קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר היטל סלילה כביש: 1. זוהי תביעה כספית שהגישו התובעות להשבת היטל סלילה כביש ששילמו תחת מחאה לנתבעת. 2. בדיון שהתקיים בפני ב16.3.97- הגישו ב"כ בעלי הדין הסכמות עובדתיות ביחס לתיק זה (סומן כמב1/) ובכך התייתר הצורך בניהול הוכחות. ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בשאלה המשפטית שמעלה תביעה זו. 3. רקע עובדתי העובדות הרלוונטיות להכרעה (והמוסכמות, כאמור על הצדדים) הן כדלקמן: התובעות הינן בעלות נכס מקרקעין בשטח של 5,586 מ"ר המצוי במתחם הרחובות הרכבת והנגב בתל-אביב והידוע כגוש 6942 חלקות 48, 49 ו95- (להלן - הנכס). על הנכס מקימות התובעות פרוייקט בניה בהתאם לתוכנית בנין עיר החלה במקום (להלן - הפרוייקט), במסגרת זו יוקם על חשבון התובעות בנין משרדים, יסללו מגרשי חניה וכן "דרך מרכזית" שתשאר רשומה על שם התובעות אך תרשם לגביה זיקת הנאה לטובת הציבור לצורך מעבר הציבור (להלן - הדרך). לאור הנ"ל לא הופקעה הדרך הנ"ל, לא הוכרזה כרחוב ציבורי ולא נתקיימו בה שאר תנאי סעיף 3 לחוק העזר לתל-אביב-יפו (סלילת רחובות), התשל"ו1975- (להלן "חוק העזר"). בעקבות בירור אצל הנתבעת התברר לתובעות כי למרות שעליהן להקים את הדרך הנ"ל על חשבונו ולמרות שזו נועדה לשמש את הציבור בכללותו, יוטל עליהן בגין הנכס היטל סלילת כביש מכוח חוק העזר הנ"ל. משלא הצליחו ליישר ההדורים ביניהן בשאלת החבות בהיטל (שהנתבעת מתעקשת עליה והתובעות מתנגדות לה) שולם סכום ההיטל תחת מחאה כאמור והוגשה תביעה זו להשבה. להשלמת התמונה יצויין כי אין חולק כי היטל סלילת כביש הנגבה מכוח חוק העזר הנ"ל אינו נקבע על פי עלות הסלילה של כביש ספציפי אלא על פי עלות ממוצעת של סלילת כלל הכבישים בעיר וכי בסיס חיובו של הנכס בהיטל זה הינו סלילת רחוב הרכבת והיות הפרוייקט "נכס גובל" ברחוב זה. 4. השאלה השנויה במחלוקת השאלה שבה נותר להכריע, ושלגביה סיכמו הצדדים בכתב. היא כדלקמן: האם רשאית הנתבעת לחייב את התובעות בהיטל סלילת כביש לפי חוק העזר הנ"ל בגין סלילת רחוב הרכבת והיות הפרוייקט של התובעות "נכס גובל" לרחוב זה, בשעה שבמסגרת הפרוייקט הן מחוייבות לסלול בעצמן ועל חשבונן דרך מרכזית שתירשם עליה זיקת הנאה לטובת הציבור. יובהר כי אין מחלוקת גם על דרך חישוב גובה ההיטל שחויבו התובעות לשלם אלא רק על עצם הטלתו בנסיבות המקרה. 5. הדין החל סעיף 249 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן - הפקודה) קובע ומפרט את סמכויותיה של העיריה. סעיף קטן (11) שהוא רלוונטי לענייננו, נקרא "רחובות ציבוריים" ועל פיו מוסמכת העיריה לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור". סעיף 250 לפקודה הנ"ל מקנה לעיריה סמכות להתקין חוקי עזר כדי לאפשר לעצמה, בין השאר, את ביצוע הדברים שהיא נדרשת או מוסמכת לעשותם על פי הפקודה. סעיף 251 קובע כי "בחוקי עזר רשאית המועצה לקבוע הוראת בדבר - (1) תשלום אגרות, היטלים או דמי השתתפות על ידי כל אדם... בקשר לדברים האמורים בסעיף 250...". חוק העזר נשוא תביעה זו הותקן מכוח סעיף 250 הנ"ל ומתוכנו ברור שהיינו מתיחס לסמכויות העיריה בנושא רחובות ומדרכות מכוח סעיף 249(11) ו-(12) לפקודה. משמעות הדברים היא שכל חוק העזר, כפי שעולה גם מסעיף 3 שבו, מתיחס אך ורק לרחובות ציבוריים להבדיל, להבדיל מרחובות שהינם רכוש הפרט. לפיכך, אם מתיר סעיף 5 לחוק העזר לחייב בעל נכס גובל בהיטל סלילת רחוב פעם אחת בלבד, הכוונה היא אך ורק לרחוב ציבורי ואין כל רלוונטיות בענין זה לרחוב שהינו רכוש פרטי, חוק העזר כלל אינו חל על הדרך שחוייבו התובעות לסלול. ואין לסלילתה כל רלוונטיות לענין חיוב התובעות בהיטל לפי חוק העזר. שאלה אחרת היא מה דינו של מי שחוייב על ידי העיריה. מכוח חוק העזר, לסלול רחוב ציבורי במקומה - האם הוא פטור מהיטל (פטור שאינו מצויין במפורש בחוק העזר). אך זו אינה שאלה העולה במקרה זה. חיוב התובעות לסלול דרך נובע מתוכנית בנין עיר, שאינה דבר שבסמכות העיריה (לאור סעיף 249 הנ"ל) אלא שבסמכות ועדות התכנון והבניה, ואין האחד קשור באחר, תוכניות בנין עיר כופות על בעלי נכס את אופי נכסיהם (חקלאי, מגורים תעשייתי וכו'), מגבילות אחוזי בניה, מציבות דרישות לגבי מראם החיצוני של הבניינים, מחייבות הקצאת מקום לפארקים, מדשאות וצמחיה ועבודות פיתוח נוספות על חשבון בעל הנכס ובמסגרת בעלותו בו. סלילת דרך בתוך השטח אשר תשאר בבעלות הבונה, אך תשמש את הציבור היא חיוב נוסף ממין זה והעובדה שהעיריה מוסמכת לסלול רחובות ציבוריים אינה פוסלת האפשרות לסלילה פרטית. להיפך, מסעיף 249(11) עולה ברורות כי סלילה פרטית שכזו תיתכן. 6. מהדברים האמורים לעיל עולה, כתוצאה טבעית ומסתברת שלהם, שאין זה נכון לטעון כי העיריה עושה עושר ולא משפט על חשבון התובעות ואין לייחס לה אפליית האחרונות לעומת מי שאינם סוללים דרכים פרטיות לטובת הציבור. כפי שבפרוייקטים אחרים מחוייב המקים להקצות שטח לפארקים לטובת הציבור כך נדרשו התובעות במקרה זה להקצות שטח לדרך ולסלול אותה. רצונן של התובעות כי הדרך שמחובתן לסלול תפטור אותן מהיטל סלילת כביש מחייב להכניס את הדרך הנ"ל לגדר סעיף 3 לחוק העזר, כלומר, שהעיריה תפקיע את שטח הדרך מבעלותן. לו היה השטח מופקע לטובת העיריה, היו התובעות משלמות היטל סלילת דרך פעם אחת, מקבלות אולי פיצויי בגין ההפקעה, ומשלמות היטל השבחה גבוה בסכום השווה לעלות פיתוח הדרך שכן שווי הבניה עבורן גבוה יותר אם אינן נאלצות להשקיע בה כספים לטובת הציבור. יצויין, כי הקביעה לפיה גובה היטל ההשבחה הופחת בגין ביצוע הדרך על חשבון התובעות, שניתנה ע"י שמאי מכריע, אושרה בבית המשפט שלום בערעור שהוגש על ידי התובעות על פי סעיף 14 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965- וטרם הוכרע הערעור על פסיקה זו בבית המשפט המחוזי. המשמעות של האמור לעיל היא, שיתכן שהתובעות אינן משלמות יותר, בבחינת סך כל הוצאותיהן, במסגרת תוצאה זו משהיו משלמות לו הופקעה הדרך ע"י העיריה וסלילתה היתה נעשית ע"י העיריה כשהתובעות משלמות רק היטל סלילת כביש, פעם אחת. כלומר, עשיית עושר בוודאי שאין כאן, בין אם רואים את עלות סלילת הדרך הנ"ל כרלוונטית לחוק העזר, ובין אם לאו. כך, אין כאן אפליה לעומת אחרים כיוון שלהם לא הופחת היטל ההשבחה מסיבה זו. יצויין עוד כי מהעובדה ששטחה של הדרך נותר בבעלות התובעות נהנו התובעות גם כאשר חושבו אחוזי הבניה להם היו זכאים מכוח התב"ע ואשר נגזרים, כמובן, משטח המקרקעין. 7. ב"כ התובעות הפנה אותי לה"פ (ת"א) 234/90 חברת מאיר סידי בע"מ נ' עירית ראשון לציון, תק-מה 92(ג) 388 בו קבע כבוד השופט גורן כי שני חוקי העזר של העיריה שהטילו על המבקשת כל אחד בנפרד בגין אותו נכס, חיוב בתשלום היטל סלילת רחובות אינם יכולים להביא למצב בו המבקשת תאלץ לשאת פעמיים באותו היטל. אין הנדון דומה לראיה. במקרה שבפנינו מדובר בהיטל אחד ויחיד מכוח חוק העזר אחד. חיוב התובעות לסלול דרך אינו נובע מפקודת העיריות או מחוק העזר אלא מתב"ע, כפי שכבר צויין, והינו חלק מחיובי התובעות במסגרת זו בדיוק כמו גבולות בניין, אחוזי בניה וכו'. לפיכך, לא ניתן לראות במצב "היטל כפול". כפי שמראים פסקי הדין אליהם הפנתה אותי ב"כ הנתבעת, קיימת פסיקה אחידה לפיה תשלומים מסוגים שונים שעל אדם לשלם אינם מקזזים זה את זה. ואף אם חוייב אדם לשלם דמי השתתפות בגין סלילת כביש גובל יכול שיחוייב לאחר מכן בתשלום היטל בגין סלילת כביש כזה ולא יהיה לו על מה להלין (ראו: ע"א 620/82 מועצת עירית הרצליה נ' שרף פד"י לז(4) 57; ע"א 49/84 עירית הרצליה נ' זלדוב והבר"ע שהוגשה לגביו לבית המשפט העליון). קל וחומר כשמדובר בשתי רשויות שונות, בשתי מטרות שונות ובשני סוגי דרך שונים שהאחת ציבורית והאחרת פרטית. 8. מכל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. התובעות ישאו בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. היטל סלילהכבישאגרות והיטלי פיתוח