תביעה להחזקת ילדים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזקת ילדים: 1. זוהי תביעת מזונות והחזקת ילדים שהוגשה ע"י האם ושלושת ילדיה הקטינים כנגד האב. 2. האם והאב נישאו זה לזה באתיופיה בשנת 1989, ובשנת 1991 עלו ארצה. 3. האב הינו יהודי והאם נוצריה. 4. לבני הזוג שלוש בנות - בת 7 ש', בת 4 ש', ובת שנתיים. 5. ביום 30.9.96 עזבה האם את ביתם המשותף של בני הזוג, פנתה למעון חירום לנשים מוכות בחיפה שם שהתה עד 9.10.96, ומאותו מועד שהתה במקלט לנשים מוכות בירושלים, ולבסוף שכרה דירה ברחובות. 6. האם טענה בכתב התביעה ובעדותה בבית המשפט כי במשך כל שנות נישואיה לאב - התנהג האב אליה באלימות פיזית ובאיומים, אולם עד הגשת התלונה ביום 21.11.96 - לא התלוננה במשטרה. לטענתה, נמנעה מלהתלונן נגד האב משום שלא רצתה לפגוע בסיכוייו להתקבל למשטרה. 7. האב כפר מכל וכל בהתנהגות אלימה כלשהי כלפי האם. 8. עד עתה לא הורשע האב באלימות כנגד האם, ואף לא הוצג לפני כתב אישום כנגדו בדבר האלימות, ועל כן אין לי כל דרך לקבוע אם האם צודקת בטענתה בדבר אלימות האב כלפיה, אם לאו. 9. אין מחלוקת כי האב לא השתכר בישראל סכומים גבוהים, ולמעשה השתכר סכומים נמוכים מאד - לפי תלושי המשכורת שלו. (סכומים שבין פחות מ1,000- ש"ח ועד פחות מ3,000- ש"ח לחודש). 10. האב טען כי דודה של האם, שהינו פעיל בכת נוצרית באתיופיה ואולי גם בישראל - הוא זה ששכנע את האם לעזוב את בית האב, ואף כתב לה ביום 3.7.96 מכתב (ת1/), בו הציע לה למצוא סיבה כדי להגיע לירושלים, והם יעזרו לה בכסף ובפתרון בעיות אחרות. 11. האב הציג לבית המשפט את המכתב ת1/ שנשלח אל האם, אשר לדבריו מצאו מצורף לצילום דרכונו של אותו דוד. 12. האם טוענת כי לא קבלה מכתב זה וכי האב זייף אותו. 13. המכתב ת1/ אינו חתום ואין לי דרך לדעת מי באמת כתב את המכתב. אולם המצאותו עם צילום דרכונו של הדוד מצביעה, לכאורה, על כך שדברי האב אמת. 14. יתרה מזו - כאשר האם נחקרה על זהותו של אותו אדם שתמונתו מופיעה בדרכון, נקבה בשמו ואמרה: "אינני יודעת איזה אזרח הוא. לא ראיתי אף פעם את דרכונו. אינני יודעת היכן הוא גר. לא קבלתי מכתב ממנו". (ע' 6). בהמשך נשאלה האם מנין היא מכירה אותו אדם, וענתה - מאתיופיה . רק לאחר שנשאלה היכן נפגשו - הואילה לומר כי הוא דודה, והיא שמעה שעכשיו הוא גר בארץ, ולפני שנה וחצי בערך היא ובעלה הלכו לבקרו. מתשובות האם עולה, איפוא, כי היא ניסתה ככל יכולתה להסתיר את העובדה כי אותו אדם הוא דודה, וכי הוא מתגורר בישראל. 15. בהמשך נשאלה אם המכתב ת1/ היה מיועד אליה וענתה: " הבנתי מה כתוב במכתב, אבל הוא לא מופנה אלי" . כשנשאלה אם היא יודעת מתוכן המכתב למי הוא מופנה, ענתה: "בכלל לא". (עמ' 6-7) . כשנשאלה אם יש לה כינוי או שם אחר, הודתה בקיום כינוי ומסרה אותו לבית המשפט. בשורה הראשונה של המכתב מופיע שמה המלא של האם בצירוף כינויה - ומכאן שתשובותיה הנ"ל, כי אינה יודעת בכלל מתוכן המכתב למי הוא מופנה - אינן אמת. 16. בכתב תביעה (סעיף 3) טענה האם כי עזבה את הבית ביום 8.10.96 עקב אלימות האב כלפיה, ומאז עזיבתה את הבית היא מתגוררת עם הבנות במקלט לנשים מוכות. 17. בעדותה בבית המשפט העידה האם כי עזבה את הבית ביום 2.10.96 ובאותו יום הגיעה למקלט לנשים מוכות (ע' 14). 18. על פי אישור בכתב מאת מעון החירום לנשים נפגעות אלימות בחיפה, שהוגש ע"י ב"כ האם, שהתה האם במעון מיום 30.9.96 עד יום 9.10.96, ובאותו מועד עברה למקלט ויצ"ו בירושלים. 19. האם נשאלה אם היא זוכרת באיזה יום היה הריב בינה לבין האב (שבגינו עזבה את הבית), וענתה כי זה היה ביום חמישי בשבוע, וכי עזבה את הבית ביום ראשון או שני לאחר מכן. יצוין כי יום 30.9.96 הינו יום שני בשבוע, (חול המועד סוכות), ומכאן שהארוע המדובר, אם ארע, היה צריך להיות ביום 26.9.96. מכל מקום וודאי הוא שאין האם מדייקת כשכתבה בתביעתה כי עזבה את הבית ב8.10.96-, ואף לא כשהעידה בבית המשפט כי עזבה את הבית ב2.10.96- שכן באותם מועדים כבר שהתה במעון החירום. 20. בסעיף 7 לכתב התביעה טענה האם כי הגישה תלונות, (בלשון רבים), על מעשיו האלימים של האב כלפיה וכלפי הילדים. בעדותה בבית המשפט העידה כי הגישה תלונה למשטרה נגד האב עוד בעת היותה בהריון עם הבת האמצעית, אולם אישרה כי במשטרה אין תיק כזה. התלונה הראשונה נגד האב הוגשה, איפוא ביום 21.11.96, דהיינו קרוב לחודשיים לאחר האירוע בגינו ברחה מהבית, וזאת כשהיא שוהה כל העת במקלטים לנשים מוכות, שם יש, ללא ספק, מספיק כוח אדם מיומן כדי להסביר לנשים מוכות שעליהן ללכת להבדק ע"י רופא ולהגיש תלונה למשטרה. תלונת האם למשטרה הוגשה ללא כל תעודה רפואית. 21. הגשת התלונה למשטרה רק קרוב לחודשיים לאחר האירוע, ללא תעודה רפואית, כאשר כל אותה תקופה שהתה האם במקלט לנשים מוכות וסביבה כוח אדם מיומן בנושאים אלה - אינה תומכת בטענת האם על תקיפה פיסית כנגדה. 22. בנושא האלימות הפסית נגד האם יש לפנינו, איפוא, אך ורק דברי האם לעומת דברי האב המכחישם מכל וכל, כאשר אין תימוכין אוביקטיביים לטענתה; כאשר התנהגותה אינה סבירה (השארות בבית עוד 4 ימים לפני עזיבתה את הבית, והגשת התלונה רק כחודשיים אחרי הארוע); וכאשר אנו מוצאים סתירות ואי דיוקים בדבריה. 23. יתרה מזו - בסעיף 7 לכתב התביעה מתלוננת האם על אלימות האב לא רק נגדה אלא גם כלפי הילדים. (ידוע לי כי כתב תביעה נכתב ע"י עו"ד, אולם אין להניח כי עוה"ד כתבה דברים אלה מבלי שהם נאמרו לה מפי האם). בעדות בפנינו לא חזרה האם על טענה זו ולא הזכירה ולו במילה אחת אלימות של האב נגד הבנות. מכאן, שאין לסמוך על טענת האם כי עזבה את הבית בשל אלימות פיסית שהפעיל האב נגדה ונגד הבנות. 24. האם העידה כי כבר לפני שנתיים ביקשה להתגייר, אולם לא המציאה כל ראייה כי פנתה לבית הדין וביקשה להתגייר, או כי חלוף השנתיים ללא גיור הן בגלל בית הדין ולא בגללה. האב העיד כי האם סרבה להתגייר, וטענתו היא כי האם עזבה את הבית בשל שכנוע מצד הכת הנוצרית שהיא נמנית עליה, ובעיקר - מצד דודה, הפעיל בכת זו. המכתב ת1/ תומך במידה מסוימת בטענת האב, והוא הדין העובדה כי מיד עם כניסתה למקלט - התקשרה לדודה. 25. נוכח כל האמור אני קובע שלא שוכנעתי כי האם עזבה את הבית בשל אלימות מצד האב, ואין היא זכאית למזונות ממנו בעבור עצמה. 26. האב הביע רצונו שהאם והבנות יחזרו אליו וכולם יגורו בצוותא, מה שבוודאי יקל על המשפחה מבחינה כלכלית. 27. האם העידה כי התנתה את שובה הביתה בכך שהאב יודה באלימות כלפיה, שילך לטיפול בסדנה לאלימות במשפחה, ששניהם ילכו לטיפול בעניני משפחה, וכי אם יכה אותה שוב - היא תלך למשטרה. לדברי האם - האב רק הסכים ששני בני הזוג ילכו לטיפול, ולא הסכים לשאר התנאים. (אם הוא כופר בתקיפת אשתו - על שום מה יסכים להודות בדבר שהוא טוען כי לא עשה?). כשנשאלה האם אם היא מוכנה לחזור הביתה אם האב יסכים לכל תנאיה ענתה: "היום איני מוכנה לחזור הביתה בשום תנאי". (ע' 11). 28. האב עובד בחברת שמירה ומקבל שכר לפי מספר שעות עבודתו. מובן כי כל עוד האב עובד באותה חברת שמירה - אין באפשרותו ליטול על עצמו עבודה אחרת, שכן עליו להיות זמין בכל עת שחברת השמירה זקוקה לו, הן למשמרות בוקר, הן למשמרות אחר הצהריים והערב, והן למשמרות לילה. בנסיבות אלו לא ניתן לטעון נגדו כי אינו עושה כמיטב יכולתו להשתכר יותר, וכי עליו למצוא לו מקום עבודה נוסף. 29. האב עבר קורס לעיבוד שבבי, אולם אין לו כל נסיון מעשי בתחום זה, וספק אם יוכל להשיג עבודה בתחום זה, בה ישתכר יותר משהוא משתכר היום, וזאת בהתחשב במצב שוק העבודה הכללי וחוסר נסיונו בתחום הספציפי. 30. האם יכולה לצאת לעבודה שכן הבנות הגדולות נמצאות בבית ספר ובגן, והקטנה יכולה להיות במעון, ואילו פנתה האם לרשויות לסייע לה - בוודאי היתה משיגה סיוע כזה, אשר גם היה מקל עליה כספית וגם מאפשר לה לצאת לעבודה. 31. לאור כל האמור, ובהתחשב במשכורתו של האב מחד גיסא, ובצרכי הבנות מאידך גיסא, ובתנאי המחיה של כל המשפחה מאז בואה ארצה, אני קובעת כי האב ישלם לבנותיו מזונות בסך 1,500 ש"ח לחודש. סכום זה יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן אחת לשלושה חודשים. 32. עד לקבלת תסקיר פקידי סעד, ועד להחלטה אחרת, אני מורה לאמור: א. הבנות תהיינה בהחזקת האם. ב. האב יוכל לראות את בנותיו פעמיים בשבוע, שלוש שעות בכל פעם, במועדים שייקבעו בהסכמה בין הצדדים, ובהעדר הסכמה - על פי מועדים שייקבעו ע"י בית המשפט לאחר שכל צד יודיע לבית המשפט דרישותיו והסתייגויותיו בנושא הביקורים. ג. האב יוכל לקחת את בנותיו לביתו אחת לשבועיים לסוף שבוע, החל מיום שישי בשעה 13: 00, ועד מוצאי שבת, באופן שייצאו מאזור מגוריו לא יאוחר מחצי שעה לאחר צאת השבת כדי להביא את הבנות לביתן ברחובות. הסדר זה יחול מעכשיו. ד. הבנות ישהו אצל אביהן במחצית החגים היהודיים והחופשות מהלימודים. הסדר השהייה בחגים ובחופשות ייקבע בתיאום בין ההורים, ובהעדר הסכמה - תבואנה הבנות אל האב לסרוגין במחצית הראשונה של חג אחד ובמחצית השניה של חג אחר - בחגים סוכות, חנוכה ופסח. ה. בסוכות ש.ז. תשהנה הבנות עם אביהן במחצית השניה של החג, אלא אם כן יוסכם אחרת בין ההורים. ו. האב יקח את הבנות מבית אמן ויחזירן לשם. 33. האם תמסור לאב את מספר הטלפון בדירתה, על מנת שהאב יוכל להתקשר לביתה ולהודיע לה אם לא יהא באפשרותו להגיע למפגש כלשהו עם הבנות. 34. האב יוכל להתקשר פעמיים בשבוע טלפונית לבית האם על מנת לשוחח טלפונית עם בנותיו, והאם לא תפריע לשיחות טלפוניות אלו, ואף תסייע לקיומן. קטיניםמשמורת ילדים