לשאלה 5א', ע"י מ' קצין. לפיכך, מגיע לתובע פיצוי בגין הצורך בשימוש במכונית עם הגה כח שללא מידע בדבר עלותו - ללא הילוכים אוטומטיים - אני אומדו בשיעור של כמחצית ההוצאה על הגה כח + תיבת הילוכים אוטומטית, עד סוף תוחלת החיים - בסך של 000, 25ש"ח. באשר להוצאות ניידות בעבר, על אף הראיות הדלות בענין זה, ניתן להניח כי בתקופת אי הכושר המלא של התובע, נזקק הוא להסעות לטיפולים ובדיקות ואני מעמיד על כן את הפיצוי בראש נזק זה על דרך אומדן בסך 500, 2ש"ח. ח. הנזק הלא ממוני: התובע שהה 5ימים בבית החולים ולאחר מכן נדרש לטיפולים פיזיוטרפיים ובמרפאת כאב חודשים רבים. הוא נאלץ להחליף מקצועו, לעבור הסבה וכתוצאה מהתאונה השתנה אורח חייו וגם מצבו הנפשי. כאמור לעיל, נכותו הרפואית הינה בשיעור של % 26והתפקודית % .35מסיבות אלו אני מעמיד את הפיצוי עבור נזק הלא ממוני שנגרם לתובע על סך של 000, 90ש"ח. .6תקבולים מהמל"ל: כמפורט בחווה"ד העדכנית של מר שי ספיר, המצורפת לסיכומי הנתבעות, תקבולי המל"ל מגיעים לסך 072, 510ש"ח, בצירוף 652, 53ש"ח (בגין דמי שיקום), דהיינו סה"כ: 724, 563ש"ח. .7הפיצוי המגיע: לאור האמור בסע' 5, מגיעים לתובע פיצויים כר"מ: א. הפסד השתכרות: (1) בעבר - 885, 141ש"ח. (2) בעתיד - 220, 334ש"ח. ב. הפרשות לקרן פנסיה (לאחר שיערוך) - 069, 92ש"ח. ג. עזרת הזולת: (1) בעבר - 000, 20ש"ח. (2) בעתיד - 000, 50ש"ח. ד. הוצאות רפואיות: 467, 1ש"ח. ה. ניידות: 500, 27ש"ח. ו. כאב וסבל: 000, 90ש"ח. סה"כ הפיצוי יהא: 141, 757ש"ח. מהסכומים הנ"ל ינוכו % 17.5בגין אשם תורם בהתאם למוסכם בין הצדדים, השווה ל- 500, 132ש"ח. היתרה תסתכם ב- 641, 624ש"ח ו- % 25מסכום זה הוא 160, 156ש"ח. .8לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובע סך 917, 60(ההפרש) ואת הנתבעת 1אני מחייב בתשלום סכום נוסף - עד לגובה של % 25מכלל הפיצוי בסך 243, 95ש"ח. הסכומים הנ"ל צמודים למדד ונושאי ריבית מהיום בצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בגובה של % 15מהסכומים הנ"ל + מע"מ. באשר ליחסים שבין הנתבעים, הנתבע 1לנתבעת 2כנתבעת וכצד שלישי, הם ישאו בחיובים הנ"ל בהתאם להסדר הפשרה שניתן לו תוקף של החלטה ב- .1.7.96כן אני מחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות רפואיות (כולל טיפולים רפואיים) בעתיד בתנאים הנ"ל בסע' 5ו'. מסגרותתאונת עבודה