עתירתו של המנהל, על-פי כתב תביעה מתוקן, היתה ליתן פסק-דין הצהרתי בו יוצהר, כי על הנתבעת לקיים לאלתר התחייבויותיה בהתאם לסעיף 3 להסכם וזה באמצעות קופה מרכזית לתגמולים ופנסיה לפקיד בע"מ (כיום קרן מקפת מרכן לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ) או לחלופין באמצעות קופת גמל אחרת שיוסכם עליה בין התובע לנתבעת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי לקיום התחייבות בהסכם: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט הראשי אדלר; נציגי ציבור - ה"ה כהן וינקלביץ; תב"ע מב/1340-3) התבררה תובענה של מנהל נגד "רסקו" חברה להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן - רסקו) בעתירה לפסק-דין הצהרתי כאמור בסעיף 4שלהלן. בית-הדין האזורי לא נענה לעתירה ומכאן ערעורו של המנהל לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) ביום 12.3.1979נערך בין רסקו לבין המנהל הסכם (להלן - הסכם 79) שסעיפיו הרלבנטיים מובאים בסעיף 3שלהלן; ב) בחודש דצמבר 1974נחתם הסכם (להלן - הסכם 74) בין המנהל לבין רסקו, לפיו נקבעו שיעורי הפנסיה אשר להם יהיה זכאי המנהל. אותה פנסיה היא "תקציבית", היינו, משתלמת על-ידי רסקו וכל התנאים של פורטו באותו הסכם הם "בהתאם לחוק שירות המדינה (גמלאות), [נוסח משולב], תש"ל1970, על תקנותיו"; ג) ביום 17.2.1978נערך הסכם בין "קופת הגמל" (כשמה אז - הקופה המרכזית לתגמולים ופנסיה לפקיד, אגודה שיתופית בע"מ), לבין רסקו ולבין "ועד עובדי רסקו", אשר מכוחו הצטרפו "כחברים לאגודה" עובדי רסקו ששמותיהם היו מפורטים ברשימה שצורפה להסכם; המנהל לא נכלל ברשימה ולא היה לחבר באגודה - קופת הגמל; ד) המנהל פרש מעבודתו ורסקו משלמת פנסיה חודשית, הכל כמתחייב מההסכם; ה) המנהל, יליד שנת 1937, לא הצטרף בשעתו ל"הסדר" עם קופת הגמל שבה מדובר בסעיף 3ל"הסכם" ולא היה לחבר בקופת הגמל; ו) לא טענו כי רסקו לא פעלה או שלא עשתה את הדרוש ליישום המתחייב מהקטע הראשון שבסעיף 3להסכם"; ז) ביום 17.3.1982כתבה קופת הגמל לרסקו מכתב שבו נאמר: "מכיוון שמר מנחם פירט אינו חבר בקרן מקפת, אין באפשרותנו, לצערנו, לערוך הסדר כל שהוא לגביו". .3הסכם 79 " .1הפסקת יחסי עובד ומעביד בינינו תהיה ביום .30.4.1979 .2החל מיום 1.5.1979תשולם לך במשך כל ימי חייך פנסיה חודשית בשיעור של % 44.5ממשכורתך האחרונה כמוגדר להלן... .3בזמנו, נערך הסדר בין החברה לבין קופה מרכזית לתגמולים ופנסיה לפקיד בע"מ בדבר הבטחת זכויות פנסיה לעובדי החברה. על מנת להבטיח לך את הפנסיה באמצעות 'לפקיד' תשלם החברה ל'לפקיד' דמי גמולים שהיו מגיעים ל'לפקיד' לפי משכורתך האחרונה, לו היית ממשיך לכבוד בחברה עד הגיעך לגיל .65החברה תשתחרר מהחובה לשלם לך או לשאיריך פנסיה כאמור לעיל החל מהיום בו סכום הפנסיה החודשית מתקבל מקופת 'לפקיד' כתוצאה מתשלום דמי גמולים, על-ידי החברה, יהיה שווה לסכום הפנסיה המגיעה לך או לשאיריך מהחברה בהתאם לאמור בסעיף 2לעיל". הסכם 74 "פרישה המזכה לפנסיה; א) פרישה מעבודתך לאחר שהשלמת 15שנות עבודה בחברה, או מוקדם יותר אך בהסכמת החברה או שהחברה הודיעה על אי-הארכת ההסכם כאמור בסעיף 1דלעיל, או בנסיבות המפורטות בסעיף 6דלעיל, תהיה זכאי לפי בחירתך לקבל פיצויים שאתה זכאי להם בגין התקופה מ- 1לינואר 1968, פנסיה חודשית כמפורט בנספח אשר תשולם ממועד הפרישה... .1במקרים המפורטים בסעיף 8למכתב תהיה זכאי, לפי בחירתך, לקבל במקום הפיצויים שהיית זכאי להם פנסיה חודשית לכל תקופת חייל. הפנסיה תהיה בשיעור ממשכורתך כאשר שיעור זה יהיה מודרג לפי שנות עבודתך בחברה כדלקמן:ו... .3כל יתר תנאי הסדר הפנסיה יהיו בהתאם לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, על תקנותיו. כל שינוי בהם יחול גם ביחסים שבין החברה לבינך, רק בה במידה ויהיה בו כדי לשפר את זכויותיו של הזכאי לפנסיה". .4עתירתו של המנהל, על-פי כתב תביעה מתוקן, היתה: "ליתן פסק-דין הצהרתי בו יוצהר, כי על הנתבעת לקיים לאלתר התחייבויותיה בהתאם לסעיף 3להסכם וזה באמצעות קופה מרכזית לתגמולים ופנסיה לפקיד בע"מ (כיום קרן מקפת מרכן לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ) או לחלופין באמצעות קופת גמל אחרת שיוסכם עליה בין התובע לנתבעת". .5 עיקר הטענות אשר הועלו בבית-הדין האזורי בשם המנהל - בין בכתב התביעה ובין ב"סיכומים" - היו: א) "אחד מתנאיו היסודיים של התובע", לעריכת הסכם 79"היה כי החבות לתשלום פנסיה לו ולשאיריו אחריו תועבר לקופת גמל כלשהי מחוץ לנתבעת". הנתבעת הסכימה לאמור "וכתוצאה מכך הגיעו הצדדים להסכם" (הסכם 79): ב) "בהתאם למוסכם בין התובע לנתבעת, גם אם מסבת הקופה המרכזית לתגמולים ופנסיה לפקיד בע"מ (הכוונה עתה ל'מקפת') חייבת הנתבעת לקיים התחייבותה הנ"ל באמצעות כל גוף מתאים אחר": ג) "חובת הביטוח בקרן חיצונית היתה תניה יסודית לחוזה", ואם לא ניתן לקיימה כלשונה, יש "לקיימה בקירוב". .5כנגד אלה - עיקר טענות שהועלו בשם רסקו היו: א) בהסכם 79התחייבה רסקו לשלם למנהל פנסיה וזאת היא מקיימת; ב) ביטוח פנסיה מקופת פנסיה "לפקיד", היתה אחת הדרכים לקיום ההתחייבות, ומאחר שזאת סוכלה עקב סירובה של קופת הפנסיה, יש לחזור לדרך העיקרית; ג) דרך הביצוע שלה טוענים בשם המנהל - אינה "ביצוע בקירוב"; ד) הסעד המבוקש, פסק-דין הצהרתי כאמור בכתב התביעה, אינו ראוי לעניין. .Iiפסק-דין .1ביסוד פסק-הדין שבערעור - דחיית גרסתו של המנהל, לעניין פירושו של הסכם 79; כל השאר - סעיף 2להסכם מהווה "תנאי מתלה" או לא; "ביצוע בקירוב" של ההסכם - יכול ויתעורר רק עת מקבלים את גרסת המנהל לעניין פירוש ההסכם. .2גרסתו של המנהל מובאת בסעיף 6שבחלק iלעיל. .3הכל תלוי בפירוש של הסכם 79, כשלמות, עת במידת הצורך - יש מקום להעזר בנסיבות. מה עולה מהסכם 79, כשלמות? עולה ממנו, כי ביום 30.4.1979"פסקו יחסי עובד ומעביד" בין הצדדים. זאת "משיג" המעביד - רסקו. ומה מקבל, ומה משיג העובד המנהל? תשובה לכך תמצא מייד בהמשך, עת נאמר "החל מיום 1.5.1979תשולם לך במשך כל ימי חייך פנסיה חודשית בשיעור של % 44.5ממשכורתך כמוגדר להלן". אם תשאל על-ידי מי "תשולם"? לא תמצא תשובה האומרת על-ידי "מלאך" או על-ידי "שליח" (על-ידי "לפקיד" או על-ידי "קרן פנסיה חיצונית"). מכאן, שלשאלה - "תשולם" על-ידי מי, יכולה להיות רק תשובה אחת, התשובה "תשולם" על-ידי מי שכצד יכול לחייב, היינו, הוא עצמו - רסקו. כי החובה לשלם היא כל רסקו למדים גם מהקטע השני שבסעיף להסכם 79(סעיף 3 שבחלק iלעיל). אותו קטע פותח במלים "החברה תשתחרר מהחובה לשלם לך...", משמע שהחברה היא החייבת ורק בהתקיים תנאי מסוים - "להבטיח את הפנסיה באמצעות 'לפקיד'" - תשתחרר (רסקו) מהחובה. .4ניתוח הסכם 79מביא למאזן זכויות וחובות, לפיו: המנהל התחייב לסיים עבודתו ברסקו, ביום 20.4.1979- וזאת קיים; מאידך - רסקו התחייבה לשלם פנסיה בשיעור ובסכומים כעולה מסעיף 2להסכם - וזאת היא מקיימת; בנוסף - התחייבה רסקו לפעול בעניין הבטחת פנסיה באמצעות "לפקיד" ("מקפת") וגם זאת עשתה, היינו פעלה להשגת התוצאה האמורה בסעיף 3להסכם. איש לא טען שלא פעלו בתום לב, אך התוצאה לא הושגה. אותה תוצאה היתה רק דרך חלופית, אשר אי-השגתה מחזירה לדרך הראשית ולא לביטול ההסכם כולו (איש לא טען לתוצאה זאת ואיש לא טען ל"השבת מצב לקדמותו", וברור למה לא טענו כך, טענה שאולי יכלו לטעון - לו היתה מתקבלת גרסת המנהל שהעיקר הוא בסעיף 3להסכם - סמוך אחרי 20.4.1979ולא במחצית השניה של שנת 1982, עת נפתח ההליך בבית-הדין האזורי). .5נאמר בסעיף 2לעיל, שבמידת הצורך יש מקום להעזר ב"נסיבות". צורך זה, ספק אם קיים, אך להפסת הדעת ולמניעת תחושה של "מקח טעות" שטעה המנהל, נאמר רק זאת: אין זה קשה להבין, שעם חלוף השנים ועם שינויים במבנה ובמעמד של רסקו מעדיף המנהל שהפנסיה שלו תבוא מ"קרן פנסיה חיצונית" ולא תהיה "פנסיה תקציבית" מחברה שמעמדה כיום שונה, אולי, ממעמדה, מבחינת כוח השליטה בה, לפני שנים רבות, ולא תהיה לפי הכללים העולים מחוק שירות המדינה (גמלאות) כאמור בחוזה העבודה האישי שבין הצדדים ("הנספח" לאותו הסכם) מחודש דצמבר 1974, עת החברה ש"השליטה" בה, כנראה, עברה מגורם לגורם. .6פירוש ב"הקשר התעשיתי" ב"מעגל הראשון" - "ההקשר המפעלי" - יסביר את הרקע להסדר, שביסודו "פנסיה תקציבית". ההסדר הוא בהסכם 74(סעיף 2, פסקה ב', שבחלק iלעיל). באותו הסכם, אין רמז ל"קרן פנסיה חיצונית". נהפוך הוא. ההצמדה ל"חוק שירות המדינה (גמלאות) על תקנותיו" מעידה על כך, שבפנסיה תקציבית מדובר, ופנסיה תקציבית - משמע חובת תשלום המוטלת על המעביד - רסקו. .7את הסכם 79יש לפרש תוך זיקה להסכם 74והוצאת דבר מפשוטו ומהקשרו מחייבים הוראה מפורשת, שכמוה לא תמצא בהסכם .79 .8מהאמור עד כאן עולה, שאין כל צורך להידרש לשאלת "קיום בקירוב", שלו טענו בשם המנהל - טענה שבית-הדין האזורי לא קיבלה. מאחר וגם בערעור טען הפרקליט אשר ייצג את המנהל ל"קיום בקירוב", וראה פסול בנימוקי פסק-הדין שבערעור לדחיית הטענה, נאמר רק זאת: מבלי להידרש לכל הבעייתיות שבשאלת "קיום בקירוב", בין שדרך זאת באה מחובת קיום חוזה ב"תום לב" - ובלשון המקובלת במשפט העבודה "הגינות" - ובין שהיא באה ממקור אחר, אחד ברור והוא, שהטוען ל"קיום בקירוב" צריך להוכיח שה"בקירוב" אכן קרוב הוא. זאת לא עשה המנהל. "קרן פנסיה חיצונית" הוא מושג כללי ורחב. בית-הדין האזורי, כבית-דין לעבודה, רשאי היה לקבוע על סמך הידע שצבר, כי הבטחת פנסיה על-פי ביטוח "אינדיבידואלי" אצל "מבטח" שאינו בנוי על יסודות שעליהם בנויה קופת הפנסיה שבשמה נקבו בהסכם 79תחייב את רסקו בתוצאה כספית גדולה מזו שצפו בסעיף 8להסכם. .8נאמר גם זאת: הסעד שלו עתרו - סעיף 4שבחלק iלעיל - ספק אם היה הסעד הנכון וייתכן שצדק הפרקליט שייצג את רסקו בטיעונו נגד מהות הסעד. אם אכן הופר החוזה על-ידי רסקו, הרי, במקרה זה הסעד הנכון היה פסק-דין אכיף ולא פסק-דין הצהרתי מופשט ותלוי, בחשבון סופי, בפיתרון שיוסכם בין התובע לנתבעת - במקרה זה צדדים לחוזה עבודה אינדיבידואלי. .9התוצאה היא, שדין הערעור להידחות. בית-הדין האזורי לא ראה "בנסיבות העניין" ליתן צו להוצאות. אכן, "נסיבות העניין" הצדיקו שבית-הדין יפעל כפי שפעל. לא כן בשלב ערעור. בשלב הערעור היה מקום לשקול ולחזור ולשקול, אם יש מקום להגיש ערעור. משמתברר כי טעו בשיקול לא נוכל לאמור ש"נסיבות העניין" אין מקום, גם בערעור, שלא ליתן צו להוצאות. על כן ישלם המערער לרסקו הוצאות ערעור זה בסך 000, 50שקלים, בתוספת מע"מ. מעניינה של רסקו - כמעבידה לשעבר - לשקול, אם תגבה ממי שהיה אחד מעובדיה ויצא לגמלאות את הסכום האמור.חוזהאכיפת חוזה